ארכיון חודשי: אוגוסט 2010

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 191 – המח הקיבוצי, ו'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 191 – המח הקיבוצי, ו'

     תופעה מעניינת בתולדות האדם היא שהמח הקיבוצי הנוצרי, שהתהווה כסינקרטיזם בין מחשבת התנ"ך לתרבות היוונית ההלניסטית, הצליח לדחות את המוחות הקיבוציים היווני והרומי שהתרוקנו כבר מאמונה, וקיומם התבסס על אמצעי כוחני בלבד. מה שמענין עוד יותר שהמח הקיבוצי הסינקרטיסטי הזה הצליח למגר את השלטון הרומי הכל יכול מבפנים, באמצעות העבדים, שאימצו את הבשורה החדשה של הדת החדשה, שסיפקה לכם 'אמונה', סיפקה לכם 'עתיד', שהשליטים שלהם היו כבר חסרים.

      אמנם אנו לא יכולים להצביע על כך שברומא נוצרה ספרות טראגית שערערה את האמונות המסורתיות, רומא היתה חסרה קוסמולוגיה משלה, היא הושפעה מהתרבות היוונית וגם מהתרבות  האטרוסקית. הרומאים שלטו בעולם באמצעות כח בלבד, אבל ברומא העמים ששועבדו על-ידה היו חסרי אונים מול השלטון האגרסיבי הרומאי, והם ציפו לניסים להשתחרר ממנו.

      לא נכנס כאן לפרטים היסטוריים, שבתקופת מרד היהודים היו מרידות באימפריה הרומית, וכל המרידות האלו בתקופה הפלביינית היו בגוון דתי משיחי. השלטון הרומי כמו השלטון ההלניסטי לפניו היה כולו כוחני ללא כל אידיאולוגיה תומכת. לתוך החלל הזה נעדר אידיאולוגיה, נכנסה האידיאולוגיה הנוצרית שהיתה תערובת של מחשבת התנ"ך עם פרשנות שגויה, עם ציפיות משיחיות שהיו רווחות בארץ יהודה. אם בארץ יהודה בסוף הבית השני בהבדל מהציפיות של הדת הנוצרית בהתהוותה, שהיו ציפיות לשינוי סדרי עולם,  הציפיות המשיחיות בארץ יהודה, היו בסך הכל ציפיות למיגור השלטון הכוחני הזר.

      הציפיות המשיחיות שהרכיבו את האידיאולוגיה הנוצרית כללו ציפיות לשינוי סדרי עולם, אידיאולוגיה זו, תיאולוגיה זו אנו מוצאים ב'אגרת אל הרומיים', של השליח פאול. הקוסמולוגיה החדשה של השליח פאול, כללה אלוהות מיטיבה המקריבה את בנה, ישוע למען שחרור העולם מסדריו הקודמים, ביחוד במקרה של פאול, שחרור מההלכה, הבטחה לעולם חדש.

      ראינו בשעור הקודם, שהיוונים בכלל לא הכירו אלוהות מיטיבה, 'השגחה', ההפך, הם הכירו את המוירה העיוורת המכשילה את האדם. כבר הכנסת ישות מיטיבה כמו ה'השגחה', למסר החדש, הספיק לספק תקווה לא רק ליוונים המיואשים, ליוונים ההלנסיסטיים מחוסרי כל אידיאולוגיה, לרומיים, אלא בעיקר לעמים ששועבדו שלא ראו דרך להשתחרר מהשלטון הרומי המדכא.

      לתיאולוגיה של פאול, השליח יוחנן הוסיף נדבך משלו. ישוע שהוקרב ע"י ההשגחה, לפיו הוא גם התגלמות ה'דבר', השפה היוצרת, ובתוקף תפקידו לשנות סדרי עולם, ולא רק  זה, יוחנן בפרק א' של בשורתו הכריז שאת אלהים אף אחד לא ראה, לכן ישוע התגלם בבשר ודם, ישוע, האלוהות הנוכחת. עלינו רק להשוות את פרומתיאוס לישוע, כדי לעמד על ההבדל התהומי בין התפישה היוונית והתפישה החדשה הזו של צאצאי העברים שקלטו כבר את התרבות ההלניסטיית. אם פרומתיאוס שרצה להביא מזור לבני אדם נענש ע"י זאוס, ישוע, התגלמות  ה'דבר', השפה הריבונית, נתמך על-ידי אביו, ה'השגחה'.

      הקוסמולוגיה החדשה עם האב ה'השגחה', או הבן, האלוהות התגלמות ה'דבר', השפה הריבונית, אלוהות נוכחת, הבן 'ישוע', שהוקרב וקם לתחיה, פשטה בעולם הרומי, כעוגן הצלה מפורענויות הקיום.  

      אבל התרומה החשובה ביותר של הקוסמולוגיה החדשה היתה 'האמונה', בשינוי סדרי עולם הקרובה. ליוונים לא נותרה תקווה, גם לא ליורשיהם היוונים ההלניסטיים, גם לא לרומאיים. והנה נוצר 'מח קיבוצי' עם הבטחה לשינוי סדרי עולם, גאולה, מבוססת על 'אמונה קיבוצית'.

   השליח פאול הערמומי, מהר מאד נוכח לדעת שסדרי עולם לא השתנו, הוא לא איבד את יוזמתו, מיד החליף אותה ביוזמה חדשה, ב'אמונה חדשה', על ביאה מחודשת של ישוע, שאז ישתנו סדרי עולם. אנחנו לא נכנס לכל הסילופים של שני השליחים האלו, פאול ויוחנן, שעשו לעקרונות התנ"כיים. נסתפק בציון שפאול ייחס ל'השגחה', שבראה עולם מושלם, לפי פרק א' של ספר בראשית, רצון לשנות סדרי עולם. יוחנן הפך את ה'דבר', השפה שבפרק א' של ספר בראשית היא אמצעי בידי האלוהות בבריאת העולם, הפך אותה ל'ריבונית', בדמותו של ישוע, האלוהות הנוכחת, שתשנה סדרי עולם.

     אבל שני השליחים האלו נטלו ממחשבת התנ"ך את הדבר החשוב ביותר שלה, את האלוהות המיטיבה, הרוצה להיטיב את גורל האדם, אלוהות הפוכה לגמרי ל'מוירה' היוונית המכשילה את האדם. יחד עם האלוהות המיטיבה ששני השליחים לקחו ממחשבת התנ"ך,  הם נטלו את ה'אמונה' שאכן זה יתרחש.

      אנחנו צריכים כאן להביא עוד גורם של שינוי בקוסמולוגיה יוונית-רומית עייפה, שהאמינה 'בעולם נצחי', ובעולם נצחי אי אפשר לשנות דבר. הטראגדיות היווניות בשרו מסר זה, שזהו העולם, זהו העולם נצחי הלא ניתן לשינוי, ולאדם לקבל את גורלו שנגזר עליו. אנחנו רואים שאמונה בעולם נצחי, כביכול עולם המבטיח נצחיות, היוונים הכניסו את עצמם למבוי סתום ללא אפשרות של שינוי. היוונים האמינו בעולם סטטי, או עולם מכאני נוסח אריסטו, עולם שבו אלוהות לא בוראת את העולם שהוא נצחי, היא בסך הכל מנענת אותו. הדברים בעולמו של אריסטו רק נעים מכח לפעל, לא נוצרים בו דברים חדשים, האדם הוא רק מחקה דברים נצחיים. אריסטו אפילו רצה לעצר את הזמן:Nunc Stans, הווה נצחי.

      והנה הקוסמולוגיה החדשה הביאה אתה אמונה בעולם נברא, ואם העולם נברא, אפשר גם לשנותו. מסרים אלו לא הודגשו בתיאולוגיות של שני השליחים האלו, אבל העובדה שהם אימצו את התנ"ך כספר מקודש קידש גם את האמונה בעולם נברא, הניתן לשינוי עם אלוהות מיטיבה המוכנה להביא לשינוי זה.

      הנוצרים הראשונים, מיסדי הדת החדשה, למרות שבתורותיהן כבר היו יסודות גנוסטיים, העובדה שהעולם נחטא ויש לשנותו, הם עדיין לא ראו באלוהי התנ"ך   Demiurge, אלוהות שלילית שבראה עולם פגום, כפי שהגנוסטיקאים המאוחרים ראו בו, אצלם האלוהות נשארה אלוהות מיטיבה.

     אנחנו בדיעבד יכולים לסכם ולהגיד שמכל ההבטחות של שני השליחים שום דבר לא התגשם, סדרי עולם לא השתנו, אבל עלינו לא לזלזל במה ששני אישים אלו הביאו לעולם העתיק והעייף.

      ה'מח הקיבוצי', הקוד התרבותי החדש, שאומץ על-ידי העולם העתיק, כלל 'אלוהות עם מיטיבה, שבראה את העולם לרווחת האדם, אלוהות שהשאירה בידי בני אדם יכולת לרקום לעצמם עתי, בהבדל מהקוסמולוגיה היוונית או הרומית, שלא השאירה שום מקום ל'עתיד', הרי לפיהם העולם היה סטטי, נצחי לא ניתן לשינוי. עולם זה נשלט על-ידי ישות מכשילה את העולם, המוירה. העולם ההלניסטי והעולם הרומי יכלו רק להאמין באמצעי ה'כח', בכיבושים.

    אבל עולם הכח הזה התמוטט מהר מאד מול ה'אמונה' החדשה, אמונה ב'עתיד'. אמנם כל ההבטחות של השליחים לא יכלו להתקיים, אבל מאמינים נאחזים ב'אמונות' כמציאות, הרי כל עולם השפה הוא נעלם, לכן הכנסיה הקאתולית יכלה בקלות להפוך אך הבשורה החדשה לטכס, טכס המיסה, גאולה מיסטית-מאגית, שהשקיטה את המאמינים.

   השליחים פאול ויוחנן לקחו ממחשבת התנ"ך את כל אותם יסודות התואמים משאלות אנושיות, האדם תמיד מעדיף משאלות על אפשרויות קיומיות. עובדה שקוסמולוגיה זו כבשה את העולם, לא מחשבת התנ"ך עם ההגבלות שלו. אמנם הנצרות לא וויתרה על התנ"ך, רואה עצמה כיורשת מחשבה זו, יורשת עם הפרשנות השגויה שלה.

      כאן היה רק נסיון להסביר מדוע מח קיבוצי זה הצליח במקום המח הקיבוצי העקבי התנ"כי לא הצליח, האדם משתוקק למשאלות גם אם אלו לא צולחים להתגשם.    

       

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 191 – המח הקיבוצי, ו'