אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 247 – הקהילה המח הגדול, הגנזך
הזכרנו כבר את הנמלים ואת הדבורים ההופכים לגוף אחד בזכות ההפרשות ההורמונליות של המלכות שלהם. ובכן, הקהילה האנושית שהנה המח הגדול, ההופכת גנזך לשונה, גנזך כל ערכיה היא תולדה של האלגוריתם הלשוני. ההבדל היחידי בין הקהילה האנושית לבין הקהילות של הנמלים והדבורים הוא בכך שליחידי הקהילה האנושית יש אוטונומיה חלקית, רצון חופשי, המאפשר להם ליצור דברים חדשים שלא בנמצא ביקום, בעוד שהקהילות של הדבורים והנמלים רק יוצרות דגם אחד, מזון.
ברור שיש דמיון גדול בין היווצרות הקהילות הנ"ל, לבין הקהילה האנושית, אבל באותו אופן יש לציין את ההבדל הגדול. בסופו של דבר האלגוריתם הלשוני, שהוא תולדה של טרנספורמציה של האינפורמציה הנקלטת על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, טרנספורמציה המתבצעת על-ידי המח הפלאי, המקהיל יחידים לקבוצה, הוא זרז לכל יתר הפעולות האנושיות באמצעותו. אלגוריתם זה הופך את היחיד למודע, הופך אותו למתבונן על סביבתו, הופך אותו ליוצר עולמו הלשוני, על-ידי כך שהוא מעניק לו רצון חופשי המאפשר את יכולת היצירה שלו.
יש חשיבות גדולה לציין עובדות אלו כיוון שההוגים הנחשבים להוגים מז'וריים ראו את המידע האנושי אימננטי בתוככי האדם, ז.א. ביאולוגי, תולדה, למשל, של ה-DNA , אבל כפי שציינו ה-DNA האנושי מסוגל ליצור רק דגם אחד, את האדם, בעוד שהאדם כחלק מהקהילה דולה את כל ידיעותיו, את שפתו, את ערכיו מגנזך של הגוף הגדול, מהמח הגדול, הקהילה, אפשר להגיד מהמח הקהילתי שנוצר על-ידי היחידים, שרכשו את האינפורמציה על-ידי הקולטנים שלהם באונות הקדמיות. המידע שהמח הקהילתי אוגר, מידע הנמצא בגנזך הקהילה הוא אפיגנטי, לא מידע אימננטי, תוצר ה-DNA, כפי שההוגים הגדולים סברו.
בני אדם כיחידים רואים את עצמם תמיד כריבוניים, הם שוכחים שאפילו את לשונם הם רוכשים מגנזך הקהילה. אדם על הר קרח, במדבר לבד, אין לו שפה אימננטית. יכולת לשפה הוא אימננטי באדם, המידע הנאגר על-ידי מח הקהילה, הנמצא בגנזך שלה, הוא אפיגנטי.
האינפורמציה שהאדם קולט על-ידי הקולטנים שלו באונות הקדמיות צריך עוד לעבור טרנספורמציה על-ידי המח הפלאי, כדי להיהפך האלגוריתם הלשוני. אלגוריתם לשוני זה יכול רק להתפתח כאשר הוא מקהיל את יחידי האדם לקהילה, ומכריח אותם לאינטראקציה. הרי זהות של היחיד אפשרית רק אם הוא מנכר את עצמו מהזולת, ברור שליחיד במדבר אין ממי לנכר את עצמו. אבל מה שחשוב ביותר שהיחיד המנכר את עצמו מהזולת חייב לשיח אתו, לקומוניקציה אתו. הזהות אם כך היא השלב השני, הוא אפיגנטי, שהאלגוריתם הלשוני כופה על האדם. רק כאשר האדם רוכש זהות ומתחיל בשיח עם הזולת הוא אט אט יוצר את השפה בכוחות משותפים, את הערכים בכוחות משותפים, את המוסדות בכוחות משותפים, יוצר כלים בכוחות משותפים.
האלגוריתם הלשוני, שנוצר כאשר המח הפלאי על-ידי הטרנספורמציה שלו של האינפורמציה שנרכשה על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, כפי שראינו, מעניק לאדם גם רצון חופשי מוגבל. אלגוריתם לשוני זה אינו מפסיק את הכוונת האדם במעשיו. אחרי שהאדם בדרבון האלגוריתם הלשוני שנוצר על-ידי המח הפלאי יצר זהות, ניכר את עצמו מהזולת, החל בשיח אתו, הוא מדורבן על-ידי האלגוריתם הלשוני ליצור את ערכיו, סדרים שיסדירו את החיים בקהילה.
הזכרנו כבר שקהילות אנושיות דומות אחת לרעותה, כיוון שהאלגוריתם הלשוני מדרבן אותם לפעולות, מבלי שהן מודעות למהות אלגוריתם זה. מודעות על מהות האלגוריתם הלשוני הוא נחלת מעטים בלבד. ראינו שאפילו ההוגים שנחשבים להוגים מז'וריים, אינם מודעים למהות האלגוריתם הלשוני. עובדה זו שמעטים מודעים לאופן תפקוד האלגוריתם הלשוני מוכיח לנו שבני אדם מובלים על-ידו, לכן הם יכולים ליצור קהילות עם שפות, עם ערכים דומים, עם מוסדות דומים.
אנחנו יכולים להיווכח שהאלגוריתם הלשוני מדרבן בני אדם למעשים מסוימים, מבלי שהם מודעים לכך, מדגמים של הוגים כמו סוקראטס, אפלטון ואריסטו. הם חשבו שהאדם הוא חקיין, לא ייחסו לו יכולת יצירה, התנגדו אפילו לכתב, חשבו שהמידע הוא אימננטי. ובכן, אם אנו יודעים על פעולותיהם, הרי זה מיצירותיהם, מכך שהם העלו יצירות אלו בכתב. אם הוגים חשובים אלו לא היו מודעים למהות האלגוריתם הלשוני, אין לצפות מבני אדם רגילים לדעת את מהות הכלי שהם משתמשים בו. בני אדם בצורה פרגמטית עושים שימוש בכלי השפה, מדורבנים על-ידי האלגוריתם הלשוני, מבלי להיות מודעים לו.
הפרדוכס הגדול ביותר הוא, כפי שראינו, שהוגים הנחשבים להוגים מז'וריים חושבים, שהמידע הוא אימננטי. הרי ה-DNA הוא אימננטי, ואדם עזוב על הר קרח לא מפתח שפה, כיוון שה-DNA אמנם מצייד את האדם עם יכולת לקלט על-ידי הקולטנים שלו באונות הקדמיות את האינפורמציה, אבל היכולת שאלו רוכשים לעצמם מה-DNA , לא מתפתח לאלגוריתם לשוני, כל עוד המוחות הפלאיים כתוצאה משתוף פעולה עם יחידים אחרים בכוחות משותפים עושים טרנספורמציה לאינפורמציה שנרכשה, הופכים אותה לשפה, לאלגוריתם לשוני.
אנחנו צריכים להסתכל על הקהילה כה'מח' הגדול, כגנזך הקהילה, המאכסן בתוכו את כל המידע שהאדם בשתוף פעולה עם אחרים, בזירוז האלגוריתם הלשוני, תוצר המח הפלאי, יוצר. אם למרק הביאולוג בהבדל מדרווין חשב שהאדם מוריש את המידע שהוא רכש לצאצאיו, הוא טעה. אבל למרק לא טעה לגמרי, הוא רק לא ידע שהמח הגדול, מח הקהילה, הוא הוא מוריש לדורות הבאים את המידע שהיחידים בכוחות משותפים רכשו.
היחיד המת לא מוריש לצאצאיו שום ידע שהוא רכש, מחוץ לשמו. אבל עובדה היא שקהילה כגנזך המידע המשותף שנרכש מורישה אותו לדורות הבאים. קודם כל היא מורישה את השפה, נוסף לשפה היא מורישה את הערכים, היא מורישה את המוסדות, היא מורישה את קורות הקהילה.
אבל לא הזכרנו עוד דבר שהקהילה מעניקה ליחידיה. הרי היחידים בתוך הקהילה בוחרים באיזה מסמך שכבר נכתב, כהקוד הקהילתי, שהוא מעניק לקהילה את הגוון המיוחד. אבל גם הקוד הקיבוצי נבחר לפי זרז האלגוריתם הלשוני.
גם כאשר הקהילה בוחרת בקוד קיבוצי הנותן את הגוון המיוחד לקהילה, היא עושה את זה כיוון שהאלגוריתם הלשוני מנחה אותה לעשות כך. בהמשך 'המח הגדול', 'המח 'הקהילתי', יחד עם הקוד הקהילתי מעצב את הקהילה לדורות.
הזכרנו את ההוגים המז'וריים שכולם חשבו שהמידע הוא אימננטי, הם חשבו על מידע אימננטי בצורה שונה, ונפרט על כך. אבל הם כולם טעו כיוון שכל המידע הנרכש הוא חיצוני, נאגר בגנזך הקהילתי, הוא אפיגנטי. עובדה, כאשר אמונה בערכי הקהילה נגוזה, המידע שנרכש הולך ונשכח.
תרבויות, קהילות שיחידיה אבדו את אמונתם בערכי ה'מח הקהילתי', הלכידות הקהילתית נגוזה. כך תמיד עלו קהילות חדשות עם 'מח קהילתי' חדש. הדוגמה הטובה ביותר, והידועה לנו, היא התפוררות 'המוחות הקהילתיים' של העולם העתיק, של היוונים, של הרומאיים, ועליית 'המח הקהילתי' החדש של הנצרות. תופעות דומות קרו בעולם העתיק, אבל תופעה זו מוכרת לנו יותר.
עם השתלטות 'המח הקיבוצי הנוצרי', יחידי היוונים, יחידי הרומאיים, לא יכלו להוריש לצאצאיהם את ערכי קהילתם, אחרי ש'המח הקהילתי' שלהם זכה לאי אמון. מדוע אם כן אי אפשר היה יותר לילד את המידע אצל יחידי היוונים, לפי אמונתו של סוקראטס, אחרי ש'המח הקהילתי' היווני נמוג, נוצח על-ידי 'המח-הקהילתי' הנוצרי?
בתקופתינו, הפסיכולוג הנודע יונג דיבר על ארכיטיפים תרבותיים מולדים, ראה ברייך השלישי את ההתעוררות של הארכיטיפים הגרמניים העתיקים. במציאות, אחרי מפלת הרייך השלישי כל המערכת שלה נגוזה. היא לא היתה אימננטית, היא היתה תולדה של קוד תרבותי שאותו יצר לותר בזמן הרפורמציה. המדינה הגרמנית שקמה אחרי מפלת הרייך השלישי אימצה את 'המח הקהילתי' של המערב. אפשר להגיד ש'המח הקהילתי' של המערב ניצח את 'המח הקהילתי הלותרני'
אמנם 'המח הקהילתי המערבי' לא ניצח לגמרי את המערכת הלותרנית הקודמת, כיוון שמערכת זו קיימת עדיין בכתובים, ויכול לעלות ולחדש את 'המח הקהילתי' הגרמני.
אבל אנו לומדים מההיסטוריה העתיקה, שהכתבים של הוגים יווניים לא הצליחו לשקם את 'המח הקהילתי' היווני שנוצח על-ידי ה'מח הקהילתי' החדש של הנצרות. הכתבים של ההוגים הנוצריים שיצרו קוד תרבותי חדש, תקף עד היום הזה.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 247 – הקהילה המח הגדול, הגנזך
הזכרנו כבר את הנמלים ואת הדבורים ההופכים לגוף אחד בזכות ההפרשות ההורמונליות של המלכות שלהם. ובכן, הקהילה האנושית שהנה המח הגדול, ההופכת גנזך לשונה, גנזך כל ערכיה היא תולדה של האלגוריתם הלשוני. ההבדל היחידי בין הקהילה האנושית לבין הקהילות של הנמלים והדבורים הוא בכך שליחידי הקהילה האנושית יש אוטונומיה חלקית, רצון חופשי, המאפשר להם ליצור דברים חדשים שלא בנמצא ביקום, בעוד שהקהילות של הדבורים והנמלים רק יוצרות דגם אחד, מזון.
ברור שיש דמיון גדול בין היווצרות הקהילות הנ"ל, לבין הקהילה האנושית, אבל באותו אופן יש לציין את ההבדל הגדול. בסופו של דבר האלגוריתם הלשוני, שהוא תולדה של טרנספורמציה של האינפורמציה הנקלטת על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, טרנספורמציה המתבצעת על-ידי המח הפלאי, המקהיל יחידים לקבוצה, הוא זרז לכל יתר הפעולות האנושיות באמצעותו. אלגוריתם זה הופך את היחיד למודע, הופך אותו למתבונן על סביבתו, הופך אותו ליוצר עולמו הלשוני, על-ידי כך שהוא מעניק לו רצון חופשי המאפשר את יכולת היצירה שלו.
יש חשיבות גדולה לציין עובדות אלו כיוון שההוגים הנחשבים להוגים מז'וריים ראו את המידע האנושי אימננטי בתוככי האדם, ז.א. ביאולוגי, תולדה, למשל, של ה-DNA , אבל כפי שציינו ה-DNA האנושי מסוגל ליצור רק דגם אחד, את האדם, בעוד שהאדם כחלק מהקהילה דולה את כל ידיעותיו, את שפתו, את ערכיו מגנזך של הגוף הגדול, מהמח הגדול, הקהילה, אפשר להגיד מהמח הקהילתי שנוצר על-ידי היחידים, שרכשו את האינפורמציה על-ידי הקולטנים שלהם באונות הקדמיות. המידע שהמח הקהילתי אוגר, מידע הנמצא בגנזך הקהילה הוא אפיגנטי, לא מידע אימננטי, תוצר ה-DNA, כפי שההוגים הגדולים סברו.
בני אדם כיחידים רואים את עצמם תמיד כריבוניים, הם שוכחים שאפילו את לשונם הם רוכשים מגנזך הקהילה. אדם על הר קרח, במדבר לבד, אין לו שפה אימננטית. יכולת לשפה הוא אימננטי באדם, המידע הנאגר על-ידי מח הקהילה, הנמצא בגנזך שלה, הוא אפיגנטי.
האינפורמציה שהאדם קולט על-ידי הקולטנים שלו באונות הקדמיות צריך עוד לעבור טרנספורמציה על-ידי המח הפלאי, כדי להיהפך האלגוריתם הלשוני. אלגוריתם לשוני זה יכול רק להתפתח כאשר הוא מקהיל את יחידי האדם לקהילה, ומכריח אותם לאינטראקציה. הרי זהות של היחיד אפשרית רק אם הוא מנכר את עצמו מהזולת, ברור שליחיד במדבר אין ממי לנכר את עצמו. אבל מה שחשוב ביותר שהיחיד המנכר את עצמו מהזולת חייב לשיח אתו, לקומוניקציה אתו. הזהות אם כך היא השלב השני, הוא אפיגנטי, שהאלגוריתם הלשוני כופה על האדם. רק כאשר האדם רוכש זהות ומתחיל בשיח עם הזולת הוא אט אט יוצר את השפה בכוחות משותפים, את הערכים בכוחות משותפים, את המוסדות בכוחות משותפים, יוצר כלים בכוחות משותפים.
האלגוריתם הלשוני, שנוצר כאשר המח הפלאי על-ידי הטרנספורמציה שלו של האינפורמציה שנרכשה על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, כפי שראינו, מעניק לאדם גם רצון חופשי מוגבל. אלגוריתם לשוני זה אינו מפסיק את הכוונת האדם במעשיו. אחרי שהאדם בדרבון האלגוריתם הלשוני שנוצר על-ידי המח הפלאי יצר זהות, ניכר את עצמו מהזולת, החל בשיח אתו, הוא מדורבן על-ידי האלגוריתם הלשוני ליצור את ערכיו, סדרים שיסדירו את החיים בקהילה.
הזכרנו כבר שקהילות אנושיות דומות אחת לרעותה, כיוון שהאלגוריתם הלשוני מדרבן אותם לפעולות, מבלי שהן מודעות למהות אלגוריתם זה. מודעות על מהות האלגוריתם הלשוני הוא נחלת מעטים בלבד. ראינו שאפילו ההוגים שנחשבים להוגים מז'וריים, אינם מודעים למהות האלגוריתם הלשוני. עובדה זו שמעטים מודעים לאופן תפקוד האלגוריתם הלשוני מוכיח לנו שבני אדם מובלים על-ידו, לכן הם יכולים ליצור קהילות עם שפות, עם ערכים דומים, עם מוסדות דומים.
אנחנו יכולים להיווכח שהאלגוריתם הלשוני מדרבן בני אדם למעשים מסוימים, מבלי שהם מודעים לכך, מדגמים של הוגים כמו סוקראטס, אפלטון ואריסטו. הם חשבו שהאדם הוא חקיין, לא ייחסו לו יכולת יצירה, התנגדו אפילו לכתב, חשבו שהמידע הוא אימננטי. ובכן, אם אנו יודעים על פעולותיהם, הרי זה מיצירותיהם, מכך שהם העלו יצירות אלו בכתב. אם הוגים חשובים אלו לא היו מודעים למהות האלגוריתם הלשוני, אין לצפות מבני אדם רגילים לדעת את מהות הכלי שהם משתמשים בו. בני אדם בצורה פרגמטית עושים שימוש בכלי השפה, מדורבנים על-ידי האלגוריתם הלשוני, מבלי להיות מודעים לו.
הפרדוכס הגדול ביותר הוא, כפי שראינו, שהוגים הנחשבים להוגים מז'וריים חושבים, שהמידע הוא אימננטי. הרי ה-DNA הוא אימננטי, ואדם עזוב על הר קרח לא מפתח שפה, כיוון שה-DNA אמנם מצייד את האדם עם יכולת לקלט על-ידי הקולטנים שלו באונות הקדמיות את האינפורמציה, אבל היכולת שאלו רוכשים לעצמם מה-DNA , לא מתפתח לאלגוריתם לשוני, כל עוד המוחות הפלאיים כתוצאה משתוף פעולה עם יחידים אחרים בכוחות משותפים עושים טרנספורמציה לאינפורמציה שנרכשה, הופכים אותה לשפה, לאלגוריתם לשוני.
אנחנו צריכים להסתכל על הקהילה כה'מח' הגדול, כגנזך הקהילה, המאכסן בתוכו את כל המידע שהאדם בשתוף פעולה עם אחרים, בזירוז האלגוריתם הלשוני, תוצר המח הפלאי, יוצר. אם למרק הביאולוג בהבדל מדרווין חשב שהאדם מוריש את המידע שהוא רכש לצאצאיו, הוא טעה. אבל למרק לא טעה לגמרי, הוא רק לא ידע שהמח הגדול, מח הקהילה, הוא הוא מוריש לדורות הבאים את המידע שהיחידים בכוחות משותפים רכשו.
היחיד המת לא מוריש לצאצאיו שום ידע שהוא רכש, מחוץ לשמו. אבל עובדה היא שקהילה כגנזך המידע המשותף שנרכש מורישה אותו לדורות הבאים. קודם כל היא מורישה את השפה, נוסף לשפה היא מורישה את הערכים, היא מורישה את המוסדות, היא מורישה את קורות הקהילה.
אבל לא הזכרנו עוד דבר שהקהילה מעניקה ליחידיה. הרי היחידים בתוך הקהילה בוחרים באיזה מסמך שכבר נכתב, כהקוד הקהילתי, שהוא מעניק לקהילה את הגוון המיוחד. אבל גם הקוד הקיבוצי נבחר לפי זרז האלגוריתם הלשוני.
גם כאשר הקהילה בוחרת בקוד קיבוצי הנותן את הגוון המיוחד לקהילה, היא עושה את זה כיוון שהאלגוריתם הלשוני מנחה אותה לעשות כך. בהמשך 'המח הגדול', 'המח 'הקהילתי', יחד עם הקוד הקהילתי מעצב את הקהילה לדורות.
הזכרנו את ההוגים המז'וריים שכולם חשבו שהמידע הוא אימננטי, הם חשבו על מידע אימננטי בצורה שונה, ונפרט על כך. אבל הם כולם טעו כיוון שכל המידע הנרכש הוא חיצוני, נאגר בגנזך הקהילתי, הוא אפיגנטי. עובדה, כאשר אמונה בערכי הקהילה נגוזה, המידע שנרכש הולך ונשכח.
תרבויות, קהילות שיחידיה אבדו את אמונתם בערכי ה'מח הקהילתי', הלכידות הקהילתית נגוזה. כך תמיד עלו קהילות חדשות עם 'מח קהילתי' חדש. הדוגמה הטובה ביותר, והידועה לנו, היא התפוררות 'המוחות הקהילתיים' של העולם העתיק, של היוונים, של הרומאיים, ועליית 'המח הקהילתי' החדש של הנצרות. תופעות דומות קרו בעולם העתיק, אבל תופעה זו מוכרת לנו יותר.
עם השתלטות 'המח הקיבוצי הנוצרי', יחידי היוונים, יחידי הרומאיים, לא יכלו להוריש לצאצאיהם את ערכי קהילתם, אחרי ש'המח הקהילתי' שלהם זכה לאי אמון. מדוע אם כן אי אפשר היה יותר לילד את המידע אצל יחידי היוונים, לפי אמונתו של סוקראטס, אחרי ש'המח הקהילתי' היווני נמוג, נוצח על-ידי 'המח-הקהילתי' הנוצרי?
בתקופתינו, הפסיכולוג הנודע יונג דיבר על ארכיטיפים תרבותיים מולדים, ראה ברייך השלישי את ההתעוררות של הארכיטיפים הגרמניים העתיקים. במציאות, אחרי מפלת הרייך השלישי כל המערכת שלה נגוזה. היא לא היתה אימננטית, היא היתה תולדה של קוד תרבותי שאותו יצר לותר בזמן הרפורמציה. המדינה הגרמנית שקמה אחרי מפלת הרייך השלישי אימצה את 'המח הקהילתי' של המערב. אפשר להגיד ש'המח הקהילתי' של המערב ניצח את 'המח הקהילתי הלותרני'
אמנם 'המח הקהילתי המערבי' לא ניצח לגמרי את המערכת הלותרנית הקודמת, כיוון שמערכת זו קיימת עדיין בכתובים, ויכול לעלות ולחדש את 'המח הקהילתי' הגרמני.
אבל אנו לומדים מההיסטוריה העתיקה, שהכתבים של הוגים יווניים לא הצליחו לשקם את 'המח הקהילתי' היווני שנוצח על-ידי ה'מח הקהילתי' החדש של הנצרות. הכתבים של ההוגים הנוצריים שיצרו קוד תרבותי חדש, תקף עד היום הזה.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 247 – הקהילה המח הגדול, הגנזך
הזכרנו כבר את הנמלים ואת הדבורים ההופכים לגוף אחד בזכות ההפרשות ההורמונליות של המלכות שלהם. ובכן, הקהילה האנושית שהנה המח הגדול, ההופכת גנזך לשונה, גנזך כל ערכיה היא תולדה של האלגוריתם הלשוני. ההבדל היחידי בין הקהילה האנושית לבין הקהילות של הנמלים והדבורים הוא בכך שליחידי הקהילה האנושית יש אוטונומיה חלקית, רצון חופשי, המאפשר להם ליצור דברים חדשים שלא בנמצא ביקום, בעוד שהקהילות של הדבורים והנמלים רק יוצרות דגם אחד, מזון.
ברור שיש דמיון גדול בין היווצרות הקהילות הנ"ל, לבין הקהילה האנושית, אבל באותו אופן יש לציין את ההבדל הגדול. בסופו של דבר האלגוריתם הלשוני, שהוא תולדה של טרנספורמציה של האינפורמציה הנקלטת על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, טרנספורמציה המתבצעת על-ידי המח הפלאי, המקהיל יחידים לקבוצה, הוא זרז לכל יתר הפעולות האנושיות באמצעותו. אלגוריתם זה הופך את היחיד למודע, הופך אותו למתבונן על סביבתו, הופך אותו ליוצר עולמו הלשוני, על-ידי כך שהוא מעניק לו רצון חופשי המאפשר את יכולת היצירה שלו.
יש חשיבות גדולה לציין עובדות אלו כיוון שההוגים הנחשבים להוגים מז'וריים ראו את המידע האנושי אימננטי בתוככי האדם, ז.א. ביאולוגי, תולדה, למשל, של ה-DNA , אבל כפי שציינו ה-DNA האנושי מסוגל ליצור רק דגם אחד, את האדם, בעוד שהאדם כחלק מהקהילה דולה את כל ידיעותיו, את שפתו, את ערכיו מגנזך של הגוף הגדול, מהמח הגדול, הקהילה, אפשר להגיד מהמח הקהילתי שנוצר על-ידי היחידים, שרכשו את האינפורמציה על-ידי הקולטנים שלהם באונות הקדמיות. המידע שהמח הקהילתי אוגר, מידע הנמצא בגנזך הקהילה הוא אפיגנטי, לא מידע אימננטי, תוצר ה-DNA, כפי שההוגים הגדולים סברו.
בני אדם כיחידים רואים את עצמם תמיד כריבוניים, הם שוכחים שאפילו את לשונם הם רוכשים מגנזך הקהילה. אדם על הר קרח, במדבר לבד, אין לו שפה אימננטית. יכולת לשפה הוא אימננטי באדם, המידע הנאגר על-ידי מח הקהילה, הנמצא בגנזך שלה, הוא אפיגנטי.
האינפורמציה שהאדם קולט על-ידי הקולטנים שלו באונות הקדמיות צריך עוד לעבור טרנספורמציה על-ידי המח הפלאי, כדי להיהפך האלגוריתם הלשוני. אלגוריתם לשוני זה יכול רק להתפתח כאשר הוא מקהיל את יחידי האדם לקהילה, ומכריח אותם לאינטראקציה. הרי זהות של היחיד אפשרית רק אם הוא מנכר את עצמו מהזולת, ברור שליחיד במדבר אין ממי לנכר את עצמו. אבל מה שחשוב ביותר שהיחיד המנכר את עצמו מהזולת חייב לשיח אתו, לקומוניקציה אתו. הזהות אם כך היא השלב השני, הוא אפיגנטי, שהאלגוריתם הלשוני כופה על האדם. רק כאשר האדם רוכש זהות ומתחיל בשיח עם הזולת הוא אט אט יוצר את השפה בכוחות משותפים, את הערכים בכוחות משותפים, את המוסדות בכוחות משותפים, יוצר כלים בכוחות משותפים.
האלגוריתם הלשוני, שנוצר כאשר המח הפלאי על-ידי הטרנספורמציה שלו של האינפורמציה שנרכשה על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות, כפי שראינו, מעניק לאדם גם רצון חופשי מוגבל. אלגוריתם לשוני זה אינו מפסיק את הכוונת האדם במעשיו. אחרי שהאדם בדרבון האלגוריתם הלשוני שנוצר על-ידי המח הפלאי יצר זהות, ניכר את עצמו מהזולת, החל בשיח אתו, הוא מדורבן על-ידי האלגוריתם הלשוני ליצור את ערכיו, סדרים שיסדירו את החיים בקהילה.
הזכרנו כבר שקהילות אנושיות דומות אחת לרעותה, כיוון שהאלגוריתם הלשוני מדרבן אותם לפעולות, מבלי שהן מודעות למהות אלגוריתם זה. מודעות על מהות האלגוריתם הלשוני הוא נחלת מעטים בלבד. ראינו שאפילו ההוגים שנחשבים להוגים מז'וריים, אינם מודעים למהות האלגוריתם הלשוני. עובדה זו שמעטים מודעים לאופן תפקוד האלגוריתם הלשוני מוכיח לנו שבני אדם מובלים על-ידו, לכן הם יכולים ליצור קהילות עם שפות, עם ערכים דומים, עם מוסדות דומים.
אנחנו יכולים להיווכח שהאלגוריתם הלשוני מדרבן בני אדם למעשים מסוימים, מבלי שהם מודעים לכך, מדגמים של הוגים כמו סוקראטס, אפלטון ואריסטו. הם חשבו שהאדם הוא חקיין, לא ייחסו לו יכולת יצירה, התנגדו אפילו לכתב, חשבו שהמידע הוא אימננטי. ובכן, אם אנו יודעים על פעולותיהם, הרי זה מיצירותיהם, מכך שהם העלו יצירות אלו בכתב. אם הוגים חשובים אלו לא היו מודעים למהות האלגוריתם הלשוני, אין לצפות מבני אדם רגילים לדעת את מהות הכלי שהם משתמשים בו. בני אדם בצורה פרגמטית עושים שימוש בכלי השפה, מדורבנים על-ידי האלגוריתם הלשוני, מבלי להיות מודעים לו.
הפרדוכס הגדול ביותר הוא, כפי שראינו, שהוגים הנחשבים להוגים מז'וריים חושבים, שהמידע הוא אימננטי. הרי ה-DNA הוא אימננטי, ואדם עזוב על הר קרח לא מפתח שפה, כיוון שה-DNA אמנם מצייד את האדם עם יכולת לקלט על-ידי הקולטנים שלו באונות הקדמיות את האינפורמציה, אבל היכולת שאלו רוכשים לעצמם מה-DNA , לא מתפתח לאלגוריתם לשוני, כל עוד המוחות הפלאיים כתוצאה משתוף פעולה עם יחידים אחרים בכוחות משותפים עושים טרנספורמציה לאינפורמציה שנרכשה, הופכים אותה לשפה, לאלגוריתם לשוני.
אנחנו צריכים להסתכל על הקהילה כה'מח' הגדול, כגנזך הקהילה, המאכסן בתוכו את כל המידע שהאדם בשתוף פעולה עם אחרים, בזירוז האלגוריתם הלשוני, תוצר המח הפלאי, יוצר. אם למרק הביאולוג בהבדל מדרווין חשב שהאדם מוריש את המידע שהוא רכש לצאצאיו, הוא טעה. אבל למרק לא טעה לגמרי, הוא רק לא ידע שהמח הגדול, מח הקהילה, הוא הוא מוריש לדורות הבאים את המידע שהיחידים בכוחות משותפים רכשו.
היחיד המת לא מוריש לצאצאיו שום ידע שהוא רכש, מחוץ לשמו. אבל עובדה היא שקהילה כגנזך המידע המשותף שנרכש מורישה אותו לדורות הבאים. קודם כל היא מורישה את השפה, נוסף לשפה היא מורישה את הערכים, היא מורישה את המוסדות, היא מורישה את קורות הקהילה.
אבל לא הזכרנו עוד דבר שהקהילה מעניקה ליחידיה. הרי היחידים בתוך הקהילה בוחרים באיזה מסמך שכבר נכתב, כהקוד הקהילתי, שהוא מעניק לקהילה את הגוון המיוחד. אבל גם הקוד הקיבוצי נבחר לפי זרז האלגוריתם הלשוני.
גם כאשר הקהילה בוחרת בקוד קיבוצי הנותן את הגוון המיוחד לקהילה, היא עושה את זה כיוון שהאלגוריתם הלשוני מנחה אותה לעשות כך. בהמשך 'המח הגדול', 'המח 'הקהילתי', יחד עם הקוד הקהילתי מעצב את הקהילה לדורות.
הזכרנו את ההוגים המז'וריים שכולם חשבו שהמידע הוא אימננטי, הם חשבו על מידע אימננטי בצורה שונה, ונפרט על כך. אבל הם כולם טעו כיוון שכל המידע הנרכש הוא חיצוני, נאגר בגנזך הקהילתי, הוא אפיגנטי. עובדה, כאשר אמונה בערכי הקהילה נגוזה, המידע שנרכש הולך ונשכח.
תרבויות, קהילות שיחידיה אבדו את אמונתם בערכי ה'מח הקהילתי', הלכידות הקהילתית נגוזה. כך תמיד עלו קהילות חדשות עם 'מח קהילתי' חדש. הדוגמה הטובה ביותר, והידועה לנו, היא התפוררות 'המוחות הקהילתיים' של העולם העתיק, של היוונים, של הרומאיים, ועליית 'המח הקהילתי' החדש של הנצרות. תופעות דומות קרו בעולם העתיק, אבל תופעה זו מוכרת לנו יותר.
עם השתלטות 'המח הקיבוצי הנוצרי', יחידי היוונים, יחידי הרומאיים, לא יכלו להוריש לצאצאיהם את ערכי קהילתם, אחרי ש'המח הקהילתי' שלהם זכה לאי אמון. מדוע אם כן אי אפשר היה יותר לילד את המידע אצל יחידי היוונים, לפי אמונתו של סוקראטס, אחרי ש'המח הקהילתי' היווני נמוג, נוצח על-ידי 'המח-הקהילתי' הנוצרי?
בתקופתינו, הפסיכולוג הנודע יונג דיבר על ארכיטיפים תרבותיים מולדים, ראה ברייך השלישי את ההתעוררות של הארכיטיפים הגרמניים העתיקים. במציאות, אחרי מפלת הרייך השלישי כל המערכת שלה נגוזה. היא לא היתה אימננטית, היא היתה תולדה של קוד תרבותי שאותו יצר לותר בזמן הרפורמציה. המדינה הגרמנית שקמה אחרי מפלת הרייך השלישי אימצה את 'המח הקהילתי' של המערב. אפשר להגיד ש'המח הקהילתי' של המערב ניצח את 'המח הקהילתי הלותרני'
אמנם 'המח הקהילתי המערבי' לא ניצח לגמרי את המערכת הלותרנית הקודמת, כיוון שמערכת זו קיימת עדיין בכתובים, ויכול לעלות ולחדש את 'המח הקהילתי' הגרמני.
אבל אנו לומדים מההיסטוריה העתיקה, שהכתבים של הוגים יווניים לא הצליחו לשקם את 'המח הקהילתי' היווני שנוצח על-ידי ה'מח הקהילתי' החדש של הנצרות. הכתבים של ההוגים הנוצריים שיצרו קוד תרבותי חדש, תקף עד היום הזה.
