אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 220 – האלגוריתם הלשוני

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 220 – האלגוריתם הלשוני

     אם ראינו שלפי נעם חומסקי השפה היא תולדה של גן ביאולוגי, עלינו לעמת את קביעתו זו עם אלגוריתם לשוני. ומדוע? אם באמת השפה והמידע האנושי היו מולדים, הרי גן   ביאולוגי מצביע על כך, שהשפה לא רק היכולת האנושית לשפה, אלא השפה היוצרת את עולמו של האדם, המידע האנושי, הדקדוק הלשוני, לפי חומסקי, הם מולדים. ואם כך  נשאלת השאלה איך יכולות מולדות אלו יוצרות עולם עם דגמים שלא קיימים ביקום? הרי דגמים ביאולוגיים מולדים משכפלים דגמים קודמים, דגמים הנשמעים לחוקי הקיום. היאך, המידע המולד, משנה פתאום את יצירותיו, שאין להן מקבילות ביקום?

      דיברנו על כך שהיצירות הלשוניות אינן משכפלות את עצמן, עובדה זו מצביעה על כך שיצירות אלו לא נשמעות לחוקי הקיום, הם לא שכפול של דגמים קודמים. עובדה זו מזימה את קביעתו של חומסקי על 'גן לשוני ביאולוגי', מזימה את ההנחה של מטפיזיקאים שהמידע הוא מולד.

   למען נביא את מהות ה'אלגוריתם הלשוני', עלינו לחזור להתפתחות המח האנושי על-ידי האבולוציה. כאן עלינו שוב להזכיר את העובדה שהאדם לא ידע על קיום המח, עד למאה השניה לספירה, כאשר הרופא הפילוסוף גלן קבע שלא הלב אלא המח הוא מרכז החשיבה. ובכן, המח משותף כמעט לכל הברואים על כדור הארץ שלנו. הוא מספק לישויות ראיה ושמיעה. אבל המח לא חדל להתפתח, הוא סיפח לעצמו את האונות הקדמיות, המכילות קולטנים המקושרים לאינפורמציה היקומית.

      עובדה זו שהמח מקושר ליסודות ביקום, אינה חדשה, הרי גם הראיה וגם השמיעה של הישויות על כדור הארץ מתאפשרות מכך שהמח, האבר המשוכלל ביותר ביקום, מקושר ליסוד האור, לפוטונים המהווים אותו, ומעבד אותם לראיה של הישויות על כדור הארץ. המח מקושר גם לגלי הקול ומהם הוא יוצר את השמיעה. ההתפתחות האבולוציונית הנוספת של המח, שנוספו לו האונות הקדמיות, מצביע על כך על היות איבר זה יחודי, אנומליה, שעד היום הזה לא בנמצא אבר דומה לו ביקום. בכלל כבר ההתפתחות המיוחדת של כדור הארץ שלנו, המאפשר חיים, היא אנומליה יקומית. שוב היא אנומליה, כיוון שעד היום לא נמצא גרם שמים דומה לו המאפשר חיים.

      אם כדור הארץ הוא אנומליה, המח הוא הפלא הגדול, תרומת האבולוציה, אבר היוצר מיומניות שלא קיימות ביקום. הרי לא בנמצא ישויות ביקום הרואות, לא בנמצא ביקום ישויות השומעות. לכן לא יפלא, שאבר פלאי זה יצר מיומנות נוספת, את יכולת השפה. ובכן, השפה אינה גן ביאולוגי, השפה היא תולדה של המח הפלאי, מח אשר הנו מעבדה, המעבד יסודות ביקום והופך אותם למיומניות של הברויים על כדור הארץ. והשפה, המיומנות המשוכללת ביותר, היא רק עוד יצירת קסם של אבר פלאי זה. וראה זה פלא, מיומנות אחרונה זו, תרומת המח הפלאי, היא מיומנות, קוסמת היוצרת עולמות ווירטואליים שלא בנמצא ביקום, יוצרת    פלאים שלא נשמעים לחוקי הקיום. היקום מעניש את הקוסם הזה, השפה הנחשית, הוא מעניש אותו שיצירותיו לא משכפלות את עצמן.

    כבר בעל משל 'עץ הדעת', עמד על העובדה ש'הנחש' השפה, הרוצה להיות ריבונית, רוצה להיות דומה לאלהים נענשת. רק שהוא לא הסביר מה משמעות עונש זה, כיוון שבסופו של דבר עם כל גאוניותו של מחבר משל זה, הוא עדיין לא ידע על קיום המח הפלאי, הוא עדיין לא ידע על ה-DNA , המכפיל את עצמו, כך שלא היה יכול לנבא שהעונש המוטל על ה'נחש', השפה הרוצה להיות ריבונית, הוא, שהיא לא יכולה לשכפל את עצמה.

    האלגוריתם הלשוני, שהנו אנומליה, הוא מעין זרז, מעין ישות המוליכה את האדם ליצור את עולמו, גם כאשר הוא עדיין לא מודע למהות הכלי הזה. ראינו שאפילו הגאון שחיבר את משל 'עץ הדעת', הגיע למסקנות, מבלי לדעת שמרכז החשיבה הוא המח, מבלי לדעת על האונות הקדמיות שנוספו לו בתהליך האבולוציוני, אונות קדמיות המכילות קולטנים, הוא הבין באינטואיציה ש'דעת', השפה הנחשית הנה ממקור חיצוני, לא מולדת.

      מאחר שלא רק בעל המשל הגאוני הזה הבין דברים באינטואיציה, כך אפשר להגיד גם על תרבויות שעדיין לא עמדו על מהות השפה, בכל זאת באינטואיציה יצרו, כיוון שהונחו על-ידי האלגוריתם הלשוני ליצור את עולמם הלשוני. ההבדל בין תרבויות שלא עמדו על מהות השפה, לבין אבות העברים שהבינו יותר, הוא שהאחרונים הסיקו מעובדת הבנתם, שחוקי הבריאה בוראים את היקום בהתווית גבולות לכל הישויות. על בסיס הבנה זו התחבר פרק הבריאה בבראשית א', לפיו אלהים בורא את העולם ב'הגדים', מתווה גבולות לכל הישויות.

      הבנה זו של אבות העברית את מהות השפה, מנע מהם למרוד בחוקי הבריאה, בהבדל מתרבויות אחרות שלא הגיעו להבנת מהות השפה, לכן מרדו בחוקים אלו, ניסו ליצור עולמות החלופיים ששם השליטו חוקים לפי משאלותיהם.

      אבל אנו דנים כאן בעובדה שיצירות האלגוריתם הלשוני אינן משכפלות את עצמן, עובדה המצביעה על כך שיצירות אלו אינן  פרי של שכפול ביאולוגי, שכפול של דגמים קיימים, אלא יצירות של המח הפלאי, שלא השכיל, אינו משכיל להעניק ליצירותיו את יכולת השכפול. הסיבה יכולה להיות שהיצירות האלו של האלגוריתם הלשוני, שלא נשמעות לחוקי הבריאה, שהן תתולדה של מרד בהם, הנן  ישויות שרירותיות, מאחר שלא נשמעות לחוקי הקיום, גם לא מסוגלות לשכפל את עצמן.

     אנו אולי יכולים לייחס למחבר משל 'עץ הדעת' הגאוני, שבאינטואיציה הבין את חולשת היצירות הווירטואליות של 'דעת', של השפה, לכן הוא ניסה לרתום יצירות אלו, לשרות הגוף הביאולוגי המשכפל את עצמו.

   במשל 'עץ הדעת', המחבר מיעד לאדם וחוה יצירת חיים. הרי גם החיות מולידות, אולם כאן במשל זה חוה ואדם מודעים לכך שהם יוצרים חיים, יצירה שונה מזו של החיות המולידות כתוצאה מדחף בלבד. בחלק השלישי של משל זה, אנו רואים שבעל המשל יוצא נגד מעשיו של קין, אשר בשם מושג לשוני, 'בכורה', הורג את אחיו הבל. בעל המשל יוצא נגד נתינת בכורה למושגים לשוניים, שאינם משרתים את החיים.

      האלגוריתם ה'נחשי', הרוצה להיות ריבון, בתרבויות שלא היו מודעים למהות השפה, כתוצאה מכך גם לא היו מודעים לחוקי הבריאה המאפשרים קיום רק למשך קצוב, החלו להבין שהגוף כלה, כך בעידודו הניחו שהישות הנעלמת, השפה שלא ראו בכליונה, שורדת. שוב, השקפה זו של תרבויות שונות מזו של תרבות התנ"ך שהבינה  שהשפה קיימת רק כל עוד הגוף הביאולוגי מעניק לה אנרגיה, לא הבינה את העובדה הזו.

      מאחר שאבות העברים הבינו גם את העובדה הזו שהשפה לא קיימת ללא הגוף המספק לה אנרגיה, הם ראו את שכפול הגוף הביאולוגי בצאצאים את מטרת הבריאה, ראו בשרשרת הדורות התגשמות רצון האדם להמשך.

     שוב, מאותה הבנה של מהות השפה, אבות העברים הבינו גם את מהות חוקי הבריאה הבוראים ישויות עם משך מוגבל, הבינו גם שקיים רק עולם נגלה. הבנה זו של אבות העברים, ביחוד של צאצאיהם הנביאים הוביל אותם לשאיפה ליצור את העולם הנגלה כעולם מושלם, מכאן הלהט הנבואי שלהם, רצונם לתקן את החברה של העברים.

      ואם תרבויות אחרות לא הבינו את מהות השפה בדומה לאבות העברים, הם בכל זאת הבינו שבידם כלי יצירה, או יצרו באמצעות כלי זה, האלגוריתם הלשוני, את עולמם הלשוני בצורה פרגמטית. הם אפילו הסיקו בשוגג מהעובדה שבידם כלי יצירה, שכלי זה הוא מאגי, יכול לשנות את חוקי הקיום. תרבויות אלו שלא עמדו על מהות הכלי, חשבו שיצירותיהם הווירטואליות הן ממשיות.

      שוב, מחוסר הבנת מהות כלי השפה, תרבויות מפוארות חשבו שלשפה, למילים שהאלגוריתם הלשוני מאפשר לאדם ליצור, יש קיום ללא הענקת אנרגיה מהגוף הביאולוגי. כל ההשקפות הראליסטיות, פילוסופיה ראליסטית שנוצרה בימי הביניים בהבדל מהפילוסופיה הנומינליסטית, פילוסופיה שמבוססת על הנטיות הטבעיות של האדם מראשיתו, לייחס קיום למושגים ומילים, מניחות שלמושגים קיום עצמאי, מבלי שהגוף מעניק להם אנרגיה.

      לסוג מחשבתי ראליסטי זה שייכים גם המטפיזיקאים, ביניהם גם נעם חומסקי, החושבים שקיימת שפה עצמאית, מולדת, שאינה תלויה באלגוריתם הלשוני, היוצר מילים ומושגים בצורכו אנרגיה של הגוף, שלא קיימים טרם המזוג בין האלגוריתם הלשוני לבין אנרגיה של הגוף. לכן כל היצירות של האלגוריתם הלשוני האנומלי, אלגוריתם שהוא מתת האינפורמציה היקומית, שהמח הפלאי נכס לעצמו נתח ממנו, קיימות כל עוד האדם פועל, מעניק מהאנרגיה שלו קיום ליסוד זה, שהוא חלק מהאינפורמציה, שהמח הפלאי נכס לעצמו נתח ממקור זה, ומעבד אותו לשפה.                                                                     

    אנחנו נראה בהמשך איך תרבויות מפוארות של העבר, כמו התרבות השומרית, התרבות המצרית, ותרבויות אחרות של העבר, יצרו את עולמן הלשוני, למרות שלא עמדו על מהות הכלי שבידם, כלי השפה. תרבויות אלו יצרו, כיוון שהם הונחו על-ידי האלגוריתם האנומלי ליצור עולם לשוני שלא משכפל את עצמו, בהיותו תולדה של ישות מרדנית, חיצונית, לא מולדת,  שלא נשמעת לחוקי הקיום.

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  ביום 20 בפברואר 2011 בשעה 12:09

    חומסקי הוא אילן קטן מאוד להיתלות בו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: