אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 203 – יחס האדם לנתונים קיומיים, ו'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 203 – יחס האדם לנתונים קיומיים, ן', יחס הנצרות אליהם,1

     אם ראינו שאבות העברים שניכרו את עצמם מתרבות שומר, עשו את המהפכה הלשונית הגדולה ביותר בתולדות האדם, הרי יהודים הלניסטיים, שראו את עצמם זרים בעולם ההלניסטי וגם ביהודה, מרדו בירושה של אבות העברים, ירושה שהכבידה עליהם. יהודים הלניסטיים אלו חוללו מהפכה מחשבתית שבאה לבטל את ירושת אבותיהם, מהפכה אפוקליפטית שלפיהם היתה צריכה לשחרר אותם ממעמסת החובות שהפילוסופיה הלשונית של אבות העברים הטילה עליהם.

    עלינו כאן לעסוק בתיאולוגיה של שני שליחים, פאול ויוחנן, שמחשבתם היתה אפוקליפטית אבל שונה זו מזו. שניהם הסתמכו על כתבי הקודש אבל נתנו להם פרשנות חדשה, שלמעשה ביטלה אותם.

     הנצרות כדת חדשה לא נבנתה דווקא על הירושה של ישוע כפי שזה בא לידי ביטוי בבשורות של מתי, מרק לוקס, אלא יותר על בשורות של יוחנן, ועוד יותר על ה'אגרת אל הרומיים' של השליח פאול.

    בבשורה של מתי, פרק ה' נמצאת הדרשה על ההר של ישוע, הוא טוען שם שלא בא לבטל את החוקים, הוא רק בא להוסיף עליהם. מסר זה של ישוע לא נעשה בסיס הנצרות, ההיפך ביטול החוק לפי ה'אגרת אל הרומיים' של פאולוס הפך בסיס שלה.

     ישוע בן ארץ יהודה לא היה מעיז לבטל את החוק, הוא יכול היה רק להטיף לשינויים. אבל גישתם של יהודים הלניסטיים שהחוק, ההלכה הכבידה עליהם, יכלו להעיז לבטל אותה.

    לכן כאשר אנו דנים בנצרות עלינו להתיחס לשני השליחים פאול ויוחנן, לא לירושתו של ישוע עצמו. הוא רק שימש את שני השליחים ברצונם בשינויים. השליחים האלו כפי שעשו שימוש בירושה המחשבתית התנ"כית ונתנו לה פרשנות חדשה, כך השתמשו גם בישוע, ברקימתם תיאולוגיה חדשה שאותה עגנו בדמותו.

    אם ישוע היה מושרש במחשבת יהודה, שני השליחים פאול ויוחנן היו מנוכרים ממנה וגם מהשורשים של התרבות ההלניסטית, אבל הם לקחו משתי התרבויות יסודות שתאמו את מחשבתם ונתנו להם אינטרפרטציות שתאמו את שאיפותיהם. את היסוד האפוקליפטי שני שליחים אלו אימצו ממסורות שוליות בארץ יהודה בסוף הבית השני. אבל גם לגבי האפוקליפסה של ארץ יהודה, שני שליחים אלו עשו לה אינטרפטציה משלהם, הרי אפוקליפסה יהודית לא היתה מעיזה לבטל את החוק, את ההלכה. אנו רואים שגם בחזונות של דניאל שבהם יש יסודות אפוקליפטיים, אין ביטול סדרי עולם, אין ביטול החוק.

    אפוקליפסה יהודית בתקופת בית שני לא היתה מעיזה להעלות ציפיה לשינוי סדרי עולם, לא היתה מעיזה לראות את העולם כנחטא, הרי העולם בפרק א' של ספר בראשית נברא כעולם מושלם. אמנם גם יהודים בתקופה מאוחרת יותר, כמו תלמידו של האר"י, חיים וויטאל, בספרו 'עץ חיים' רקם בריאה קטסטרופית ועולם נחטא, אבל הוא נשאר במסגרת היהודית כיוון שהוא ומיסטיקונים יהודיים אף פעם לא ביטלו את החוקה, את ההלכה.              יש כאן, בדרך אגב, לציין שפאול אף פעם לא העיז להתגרות בשלטון הרומי, הוא לא העיז לבטל את החוקים של האימפריה הרומית, הוא למד מלקחו של ישוע, שמרד בשלטון הרומי,

לא להתגרות בשליטים הרומאיים.

     ובכן, מה היה רצונו של פאול? הוא רצה בשינוי סדרי עולם, כיוון שבהם לא מצא את מקומו. מכאן הוא רקם מיתוס אפוקליפטי חדש, שבו שילב את קורות ישוע, צליבתו על הצלב, הפך אותו לקורבן קוסמי, שהאלוהות של התנ"ך ההשגחה הקריבה, למען לשנות סדרי עולם. ומדוע לפי שליח זה היה צריך לשנות סדרי עולם ע"י ההשגחה עצמה שבראה עולם מושלם? ובכן, פאול ברוב תחכומו, ערמומיותו, לא האשים את האלוהות בקלקלת העולם, הוא בחר במשל 'עץ הדעת', משל שנעשה בסיס ההשקפה הקיומית התנ"כית. הוא נתן למשל זה אינטרפרטציה חדשה, אכילת פרי עץ הדעת, שהעניקה לחוה ואדם מודעות, שהעניקה להם יכולת יצירה, לפיו בחטא יסודה, הרי נאסר על חוה ואדם לאכל מפרי העץ הזה, עבירה זו החטיאה את עולמו של האדם, גרמה לכניסת מוות לעולם זה.

     מעניין לציין שאינטרפרטציה שגויה זו התקבלה על ידי חסידי הדת החדשה. אף אחד לא ניסה עד היום להצביע שהאינטרפרטציה של שליח זה היא מגמתית, מטעה, הרי חוה ואדם בגן העדן עדיין לא אכלו מ'עץ החיים', לכן הם היו מוותיים גם שם, כפי שהחיות בגן היו. בעל המשל בתחכומו רצה להגיד שחוה ואדם באוכלם מפרי העץ נעשו 'מודעים' להיותם בני תמותה, כפי שהם נעשו מודעים לעירומם רק אחרי שאכלו מפרי העץ.

     הפרשנות המגמתית הזו של השליח פאול תקפה עד היום הזה בעולם המערבי, אף אחד לא ניסה עד היום להבין את מסר בעל המשל, שעם האכילה האדם נכס לעצמו 'מודעות', ואם מודעות, הוא יכול היה בהמשך ליצור לעצמו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי. עולם לשוני זה נמבוסס על חוקה לשונית, חוקה או חוקים שונים מהחוקים הדטרמיניסטיים מחוץ לעולם הלשוני האנושים.

     חוקים לשוניים אלו היוצרים את העולם הלשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, מטילים על האדם חובות, הרי אי אפשר ליצור דבר מבלי לתת תמורה, לפי חוקי השפה. וראינו שחובות הכבידו על פאול, הוא רצה להשתחרר מהם. ומה הציע שליח זה במקום העולם שנחטא לפי דעתו בגין אכילה מפרי 'עץ הדעת', על-יד חוה ואדם, הוא הציע את המצב בגן- עדן, טרם האכילה.

     ושוב אנו רואים שהעולם המערבי, גם היהודי, לא עמדו על המסר של בעל משל 'עץ הדעת', הוא בקיצור האופיני ליצרתו, במשפט אחד במשל מבדיל את מצבם של חוה ואדם בגן-העדן, ממצבם אחרי האכילה. וכך אומר בעל המשל בפרק ב' 25  על חוה ואדם, בהיותם בגן-עדן: 'והיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו'. אבל  בפרק ג' 7, אחרי שהם אוכלים מפרי העץ: 'ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם…' ובכן לפי בעל משל זה על שלושת חלקיו, בגן עדן חוה ואדם היו דומים לחיות, לא היו מודעים לעירומם. ההבדל הגדול במצבם קורה אחרי שאכלו מהפרי, נעשו 'מודעים', מודעים לעירומם, מודעים להיותם מוותיים, דבר שהפך אותם מחיות לבני אדם. האם יש להבין מתיאור זה של מצבם של חוה ואדם בגן-עדן, כתאור מועדף על מצבם 'המודע', אחרי האכילה? ברור שבעל המשל מאמץ את המצב 'המודע', על המצב הלא 'מודע'. גן-עדן לפיו לא היה אידיאל.

     ומדוע הפכו בני אדם את השהות בגן-עדן לאידיאל, מדוע מתעלמים מכוונתו של בעל המשל? ברור שבני אדם בדומה לשליח פאול מעדיפים מצב 'לא מודע' על מצב 'מודע' עם חובות, לכן הפרשנות הזו של השליח פאול התקבלה.   

     מה שפרשנים במשך הדורות לא הבינו, שפאול למעשה ביטל את העולם הלשוני של האדם, ובכך הוא במידה מסוימת חזר לאמונה היוונית, שאף היא לא ראתה בכלי השפה אמצעי נחוץ, הרי היוונים האמינו שהעולם נצחי שבו אין צורך בכלי השפה ליצור דברים חדשים. ואם אין צורך בכלי השפה אזי גם אין צורך בחובות שכלי זה מטיל על האדם. אבל בהבדל מההשקפה של פאול, היוונים לא ידעו על אפשרות אפוקליפטית שתפתור את כל הבעיות האנושיות. היוונים בהבדל מפאול גם לא האמינו באלוהות מיטיבה, השגחה, המבצעת שינוי סדרי עולם לרווחת האדם. המסר הזה של פאול התקבל בשמחה על-ידי היוונים שלמעשה יחסם לנתונים הקיומיים היה טראגי, כיוון שהאמינו בישות 'המוירה', המתנכלת לאדם, האמינו שהאלים מקנאים במעשי בני אדם.

     ליוונים הבשורה על בן אלהים שהוקרב למען לגאל את האדם בהסכמת אביו, ההשגחה, התקבלה בשמחה. אנחנו רק צריכים לזכור את גורלו של פרומתיאוס שנענש על-ידי זאוס, כי רצה להקל על בני אדם, בעוד שישוע קיבל את תמיכת אביו, ההשגחה, לגאל את בני אדם. האדם כאדם תמיד חולם על עולם עם סדרים חדשים, הוא לא עושה לעצמו דין וחשבון שכל יתרונו על החיות הוא היותו ישות לשונית מודעת.

     ובכן יחסו של השליח פאול לנתונים הקיומיים היה ביטול התוספת הלשונית המכבידה, וחזרה לגן-עדן טרם מעמסת החובות שמתת זו מטילה על האדם. שאיפותיו של השליח פאול הן שאיפות האדם כאדם, לכן התקבלו, מבלי שהאדם יתאמץ לחשוב מה היתה כוונתו של יוצר משל 'עץ הדעת' על 'גן-עדן', שהוא ראה בו קיום חייתי של האדם.

      אם אבות העברים ראו בקיום עולם בתוך עולם, עולם לשוני, כמועדף על קיום בעולם הדטרמיניסטי,ראו קיום מודע מועדף על קיום לא מודע, יהודים הלניסטיים רצו להחזיר את הגלגל אחורה, לבטל את המתת של חוקי הקיום לאדם, את מתת השפה.

   עלינו כאן להזכיר ששליחים אלו לא ביטלו את המקור שעליו הסתמכו, מקור התנ"ך, עם השקפתו האופטימית, עם אלוהות מיטיבה.

    בשעור הבא נבדוק את תרומתו של השליח יוחנן למרקם הדת החדשה, הנצרות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: