אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 215 – מפנה ביחס לפילוסופית השפה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 215 – מפנה ביחס לפילוסופית השפה                         

מעטים נעשו מודעים לעובדה שדווקא היידיגר חולל שינוי ביחס לפילוסופית השפה בהקשר המחשבה הגרמנית. ברור שקשה להתיחס להיידיגר כיוון שהוא בראשית השלטון הנאצי הזדהה אתו, ואף פעם לא היה מוכן להתנצל על כך. אבל תכונה זו של היידיגר לא להתנצל, לא להודות בדברים מסוימים אפיין אותו גם בכך שהוא סטה מהזרם הלותרני האידיאולוגי, מבלי להכריז על כך, מבלי להודות בכך שהוא חולל מפנה, מפנה אפילו לגבי מחשבתו המוקדמת כפי שזה בא לידי ביטוי בספרו 'היות וזמן'. חשוב לציין את העובדות האלו, שחל מפנה במחשבתו של היידיגר שלא מרבים להזכיר אותו.

     הייתי מסכמת את מחשבתו של היידיגר בספרו 'היות וזמן', במשפט שהוא טבע, בריחה מ-das Man, בריחה 'ממאן דהו', התנכרות לזולת שמציינת את המחשבה הגרמנית. אולי בהזדמנות זו אזכיר כאן את הפילוסוף היהודי רוזנצוויג אשר אמר שהמחשבה הגרמנית היא 'סגורה', בעוד שהמחשבה היהודית היא 'פתוחה'. למען נבין מה היתה כוונתו של רוזנצוויג, כוונתו היתה באמת ל'ההתנכרות' הזו של המחשבה הגרמנית, של הגרמנים, לזולת, התרכזותם בפנים שלהם, הרי הם שללו את התפקודים החיצוניים של השפה, המתאפשרים רק על-ידי שיח עם הזולת. הגדרתו של רוזנצוויג את היהדות 'כפתוחה', כוונתו היתה 'השיח' היהודי, שהיה פועל יוצא מהעובדה שיהדות, לפחות בראשיתה אימצה את השפה, שפה האפשרית רק בשיח עם הזולת. רוזנצוויג שהיה בן תקופתו של בובר, וודאי התכוון להעלתו של בובר את ה'שיח' היהודי. בובר שדיבר על 'השיח', לאמיתו של דבר לא הבין לגמרי את פילוסופית השפה, שהיתה תשתית מחשבת התנ"ך, לפחות לא התעכב להסביר אותה, גם אם הוא באינטואיציה העלה את 'השיח', אבל לא טען שהיא תולדה של פילוסופית השפה בתשתית המחשבה התנ"כית. את אותו דבר אפשר גם להגיד על רוזנצוויג שלא הבין שהשיח הוא חלק  ממחשבת התנ"ך, הוא תולדה של פילוסופית השפה התנ"כית. 

     מדוע חשוב לסכם את תקופתו הראשונה של היידיגר 'כהתנכרות' לזולת, הוא כיוון שבסוף ימיו הוא אימץ את השפה, הוא אימץ משוררים יוצרי השפה, יוצרי עולמות באמצעות כלי זה,  והרי השפה אפשרית רק בשיח עם הזולת. אמנם כפי שנראה היידיגר לא כל כך אימץ את ה'שיח' עם הזולת, גם כאשר הוא אימץ את השפה. ושוב יש להניח שהיידיגר הושפע מבובר, מבלי להזכיר את זה, הרי הוא אף פעם לא רצה להודות בכך שהוא הושפע חס וחלילה מיהודים.

     כאן אולי רצוי להזכיר רכילות, את היחסים בין היידיגר וחנה ארנדט, שאחרי המלחמה הוא ביקש ממנה לקדם את תורתו בארה"ב, אבל לא היה מוכן להכיר בתרומתה המחשבתית. בכלל יחסיה של חנה ארנדט עם היידיגר הם סבוכים ותמוהים. אלא אם נבין שהיא היתה חצויה בין יהדותה לבין גרמניותה. אלזה לסקר שילר הגדירה את עצמה בצורה   הטובה ביותר בדרמה שלה, שכנתה אותה 'אני ואני', את היותה חצויה, יהודיה וגרמניה. שתי הדמויות האלו מסמלות את התסבוכת של יהדות גרמניה שלא הצליחו להשתחרר מהירושה הגרמנית.

     בשביל חנה ארנדט היידיגר גם היה מעין דמות אב, כיוון שהתיתמה בגיל צעיר, אביה מת מסיפיליס. חנה ארנדט חבה גם להיידיגר שהוא המליץ עליה לפילוסוף יספרס שאצלו היא סיימה את הדוקטורט שלה. יספרס היה נשוי ליהודיה, בזמן המלחמה מפאת כבודו הנאצים לא נגעו באשתו.

     אבל כפיות הטובה של היידיגר לחנה ארנדט, והתעלמות שלו מתרומתה המחשבתית, יש לייחס לחוסר יכולתו בכלל, או אי רצונו  של היידיגר להיות אסיר תודה למישהו, באותה מדה כמו  חוסר יכולתו להודות בכך שהוא הושפע מבובר או ממחשבה יהודית.                                                                  

   כאן יש לציין שהיידיגר היה קתולי ולא לותרני, דבר זה איפשר לו לחזור לקביעתו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר'. באימוץ זה של היידיגר את משפט הפתיחה של השליח יוחנן בבשורתו, יש לראות את המפנה שלו מהמחשבה הלותרנית. עלינו לזכור שגיתה  ביצירתו 'פאוסט', שלל את משפט הפתיחה הזה של יוחנן, במקום 'בראשית היה הדבר', הוא טבע ב'ראשית היה המעשה', וכן טבע את המשפט 'בראשית היה הכח'.

  היידיגר העיז לעשות את המפנה הזה רק אחרי מלחמת העולם השניה, אחרי התמוטטות הרייך השלישי. מפליא שאף אחד לא מזכיר את העזתו זו של היידיגר לעשות תפנית במחשבה הגרמנית שהקצינה יותר ויותר, שללה את השפה, אימצה 'כח', אימצה את המעשה המחני שאפיין את הרייך השלישי.

   ברור שמשפטו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר', או בראשית היתה השפה, אינו זהה עם מה שנאמר בפרק א' של ספר בראשית שאלהים ברא את העולם 'בהגדים', בשפה. בשביל יוחנן שאמנם ניסה לחקות את הנאמר בפרק א' של ספר בראשית, ה'שפה', או ה'דבר', לא היה יותר אמצעי של בריאה כמו בפרק א' של ספר בראשית, אלא אמצעי לגאל את העולם מחוקים על-ידי ישוע. אבל הדורות לא התעמקו במה ששליח זה אומר בפרק א' זה של בשורתו, הם מבינים בקביעה זו כאילו השליח הזה אימץ את השפה.

    לכן אין לצפות מהיידיגר יותר מאשר מהשליח יוחנן בהבנת משמעות 'הדבר', 'השפה'. ובאמת אם אנו קוראים את דבריו של היידיגר בספרו 'הדרך לשפה', אנחנו עדים לכך שהוא אימץ את השפה בצורה סלקטיבית. כמובן שהשפה איננה בשבילו אמצעי מחוקק, הוא מנסה להשתמט מפן זה של השפה, מהפן החמור שלה, לפי דבריו.

     מה משמעות השפה בשביל היידיגר? הדגם הטוב ביותר להבנתו אנו מוצאים באימוץ שלו את השיר של המשורר גאורגה, שיר בשם 'המלה'. גאורגה מתאר בשיר זה איך המלה, השפה, יוצרת את העולם בשביל האדם. בשיר זה גאורגה מיחס למלה את יצירת השיר, יצירה פואטית, לא יצירת העולם. בשלב זה של חייו היידיגר באמת הזדהה עם כמה משוררים, לא רק עם גאורגה, בעיקר עם הולדרלין יותר מאוחר עם טרקל. אבל היידיגר מדבר גם על פנים אחרות של השפה, כך הוא רואה אותה כמקור של 'מיסתור', האדם יכול להתעטף בשפה, במילים, ולהמלט בצורה כזו מהעולם החיצון. אם זו מטרת השפה, הרי בכך יש המשך של רצונו של היידיגר להמלט מהזולת, כמו בספרו 'היות וזמן', השפה במקרה שלו מאפשרת לו את המיסתור, המלטות מהזולת.

     השפה משמשת את היידיגר גם ביצירת עולמות חלופיים. מכל האמור לעיל קשה ליחס להיידיגר הבנה יסודית של השפה, מאחר שהוא נמנע מלאמצה בתפקידיה העיקריים. למרות כל זה יש לראות בדבריו של היידיגר מפנה במחשבה הגרמנית, במחשבה הלותרנית.

     יש להזכיר כאן עוד אמירה של היידיגר שלא מדגישים אותה, כיוון שלא עמדו על המפנה במחשבתו שהוא קובע שניטשה הוא המטפיזיקאי האחרון. אפשר להגיד שהיידיגר באמירה זו נותן גט כריתות למטפיזיקה הגרמנית. את משמעות האמירה הזו יש להבין מתוך כך שהוא הרגיש שהוא חולל מפנה בחזרתו לשפה שאותה ביטלו המטפיזיקאים הלותרניים, שבמקומה אימצו את 'המעשה', את ה'כח'.

  היידיגר רואה גם בשפה כלי 'נכוס'. האדם באמצעות השפה, המלה, מנכס חלקים מהיקום לצרכיו. ברור שהשפה מאפשרת את מחשבתו של האדם על-ידי כך שהיא כולאת נתחים מהעולם החיצון במילים, כך שהאדם יכול להתיחס אליהם. אבל כל הבנתו של היידיגר את כלי השפה היא חלקית, כיוון שהוא לא הבין שהמח הפלאי של האדם יוצר השפה, שאותה הוא מנכס מיסוד האינפורמציה היקומית, ניכס לה גם 'אוטונומיה', רצון חופשי, אוטונומיה המאפשרת את כל הפעולות של השפה.

     הרי היידיגר גם לא מוכן לאמץ את הפן המחוקק של השפה, ושוב, רק פן זה מאפשר לאדם ליצור לעצמו עולם בתוך עולם, עולם לשוני עם אוטונומיה מוגבלת בתוך העולם הדטרמיניסטי, המאפשר לו את היצירה.

       למרות החסרים האלו בהבנתו של היידיגר את השפה, יש לראות אותו מחולל מפנה במחשבה הגרמנית.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: