אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 217 – מפנה ביחס לפילוסופית השפה
אם אנו רוצים לאפיין את וויטגנשטיין, עלינו לאפיין אותו שהוא שייך לדור שנתן גט כריתות למטפיזיקה הגרמנית, ולמטפיזיקה בכלל. וויטגנשטיין יצא מהחוג הווינאי, קבוצת הוגה דעות שהתנגדו למטפיזיקה הגרמנית, הזכרנו כבר את מאוטנר שאף הוא השתייך לחוג זה, ולמרות שהיידיגר לא השתייך לחוג זה, אף הוא נתן גט כריתות למטפיזיקה הגרמנית בטענה שלו שניטה היה המטפיזיקאי האחרון. חשוב לציין עובדה זו, כיוון שהיא מצביעה על כך שרק גט כריתות למטפיזיקה הגרמנית איפשר את התפתחות פילוסופית השפה.
מה פירוש גט כריתות למטפיזיקה? פירוש הדבר שהוגים אלו, הידיגר, מאוטנר וויטגנשטיין שחררו את השפה מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, בצורה אינטואיטיבית הבינו שהשפה היא שרירותית, שאי אפשר לכפות עליה לא דקדוק ולא לוגיקה, שהשפה אינה מולדת. בהקשר לקביעה אחרונה זו יש להזכיר את נעם חומסקי שהוא מסמל נסיגה לשפה מולדת, לא שפה חיצונית שרירותית עם אוטונומיה מוגבלת. לכן טענתו של חומסקי על דקדוק מולד מנוגד למה שאלו שקדמו לו, טענו וחידשו. בתורת חומסקי נדון בהמשך.
אנו יכולים אפילו לחזור לאחור, ולהזכיר את המלחמה של המטפיזיקאים היווניים בתורת הרקליטוס שראה את הקיום כזרימה, את הקיום האנושי ככזה, לא סטטי, כמו פרמנידס, לא חלק מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, לכן אפלטון ואריסטו יצאו נגדו בשצף קצף, כיוון שרצו לכלא גם את עולמו של האדם בחוקים דטרמיניסטיים. הרי אריסטו הוא הוא שהמציא את הלוגיקה שאותה ניסה לכפות על השפה הזורמת.
אנחנו רואים שהמלחמה הזו בין הוגים שראו את הקיום האנושי כשרירותי, את עולמו הלשוני של האדם כשרירותי, זורם, לא דטרמניסטי לבין אלו שרצו לכלא את הקיום, את עולמו הלשוני של האדם, על-ידי חוקים דטרמיניסטיים, הוא עתיק ימים. ברור שהפילוסופיה הלשונית התנ"כית מסמלת ביותר את שחרור של עולמו הלשוני של האדם מחוקים דטרמיניסטיים.
אבל בהבדל ממחברי המשלים הפילוסופיים הלשוניים התנ"כיים שהעניקו לאדם אוטונומיה מוגבלת, שרירותיות, רצון חופשי, הוגים אלו המוזכרים לעיל לא פיתחו פילוסופיה לשונית סדורה. למרות כך אפשר להגיד עליהם שהם בצורה אינטואיטיבית שחררו את עולמו הלשוני של האדם מחוקים דטרמיניסטיים.
כבר בשעור הקודם בקשר למשנת מאוטנר הזכרנו את העובדה שוויטגנשטיין אימץ את תורתו, מבלי להזכיר אותו. אולי יש ליחס לוויטגנשטיין מינוח חדש ליצירת השפה, הוא דיבר על 'משחקי לשון'. במציאות שם זה אינו תואם את התופעה, כיוון שהשפה היא תולדה של הסכמים. אם מאוטנר דיבר על כך באריכות שהאדם חושב בשפה, הוא לא היה מודע לעובדה שהובס הנומינליסט הקדים אותו באמירה זו, ביותר משלוש מאות שנה, בוויכוח שלו עם דקרט שסבר שהשפה לא נחוצה לחשיבה. אבל כפי שכבר ציינו פעמים רבות, הובס הבין יותר מאשר מאוטנר וויטגנשטין, הוא הבין שהשפה היא גם כלי יצירה. גם הובס לא הרחיב על כך את הדיבור, הוא הלך בדרכו ויצר מדינה, את ה'לוויתן', תוצר השפה. מבחינה זו עצוב להגיד שהנומינליסטים האנגליים הסתמכו יותר על מחשבת התנ"ך מאשר צאצאי העברים, צאצאים למחצה, הרי וויטגנשטיין השתייך למשפחה שכבר התנצרה כמה דורות לפניו.
קשה בכלל לדבר על וויטגנשטיין כאחד שחקר את המחשבה שקדמה לו, הוא הופיע כמעין גורו, שביטא את מחשבתו ב'הצהרות'. הוא אפילו את רוב דבריו לא כתב , מחוץ לספרו הראשון בשם: Tractatus Logico Philosophicus שאותו סיים במשפט אניגמטי 'מה שאפשר להגיד בכלל אפשר להגיד בצורה פשוטה ומה שאנו לא יכולים לדבר עליהם, יש לעבור עליהם בשתיקה'. עיקרי רעיונותיו של וויטגנשטין נמצאים במחברות 'הכחולות והחומות', תמצית הרצאותיו, שתלמידיו סיכמו במחברות אלו, בסוף ימיו וויטגנשטין הוסיף כמה רעיונות בספר 'מחקרים פילוסופיים'.
את הטענה העיקרית שאפשר לטעון נגד הוגים יהודיים אלו, מאוטנר, וויטגנשטיין, ואפילו בובר שנדבר עליו בהמשך, שהם בהבדל מהנומינליסטים האנגליים שהיו אדוני ארצם, היו ריבוניים, לא נתנו לפן הפרגמטי, היצירתי של השפה מקום. את העובדה הזו יש לייחס לכך, שהוגים אלו היו מיעוט, שלא העיז להציע מוסדות או מדינה, כי לא היו בעלי בית במושבם. כנראה שהצעות ליצירת מוסדות ומדינה היא פריבילגיה של הוגים ריבוניים.
בהיסטוריה היהודית קיימים שני יהודים, השליח פאול ויותר מאוחר מרכס המומר, שכאשר הציעו שינוי במבנה חברתי, ביטאו את אפשרות השינוי בצורה אפוקליפטית, במקרה של פאול, שישוע בסיוע אביו, ההשגחה ישנו סדרי עולם, אצל מרכס ההיסטוריה כישות מובילה, תשנה את סדרי העולם. עובדה זו מצביעה על כך שהם לא ראו את עצמם ריבוניים בעולם ששם חיו, ביקשו מכוחות על-אנושיים לבצע את השינוי. האחרים, כמו מאוטנר, וויטגנשטין, התעלמו מהפן הפרגמטי של השפה, לא ראו את עצמם כרשאים לחולל שינוי, לבסוף מצאו במחשבה מיסטית פתרון לקיומם.
ממצב קיומי זה של יהודים כמיעוט, אפשר להבין מדוע מאוטנר ובעקבותיו וויטגנשטין לא היו נומינליסטים, כיוון שנעדר בתורותיהם הפן הפרגמטי.
אבות העברים יוצרי פילוסופית השפה, שהתיחסו לפן היצירתי שלה, הבינו שעליהם ליצור מדינה ששם הם יהיו ריבוניים ויוכלו לממש את יעוד השפה. יהודים בגולה באמת הזניחו כבר לגמרי את הפן היצירתי של השפה.
אף אחד עד היום הזה לא ציין את העובדה שיהודים בגולה, בהיותם מיעוט, לא העיזו להתיחס למציאות הקיומית כנתון, תמיד ברחו לאפוקליפסה, כפי שראינו שכך עשו השליח פאול ומרכס, או שהם התיחסו לשפה ככלי חסר יכולת לשנות את המציאות החברתית. גישה זו מאפיינת גם את וויטגנשטיין. אפילו היידיגר, כפי שראינו העיז יותר ממנו וממאוטנר, וטען בקשר לשירו של המשורר גאורגה, שהשפה יוצרת את העולם.
לכן מאחר שאפשר להגיד על וויגנשטיין שהיה רק נומינליסט חלקי, נביא כאן את דבריו, מתוך המחברות 'הכחולות והחומות'. וכך הוא אומר שם: 'זכרו אנו לא משתמשים בדרך כלל בשפה בהתאם לכללים מדויקים, היא לא הוקנתה לנו על ידי חוקים מדויקים. אנחנו, בשיח שלנו מצד אחד, באופן מתמיד משווים שפה עם מדע המתמטיקה שלה חוקים מדויקים.'. ברור מדברים אלו שוויטגנשטיין רואה את השפה בזרימה, הוא אומר שהשפה לא ניתנה לאדם בחוקים מדויקים, כוונתו היא, מבלי להגיד את זה, שבני אדם יוצרים את השפה בשרירות, ולכן בהבדל מהטבע המתוכנת הקבוע, אין לה חוקים קבועים. הוא בדומה למאוטנר סבר שהשפה הזורמת היא שרירותית וללא חוקים, לכן אי אפשר להכיל עליה חוקי דקדוק וחוקים לוגיים.
במקום אחר במחברות אלו אומר וויטגנשטיין: 'פילוסופים באופן קבוע רואים את שיטת המדע לנגד עיניהם, והם מתפתים לשאול ולהשיב על שאלות כמו שהמדע עושה את זה. נטיה זו היא המקור האמיתי של המטפיזיקה, והיא מובילה את הפילוסוף לחשכה גמורה'.
מדברים אלו של וויטגנשטיין ברור שהוא הבין בצורה אינטואיטיבית שהשפה היא יצירה מלאכותית של האדם, שהיא ווירטואלית, ולכן חוקיה שונים מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים. אבל וויטגנשטיין לא הצליח ליצור פילוסופית שפה סדורה.
אם היה וויטגנשטיין מבין את מהות השפה לאשורה, היה מבין שלמח הפלאי של האדם, נוספו לו האונות הקדמיות, ואלו מקושרים לאינפורמציה היקומית. המח הפלאי הוא מעבדה, הוא מקושר ליסודות ביקום, כך הוא מקושר לפוטונים, מרכיבי האור, מעבד אותם לראיה של הישויות על כדור הארץ, מקושר לגלי הקול, שאותם הוא מעבד לשמיעה של הישויות, ויתרונו של האדם שנוספו לו אונות קדמיות שלהן קולטנים מקושרים לאינפורמציה היקומית, שהמח הפלאי מעבד אותה לשפת בני אדם, נוסף לכך המח גם נכס לעצמו אוטונומיה מוגבלת, דבר המאפשר לאדם ליצור לא רק את שפתו, גם מאפשר לו לעשות שימוש במתת כלי זה ליצירת עולמו, עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי.
עלינו לא לשכח שמאוטנר וויטגנשטיין חיו ופעלו לפני המהפכה המדעית, שהגיעה להבנה שהישויות על כדור הארץ הם פרי אינפורמציה, DNA. העולם המדעי לאחר אלפי שנים מאשר את ההבנה האינטואיטיבית של מחשבת התנ"ך שהעולם הוא יצירה לשונית.
אבל עלינו להוסיף, שעולמו הלשוני של האדם הוא ווירטואלי, בהבדל מהעולם הביאולוגי המתוכנת, הוא לא משכפל את עצמו.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 