אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 201 – יחס האדם לנתונים קיומיים, ד'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 201 – יחס האדם לנתונים קיומיים, ד'

 את הרקע של מחשבת התנ"ך לנתונים קיומיים אפשר להבין רק על רקע שתי תרבויות מפותחות, תרבות שומר ותרבות מצרים. התנ"ך מעיד על כך שאבות העברים אברהם ובני דורו יצאו מאור כשדים, אור מרכז תרבותי שומרי שהיה כבר בזמנם תחת שלטון הכשדים, ששמרו על התרבות השומרית כפי שכל אלו שכבשו את ערי המדינות השומריות שמרו על תרבותה. היציאה מאור כשדים מהווה את השלב הראשון של התפתחות התרבות התנ"כית. השלב השני התפתח עם יציאת בני ישראל ממצרים.

   חשוב לציין את העובדות האלו, שמחשבת התנ"ך היתה תולדה של שתי תרבויות מפותחות אלו, ויותר נכון היא היתה ראקציה לשתי התרבויות האלו. בכלל מחשבת התנ"ך לא רק שהיא היתה תולדה של שתי התרבויות המפותחות האלו, היא היתה תולדה של העובדה שאבות העברים היו נוודים לכן יכלו לשפט את התרבות שממנה יצאו ולהגיע למסקנות שונות מהתבוננות שלהם לנתונים הקיומיים. העברים גם היו במצרים קהילה נפרדת, שכבר הביאה אתה למקום מושבם זה את הירושה של אבותיהם בכתובים, בכתב הפיניקי כנעני, ולא עשו שימוש בכתב המצרי ההיארוגליפי, כך שגם הם יכלו לשפוט את התרבות המצרית מזוית של ירושת אבותיהם, יכלו להגיע להשקפה יחסית לגבי הנתונים הקיומיים, שהועילה להם להגיע למסקנות שונות, מהמסקנות של התרבות המצרית.

     כפי שציינו כבר עמים אוטוכטוניים אין להם ראיה יחסית לנתונים הקיומיים, הם רואים אותם כאורגניים. אבל נוודים שראו תרבויות שונות, מבינים שהנתונים הקיומיים בקהילות שונות יוצרים תרבויות שונות. הם גם יכולים להגיע למסקנה שהכלי המשמש את האדם, את הקהילה ביצירת תרבותה, כלי זה מנתק את האדם מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, מאפשר לו ליצור בצורה שרירותית מוסדות וערכים, אפילו את השפה עצמה, יצירות שלא קיימות ביקום הדטרמיניסטי.

    השומרים והמצרים יצרו את תרבויותיהם בצורה אינטואיטיבית, הרי השפה מעצם מהותה היא אלגוריתם המוביל את האדם לפעולות מסוימות. אבל השומרים וגם המצרים לא היו מודעים למהות הכלי שבידם, כיוון שלא היתה להם הראיה היחסית שאבות העברים רכשו בנדודיהם, יחסיות שאיפשרה להם להיהפך למודעים לגמרי, ולהעריך את הכלי שבידי אדם ככלי המוציא אותו מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, כלי המעניק לאדם רצון חופשי, אוטונומיה  מוגבלת ליצור את עולמם הלשוני.

     המודעות המושלמת מאפיין את אבות העברים, מודעות המבדילה אותם מבני תרבויות אחרות שראו את עצמם כאוטוכטוניים, אורגנים, יצירי הטריטוריה שעליה ישבו. הניכור הזה של אבות העברים מטריטוריה הפך אותם לא רק לבעלי הסתכלות יחסית, אלא גם לבעלי הסתכלות מופשטת לגמרי, עד כדי כך, שאין דומים להם להפשטה עד היום הזה. הניכור איפשר גם לאבות העברים להגיע להבנה שאלוהות לא קשורה לטריטוריה מסוימת, אלא שייכת לעולם כולו.

      יש לראות במשל 'עץ הדעת' יצירה של השלב הראשון של מחשבת התנ"ך, כיוון שהוא מכיל שרידי של מיתוסים של עמים תרבותיים שונים שדרכם אבות העברים בנדודיהם עברו, שרידים אלו מצביעים על קדמותם, כיוון שבשלב השני אנו מוצאים רק ראקציה לעקרונות המחשבתיים של המצרים. משל מופלא זה מכיל את המודעות האנושית העליונה, מודעות שעד היום אלו העוסקים בפילוסופית השפה לא הגיעו עדיה. משל זה מהווה את המח הקיבוצי של העברים שנוספו לו הבנות מהשלב השני של היווצרות הבנות של יוצאי מצריים.

      ההבנה של הנתון הקיומי של בעל משל זה, הבנה שהאדם יוצא ממצבו האורגני, ממצבו החיתי, בגן  העדן, רק כאשר הוא רוכש לעצמו את פרי 'עץ הדעת', את השפה, המאפשרת לו ליצור לעצמו עולם בתוך עולם, עולם לשוני עם חוקים שונים מהחוקים ביקום הנשלט על-ידי חוקים דטרמיניסטיים.

      ראינו שהשומרים, נציגם, גילגמש, הבין שהנתון הקיומי, השפה, מאפשרת לאדם להתחכם לחוקי הקיום המקציבים לאדם משך קיום מוקצב, להתלות בנתון זה ובצורה כזו לשרוד כ'שם', לפחות בזכרון הקהילה. בהבדל מהשומרים המצרים ראו בנתון השפה, אמצעי מאגי, הם הפכו את השפה להשבעות המאפשרות להם לעבור את המהמורות הניצבות לפני נפשו של הנפטר להגיע לעולם החלופי, עולם הנצח. לפי הבנת בעל משל 'עץ הדעת' הכלי החדש שהאדם רכש מאפשר לו להנתק מהעולם הדטרמיניסטי, מאפשר לו ליצור את עולמו, עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, מאפשר לו התבוננות כתוצאה מהיהפכותו למודע באמצעות הרכש החדש, מודעות,  ההופכת אותו מחיה לא מודעת לישות לשונית מודעת, מודעות המאפשרת לו לא רק  את היכולת להתבונן על הסביבה, אלא גם ליצור. עד היום הזה אלו העוסקים בפילוסופית השפה אינם מציינים את העובדה שכלי השפה הוא כלי יצירה, מדגישים תמיד את הפן הקומונקטיבי שלו בלבד.

     אם אבות העברים הגיעו כבר להבנה עילאית זו של הנתון הקיומי, כלי השפה, הרי בשלב השני, שלב דור יוצאי מצריים, הגיעו להבנה שכל העולם הוא פרי אותה 'דעת', פרי אינפורמציה, ורק לאדם ניתנה תוספת של אוטונומיה מוגבלת, שהמח הפלאי שהוא מעבדה, בעשותו טרנספורמציה ל'דעת', הפך אותה לכלי יצירה, יצירה האפשרית רק אם האינפורמציה, ה'דעת', נכסה לעצמה 'רצון חופשי', אוטונומיה.

     הבנה זו של יוצרי מחשבת התנ"ך איפשר להם לעמד על מהות הכלי, שתרבויות אחרות לא הגיעו עדיה. עובדה היא שעד היום אלו העוסקים בפילוסופית השפה אינם מתיחסים למשל מופלא זה, כיוון שהשליח פאול בתיאולוגיה הטיל על משל זה חרם, בטענה שחוה ואדם שהפרו את האיסור לאכל מפרי העץ גרמו למוות לשלוט בעולמו של האדם. לדאבונינו גם היהודים התעלמו ממשל מופלא זה, עובדה היא שהמחשבה המיסטית היהודית, ספר 'עץ חיים' של חיים וויטאל, תלמידו של האר"י מכנה את ספרו 'עץ החיים', בהתעלמו שבמשל 'עץ הדעת' נאסר לאכל מפרי עץ זה. ובאמת כל התיאולוגיה הקטסטרופלית של ספרו זה של חיים וויטאל מנוגד למחשבה התנ"כית. אבל גם הקבלה העדיפה את 'עץ החיים' על 'עץ הדעת',

     אם אלו העוסקים בפילוסופית השפה, כמו וויטגנשטין והידיגר ואחרים, היו מגיעים לרמת הבנתו של בעל משל 'עץ הדעת' את מהות כלי זה, לא היינו צריכים להזכיר את הבנתו של הראשון.

      הבנתו זו של בעל משל 'עץ הדעת' את מהות הכלי, הנתון הקיומי, איפשר את המחשבה הקיומית של התנ"ך. דבר זה התאפשר כיוון שיוצרי משלים פילוסופיים לשוניים אלו, ביניהם גם מי שיצר את משל הבריאה, משל בפרק א' של ספר בראשית, הבינו גם את חוקי הבריאה. הם הבינו מה שהשומרים לא הבינו, מה שהמצרים לא הבינו, מה שגם היום לא מבינים, שחוקי הבריאה מאפשרים רק יצירות קצובות במשך שלהם.

      הבנה זו של חוקי הבריאה, האפשריים רק אם קוצבים את משך קיומם של הישויות, מזים את האמונה האנושית בנצחיות. גם אם זה לא נאמר במחשבת התנ"ך, ברור שנצחיות, רצף, משמעו 'אין'. התנ"ך גם אם לא פירש, האמין רק בעולם נגלה, לא יצר עולם חלופי כמו המצרים, לא יצר אמונה בעולם חלופי כפי שהתיאולוגיה הנוצרית יצרה.

      שוב עלינו לציין שגם יהדות יותר מאוחרת חזרה לאמונה בעולם חלופי, חזרה לאמונה בנצחיות הנשמה.

      מחשבת התנ"ך בהבינה את מהות הכלי שהוענק לאדם על-ידי חוקי הקיום, הבינה שהנשמה הניזונה מהאנרגיה שהגוף מספק לה, כלה יחד אתו. הנצחיות לפי מחשבת התנ"ך מושגת על-ידי שרשרת הדורות.

      הבנה עילאית זו של מחשבת התנ"ך הושכחה עם חורבן בית ראשון, כפי שהזכרנו העברים בבית השני חזרו לאמונה בעולם חלופי, חזרו לאמונה בנצחיות הנשמה.

      למרות שצאצאי העברים יוצרי מחשבת התנ"ך חזרו לאמונות שמחשבה זו שללה, צאצאי העברים בגולה נאחזו בירושה הכתובה הזו, בירושה התנ"כית, מבלי להבין את מהותה. ירושה כתובה זו החליפה לצאצאי העברים את הטריטוריה, כך שהמאורעות ההיסטוריים שיצרו את התופעה המחשבתית היחודית הזו של התנ"ך, הפכו לטכסים ליהודי הגולה. כך יציאת מצריים הפכה לטכס 'פסח', כך כל המאורעות האחרים אף הם עברו טרנספורמציה והפכו לטכסים.

      פרשנות שגויה זו של יהודי הגולה למחשבת התנ"ך, היא בניגוד להבנת אבות העברים שהבינו שמחשבה זקוקה להאחז בטריטוריה, כמו שהשפה הנספחת לאדם זקוקה לאנרגיה של הגוף, כך אידיאולוגיה זקוקה לאנרגיה שטריטוריה מספקת לה.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: