אוניברסיטה ווירטואלית שעור 210 – שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 210 – שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים,

    מי שמתבונן במפת ההיסטוריה רואה ממלכות עולות ויורדות, נשאלת השאלה מה הסיבה לכליון תרבויות גדולות. אנחנו יכולים להבין את התמורות בתולדות האדם רק מידיעת  ההיסטוריה האנושית. אנחנו עוסקים בעיקר בתרבויות שהיו להן השפעה על התרבות המערבית, אנחנו ממעטים  לעסוק בתרבות הסינית, ההודית, תרבויות באמריקה הפרה- הקולומביניות שאף שם התחוללו תמורות אבל לא השפיעו ישירות על התרבות המערבית.

     יחודו של האדם שהאבולוציה העניקה לו את כלי השפה, שברבוי פניו גורם לאדם להתיחס אליו באמביוולנטיות, כיוון שכלי זה צריך לשמש אותו להתמודד עם נתונים קיומיים שהכלי חסר אונים מולם. קורות בני אדם דומים במשך ההיסטוריה כיוון שהנתונים שהם עומדים מולם זהים, לכן גורל דומה מצפה לממלכות, מכאן אנו עדים לתופעה החוזרת על עצמה, שממלכות עולות ויורדות.                                                                                     הכלי שהוענק לאדם הוא כלי יצירה, אלגוריתם שאפשר להגיד עליו שהוא מוביל את האדם, גם כאשר הוא לא מודע למהותו. מכאן הדמיון במבנה החברתי של בני אדם, במוסדות שלהם ובערכים שלהם. עובדה זו שוללת את ההגדרה שרוב העוסקים בשפה מגדירים אותה, ככלי קומוניקציה. לרוב הישויות על כדור הארץ שלנו יש יכולת קומוניקציה. כך שהאדם נבדל מהישויות האחרות רק בכך שהכלי מאפשר לו 'ליצור', שהכלי, האלגוריתם מוביל אותו ליצירה, להתנהגות מסוימת. אנחנו חוזרים כאן על הגדרות בסיסיות למען נוכל להבין מה גורם  לתמורות בתולדות האדם, מה גורם לכך שתרבויות גדולות יורדות מבמת ההיסטוריה. האם הסיבה העיקרית היא לנמוגות ממלכות מפותחות שקבוצות חדשות תוקפות אותן מבחוץ, עולות על הבמה וממוטטות את הממלכות הגדולות? אבל לעתים הממלכות מתמוטטות מבפנים, כאשר שכבות מדוכאות מנצלות את החלשות המרכז, שה'מח-הקיבוצי' שלהם אינו מספק יותר את המאוויים של שכבות שונות.  

     כך, למשל, ערי שומר ירדו מבמת ההיסטוריה כיוון שגבולותיה היו פרוצות ועמים מסביבה, פחות מפותחים מוטטו אותן. אבל הכובשים החדשים אימצו את ה'מח הקיבוצי' שלהן. עמי מזופוטמיה ניזונו מ'המח-הקיבוצי' של ערי שומר. בהבדל מערי ממלכות אלו, מצריים העתיקה שהיתה מוגנת מבחינה גיאוגראפית החזיקה מעמד יותר, האם רק הגבולות המוגנים שמרו על מצריים, או שמא גם איזה עקרונות תרבותיים, שמרו עליה, שדווקא אותם עמים אחרים לא אימצו. שאלה זו עולה, כיוון שסין שגבולותיה היו פרוצות בצפון וחדרו לתוכה שבטים פרימיטיביים, בכל זאת אחרי כל פלישה כזו התאוששה והמשיכה להתקיים. ברור במקרה שלה, שהיו כמה עקרונות תרבותיים שלה, שאיפשרו את ההתאוששות, והעמים הפרימיטיביים שכבשו אותה התבוללו לתוכה, ואמצו את עקרונותיה התרבותיים.

     נשאלת השאלה האם לשתי ממלכות אלו, מצריים וסין, היו עקרונות יותר מכניים ששמרו אותן מהתמוטטות? האם ההשקפה הסינית עם עקרונות הין והיאן, יסוד חיובי ושלילי שהתחלפו בצורה מכנית נתנו לה חוזק? מצריים אף היא התיחסה לנתונים הקיומיים כאל יסודות שבצורה מכנית מתגלמים ומתחלפים בישויות בצורות שונות ולא כלים, הנם נצחיים וסטטיים.  

     ברור שבממלכות אלו, בסין ובמצריים העתיקה, התושבים היו לשוניים, אבל ה'מח-הקיבוצי', נתן עדיפות לחוקי הקיום, או התאים את עצמו יותר לחוקי הקיום הנצחיים והסטטיים. נראה שממלכות לשוניות ווירטואליות עמידות פחות מול זעזועים.

     הקדמה זו באה למען נבין מדוע הרפורמציה הצליחה במידה רבה לזעזע את מבנה הלשוני הווירטואלי של הכנסיה הקאתולית, הצליחה לסיים את ימי הביניים בעולם המערבי.

      עלינו לציין כאן שלמרות שהתיאולוגיה של השליח פאולוס באה לאפס את מפעלות השפה, רצתה בשינוי סדרי עולם שייתר את הכלי הזה, היא הביאה במציאות לכינון עולם לשוני ווירטואלי בדמות הכנסיה הקאתולית. הסיבה לכך היתה פשוטה, הרי סדרי עולם לא השתנו, ההבטחה למלכות שמיים לא התגשמה. לכן אלו מבין המאמינים, שרצו להאמין בהבטחה של מלכות שמיים, נאחזו בישות לשונית ווירטואלית שנוצרה על בסיס ההבטחה, נאחזו בה כעוגן. כלי השפה כאלגוריתם הוביל את המאמינים לראות בגוף הווירטואלי  הלשוני, במוסד שהתיימר שהוא גשום ההבטחה, שאכן הוא ההבטחה, המאמינים החלו להאמין שהמלך הערום אכן לובש בגדים חדשים.

    כאן אנחנו בפרדוכסליות הקיום האנושי, הקיום הלשוני. שלילת הכלי, הופך ברבות הימים לגשומו בישות ווירטואלית, כמו הכנסיה הקאתולית, שהיא כולה מבוססת על אותו כלי שכביכול נעשה מיותר.

    ואז קורה מה שקרה בסיפורו של אנדרסן, הופיע הילד הצועק המלך ערום. אמנם לותר שצעק את הצעקה הזו לא היה ילד, הוא היה גרמני שורשי שהיו לו ביעותים, שפחד מהמוות, ניסה את ההבטחות של הכנסיה לגאולה עצמית ללא הועיל, ראה לפניו עולם שלא נגאל, ראה יום יום את השטן, את יריבו של הגואל, המהתל בו.

    מאחר שנסיונותיו של לותר להשתחרר מבעותיו על-ידי סיגופים, התנזרויות במנזר לא הועילו לו, הוא יצא נגד מעשים טובים כמובילים לגאולה. דבר זה התבטא בכך שהוא פרסם את 95 התיזות שלו על דלת הכנסיה בוויטנברג בשנת 1517 , תיזות נגד טענות הכנסיה שמעשים טובים אכן מובילים לגאולה. לותר ידע מה מצפה למורדים בכנסיה, שאמנם התבססה על יומרה שהיא התגשמות מלכות שמים ישות לשונית נעלמת, במציאות היתה ישות כוחנית. לותר ידע את קורות אלו שהקדימו אותו במרד בכנסיה כמו וויקליף האנגלי, והוס הצ'כי, שהועלה על המוקד. אבל לותר הארכיטיפ הגרמני נתמך על-ידי נסיכי גרמניה, כך ניצל מזעם הכנסיה.

     ואם לותר חשף את התרמית של הכנסיה הקאתולית, הוא עצמו המציא תרמיות אחרות למען להצדיק את המרד שלו, ולמען לשרוד, תרמיות שעצבו בהמשך את התרבות הגרמנית.

    לותר בערמומיות שלו הסיק את המסקנות הנכונות מהתרמית של השליח פאולוס, הרי הבטחותיו על שינוי סדרי עולם לא יכלו להתגשם, הדבר היחידי שאפשר היה להסיק מהמשנה שלו, היתה ביטול החוקים, חוקי ההלכה, שלמעשה פירושו היה ביטול מעשים מוסריים. הרי אם מבטלים את השפה, אם מבטלים את הרכש מ'עץ-הדעת', האדם חוזר למצב חיתי זה מה שבעל המשל טען, שחוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ היו ערומים ולא התבוששו, בדומה לחיות אחרות בגן,  הם רק התבוששו בעירומם לאחר שאכלו מהפרי. אם מבטלים את הרכש מ'עץ הדעת', אזי הכלי היחידי העומד לרשות הישות בגן או בעולם הוא כלי הכח.

     לותר הערמומי למרות שהוא הסיק את המסקנות הנכונות ממשנת השליח פאול, הוא עטף את זה בתרמיות שהעולם הפרוטסטנטי לא פיענח אותן במשך שלוש מאות שנה. לותר מוטט את ה'מח-הקיבוצי' של הכנסיה הקאתולית, יצר 'מח-קיבוצי' על טהרת כוחנות. וראה זה פלא, העולם הפרוטסטנטי לא עמד על טיב התרמית, נאחז בהצהרות לותר שהוא ממשיכו של השליח פאול, טענה נכונה, רק שהוא החסיר מתורת רבו את ההבטחה של שינוי סדרי עולם. לותר גם טען שהוא מסתמך על כתבי הקודש, והרי הוא תרגם אותם לגרמנית, אבל במציאות הוא שלל לגמרי את העקרונות שלהם. הרי עצם שלילת 'מעשים טובים' פירושו היה שלילת ערכי התנ"ך, ומדוע יהודים טובים נאחזו בכך שהוא תרגם את התנ"ך לגרמנית, לא שמו לב לכתבי השטנא שלו נגד היהודים, וגם לא עמדו על כך שהוא ביטל את כל העקרונות של יצירה זו?

    העולם הפרוטסטנטי שרובו הושפע מתורת קלווין, במשך למעלה משלוש מאות שנה לא עמד על ההבדל בין המסרים הקוטביים של שני הרפורמטורים, הם ראו זהות ביניהם על סמך העובדה ששניהם מוטטו את הכנסיה הקאתולית. האם העדר הבנה זו ששני הרפורמטורים הציעו 'מוחות-קיבוציים' קוטביים, יש ליחס לכך שמאמינים נאחזים בהצהרות מבלי לבדוק את הכתבים עצמם?

     אנחנו עדים לכך שבמשך ההיסטוריה האנושית בני אדם תמיד נאחזים בהצהרות קוסמות, מבלי להתעמק בצורה ממשית לכתבים של אלו שהם מסתמכים עליהם. כך ראינו שהדורות התיחסו לתורת אפלטון רק על הכתבים המוקדמים, על רעיונות קוסמים כמו 'אידיאות נצחיות', מבלי להתיחס לכתביו המאוחרים, כמו ספר 'החוקים', שבו מסרים הפוכים מאלו שבכתבים המוקדמים. כך קרה במקרה של לותר, שהעולם הפרוטסטנטי התיחס להצהרותיו שהוא ממשיכו של השליח פאול, בעוד שהוא התעלם לגמרי מהבשורה שלו שסדרי עולם ישתנו ובשם בשורה זו הוא הרשה לעצמו לבטל עקרונות מוסריים, שהשינוי עתיד לייתר אותם.

     על התרמיות של לותר שעיוורו את העולם הפרוטסטנטי בהמשך.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: