אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 211 –שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים
התרמית העיקרית של לותר היתה שהוא טען שהוא ממשיכו של השליח פאול, בעוד שהוא ביטל את הבשורה העיקרית של שליח זה, בשורה שסדרי עולם ישתנו, שהסדר החדש ייתר חוקים, ייתר שפה המבשרת לאדם על היותו מוותי, יחזיר את האדם למצבו בגן-עדן. לותר הערמומי, הגרמני השורשי, חלק מעם שכפו עליו את הנצרות, שהתגעגע לאליליו הרצחניים הקודמים, למעשה רצה להשתחרר ממעמסת הנצרות.
לותר הערמומי הגיע למסקנות נכונות, הרי במשך אלף וחמש מאות שנה אחרי הבשורה של השליח פאול סדרי עולם לא השתנו, הכנסיה הקאתולית בעורמתה התימרה להיות מלכות שמיים, בעוד שבמציאות היא נעשתה ממשל כוחני. ואם הבשורה לא התגשמה, האל שבשמו היא הובטחה, אם כך נכשל. ואם ישוע נכשל לא גישם את ההבטחה, זוהי הוכחה שיריבו, השטן ניצח אותו והוא הנו נסיך העולם הנגלה. השטן כנסיך העולם הנגלה תאם יותר את האופי הגרמני.
אבל לותר הערמומי בתחילת דרכו לא העיז להכריז על מסקנותיו מרחיקות הלכת האלו, כיוון שבמקרה כזה הוא היה מוכרז על-ידי הכנסיה כמין, ככופר בעיקר, הכנסיה היתה מעלה אותו על המוקד, לותר השאיר את מסקנותיו הגנוסטיות הקיצוניות לסוף דרכו, כאשר היה כבר מוגן על-ידי נסיכי גרמניה.
את תשעים וחמש התיזות שלו בשנת 1517 לותר יכול היה להצדיק על בסיס בשורת פאול, שביטל את החוקה, את ההלכה, שביטל את משל 'עץ-הדעת', את השפה המבדילה, שטען שאמונה מספיקה. אם כל זה בוטל, ואמונה מספיקה, הרי אין מקום ל'מעשים טובים', אין מקום להבדלה בין טוב לרע.
אבל לותר בעורמתו לא היה מוכן לוותר על יתרונות. הוא אימץ את ההבטחה של 'גאולה', צמצם אותה רק לנפש המאמין. תרמית זו אפשר למצא בספרו בשם 'על החופש של האדם הנוצרי'. ובכן בספר זה אנו מוצאים את הגנוסטיקה הקיצונית של לותר. לפי מה שנאמר בספר זה, ישוע שנצלב גאל את נפשותיהם של המאמינים בלבד, לכן הם חופשיים, אבל גופם הוא משועבד ונמצא תחת שלטון כח בלבד. בספר מוקדם זה עדיין לותר לא מצהיר שגופו של המאמין שנפשו נגאלה, נשלט ע"י השטן, את המסקנה הזו הוא השאיר להמשך פעילותו, את הרעיון הזה אנו מוצאים בספרו החשוב ביותר, בשם: 'העדר רצון חופשי'.
מסקנתו זו של לותר על 'גאולת' הנפש, הוליד את האמונה הלותרנית המפורסמת על 'פנימיות נגאלת', כך שכל הפושעים של הרייך השלישי יכלו לעגן את עצמם בנפשותיהם שנגאלה, למרות רצחנותם. כך אפילו אייכמן נאחז בנפשו שנגאלה, למרות מעשיו. הרי הגיבור פאוסט, הארכיטיפ הגרמני, בדרמה של גיתה, למרות שהוא משעבד את כל אלו מסביבו, נגאל בסופו של דבר על-ידי נשים מיטיבות. גיתה לא המציא גאולה זו לגיבורו, הוא הסתמך על תורת לותר.
אנחנו רואים לאיזה פרדוכסים התרמית של השליח פאול הכניס את העולם הנוצרי, בבטלו את השפה המבדילה בין טוב לרע, המטילה על האדם אחריות, בשם הבטחה על שינוי סדרי עולם, שלא התגשמה שלא יכלה להתגשם.
אם התרמית של השליח פאול אומצה על-ידי המאמינים הנוצריים, על-ידי העולם המערבי, גם התרמית של לותר אומצה, על 'חופש האדם הנוצרי' שנפשו נגאלה בגין קורבנו של ישוע. כאן אנחנו מגיעים לפרדוכסליות עולמו הלשוני של האדם. למרות שהשליח פאול החרים את משל 'עץ-הדעת', ביטל את רכש 'דעת', רכש השפה, המאמינים בסופו של דבר עגנו את עצמם ב'הבטחה לשונית', על שינוי סדרי עולם, שלא התקימה שלא יכולה להתקיים. כך גם חסידיו של לותר אימצו את 'החופש של האדם הנוצרי', שרק נפשו נגאלה בגין קורבנו של ישוע, למרות שהוא נכשל, והוא לא שינה סדרי עולם, ואת מקומו תפש יריבו השטן, אשר הנו נסיך העולם הנגלה, עד אחרית הימים שאולי אז הוא ינוצח על-ידי ישוע, שבשלב ראשון נכשל לממש את הבטחה בשמו.
האדם המתכחש לרכש שלו, השפה, כיוון שהיא לא מגשימה את משאלותיו, בצורה פרדוכסלית בסופו של דבר נאחז באשליות לשוניות, באמונה ב'שינוי סדרי עולם', ב'חופש האדם הנוצרי'. הגרמנים הלותרניים אימצו בכל לב את התרמיות של לותר, הרי נפשם נגאלה, והם השתחררו מחובות מוסריות. העולם הפרוטסטנטי, הלא גרמני, התקשה להצדיק את מעשיו של לותר אשר שסה את הנסיכים הגרמניים באיכרים שהתמרדו, איכרים שלא הבינו את הבשורה של לותר, וחשבו שהם יכולים לדרוש לעצמם יותר זכויות. כפי שהאיכרים לא הבינו את לותר, גם העולם הפרוטסטנטי, הלא גרמני, שלא התעמק בכתביו, לא הבין שבעולם שבו השטן הוא השליט, מותר לדכא באכזריות איכרים הדורשים לעצמם זכויות.
כדי להבין את עולמו הפרדוכסלי של האדם הלשוני, עלינו לחזור למהות השפה, מהות שהובנה על-ידי הגאון, מחבר משל 'עץ הדעת', ומשום מה לא הובנה ולא מובנת אפילו לאלו העוסקים בפילוסופית השפה. האבולוציה ציידה את האדם בכלי נוסף לכלי הכח, בכלי השפה. (לגיטימי לגמרי לאלו הרוצים בכך, להחליף את מושג אבולוציה במושג 'אלהים'). כלי השפה בסך הכל מיועד לשפר את תנאי קיומו של האדם על כדור הארץ שלנו. יתרונו של האדם על ברויים אחרים על כדור הארץ הקטן שלנו הוא בסך הכל במתת כלי השפה, באוטונומיה מוגבלת שכלי זה מעניק, אבל, כדברי הגאון מחבר משל 'עץ הדעת', לכלי זה, השפה גם פן 'נחשי', הוא קוסם אשליות על אפשרויות בלתי אפשריות. האדם הפרגמטי הנוכח לדעת מדי פעם בפעם שהכלי לא מממש את קסמיו, מתמרד נגדו, אבל בלית ברירה הוא חוזר לקוסם הקסמים.
המרד של האדם בכלי שלו הוא גם תוצאה של הסיבה שכלי זה מתממש רק אם האדם ממלא חובות, נשמע לאלגוריתם הלשוני, ממלא את חוקי הכלי שבעד כל זכות יש לתת תמורה. חוקי התנועה בדרכים הם תמצית מהות הכלי, למען שתנועה בכבישים תתנהל, יש למלא אחרי צווי תנועה, הפוגע נפגע, ההורס מכונית של הזולת בדרך כלל אף הוא נפגע. משום מה האדם לא חולק על חוקי התנועה, כיוון שהוא רואה מיד את התוצאות אם הוא לא ממלא את החוקים, בעוד שהוא חולק על חוקים אחרים, כמו חוקים חברתיים. הרי במדבר אין צורך בחוקי תנועה, יש צורך בחוקי תנועה רק במקומות מיושבים, בחברה אנושית.
חוקים חברתיים שהאדם מגדיר אותם טובים ורעים, הם בסך הכל חוקים קיומיים, צווים להסדרת חיי חברה, בהבדל מחוקי תנועה בדרכים, האדם לא רואה מיד את התוצאות השליליות אם הוא לא ממלא אחריהם, לכן הוא חי תמיד באשליה שאת החוקים האלו איזה ישות כפתה עליו, לא מבין שכלי השפה שברשותו מחוקק אותם, למען יוכל לחיות בחברה, כפי שחוקי התנועה מחויבים למען שהאדם יוכל לנוע בכבישים.
לותר הערמומי היה גם גרמני פרימיטיבי, שפחד ממוות, שנשלט על-ידי ביעותים, שכל ימי חייו נאבק עם השטן. הוא רצה חופש, גאולה ללא חובות. אבל אדם פרימיטיבי זה יצא ב-95 התיזות נגד מעשים טובים, מעשים טובים במשמעות פרגמטית פירושם סדר חברתי, הוא יצא נגד חוקים קיומיים. לא בכדי נוצרה מיד אנדרלמוסיה בגרמניה, האיכרים התמרדו, לותר הערמומי הטיל את האשמה בהם, ולא הסיק שהוא גרם לכך. החופש ממעשים טובים התחלף מיד בכוחנות רצחנית של הנסיכים הגרמניים. חופש ללא סדר חברתי, ללא חוקים קיומיים, הוא כאוס.
גרמניה נהפכה למדינת כח, הרי פאוסט הארכיטיפ הגרמני הוא ישות כוחנית, הרוצה להשתחרר מכל ההגבלות, כל החוקים, רוצה להדמות לכוחות הטבע, וברור שניטשה טבע את עיקרון 'רצון לכח'. אפילו קאנט הצדקן, שיהודים סוגדים לו כמושיע, יצא נגד החוקים של התנ"ך, הוא ראה בחוקים הפנימיים, המשותפים לאדם ולחיות את האידיאל, לפיו חוקים פנימיים עולים על החוקים החיצוניים בתנ"ך.
השפה מתעתעת בבני אדם, כאשר הם לא בודקים את משמעות המושגים. המושג 'חופש', הוא מושג לשוני, כאשר מבטלים את האלגוריתם הלשוני המבדיל בין טוב לרע, אין משמעות ל'חופש'. בחלל הריק אין חופש, במדבר אין 'חופש'. בעולם שרק כלי הכח לגיטימי, כמו בעולם החיות אין משמעות ל'חופש'. לכן תוצאות תרמית הבשורות של לותר, התבררו לגרמנים רק אחרי שלוש מאות שנה, וגם אז פורשו על-ידי מקס וובר בצורה גרמנית, רק אחרי ארבע מאות שנה, תומס מאן לקראת סוף מלחמת העולם השניה, עם מפלת הרייך השלישי הבין שעקרונות לותר הוליכו את הגרמנים להתפתחות השלילית שלה.
על תעלוליו הנוספים של לותר בהמשך.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 