אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 212 – שינויים ביחס האדם לנתונים קיומיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 212 – שינויים  ביחס האדם לנתונים קיומיים

      על האדם לדעת את מהות השפה למען להבין מה משמעות שלילת עיקרון 'רצון חופשי'. שלילת עיקרון רצון חופשי פירושו שלילת שיקול מוסרי, שלילה של הבדלה בין טוב לרע. הרי השפה פועלת על-ידי האוטונומיה המוגבלת שהוענק לכלי זה, אוטונומיה שהיא 'רצון חופשי'. אם אין לאדם יכולת להבדיל בין טוב לרע, הרי הוא מאבד את היכולת של שיפוט מוסרי. אם נשלל מהאדם 'רצון חופשי', האדם מאבד את יכולת היצירה שלו, אם נשלל מהאדם ה'רצון החופשי', השפה נעשית משותקת, אזי הכלי היחידי שנשאר בידי האדם הוא כלי הכח.

      אמנם כפי שכבר הזכרנו, היוונים לא הכירו את מושג 'רצון חופשי', כיוון שהאמינו בעולם נצחי, והרי נצחיות מייתרת צורך ב'רצון חופשי' באין צורך ביצירה. נוסף לכך, הם גם  שהאמינו שהאלים סולדים מהפעלת יכולת היצירה על-ידי  האדם, כיוון שהם ראו ביצירה את הפריבילגיה הבלעדית שלהם. אבל היוונים סלדו משרירות לבם של האלים שהצרו את צעדיהם והם יצרו, יצרו הרבה, בהתעלמם מגזרות האלים, בהתעלמם מאמונתם שהעולם נצחי, לכן מייתר יצירה.

     בהבדל מהיוונים לותר כבר הכיר את מושג 'רצון חופשי', הרי הוא נגזר מהקוסמולוגיה פרק א' של ספר בראשית, מהפעלתו על-ידי האלוהות שבראה עולם מרצון חופשי, שציותה על האדם בדבר הרביעי מתוך עשרת הדיברות לחקות אותו במעשיו ולברא את עולמו.  מבחינה זו לותר באמת הלך בדרכו של השליח פאול, שהחרים את משל 'עץ הדעת', המקנה לאדם יכולת להבדיל בין טוב לרע, המעניק לו רצון חופשי המאפשר לו ליצור. אבל הכנסיה הקאתולית חזרה לעיקרון 'רצון חופשי', בידעה שללא עיקרון זה היא אינה יכולה לדרוש ממאמיניה 'מעשים טובים'. כך היא מינתה  את ארסמוס מרוטרדם לכתב ספרון על חיוב 'רצון חופשי' המכחיש את שלילתו בידי  לותר.

     ספרו של לותר 'העדר רצון חופשי' הוא תשובה לספרון של ארסמוס. בספר זה לותר כבר פורש את כל משנתו, שהנה משנה אורגנית, מנוגדת לגמרי להשקפה התנ"כית, אפילו האלוהות, ההשגחה, היא חלק מהחוקים הדטרמיניסיטים, ובתור שכזו היא אינה מפעילה את רצונה החופשית בבוראה את העולם. אבל לא כאן המקום להכנס לכל משנתו של לותר שהיא פועל יוצא מכמה עקרונות שהוא קבע כבר בתחילה, כמו שלילת מעשים טובים. שלילת עיקרון 'רצון חופשי', פירושו במציאות, שלילת היות האדם יצור לשוני, הפיכתו לישות כוחנית, הפיכתו בצורה פרדוכסלית לחיה.

       כבר בעל משל 'עץ הדעת' בגאונותו הצביע על כך שטרם אכלו חוה ואדם מפרי עץ הדעת, הם היו חיות בין יתר החיות בגן העדן, לא התבוששו בעירומם. גאונותו של מחבר משל מופלא זה, ותרומתו הגאונית למחשבת האדם, הלכה לאבוד בגין אלו שאינם מבינים שהתכחשותם למתת שהוענק להם, ליכולת להבדיל בין טוב לרע, יכולת להפעיל 'רצון חופשי', אינו הופך אותם ל'אדם עליון',  לבעל 'רצון לכח' של ניטשה, אלא מחזיר אותם רק לדרגת חיות.

      יהודים חלשלושים, שעדיין לא השתחררו משבי ההכרזות הבומבסטיות הגרמניות, לא מודעים שה'רצון לכח' הגרמני, ה'אדם העליון' הגרמני,  ברייך השלישי, נוצח על-ידי החורף הרוסי. ההכרזות הבומבסטיות של ניטשה היו תולדה של העקרונות הבומבסטיות של לותרה כפי שכל האידיאולוגיה הבומבסטית הגרמנית היתה תולדה של ביעותיו של לותר שרצה בהגנתו של השטן בעל הכח, אחרי שהתאכזב מהמושיע, ישוע, החלשלוש שלא גשם את שינוי סדרי עולם. ובאמת בספר מאוחר זה לותר ממליך את השטן על העולם הנגלה, ישות זו שלפיו נצחה את המושיע החלשלוש, הכריז שהוא הנו הנסיך השליט על העולם הנגלה.

     לותר הערמומי שכח רק שאם באמת לא קיים רצון חופשי, אם הכל נגזר מקדמת דנא, איך יכול היה לחולל את המרד שלו נגד הכנסיה הקאתולית? האם הוא רצה להגיד שהוא כנציגו של השטן, כהתגלמותו חולל אותו? הסבר יחידי זה מסתבר מהתכחשותו ל'רצון החופשי', מהתכחשותו על היותו אדם לשוני, הרי רק רצון חופשי מאפשר לאדם לפעל. אם הדברים נגזרו מקדמת דנא, ונשלל מהאדם האמצעי, האלגוריתם הלשוני המפעיל אותו, המשאיר לו אוטונומיה מוגבלת להחליט ולפעל, אזי באמת מעשי לותר הופעלו על-ידי השטן בכבודו ובעצמו. 

     לותר המבועת סוף סוף מצא את מנוחתו בעולמו הכוחני של השטן שהוא נעשה נציגו. ומדוע הפרוטסטנטים המערביים, אלו שהושפעו מתורת קלווין לא שמו לב על המהפך שאותו חולל לותר בהכתרת השטן כשליט העולם? לקח ארבע מאות שנה עד אשר תומס מאן אחרי מפלת ה'אדם העליון', הגרמני שנוצח על-ידי החורף הרוסי, להבין שהרייך השלישי היה התגשמות חזונו של לותר על ממלכתו של השטן, היה התגלמות ממלכתו של פאוסט, גיבור  דרמת גיתה, דרמה שהיתה למעשה המחזת התיאולוגיה של לותר.

      ההסבר היחידי לאי הבנת העולם הפרוטסטנטי את המהפך של לותר, שלמעשה נישל את ישוע ובמקומו המליך את השטן, הוא שבני אדם אינם מבינים את מהות השפה, הכלי ההופך אותם לאנושיים, מוציא אותם ממלכת החיות. את אי הבנת מהות השפה אפשר גם ליחס ליהודים שלא הבינו את ירושת אבותיהם שיצרו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, ולכן הפכו לקורבנות הכוחנות השטנית.

      כפי שציינו גם היהודים אחרי חורבן בית ראשון לא הבינו יותר את ירושת אבות העברים שחוללו את המהפכה המחשבתית הגדולה ביותר בתולדות האדם ביוצרם 'עולם בתוך עולם', עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, הם לא הבינו כיוון שהם השתיקו את הנבואה, וידם של  הכוהנים גברה. אמנם היהודים גם בגלגול חדש זה שמרו על כמה מהעקרונות  של מחשבת התנ"ך. אבל החלל שנוצר בביטול הירושה של הפילוסופיה הלשונית על-ידי היהודים, בהמשך מלאה הפילוסופיה היוונית הקוטבית, לא זו של אפלטון המאוחר בספרו 'החוקים'.

     את מלאכת ביטול הירושה של הפילוסופיה הלשונית הסופית עשו יהודים הלניסטיים, כמו השליח פאול והשליח יוחנן. ואם בהחלת בנצרות עדיין המהפך המחשבתי של השליחים לא הורגש, בגין הציפיה לשינוי סדרי עולם, בתום אלף חמש מאות שנה אחרי תחילת הנצרות, כאשר התברר שההבטחה לשינוי סדרי עולם לא התגשמה, לותר השלים את המלאכה, ובמקום ישוע החלשלוש, שלא צלח להגשים את ההבטחה, הוא נתן בכורה ליריבו זה בעל הכח.

    ואם המהפך של לותר לא צבע לגמרי את מפת העולם המערבי, הרי זה הודות להשפעת קלווין שאימץ את רוב עקרונות מחשבת התנ"ך, אבל עליו נרחיב בהמשך.

      הדבר המופלא בעולמו הלשוני של האדם הוא, שגם כאשר מתכחשים לכלי זה, כמובן ממשיכים לעשות שימוש בו, ביחוד למען לרמות את הבריות. הגרמנים הלותרניים התעלמו ממה שלא קסם להם, הם נאחזו 'בחופש האדם הנוצרי', הם נאחזו בגאולת נפשותיהם למרות מעשיהם. האם יש פתרון טוב יותר לאדם שהוא יכול לעשות הכל העולה על רוחו, ורוחו נשארת ללא רבב, נפשו לא נכתמת, והוא זוכה לגאולה? ובכן הלותרנים הגרמניים קנו את התרמית.

     אבל במציאות גרמניה התפתחה לפי הדגם של לותר, הפכה מדינת כח בשליטת השטן. ושוב אפשר תמיד לרמות את העולם, השפה, ה'נחשית', הערמומית, תמיד מאפשרת יופמיזם, נתינת, למשל, כינוי של 'רוחניות' ל'כוחנות'. כמו היופמיזם 'החופש של האדם הנוצרי', שלמעשה היה נתינת חופש ללותרני לנהוג בכוחנות, ביומרה של נפש נגאלת.

     כך, למשל, הגל יכול היה לדבר על 'רוחניות' המצעידה את העולם, המצעידה אותה להתגלמותה בגרמניה, בעוד שהוא הוא אימץ את פרידריך הגדול, איש הכח, שהפר את כל ההסכמים ותקף את שכניו, כהפילוסוף התגלמות הרוחניות.

      היהודים התמימים שרצו לצאת מד' אמות ההלכה, קנו את כל הרמאויות האלו, לא הרגישו שהכוחות מתחת ליומרות מכוונים נגדם, מחוץ להיינה המומר, שהבין מה מסתתר מאחורי היומרות הגרמניות.

      היהודים שרצו להיות חלק מה'עולם הנאור', ה'רוחני הגרמני', היו אפילו מוכנים לאמץ את הדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי כל אותם תיאולוגיים נאורים, הם עד היום משועבדים לפרשנות של תיאולוגים נאורים אלו.

      אם לותר החל את מלחמתו בכנסיה הקאתולית, ברבות הימים הוא הבין שהאויב האמיתי שלו הם היהודים, אותם יהודים שהם בעצמם כבר לא הבינו את הירושה של אבות העברים. לותר כתב ספרי שנאה נגד היהודים, 'היהודים והשקרים שלהם', ביחוד לא מצא חן בעיניו הסברו של הרמב"ם שהמשיח העתיד לבוא יהיה מלך ישראל בשר ודם. אם לותר רצה במשהו, הרי הוא רצה במשיח שיבטיח לו נצחיות.    

       הציפיה של לותר שישוע שאותו הדיח משלטונו ובמקומו המליך את השטן, בכל זאת יגאל את נפשו, מזכירה את הכרזתו של ניטשה בספרו האחרון טרם התמוטטו מבחינה נפשית, Ecce Homo, שבו הוא חותם את הספר כהאל 'דיוניזוס', אל הטבע, אבל לא מוותר גם על היותו 'ישוע'. לא מוותרים אף פעם על 'גאולת נפש', אפילו אייכמן לא וויתר, גם היטלר ב-Mein Kampf מאמין ב'השגחה', ואחרי כל התנקשות בו ראה את אצבע ההשגחה המגנה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: