Monthly Archives: דצמבר 2010

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 212 – שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 212 – שינויים  ביחס האדם לנתונים קיומיים

      על האדם לדעת את מהות השפה למען להבין מה משמעות שלילת עיקרון 'רצון חופשי'. שלילת עיקרון רצון חופשי פירושו שלילת שיקול מוסרי, שלילה של הבדלה בין טוב לרע. הרי השפה פועלת על-ידי האוטונומיה המוגבלת שהוענק לכלי זה, אוטונומיה שהיא 'רצון חופשי'. אם אין לאדם יכולת להבדיל בין טוב לרע, הרי הוא מאבד את היכולת של שיפוט מוסרי. אם נשלל מהאדם 'רצון חופשי', האדם מאבד את יכולת היצירה שלו, אם נשלל מהאדם ה'רצון החופשי', השפה נעשית משותקת, אזי הכלי היחידי שנשאר בידי האדם הוא כלי הכח.

      אמנם כפי שכבר הזכרנו, היוונים לא הכירו את מושג 'רצון חופשי', כיוון שהאמינו בעולם נצחי, והרי נצחיות מייתרת צורך ב'רצון חופשי' באין צורך ביצירה. נוסף לכך, הם גם  שהאמינו שהאלים סולדים מהפעלת יכולת היצירה על-ידי  האדם, כיוון שהם ראו ביצירה את הפריבילגיה הבלעדית שלהם. אבל היוונים סלדו משרירות לבם של האלים שהצרו את צעדיהם והם יצרו, יצרו הרבה, בהתעלמם מגזרות האלים, בהתעלמם מאמונתם שהעולם נצחי, לכן מייתר יצירה.

     בהבדל מהיוונים לותר כבר הכיר את מושג 'רצון חופשי', הרי הוא נגזר מהקוסמולוגיה פרק א' של ספר בראשית, מהפעלתו על-ידי האלוהות שבראה עולם מרצון חופשי, שציותה על האדם בדבר הרביעי מתוך עשרת הדיברות לחקות אותו במעשיו ולברא את עולמו.  מבחינה זו לותר באמת הלך בדרכו של השליח פאול, שהחרים את משל 'עץ הדעת', המקנה לאדם יכולת להבדיל בין טוב לרע, המעניק לו רצון חופשי המאפשר לו ליצור. אבל הכנסיה הקאתולית חזרה לעיקרון 'רצון חופשי', בידעה שללא עיקרון זה היא אינה יכולה לדרוש ממאמיניה 'מעשים טובים'. כך היא מינתה  את ארסמוס מרוטרדם לכתב ספרון על חיוב 'רצון חופשי' המכחיש את שלילתו בידי  לותר.

     ספרו של לותר 'העדר רצון חופשי' הוא תשובה לספרון של ארסמוס. בספר זה לותר כבר פורש את כל משנתו, שהנה משנה אורגנית, מנוגדת לגמרי להשקפה התנ"כית, אפילו האלוהות, ההשגחה, היא חלק מהחוקים הדטרמיניסיטים, ובתור שכזו היא אינה מפעילה את רצונה החופשית בבוראה את העולם. אבל לא כאן המקום להכנס לכל משנתו של לותר שהיא פועל יוצא מכמה עקרונות שהוא קבע כבר בתחילה, כמו שלילת מעשים טובים. שלילת עיקרון 'רצון חופשי', פירושו במציאות, שלילת היות האדם יצור לשוני, הפיכתו לישות כוחנית, הפיכתו בצורה פרדוכסלית לחיה.

       כבר בעל משל 'עץ הדעת' בגאונותו הצביע על כך שטרם אכלו חוה ואדם מפרי עץ הדעת, הם היו חיות בין יתר החיות בגן העדן, לא התבוששו בעירומם. גאונותו של מחבר משל מופלא זה, ותרומתו הגאונית למחשבת האדם, הלכה לאבוד בגין אלו שאינם מבינים שהתכחשותם למתת שהוענק להם, ליכולת להבדיל בין טוב לרע, יכולת להפעיל 'רצון חופשי', אינו הופך אותם ל'אדם עליון',  לבעל 'רצון לכח' של ניטשה, אלא מחזיר אותם רק לדרגת חיות.

      יהודים חלשלושים, שעדיין לא השתחררו משבי ההכרזות הבומבסטיות הגרמניות, לא מודעים שה'רצון לכח' הגרמני, ה'אדם העליון' הגרמני,  ברייך השלישי, נוצח על-ידי החורף הרוסי. ההכרזות הבומבסטיות של ניטשה היו תולדה של העקרונות הבומבסטיות של לותרה כפי שכל האידיאולוגיה הבומבסטית הגרמנית היתה תולדה של ביעותיו של לותר שרצה בהגנתו של השטן בעל הכח, אחרי שהתאכזב מהמושיע, ישוע, החלשלוש שלא גשם את שינוי סדרי עולם. ובאמת בספר מאוחר זה לותר ממליך את השטן על העולם הנגלה, ישות זו שלפיו נצחה את המושיע החלשלוש, הכריז שהוא הנו הנסיך השליט על העולם הנגלה.

     לותר הערמומי שכח רק שאם באמת לא קיים רצון חופשי, אם הכל נגזר מקדמת דנא, איך יכול היה לחולל את המרד שלו נגד הכנסיה הקאתולית? האם הוא רצה להגיד שהוא כנציגו של השטן, כהתגלמותו חולל אותו? הסבר יחידי זה מסתבר מהתכחשותו ל'רצון החופשי', מהתכחשותו על היותו אדם לשוני, הרי רק רצון חופשי מאפשר לאדם לפעל. אם הדברים נגזרו מקדמת דנא, ונשלל מהאדם האמצעי, האלגוריתם הלשוני המפעיל אותו, המשאיר לו אוטונומיה מוגבלת להחליט ולפעל, אזי באמת מעשי לותר הופעלו על-ידי השטן בכבודו ובעצמו. 

     לותר המבועת סוף סוף מצא את מנוחתו בעולמו הכוחני של השטן שהוא נעשה נציגו. ומדוע הפרוטסטנטים המערביים, אלו שהושפעו מתורת קלווין לא שמו לב על המהפך שאותו חולל לותר בהכתרת השטן כשליט העולם? לקח ארבע מאות שנה עד אשר תומס מאן אחרי מפלת ה'אדם העליון', הגרמני שנוצח על-ידי החורף הרוסי, להבין שהרייך השלישי היה התגשמות חזונו של לותר על ממלכתו של השטן, היה התגלמות ממלכתו של פאוסט, גיבור  דרמת גיתה, דרמה שהיתה למעשה המחזת התיאולוגיה של לותר.

      ההסבר היחידי לאי הבנת העולם הפרוטסטנטי את המהפך של לותר, שלמעשה נישל את ישוע ובמקומו המליך את השטן, הוא שבני אדם אינם מבינים את מהות השפה, הכלי ההופך אותם לאנושיים, מוציא אותם ממלכת החיות. את אי הבנת מהות השפה אפשר גם ליחס ליהודים שלא הבינו את ירושת אבותיהם שיצרו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, ולכן הפכו לקורבנות הכוחנות השטנית.

      כפי שציינו גם היהודים אחרי חורבן בית ראשון לא הבינו יותר את ירושת אבות העברים שחוללו את המהפכה המחשבתית הגדולה ביותר בתולדות האדם ביוצרם 'עולם בתוך עולם', עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, הם לא הבינו כיוון שהם השתיקו את הנבואה, וידם של  הכוהנים גברה. אמנם היהודים גם בגלגול חדש זה שמרו על כמה מהעקרונות  של מחשבת התנ"ך. אבל החלל שנוצר בביטול הירושה של הפילוסופיה הלשונית על-ידי היהודים, בהמשך מלאה הפילוסופיה היוונית הקוטבית, לא זו של אפלטון המאוחר בספרו 'החוקים'.

     את מלאכת ביטול הירושה של הפילוסופיה הלשונית הסופית עשו יהודים הלניסטיים, כמו השליח פאול והשליח יוחנן. ואם בהחלת בנצרות עדיין המהפך המחשבתי של השליחים לא הורגש, בגין הציפיה לשינוי סדרי עולם, בתום אלף חמש מאות שנה אחרי תחילת הנצרות, כאשר התברר שההבטחה לשינוי סדרי עולם לא התגשמה, לותר השלים את המלאכה, ובמקום ישוע החלשלוש, שלא צלח להגשים את ההבטחה, הוא נתן בכורה ליריבו זה בעל הכח.

    ואם המהפך של לותר לא צבע לגמרי את מפת העולם המערבי, הרי זה הודות להשפעת קלווין שאימץ את רוב עקרונות מחשבת התנ"ך, אבל עליו נרחיב בהמשך.

      הדבר המופלא בעולמו הלשוני של האדם הוא, שגם כאשר מתכחשים לכלי זה, כמובן ממשיכים לעשות שימוש בו, ביחוד למען לרמות את הבריות. הגרמנים הלותרניים התעלמו ממה שלא קסם להם, הם נאחזו 'בחופש האדם הנוצרי', הם נאחזו בגאולת נפשותיהם למרות מעשיהם. האם יש פתרון טוב יותר לאדם שהוא יכול לעשות הכל העולה על רוחו, ורוחו נשארת ללא רבב, נפשו לא נכתמת, והוא זוכה לגאולה? ובכן הלותרנים הגרמניים קנו את התרמית.

     אבל במציאות גרמניה התפתחה לפי הדגם של לותר, הפכה מדינת כח בשליטת השטן. ושוב אפשר תמיד לרמות את העולם, השפה, ה'נחשית', הערמומית, תמיד מאפשרת יופמיזם, נתינת, למשל, כינוי של 'רוחניות' ל'כוחנות'. כמו היופמיזם 'החופש של האדם הנוצרי', שלמעשה היה נתינת חופש ללותרני לנהוג בכוחנות, ביומרה של נפש נגאלת.

     כך, למשל, הגל יכול היה לדבר על 'רוחניות' המצעידה את העולם, המצעידה אותה להתגלמותה בגרמניה, בעוד שהוא הוא אימץ את פרידריך הגדול, איש הכח, שהפר את כל ההסכמים ותקף את שכניו, כהפילוסוף התגלמות הרוחניות.

      היהודים התמימים שרצו לצאת מד' אמות ההלכה, קנו את כל הרמאויות האלו, לא הרגישו שהכוחות מתחת ליומרות מכוונים נגדם, מחוץ להיינה המומר, שהבין מה מסתתר מאחורי היומרות הגרמניות.

      היהודים שרצו להיות חלק מה'עולם הנאור', ה'רוחני הגרמני', היו אפילו מוכנים לאמץ את הדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי כל אותם תיאולוגיים נאורים, הם עד היום משועבדים לפרשנות של תיאולוגים נאורים אלו.

      אם לותר החל את מלחמתו בכנסיה הקאתולית, ברבות הימים הוא הבין שהאויב האמיתי שלו הם היהודים, אותם יהודים שהם בעצמם כבר לא הבינו את הירושה של אבות העברים. לותר כתב ספרי שנאה נגד היהודים, 'היהודים והשקרים שלהם', ביחוד לא מצא חן בעיניו הסברו של הרמב"ם שהמשיח העתיד לבוא יהיה מלך ישראל בשר ודם. אם לותר רצה במשהו, הרי הוא רצה במשיח שיבטיח לו נצחיות.    

       הציפיה של לותר שישוע שאותו הדיח משלטונו ובמקומו המליך את השטן, בכל זאת יגאל את נפשו, מזכירה את הכרזתו של ניטשה בספרו האחרון טרם התמוטטו מבחינה נפשית, Ecce Homo, שבו הוא חותם את הספר כהאל 'דיוניזוס', אל הטבע, אבל לא מוותר גם על היותו 'ישוע'. לא מוותרים אף פעם על 'גאולת נפש', אפילו אייכמן לא וויתר, גם היטלר ב-Mein Kampf מאמין ב'השגחה', ואחרי כל התנקשות בו ראה את אצבע ההשגחה המגנה

מודעות פרסומת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 211- שינויים ביחס לנתונים קיומיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 211 –שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים

    התרמית העיקרית של לותר היתה שהוא טען שהוא ממשיכו של השליח פאול, בעוד שהוא ביטל את הבשורה העיקרית של שליח זה, בשורה שסדרי עולם ישתנו, שהסדר החדש ייתר חוקים, ייתר שפה המבשרת לאדם על היותו מוותי, יחזיר את האדם למצבו בגן-עדן. לותר הערמומי, הגרמני השורשי, חלק מעם שכפו עליו את הנצרות, שהתגעגע לאליליו הרצחניים הקודמים, למעשה רצה להשתחרר ממעמסת הנצרות.

   לותר הערמומי הגיע למסקנות נכונות, הרי במשך אלף וחמש מאות שנה אחרי הבשורה  של השליח פאול סדרי עולם לא השתנו, הכנסיה הקאתולית בעורמתה התימרה להיות מלכות שמיים, בעוד שבמציאות היא נעשתה ממשל כוחני. ואם הבשורה לא התגשמה, האל שבשמו היא הובטחה, אם כך נכשל. ואם ישוע נכשל לא גישם את ההבטחה, זוהי הוכחה שיריבו, השטן ניצח אותו והוא הנו נסיך העולם הנגלה. השטן כנסיך העולם הנגלה תאם יותר את האופי הגרמני.

     אבל לותר הערמומי בתחילת דרכו לא העיז להכריז על מסקנותיו מרחיקות הלכת האלו, כיוון שבמקרה כזה הוא היה מוכרז על-ידי הכנסיה כמין, ככופר בעיקר, הכנסיה היתה מעלה אותו על המוקד, לותר השאיר את מסקנותיו הגנוסטיות הקיצוניות לסוף דרכו, כאשר היה כבר מוגן על-ידי נסיכי גרמניה.

  את תשעים וחמש התיזות שלו בשנת 1517 לותר יכול היה להצדיק על בסיס בשורת פאול, שביטל את החוקה, את ההלכה, שביטל את משל 'עץ-הדעת', את השפה המבדילה, שטען שאמונה מספיקה. אם כל זה בוטל, ואמונה מספיקה, הרי אין מקום ל'מעשים טובים', אין מקום להבדלה בין טוב לרע.

    אבל לותר בעורמתו לא היה מוכן לוותר על יתרונות. הוא אימץ את ההבטחה של 'גאולה', צמצם אותה רק לנפש המאמין. תרמית זו אפשר למצא בספרו בשם 'על החופש של האדם הנוצרי'. ובכן בספר זה אנו מוצאים את הגנוסטיקה הקיצונית של לותר. לפי מה שנאמר בספר זה, ישוע שנצלב גאל את נפשותיהם של המאמינים בלבד, לכן הם חופשיים, אבל גופם הוא משועבד ונמצא תחת שלטון כח בלבד. בספר מוקדם זה עדיין לותר לא מצהיר שגופו של המאמין שנפשו נגאלה, נשלט ע"י השטן, את המסקנה הזו הוא השאיר להמשך פעילותו, את הרעיון הזה אנו מוצאים בספרו החשוב ביותר, בשם: 'העדר רצון חופשי'.

   מסקנתו זו של לותר על 'גאולת' הנפש, הוליד את האמונה הלותרנית המפורסמת על 'פנימיות נגאלת', כך שכל הפושעים של הרייך השלישי יכלו לעגן את עצמם בנפשותיהם שנגאלה, למרות רצחנותם. כך אפילו אייכמן נאחז בנפשו שנגאלה, למרות מעשיו. הרי הגיבור פאוסט, הארכיטיפ הגרמני, בדרמה של גיתה, למרות שהוא משעבד את כל אלו מסביבו, נגאל בסופו של דבר על-ידי נשים מיטיבות. גיתה לא המציא גאולה זו לגיבורו, הוא הסתמך על תורת לותר.

    אנחנו רואים לאיזה פרדוכסים התרמית של השליח פאול הכניס את העולם הנוצרי, בבטלו את השפה המבדילה בין טוב לרע, המטילה על האדם אחריות, בשם הבטחה על שינוי סדרי עולם, שלא התגשמה שלא יכלה להתגשם.

      אם התרמית של השליח פאול אומצה על-ידי המאמינים הנוצריים, על-ידי העולם  המערבי, גם התרמית של לותר אומצה, על 'חופש האדם הנוצרי' שנפשו נגאלה בגין קורבנו של ישוע. כאן אנחנו מגיעים לפרדוכסליות עולמו הלשוני של האדם. למרות שהשליח פאול החרים את משל 'עץ-הדעת', ביטל את רכש 'דעת', רכש השפה, המאמינים בסופו של דבר עגנו את עצמם ב'הבטחה לשונית', על שינוי סדרי עולם, שלא התקימה שלא יכולה להתקיים. כך גם חסידיו של לותר אימצו את 'החופש של האדם הנוצרי', שרק נפשו נגאלה בגין קורבנו של ישוע, למרות שהוא נכשל, והוא לא שינה סדרי עולם, ואת מקומו תפש יריבו השטן, אשר הנו נסיך העולם הנגלה, עד אחרית הימים שאולי אז הוא ינוצח על-ידי ישוע, שבשלב ראשון נכשל לממש את הבטחה בשמו.

   האדם המתכחש לרכש שלו, השפה, כיוון שהיא לא מגשימה את משאלותיו, בצורה  פרדוכסלית בסופו של דבר נאחז באשליות לשוניות, באמונה ב'שינוי סדרי עולם', ב'חופש האדם הנוצרי'. הגרמנים הלותרניים אימצו בכל לב את התרמיות של לותר, הרי נפשם נגאלה, והם השתחררו  מחובות מוסריות. העולם הפרוטסטנטי, הלא גרמני, התקשה להצדיק את מעשיו של לותר אשר שסה את הנסיכים הגרמניים באיכרים שהתמרדו, איכרים שלא הבינו את הבשורה של לותר, וחשבו שהם יכולים לדרוש לעצמם יותר זכויות. כפי שהאיכרים לא הבינו את לותר, גם העולם הפרוטסטנטי, הלא גרמני, שלא התעמק בכתביו,    לא הבין שבעולם שבו השטן הוא השליט, מותר לדכא באכזריות איכרים הדורשים לעצמם זכויות.

   כדי להבין את עולמו הפרדוכסלי של האדם הלשוני, עלינו לחזור למהות השפה, מהות שהובנה על-ידי הגאון, מחבר משל 'עץ הדעת', ומשום מה לא הובנה ולא מובנת אפילו לאלו העוסקים בפילוסופית השפה. האבולוציה ציידה את האדם בכלי נוסף לכלי הכח, בכלי השפה. (לגיטימי לגמרי לאלו הרוצים בכך, להחליף את מושג אבולוציה במושג 'אלהים'). כלי השפה בסך הכל מיועד לשפר את תנאי קיומו של האדם על כדור הארץ שלנו. יתרונו של האדם על ברויים אחרים על כדור הארץ הקטן שלנו הוא בסך הכל במתת כלי השפה, באוטונומיה מוגבלת שכלי זה מעניק, אבל, כדברי הגאון מחבר משל 'עץ הדעת', לכלי זה, השפה גם פן 'נחשי', הוא קוסם אשליות על אפשרויות בלתי אפשריות. האדם הפרגמטי הנוכח לדעת מדי פעם בפעם שהכלי לא מממש את קסמיו, מתמרד נגדו, אבל בלית ברירה הוא חוזר לקוסם הקסמים.

    המרד של האדם בכלי שלו הוא גם תוצאה של הסיבה שכלי זה מתממש רק אם האדם ממלא חובות, נשמע לאלגוריתם הלשוני, ממלא את חוקי הכלי שבעד כל זכות יש לתת תמורה. חוקי התנועה בדרכים הם תמצית מהות הכלי, למען שתנועה בכבישים תתנהל, יש למלא אחרי צווי תנועה, הפוגע נפגע, ההורס מכונית של הזולת בדרך כלל אף הוא נפגע. משום מה האדם לא חולק על חוקי התנועה, כיוון שהוא רואה מיד את התוצאות אם הוא לא ממלא את החוקים, בעוד שהוא חולק על חוקים אחרים, כמו חוקים חברתיים. הרי במדבר אין צורך בחוקי תנועה, יש צורך בחוקי תנועה רק במקומות מיושבים, בחברה אנושית.

   חוקים חברתיים שהאדם מגדיר אותם טובים ורעים, הם בסך הכל חוקים קיומיים, צווים להסדרת חיי חברה, בהבדל מחוקי תנועה בדרכים, האדם לא רואה מיד את התוצאות השליליות אם הוא לא ממלא אחריהם, לכן הוא חי תמיד באשליה שאת החוקים האלו איזה ישות כפתה עליו, לא מבין שכלי השפה שברשותו מחוקק אותם, למען יוכל לחיות בחברה, כפי שחוקי התנועה מחויבים למען שהאדם יוכל לנוע בכבישים.   

   לותר הערמומי היה גם גרמני פרימיטיבי, שפחד ממוות, שנשלט על-ידי ביעותים, שכל ימי חייו נאבק עם השטן. הוא רצה חופש, גאולה ללא חובות. אבל אדם פרימיטיבי זה יצא ב-95 התיזות  נגד מעשים טובים, מעשים טובים במשמעות פרגמטית פירושם סדר חברתי, הוא יצא  נגד חוקים קיומיים. לא בכדי נוצרה מיד אנדרלמוסיה בגרמניה, האיכרים התמרדו, לותר הערמומי הטיל את האשמה בהם, ולא הסיק שהוא גרם לכך. החופש ממעשים טובים התחלף מיד בכוחנות רצחנית של הנסיכים הגרמניים. חופש ללא סדר חברתי, ללא חוקים קיומיים, הוא כאוס.

    גרמניה נהפכה למדינת כח, הרי פאוסט הארכיטיפ הגרמני הוא ישות כוחנית, הרוצה להשתחרר מכל ההגבלות, כל החוקים, רוצה להדמות לכוחות הטבע, וברור שניטשה טבע את עיקרון 'רצון לכח'. אפילו קאנט הצדקן, שיהודים סוגדים לו כמושיע, יצא נגד החוקים של התנ"ך, הוא ראה בחוקים הפנימיים, המשותפים לאדם ולחיות את האידיאל, לפיו חוקים פנימיים עולים על החוקים החיצוניים בתנ"ך.

    השפה מתעתעת בבני אדם, כאשר הם לא בודקים את משמעות המושגים. המושג  'חופש', הוא מושג לשוני, כאשר מבטלים את האלגוריתם הלשוני המבדיל בין טוב לרע, אין משמעות ל'חופש'. בחלל הריק אין חופש, במדבר אין 'חופש'. בעולם שרק כלי הכח לגיטימי, כמו בעולם החיות אין משמעות ל'חופש'. לכן תוצאות תרמית הבשורות של לותר, התבררו לגרמנים רק אחרי שלוש מאות שנה, וגם אז פורשו על-ידי מקס וובר בצורה גרמנית, רק אחרי ארבע מאות שנה, תומס מאן לקראת סוף מלחמת העולם השניה, עם מפלת הרייך השלישי הבין שעקרונות לותר הוליכו את הגרמנים להתפתחות השלילית שלה.

     על תעלוליו הנוספים של לותר בהמשך. 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 210 – שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 210 – שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים,

    מי שמתבונן במפת ההיסטוריה רואה ממלכות עולות ויורדות, נשאלת השאלה מה הסיבה לכליון תרבויות גדולות. אנחנו יכולים להבין את התמורות בתולדות האדם רק מידיעת  ההיסטוריה האנושית. אנחנו עוסקים בעיקר בתרבויות שהיו להן השפעה על התרבות המערבית, אנחנו ממעטים  לעסוק בתרבות הסינית, ההודית, תרבויות באמריקה הפרה- הקולומביניות שאף שם התחוללו תמורות אבל לא השפיעו ישירות על התרבות המערבית.

     יחודו של האדם שהאבולוציה העניקה לו את כלי השפה, שברבוי פניו גורם לאדם להתיחס אליו באמביוולנטיות, כיוון שכלי זה צריך לשמש אותו להתמודד עם נתונים קיומיים שהכלי חסר אונים מולם. קורות בני אדם דומים במשך ההיסטוריה כיוון שהנתונים שהם עומדים מולם זהים, לכן גורל דומה מצפה לממלכות, מכאן אנו עדים לתופעה החוזרת על עצמה, שממלכות עולות ויורדות.                                                                                     הכלי שהוענק לאדם הוא כלי יצירה, אלגוריתם שאפשר להגיד עליו שהוא מוביל את האדם, גם כאשר הוא לא מודע למהותו. מכאן הדמיון במבנה החברתי של בני אדם, במוסדות שלהם ובערכים שלהם. עובדה זו שוללת את ההגדרה שרוב העוסקים בשפה מגדירים אותה, ככלי קומוניקציה. לרוב הישויות על כדור הארץ שלנו יש יכולת קומוניקציה. כך שהאדם נבדל מהישויות האחרות רק בכך שהכלי מאפשר לו 'ליצור', שהכלי, האלגוריתם מוביל אותו ליצירה, להתנהגות מסוימת. אנחנו חוזרים כאן על הגדרות בסיסיות למען נוכל להבין מה גורם  לתמורות בתולדות האדם, מה גורם לכך שתרבויות גדולות יורדות מבמת ההיסטוריה. האם הסיבה העיקרית היא לנמוגות ממלכות מפותחות שקבוצות חדשות תוקפות אותן מבחוץ, עולות על הבמה וממוטטות את הממלכות הגדולות? אבל לעתים הממלכות מתמוטטות מבפנים, כאשר שכבות מדוכאות מנצלות את החלשות המרכז, שה'מח-הקיבוצי' שלהם אינו מספק יותר את המאוויים של שכבות שונות.  

     כך, למשל, ערי שומר ירדו מבמת ההיסטוריה כיוון שגבולותיה היו פרוצות ועמים מסביבה, פחות מפותחים מוטטו אותן. אבל הכובשים החדשים אימצו את ה'מח הקיבוצי' שלהן. עמי מזופוטמיה ניזונו מ'המח-הקיבוצי' של ערי שומר. בהבדל מערי ממלכות אלו, מצריים העתיקה שהיתה מוגנת מבחינה גיאוגראפית החזיקה מעמד יותר, האם רק הגבולות המוגנים שמרו על מצריים, או שמא גם איזה עקרונות תרבותיים, שמרו עליה, שדווקא אותם עמים אחרים לא אימצו. שאלה זו עולה, כיוון שסין שגבולותיה היו פרוצות בצפון וחדרו לתוכה שבטים פרימיטיביים, בכל זאת אחרי כל פלישה כזו התאוששה והמשיכה להתקיים. ברור במקרה שלה, שהיו כמה עקרונות תרבותיים שלה, שאיפשרו את ההתאוששות, והעמים הפרימיטיביים שכבשו אותה התבוללו לתוכה, ואמצו את עקרונותיה התרבותיים.

     נשאלת השאלה האם לשתי ממלכות אלו, מצריים וסין, היו עקרונות יותר מכניים ששמרו אותן מהתמוטטות? האם ההשקפה הסינית עם עקרונות הין והיאן, יסוד חיובי ושלילי שהתחלפו בצורה מכנית נתנו לה חוזק? מצריים אף היא התיחסה לנתונים הקיומיים כאל יסודות שבצורה מכנית מתגלמים ומתחלפים בישויות בצורות שונות ולא כלים, הנם נצחיים וסטטיים.  

     ברור שבממלכות אלו, בסין ובמצריים העתיקה, התושבים היו לשוניים, אבל ה'מח-הקיבוצי', נתן עדיפות לחוקי הקיום, או התאים את עצמו יותר לחוקי הקיום הנצחיים והסטטיים. נראה שממלכות לשוניות ווירטואליות עמידות פחות מול זעזועים.

     הקדמה זו באה למען נבין מדוע הרפורמציה הצליחה במידה רבה לזעזע את מבנה הלשוני הווירטואלי של הכנסיה הקאתולית, הצליחה לסיים את ימי הביניים בעולם המערבי.

      עלינו לציין כאן שלמרות שהתיאולוגיה של השליח פאולוס באה לאפס את מפעלות השפה, רצתה בשינוי סדרי עולם שייתר את הכלי הזה, היא הביאה במציאות לכינון עולם לשוני ווירטואלי בדמות הכנסיה הקאתולית. הסיבה לכך היתה פשוטה, הרי סדרי עולם לא השתנו, ההבטחה למלכות שמיים לא התגשמה. לכן אלו מבין המאמינים, שרצו להאמין בהבטחה של מלכות שמיים, נאחזו בישות לשונית ווירטואלית שנוצרה על בסיס ההבטחה, נאחזו בה כעוגן. כלי השפה כאלגוריתם הוביל את המאמינים לראות בגוף הווירטואלי  הלשוני, במוסד שהתיימר שהוא גשום ההבטחה, שאכן הוא ההבטחה, המאמינים החלו להאמין שהמלך הערום אכן לובש בגדים חדשים.

    כאן אנחנו בפרדוכסליות הקיום האנושי, הקיום הלשוני. שלילת הכלי, הופך ברבות הימים לגשומו בישות ווירטואלית, כמו הכנסיה הקאתולית, שהיא כולה מבוססת על אותו כלי שכביכול נעשה מיותר.

    ואז קורה מה שקרה בסיפורו של אנדרסן, הופיע הילד הצועק המלך ערום. אמנם לותר שצעק את הצעקה הזו לא היה ילד, הוא היה גרמני שורשי שהיו לו ביעותים, שפחד מהמוות, ניסה את ההבטחות של הכנסיה לגאולה עצמית ללא הועיל, ראה לפניו עולם שלא נגאל, ראה יום יום את השטן, את יריבו של הגואל, המהתל בו.

    מאחר שנסיונותיו של לותר להשתחרר מבעותיו על-ידי סיגופים, התנזרויות במנזר לא הועילו לו, הוא יצא נגד מעשים טובים כמובילים לגאולה. דבר זה התבטא בכך שהוא פרסם את 95 התיזות שלו על דלת הכנסיה בוויטנברג בשנת 1517 , תיזות נגד טענות הכנסיה שמעשים טובים אכן מובילים לגאולה. לותר ידע מה מצפה למורדים בכנסיה, שאמנם התבססה על יומרה שהיא התגשמות מלכות שמים ישות לשונית נעלמת, במציאות היתה ישות כוחנית. לותר ידע את קורות אלו שהקדימו אותו במרד בכנסיה כמו וויקליף האנגלי, והוס הצ'כי, שהועלה על המוקד. אבל לותר הארכיטיפ הגרמני נתמך על-ידי נסיכי גרמניה, כך ניצל מזעם הכנסיה.

     ואם לותר חשף את התרמית של הכנסיה הקאתולית, הוא עצמו המציא תרמיות אחרות למען להצדיק את המרד שלו, ולמען לשרוד, תרמיות שעצבו בהמשך את התרבות הגרמנית.

    לותר בערמומיות שלו הסיק את המסקנות הנכונות מהתרמית של השליח פאולוס, הרי הבטחותיו על שינוי סדרי עולם לא יכלו להתגשם, הדבר היחידי שאפשר היה להסיק מהמשנה שלו, היתה ביטול החוקים, חוקי ההלכה, שלמעשה פירושו היה ביטול מעשים מוסריים. הרי אם מבטלים את השפה, אם מבטלים את הרכש מ'עץ-הדעת', האדם חוזר למצב חיתי זה מה שבעל המשל טען, שחוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ היו ערומים ולא התבוששו, בדומה לחיות אחרות בגן,  הם רק התבוששו בעירומם לאחר שאכלו מהפרי. אם מבטלים את הרכש מ'עץ הדעת', אזי הכלי היחידי העומד לרשות הישות בגן או בעולם הוא כלי הכח.

     לותר הערמומי למרות שהוא הסיק את המסקנות הנכונות ממשנת השליח פאול, הוא עטף את זה בתרמיות שהעולם הפרוטסטנטי לא פיענח אותן במשך שלוש מאות שנה. לותר מוטט את ה'מח-הקיבוצי' של הכנסיה הקאתולית, יצר 'מח-קיבוצי' על טהרת כוחנות. וראה זה פלא, העולם הפרוטסטנטי לא עמד על טיב התרמית, נאחז בהצהרות לותר שהוא ממשיכו של השליח פאול, טענה נכונה, רק שהוא החסיר מתורת רבו את ההבטחה של שינוי סדרי עולם. לותר גם טען שהוא מסתמך על כתבי הקודש, והרי הוא תרגם אותם לגרמנית, אבל במציאות הוא שלל לגמרי את העקרונות שלהם. הרי עצם שלילת 'מעשים טובים' פירושו היה שלילת ערכי התנ"ך, ומדוע יהודים טובים נאחזו בכך שהוא תרגם את התנ"ך לגרמנית, לא שמו לב לכתבי השטנא שלו נגד היהודים, וגם לא עמדו על כך שהוא ביטל את כל העקרונות של יצירה זו?

    העולם הפרוטסטנטי שרובו הושפע מתורת קלווין, במשך למעלה משלוש מאות שנה לא עמד על ההבדל בין המסרים הקוטביים של שני הרפורמטורים, הם ראו זהות ביניהם על סמך העובדה ששניהם מוטטו את הכנסיה הקאתולית. האם העדר הבנה זו ששני הרפורמטורים הציעו 'מוחות-קיבוציים' קוטביים, יש ליחס לכך שמאמינים נאחזים בהצהרות מבלי לבדוק את הכתבים עצמם?

     אנחנו עדים לכך שבמשך ההיסטוריה האנושית בני אדם תמיד נאחזים בהצהרות קוסמות, מבלי להתעמק בצורה ממשית לכתבים של אלו שהם מסתמכים עליהם. כך ראינו שהדורות התיחסו לתורת אפלטון רק על הכתבים המוקדמים, על רעיונות קוסמים כמו 'אידיאות נצחיות', מבלי להתיחס לכתביו המאוחרים, כמו ספר 'החוקים', שבו מסרים הפוכים מאלו שבכתבים המוקדמים. כך קרה במקרה של לותר, שהעולם הפרוטסטנטי התיחס להצהרותיו שהוא ממשיכו של השליח פאול, בעוד שהוא התעלם לגמרי מהבשורה שלו שסדרי עולם ישתנו ובשם בשורה זו הוא הרשה לעצמו לבטל עקרונות מוסריים, שהשינוי עתיד לייתר אותם.

     על התרמיות של לותר שעיוורו את העולם הפרוטסטנטי בהמשך.

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 210 – שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 210 -שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים