אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 237 – ללכוד את הנעלם

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 237 – ללכוד את הנעלם

     האדם אינו מבין את הדואליות של עצמו. הרי האדם מורכב מגוף ביאולוגי, גוף מוחשי, שהוא כבר פרי התרכבות אינפורמציה עם אנרגיה, לכן מוחשי. בעוד שבצורה פלאית, למח  האדם שהתפתח בהמשך, נוספו לו אונות קדמיות מוחשיות, בהן קולטנים המקושרים עם האינפורמציה היקומית. אינפורמציה זו שנקלטת על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, עדיין לא התרכבה עם אנרגיה, היא ישות נעלמת, לא מוחשית. ישות נעלמת זו מעובדת על-ידי המח האנושי הפלאי, שאף הוא תופעה חד-פעמית, לשפה. תוספת זו לגוף הביאולוגי, השפה, היא ישות נעלמת, ובדומה לאמא הורתה, האינפורמציה היוצרת, מאפשרת לאדם ליצור. אבל רוב הדברים שהאדם יוצר על-ידי כלי השפה הם נעלמים, יכולים להיהפך למוחשיים אם מחברים אותם עם אנרגיה, פעולה אנושית שהיא אנרגיה

     למשל, האדם יכול להפוך את השפה, האינפורמציה, בהוסיפו לה אנרגיה, פעולה, שאף היא אנרגיה, לכלי מוחשי. האדם יכול להפוך שפה, אינפורמציה, בהוסיפו לה אנרגיה, לבית. אבל אם הוא יוצר ערכים, אלו נשארים נעלמים, לא מוחשיים, נשארים בחזקת אלגוריתמים לאדם איך לנהוג בהמשך, איך לממש אותם בהוסיפו להם אנרגיה, פעולה. 

      אם האדם היה מסתפק לעשות שימוש בשפתו לקומוניקציה, ליצירת כלים בלבד, הוא לא היה נכנס לחוסר ביטחון בקיומו,  החלק הנעלם, האינפורמציה הלא מוחשית מכניסה את האדם לחוסר ביטחון בקיומו.  החלק הנעלם השפה נעשית ריבונית על הגוף המוחשי. ואינפורמציה זו, שפה זו, הנעשית ריבונית, מבדילה את עצמה מהגוף המוחשי, הופכת את האדם למודע שאינו גוף בלבד, שהוא דואלי, גוף ביאולוגי מוחשי, בתוספת  נעלם, שפה לא מוחשית.

      ובכן אותה שפה המתבדלת מהגוף, עושה את האדם למודע, עושה את האדם למנוכר מגופו, יותר מאוחר מנוכר מסביבתו. האדם המנוכר מרגיש עזוב ביקום, מחפש את קרבת האחרים, מתאגד לקהילה. המודעות האנושית היא תולדה של ניכור.

   ובכן, אנחנו יכולים לתת מינוח חדש לתהליך זה של התקשרות האונות הקדמיות על-ידי הקולטנים שלה לאינפורמציה. המח, שהוא עצמו הנו תופעה חד-פעמית, אנומליה ביקום, מקבל מהקולטנים של האונות הקדמיות את האינפורמציה, הופך אותה לשפה, לאלגוריתם שבהמשך מוביל את האדם ליצירת עולמו הלשוני.

     האלגוריתם הלשוני, שאף הוא נעלם, מוביל את האדם למעשים, שהוא לא לגמרי מודע להם. הרי כבר יצירת המלה, מלה שהיא תולדה של האינפורמציה שהפכה על-ידי המח הפלאי לשפה, נוצרת רק אם לפחות שניים מסכימים זה עם זה, שאכן היא מסמלת דבר מסוים. האלגוריתם הלשוני מוביל את האדם לפעולות, ההופכות לממשיות רק בהדדיות, בקהילה. הרי השפה הנוצרת על ידי האדם, על-ידי האלגוריתם הלשוני, תקף רק אם שניים מסכימים עליה. בהמשך האלגוריתם אינו מסתפק רק ביצירת מילים, הוא ממשיך ליצור ערכים, שיאפשרו את החיים יחד. כל היצירות האלו של האלגוריתם הלשוני המוביל את האדם לפעולות לא מודעות לגמרי, זקוקות לערבות הקהילה, שאף היא נוצרת בדחף האלגוריתם הלשוני, ללא מודעות גמורה.

      האלגוריתם הלשוני, כפי שראינו, אינו יוצר רק את הדברים הלא מוחשיים, הוא גם יוצר כלים, הנוצרים אם האדם בעל השפה מוסיף פעולה, אנרגיה, למלה, ומהרכב זה נוצר הכלי. האדם גם יוצר לעצמו בית, מקלט מפני פגעי הטבע, גם מקלט מהחלל המפחיד אותו, בית שבד' אמותיו האדם מרגיש מוגן. גם הבית נוצר מתרכובת לשונית יחד עם פעולות, שהן אנרגיה.

      כפי שהאדם הוא דואלי, ישות ביאולוגית מוחשית בתוספת אינפורמציה שהפכה על-ידי המח הפלאי לשפה, גם פעולותיו של האדם הן דואליות. פעולות אלו יוצרות דברים מוחשיים,   כלים, גם את השפה שאף היא יצירה, יצירה לא מוחשית שבהמשך יוצרת ישויות לא מוחשיות המקבלות ממשות רק מערבות הקהילה.

     למרות שהאלגוריתם הלשוני מוביל את האדם להתאגד בקהילות, למען שאלו תהיינה ערבות לעולמו הלא מוחשי הלשוני, כל הפעילות הזו הלא מוחשית, מכניסה את האדם לחוסר וודאות. לכן האדם רוצה לקבל גם ערבות למעשיו, לקיומו, מהעולם החיצון. הוא מבין שעולמו תלוי בכוחות לא לו, לכן הוא מאכלס את החלל עם ישויות, שוב ישויות לא מוחשיות, ישויות לשוניות נעלמות, שהוא סבור שהן אחראיות לעולם הנעלם הזה, למען לקבל מהן ערבות.

       אבל הישויות הנעלמות שהאדם בשתוף פעולה עם הקהילה יוצר הן לא מוחשיות, לכן האדם לוכד ישויות לשוניות לא מוחשיות אלו בפסלים, הופך אותן לישויות מוחשיות. האדם לא מסתפק בזה שהוא לוכד את הישויות הנעלמות בחלל שהוא יוצר בפסלים, הוא גם כולא אותם במקדשים. הישויות הנעלמות שגולמו בפסלים מוחשיים נעשים שבויי האדם. בצורה זו, בהושיבם במקדשים האדם יכול לפנות אליהם בתביעות שהם יבטיחו לו, לשוביהם, את משאלותיהם לביטחון.

      מראשית תולדות האדם אנו עדים לכך שהוא לוכד את הישויות הנעלמות ביקום בפסלים, מושיב אותן במקדשים, ומעביר להם ריבונות על חייו. ברור שתהליך זה של האדם, השובה את הנעלמים בפסלים ומושיב אותם כשבוייו במקדשים, בהמשך מעניק לישויות מוגשמות אלו ריבונות, הוא תהליך פרדוכסלי. אבל האדם הלשוני המוצא את עצמו רפאי ביקום האין-סופי, פרדוכסליות זו היא חלק מקיומו.

      אבל עוד טרם האדם שבה את הישויות הנעלמות ביקום בפסלים, כבר השפה עצמה היא תהליך של שביה של העולם החיצוני במלה, שהיא בעצמה ישות נעלמת, אבל מלה זו המקבלת ערבות מהקהילה, מהזולתים, בד' אמותיה אפשר ללכוד לשבות את העולם החיצון למען לקרב אותו. כך האדם שובה את השמש במלה, יכול להתיחס אליה, הוא שובה את השמים האין-סופיים במלה. בצורה כזו השמש, השמיים נעשים שבוייו של האדם היכול להתיחס אליהם.

       אבל המילים עצמן למרות כוחן לשבות את העולם החיצון, הן בעצמן ישויות נעלמות וקיימות רק כל עוד יש משוב מהאחרים שאכן הן מחזיקות בדברים שהן שבו. בהתפוררות הקהילה, המילים נמוגות, כיוון שאין מי שיהיה ערב להן. לכן האדם מתחכם למצב זה, בהמשך הוא המציא את הכתב, המציא ואולי גלה אותו, כפי שהוא מגלה תופעות אחרות הקיימות ביקום. הכתב מאפשר לאדם ללכוד את המלה בסמלים מוחשיים, בצורה כזו לקבע אותה. אם אנו יודעים משהו על תולדות האדם בעבר, הרי זה מכתבים, במקרה השומרים  מכתבים על חרסים בכתב היתדות, על המצרים העתיקים אנו יודעים, מכתבים על קירות מקדשים, בכתב היארוגליפי.

      הפחד של האדם מהיותו ישות לא מוחשית, לפחות בחלק הלשוני שלו, הפחד שלו מהיקום הנעלם הלא מוחשי, מוביל אותו, או הוא מובל על-ידי האלגוריתם הלשוני, לשבות עולם נעלם זה בדברים מוחשיים. גם אם הוא יצר אלים באמצעות האלגוריתם הלשוני, הוא מתנכר למהותם הלא מוחשי, הופך אותם למוחשיים, הופך אותם לשבוייו, שאותם הוא מושיב במקדשים. אלים מוחשיים אלו מעלימים ממנו את הצורך לתהות מה משמעות העולם הלא מוחשי.

      האדם המודרני לא כל כך שונה מאבותיו שלכדו את הנעלמים בפסלים, הרי אף הוא לוכד את השפה בסמלים, שאותם הוא הופך למכונות, בצורה כזו הוא שולט עליה, מאפשר לה איזו עצמאות לפעול. לפעמים בדומה לעובדי האלילים הוא אף מדמה שמכונות אלו, מחשבים אלו, תוכנות המוכנסות לתוכם, יכולים ליצור בעצמן, שוכח שהוא מתכנת אותם.  האדם מאניש את המחשבים, את התוכנות, בדומה לעובדי אלילים שיחסו יכולות לפסלים שלהם.     

     הנירולוגים עוסקים רק בנירונים, בפעולות שלהם במח, הם שוכחים שאלו רק מעבדים איזה יסוד נעלם שנשבה על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, שהמח הפלאי הופך נעלם שבוי זה לשפה, שהנירונים רק מעבדים אותם הלאה לשרות האדם.

   עד היום הזה האדם פוחד לדון בנעלם, האינפורמציה היקומית הנשבית על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, המפעיל את המח האנושי. הרי המח האנושי מחוץ ליסוד האינפורמציה קולט גם יסודות אחרים מהיקום, כמו את הפוטונים, שאותם הוא מעבד לראיה, כמו את גלי הקול שאותם הוא מעבד לשמיעה. המח הפלאי הוא בסך הכל מעבדה, הוא מוחשי, כמו הנירונים בתוכו, אבל ישויות מוחשיות אלו מופעלות על-ידי יסודות ביקום.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: