אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 206- יחס האדם לנתונים קיומיים,ט',יחס הנצרות אליהם,ד'

אוניברסיטה ווירטואלית, שעור 206 – יחס האדם לנתונים קיומיים, ט', יחס הנצרות אליהם, ד'.

     מאחר ששעורים אלו עוסקים בתפקיד השפה בעולמו הלשוני של האדם, עלינו לברר איך מוחות קיבוציים משמרים במשך הדורות את המסר שלהם, מסר שצריך לעצב את דמות הקהילה. אבל טרם נעסוק בנושא זה, ברצוני כאן להסביר, בקשר לשעורי הקודם, שהנצרות הקאתולית לא היתה מעוניינת בהשמדת היהודים, היא רצתה לנצר אותם, כפי שזה קרה בספרד, אבל היא היתה זקוקה גם ליהודים שאותם היא השפילה,  שישמשו עדות לכך שהם

היורשים הלגיטימיים של הירושה התנ"כית, שההסבר שלהם הוא הנכון, עובדה שהיהודים נוצחו, הושפלו, איבדו את עצמאותם, אבדו את מרכזם, את המקדש שלהם.

     לכן אין ליחס דווקא לקאתולים את מה שקרה בשואה, היה צורך בהקצנת מסר השליח פאול על-ידי לותר, הסקת מסקנות גנוסטיות קיצוניות מבשורתו, שלילה מוחלטת של כל הערכים התנ"כיים. בהמשך דה-לגיטימציה גמורה של התנ"ך, שלילת 'הדבר' על-ידי גיתה בדרמת פאוסט שלו, למען שהזעם יצא נגד היורשים הלגיטימיים של התנ"ך שסימלו בשביל הלותרנים את ה'אויב הקוסמי', המונע מהם את הרצון להשתלטות על העולם. אני דנה בדברים אלו בספרי על האידיאולוגיה הגרמנית שהובילה לרייך השלישי. מי שמעונין לדעת את השתלשלות ההתנגדות נגד היהודים על-ידי הלותרנים, יכול לעיין בספרי: "אויב קוסמי' (הכוונה שהגרמנים הפכו את היהודים ל'אויב קוסמי'(, 'אושוויץ כממלכת פאוסט', 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי', וכן את ספרי 'מפיסטו צחק: הה-הה'. על התפתחות זו נדון בהמשך.

     ועתה לנושא איך קהילה משמרת את היחס שלה לנתונים הקיומיים שמסוכם ב'מח הקיבוצי' שלה. למען להבין את חשיבות ה'מח הקיבוצי', כתופעה אנושית, עלינו שוב לחזור למהות השפה, שפה ככלי שהוענק לאדם, אם הוא מודע למהותה או לאו, מאפשרת לאדם ליצור לעצמו עולם בתוך עולם. עולם זה שהשפה יוצרת באמצעות ה'מח הקיבוצי', הופך לטריטורית-על, טריטוריה שהקהילה צריכה לשמור עליה, כפי שהיא שומרת על הטריטוריה הפיזית שלה. לשם כך הקהילה זקוקה לשומרי חומות 'המח הקיבוצי', שומרי חומה של הטריטוריה הלשונית הנעלמת שהיא יצרה על-ידי ה'מח- הקיבוצי'. בדרך כלל שומרי החומה אלו הם הכוהנים.

     כדאי לנו להתיחס לתופעה היסטורית, למהפכה הדתית של הפרעה אחנאתון, שקיימת עליה עדות היסטורית. לנו ליהודים חשוב להבין את התופעה הזו, כיוון שרבים ראו במשה ממשיך מהפכה זו, או מושפע מתורת אחנאתון. אפילו פרויד בספרו על משה, ראה בו נסיך מצרי שאימץ את דת אחנאתון. ברור שכל הפרשנות של פרויד בטעות יסודה, כיוון שהוא היה חסר ידיעות היסטוריות. אם היה בעל ידיעות היסטוריות, היה יודע שמשחרר עם, הוא בדרך כלל משתייך לעם המשועבד, אבל הוא בעל תרבות השליטים, לכן הוא מעיז להתעמת אתם. מספיק אם נזכיר את הרצל, שהיה בעל תרבות של השליטים, אבל דוגמאות מתולדות עמים אחרים לא חסרים, כדי לאמת טיעון זה, נזכיר כאן את פרנל האירי, שאף הוא היה בעל

 תרבות השליטים האנגליים. נזכיר גם את נהרו ההודי.                                              פרויד היה מחוסר השכלה ההיסטורית, מחוסר היה הבנת ההבדל בין המהפכה של אחנאתון לבין המהפכה הדתית של משה, מהפכה מבוססת על פילוסופיה לשונית. אפשר להגיד על משה ואותו דבר אפשר להגיד על אבותיו, אברהם ובני דורו, שבשבילם השמש היתה יצירה  

בין היצירות האחרות של אלוהי התנ"ך, שיצר עולם באמצעות כלי השפה.                                                                                                                                        מדוע דוגמת המהפכה הדתית של אחנאתון חשובה לדיונינו, כיוון שהמהפכה שלו לא צלחה, כיוון שהתעלמה משומרי החומה של הדת המצרית הממוסדת. אחרי מותו של אחנאתון,  הכוהנים המצרים, שומרי החומה של הדת הממוסדת, ביטלו את המהפכה הדתית שלו, כאילו לא היתה.       

      אחנאתון בשלטונו הקצר לא הצליח ליצור למהפכה הדתית שלו, פולחן השמש בלבד,  שומרי חומה שישמרו עליה.

     ועכשיו ננסה להבין איך הבשורות של השליחים פאול ויוחנן על שינוי סדרי עולם, שלא התגשמו, בכל זאת הצליחו לשרוד, הפכו לדת עולמית. הבשורות של פאול ויוחנן יחד עם שאר הבשורות של הברית החדשה, הפכו למוסד, מוסד עם שומרי חומה. קודם הם הפכו את הבשורות לשינוי סדרי עולם לטכס, טכס המיסה. אבל טכס זה היה כולו מבוסס על דברי ישוע עצמו, בבשורת יוחנן. וכך אומר שם ישוע: (פרק ו',47 ואילך):'אמנם אמנם אני אמר לכם כל המאמין בי יש לו חיי עולם. אני הוא לחם החיים. אבותיכם אכלו את המן במדבר וימתו. וזה הוא הלחם הירד מן השמים לבעבור יאכל אדם ממנו ולא ימות. אנכי לחם חיים הירד מן השמים אדם כי יאכל מלחם הזה וחי לעולם והלחם אשר אני נתן בשרי הוא אשר אתננו בעד חיי העולם.

   וירננו היהודים ביניהם לאמר איכה יוכל זה לתת לנו את בשרו לאכל. ויאמר אליהם ישוע אמנם אני אמר לכם אם לא תאכלו מבשר בן אדם ומדמו לא תשתו לא יהיו לכם חיים בעצמותיכם. האכל מבשרי והשתה מדמי יש לו חיי עולם ואני אקימנו ביום האחרון. כי בשרי הוא אכל אמת ודמי שקוי אמת. האכל את בשרי והשתה את דמי הוא ישכן בי ואני בו. כי כמו האב החי שלחני ואנכי חי בגללו כן האכל אתי גם הוא יחיה בגללי. זה הוא הלחם הירד מן השמים לא כמו אשר אכלו אבותיכם ומתו האכל מן הלחם הזה יחיה לעולם. כדברים האלה דבר בלמדו בבית הכנסת בכפר נחום.'

     אנחנו רואים תופעה פלאית, מילים מופשטות, אינפורמציה נטו, הפכה ל'מח הקיבוצי' של קבוצת מאמינים, 'מח קיבוצי' זה לא הצביע על טריטוריה מוחשית שעליה המאמינים צריכים באמצעותו ליצור קהילה עם שומרי חומה, טכס ה'מיסה' שהתבסס על מסר זה של יוחנן היה צריך ליצור ישות רפאית עלי אדמות, ישות שלא נשמעת לחוקי הקיום, המנוגדת לחוקי הקיום, המבטלת את חוקי הקיום. הרי חיי נצח, חיים ברציפות, מנוגדת לחוקי הבריאה היוצרת רק ישויות בגבולות. אבל מאחר שמסר זה הווה משאלה אנושית, המאמינים נתנו לו תוקף על-ידי אמונתם, ביוצרם לעצמם מציאות רפאית על-ידי טכס המיסה.

     מציאות רפאית זו אומצה על-ידי שומרי חומה, הכהונה של הכנסיה הקאתולית, שיצרו מתחתה מציאות מוחשית מוסד ארצי שהתימר להיות התגלמות המסר.

     הכנסיה המוחשית הכוחנית סיפקה למאמינים איזה שיקוי, שיקוי באמצעות טכס המיסה שהעניק למאמינים קתרזיס, והמאמינים הסתפקו בו, לו שאלו אם באמת סדרי עולם השתנו, אם באמת הם אלמותיים.

      ברור שיוחנן שדיבר בשמו של ישוע, הרי הוא עצמו כתב דברים אלו לא מפיו, כיוון שפעל אחרי מותו, הוא כביכול הסתמך על עדות אחרים,  באמת האמין בשינוי סדרי עולם, הוא לא האמין שמסר זה שלו בשמו של ישוע יהפך לטכס, למציאות רפאית, שמוסד ערמומי, מתוכחם יציג את הפנטום הזה, ובשמו ינסה לכבש מציאות אמיתית, שלטון אמיתי.

     עובדה שישות רפאית זו קיימת עד היום הזה, הסיבה לכך היא שאנשים זקוקים להבטחה מעין זו, הבטחה לנצחיות שלמעשה לא יכולה להתגשם. הישות הרפאית הזו מתקיימת כיוון שהיא מעוגנת במוסד עם שומרי חומה, מוסד ארצי כוחני.

      הוכחות היהודים שהתוכחו עם יוחנן לא הועילו, כמו אזהרותיו של בעל משל 'עץ הדעת', שיומרות של השפה לריבונות, הן מרד בבריאה, הו יומרות נחשיות, המושמות לאל על-ידי  חוקי הקיום.

     יוחנן שהביא עמו מהעולם היווני, העולם ההלניסטי אמונה באידיאות מנותקות מהמציאות, קיימות כישויות רפאיות, כמו האידיאות של אפלטון, הצליח במה שהיוונים לא הצליחו, לעגן אידיאות כאלו בישות, בישוע, אלוהות מיטיבה עם בשורה של גאולה ממוותיות לנצחיות, ובצורה כזו לאפשר התהוות עולם רפאי, נתמך על-ידי מוסד ארצי, מוסד שסיפק שומרי חומה לישות הרפאית. שומרי חומות חדשים אלו הצליחו לשמר את המח הקיבוצי החדש, כיוון ששומרי חומות של מוחות קיבוציים קודמים נחלשו.  

     אם כך יש להבין את המשפט הראשון של יוחנן בבשורתו 'בראשית היה הדבר', לא כשפה יוצרת, כפי שמבינים אותו כל אלו העוסקים בפילוסופית השפה והמצטטים אותו היום, לא ככלי יוצר אלא כ- Logos , ישות רפאית, ישות לשונית מנותקת מקיום מוחשי, ישות שהנצח שלה למעשה הוא 'אין'. עולם רפאי זה המבוסס על טכס המיסה נתן ונותן כסות לעולם כוחני, המוכן היה להשמיד כל אלו שערערו בלגיטימיות שלו, שלא האמינו בו. הרי הכנסיה הקאתולית השמידה קבוצות מיניות מורדות בה בתקופת ימי ביניים, קבוצות שרצו בגשום 'מלכות שמיים' עלי אדמות, עד שקם המורד לותר שאותו לא הצליחו להשמיד.

.   

    

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: