אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 246 – נצח אנכי, נצח מרחבי, אופקי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 246 – נצח אנכי, נצח מרחבי, אופק

לפי מחשבת התנ"ך לא קיים 'נצח', רצף מתמשך. הרי אלהים ברא את העולם, ויכול גם להשמידו כמו בימי המבול. נוסף לכך אלהים בימי הבריאה קצץ ברצף, וקבע שבכל יום יש התחלה חדשה, פעולה חדשה, ואפילו קיים יום מנוחה, למען שהאפשר יהיה להתחיל מחדש את הפעלתנות. קיים במחשבת התנ"ך מושג שרשרת הדורות המבוססת על ההנחה שהיחיד יכול ליצור עתיד לשוני שצאצאיו יגשימו, אם הוא עצמו יכלה לפי חוקי הקיום המקציבים ליחיד משך מוגבל. יצירת עתיד לשוני המתגשם עם שרשרת הדורות, הוא קיום רציף המבוסס על התחלות חדשות, התחלות חדשות עם כל דור. הפעולות החדשות כל יום קוצבות ברצף, בחלל, הפעולות הן אנכיות, העתיד הוא אנכי.

    ומה משמעות נצח אנכי או עתיד אנכי? כפי שראינו השפה פועלת בחציבה בחלל, הרי עתיד לשוני לא קיים טרם הוגשם על-ידי שרשרת הדורות. השפה חוצבת בחלל את פעולותיה. הזכרנו את האבולוציה המניחה שהעולם האנושי חוצב בחלל פעולות, התפתחויות משופרות. אנחנו נראה בהמשך שתורת האבולוציה לא יכלה להתפתח בהקשר למחשבה היוונית שהיתה מרחבית, שמושג הנצח שלה באמת היה מבוסס על אמונה של רצף מרחבי מתמשך, שלא השאיר מקום להתחלות חדשות, לא השאיר מקום ליצירות חדשות, אבולוציוניות.

      הזכרנו כבר כמה פעמים ספר של תיאולוג נורווגי בשם Boman  Thorleif, שכתב ספר בשם:Hebrew Thought Compared with Greek, אני מזכירה ספר זה, כיוון שלא מצאתי דעות דומות לדעותיו של תיאולוג זה אצל הוגים יהודיים, לא מצאתי שהם יצביעו על הבדל מהותי בין המחשבה התנ"כית לבין המחשבה היוונית. ובכן בומן טוען שהמחשבה התנ"כית היא 'זמנית', דינמית, בעוד שהמחשבה היוונית היא מרחבית, סטטית.

      לבומם היתה אינטואיציה נכונה לגבי ההבדל בין מחשבת שתי התרבויות. הוא הבין שהמחשבה התנ"כית היא אנכית, הרי הזמן כביכול צועד קדימה, או צועד אנכית לתוך החלל, לכן הוא דינמי. רק טעות אחת היתה לבומן, שמחשבת התנ"ך אינה זמנית, כיוון שזמן הוא מודד פעולות, הוא עצמו אינו צועד, העשייה הלשונית צועדת והזמן מודד אותה. אם אנו מתקנים את הטעות הזו של בומן, אנחנו יכולים להגיד שהמחשבה שהנה תולדה של השפה, פועלת, צועדת אנכית והיא דינמית.

     הגדרת בומן את המחשבה היוונית כמרחבית היא נכונה, כיוון שהיוונים תרגמו את העשיה הלשונית למונחים מרחביים מתמשכים. היוונים לא רצו ביצירה לשונית נעלמת, הם רצו במוחשיות, לכן הם תרגמו כל דבר למרחבי, מרחב טריטורילי, כך שהם יכלו להאמין בהיות העולם נצחי, רצוף באופן מרחבי, טריטורילי.

      אנחנו יכולים לראות את הנטיה הזו של האדם לעשות לכל תופעה מופשטת טרנספורמציה למשהו מוחשי. הדוגמה הטובה ביותר היא שהאדם הלשוני יוצר בחלל ישויות, שהוא מניח שהם שליטים על הקיום. אבל האדם היוצר ישויות מופשטות נעלמות כאלו בהמשך מגשם אותם בפסלים, בתמונות, מושיב אותם במקדשים כשבויו. לכן לא יפלא שהאדם עושה טרנספורמציה לפעולות לשוניות נעלמות, הופך אותן לאורגניות, למרחביות, טריטוריליות. כך הוא עושה טרנספורמציה לנצח, או להרגשה של האדם שקיים איזה רצף ביקום, שהפעולות אינן פעולות לשוניות נעלמות, אלא אורגניות, שהן מוחשיות, מרחביות, טריטוריליות.

     הזכרנו כבר שהיוונים יצרו 'גאומטריה', היא מדידת טריטוריה, הם לא יצרו אלגברה, הם לא ידעו על ה-0 , שהתפתח בהדרגה ממקורו בהודו, דרך העולם המוסלמי, דרך ימי הביניים, עד אשר לבש את צורתו, כפי שאנו מכירים אותו היום, שבלעדיו כל החשובים המתמטיים המדעיים של היום לא יתכנו.  היוונים גם לא ידעו על סידור מספרים לפי הערך שלהם, גם סדור זה תחילתו בהודו המעמדית, כך הם יכלו לסדר את המספרים לפי מעמדם, חשיבותם. ספרת ה-0 לא יכלה להתפתח ביוון שתרגמה את הכל למוחשיות, הם בכלל לא האמינו בריקנות.

      אנחנו רואים שעיקרון ראשיתי מסוים מכוון את כל ההתפתחות התרבותית. אם העולם הוא נצחי, הוא מרחבי, הוא מוחשי, הוא לא יכול להיות תוצר השפה הנעלמת, הלא מוחשית, היוצרת עתידים אנכיים. היוונים חשבו אף את גרמי השמיים כנצחיים. היוונים רצו להיות אורגניים, חלק מהעולם המוחשי. אפלטון אפילו רקם דגם מדינה אורגנית, שבה המעמדות אוטוכטוניים, נוצרים באמא אדמה ממתכות שונות.

      אבל כל המרחביות הזו לא צריכה להטעות אותנו, הרי היוונים לא וויתרו על הנשמה. סוקרטס בדיאלוג 'פיידו', רואה את עצמו שורד אחרי מותו, נודד בעולמות חלופיים, שם הנשמות מתמרקות מחטאיהם ועוברים גלגולים, מתגשמים שוב. לעצמו יעד מושב בין האלים. אמנם אמונה זו היתה אמונה עממית אורפית. אנו רואים את הדואליות הזו בתרבויות שונות, הסינים שראו את העולם כתולדה של שני יסודות היאן והין, יסודות מוחשיים, לא וויתרו על השארות נפש, ליד האמונה הדומיננטית הזו, הם האמינו ברוחות האבות שלהם שנפטרו.

      בצורה פרדוכסלית אפשר גם להזכיר את ניטשה, שרצה להיות חלק מהעולם האורגני, הזדהה עם אל הטבע דיוניזוס, אבל בספרו האחרון, לפני התמוטטו הנשפית, ב-Ecce Homo , הוא אמנם ראה את עצמו כדיוניזוס, אבל גם כה'צלוב', ישוע.

      אנו רואים שהאדם עם כל שאיפתו למוחשיות, לנצחיות לא מוותר על החלק הלשוני הנעלם, שהוא סבור ששורד את הכליון.

      אנחנו רואים את הגאונות של אבות העברים שהם מראש השלימו עם העובדה שיחודו של האדם הוא היותו יצור לשוני, שהשלימו עם העובדה שהעולם הוא תולדה של אינפורמציה המעצבת את האנרגיה. שהעולם הזה אינו נצחי, לא האמינו בעולמות חלופיים.

      מחשבת התנ"ך היא דינמית, כיוון שהשפה כחלק מהאינפורמציה היקומית היא היסוד הדינמי, יסוד היוצר כל הזמן דברים חדשים בצורה אנכית. גם גרמי השמיים הנוצרים בתבל, נוצרים בצורה אנכית ולא בצורה מרחבית. אנחנו יודעים היום שהיקום מתרחב כל הזמן, גרמי שמיים נוצרים בו כל הזמן.

      אבות העברים בצורה פלאית ניתקו את האדם משעבוד לטריטוריה, הם יצרו בשביל צאצאיהם עולם לשוני נעלם, שאינו משועבד לחוקים דטרמיניסטיים בלבד, שלאדם ניתן מתת רצון חופשי.

      בהקשר למורשת האבות, אפשר להסביר את האימרה: 'הכל צפוי, הרשות נתונה'. ובכן הכל צפוי, אנו כגופות ביאולוגיים נמצאים תחת חוקי הקיום, משך שלנו מוגבל, אבל ניתנת לנו המתת של רצון חופשי מוגבל, ליצור את עולמינו הלשוני בגבולות שחוקי הקיום הקציבו לנו.

     מאחר שמחשבת התנ"ך ראתה את האדם כחלק מהעולם הלשוני, חלק מהאינפורמציה היקומית הדינמית המעצבת את האנרגיה, היא לא פיתחה מדע, כיוון שראתה את היקום תוצר של האינפורמציה, עולם שחוקיו נקבעו, עולם דטרמיניסטי, ואולי ראתה בו עולם שנוצר לרווחת האדם, כפי שכתוב במשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית.

      מחשבת התנ"ך התיחסה לשפה וצוויה ליצור עולם לשוני בלבד, עם חוקים הנשמעים לחוקי היקום, לא מורדים בהם. משלימים עם מה שהוקצב לאדם, ולא שואפים לנצחיות שהיא מנוגדת לחוקי היקום שאינם רציפים.

      עיקרון מחשבת התנ"ך היה 'לך לך מארצך…' כפי שאברהם הצטוה, להתחיל כל פעם מחדש, הרי דינמיות פירושו התחלות חדשות, יצירת דברים חדשים. חוקי הקיום אף הם נשמעים לצווי זה אינם סטטיים, אלא מתחדשים כל הזמן. אחרת הרי אי אפשר להסביר שהיקום מתרחב, שנוצרים גרמי שמיים חדשים.

     המדע החדש כולו מבוסס על עיקרון ההתחדשות, שהוא עיקרון בסיסי למחשבת התנ"ך. הרי כל ההשקפה על מפץ ראשוני, כל ההשקפה על אבולוציה, לא יכלו להתפתח בהקשר ההשקפה היוונית המרחבית, הסטטית, הרציפה.

     עד היום לא מייחסים את ההשקפות הדינמיות האלו למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את כל תורת האינפורמציה למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את תורת האבולוציה למחשבת התנ"ך. בלי ספק אשמים בכך היהודים שלא מתיחסים למשלים התנ"כיים כבסיס כל הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה שעקרונותיה מבססים את ההשקפה הדינמית כפי שהמדע החדש מבוסס על השקפה דינמית.        

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 246 – נצח אנכי, נצח מרחבי, אופק

לפי מחשבת התנ"ך לא קיים 'נצח', רצף מתמשך. הרי אלהים ברא את העולם, ויכול גם להשמידו כמו בימי המבול. נוסף לכך אלהים בימי הבריאה קצץ ברצף, וקבע שבכל יום יש התחלה חדשה, פעולה חדשה, ואפילו קיים יום מנוחה, למען שהאפשר יהיה להתחיל מחדש את הפעלתנות. קיים במחשבת התנ"ך מושג שרשרת הדורות המבוססת על ההנחה שהיחיד יכול ליצור עתיד לשוני שצאצאיו יגשימו, אם הוא עצמו יכלה לפי חוקי הקיום המקציבים ליחיד משך מוגבל. יצירת עתיד לשוני המתגשם עם שרשרת הדורות, הוא קיום רציף המבוסס על התחלות חדשות, התחלות חדשות עם כל דור. הפעולות החדשות כל יום קוצבות ברצף, בחלל, הפעולות הן אנכיות, העתיד הוא אנכי.

    ומה משמעות נצח אנכי או עתיד אנכי? כפי שראינו השפה פועלת בחציבה בחלל, הרי עתיד לשוני לא קיים טרם הוגשם על-ידי שרשרת הדורות. השפה חוצבת בחלל את פעולותיה. הזכרנו את האבולוציה המניחה שהעולם האנושי חוצב בחלל פעולות, התפתחויות משופרות. אנחנו נראה בהמשך שתורת האבולוציה לא יכלה להתפתח בהקשר למחשבה היוונית שהיתה מרחבית, שמושג הנצח שלה באמת היה מבוסס על אמונה של רצף מרחבי מתמשך, שלא השאיר מקום להתחלות חדשות, לא השאיר מקום ליצירות חדשות, אבולוציוניות.

      הזכרנו כבר כמה פעמים ספר של תיאולוג נורווגי בשם Boman  Thorleif, שכתב ספר בשם:Hebrew Thought Compared with Greek, אני מזכירה ספר זה, כיוון שלא מצאתי דעות דומות לדעותיו של תיאולוג זה אצל הוגים יהודיים, לא מצאתי שהם יצביעו על הבדל מהותי בין המחשבה התנ"כית לבין המחשבה היוונית. ובכן בומן טוען שהמחשבה התנ"כית היא 'זמנית', דינמית, בעוד שהמחשבה היוונית היא מרחבית, סטטית.

      לבומם היתה אינטואיציה נכונה לגבי ההבדל בין מחשבת שתי התרבויות. הוא הבין שהמחשבה התנ"כית היא אנכית, הרי הזמן כביכול צועד קדימה, או צועד אנכית לתוך החלל, לכן הוא דינמי. רק טעות אחת היתה לבומן, שמחשבת התנ"ך אינה זמנית, כיוון שזמן הוא מודד פעולות, הוא עצמו אינו צועד, העשייה הלשונית צועדת והזמן מודד אותה. אם אנו מתקנים את הטעות הזו של בומן, אנחנו יכולים להגיד שהמחשבה שהנה תולדה של השפה, פועלת, צועדת אנכית והיא דינמית.

     הגדרת בומן את המחשבה היוונית כמרחבית היא נכונה, כיוון שהיוונים תרגמו את העשיה הלשונית למונחים מרחביים מתמשכים. היוונים לא רצו ביצירה לשונית נעלמת, הם רצו במוחשיות, לכן הם תרגמו כל דבר למרחבי, מרחב טריטורילי, כך שהם יכלו להאמין בהיות העולם נצחי, רצוף באופן מרחבי, טריטורילי.

      אנחנו יכולים לראות את הנטיה הזו של האדם לעשות לכל תופעה מופשטת טרנספורמציה למשהו מוחשי. הדוגמה הטובה ביותר היא שהאדם הלשוני יוצר בחלל ישויות, שהוא מניח שהם שליטים על הקיום. אבל האדם היוצר ישויות מופשטות נעלמות כאלו בהמשך מגשם אותם בפסלים, בתמונות, מושיב אותם במקדשים כשבויו. לכן לא יפלא שהאדם עושה טרנספורמציה לפעולות לשוניות נעלמות, הופך אותן לאורגניות, למרחביות, טריטוריליות. כך הוא עושה טרנספורמציה לנצח, או להרגשה של האדם שקיים איזה רצף ביקום, שהפעולות אינן פעולות לשוניות נעלמות, אלא אורגניות, שהן מוחשיות, מרחביות, טריטוריליות.

     הזכרנו כבר שהיוונים יצרו 'גאומטריה', היא מדידת טריטוריה, הם לא יצרו אלגברה, הם לא ידעו על ה-0 , שהתפתח בהדרגה ממקורו בהודו, דרך העולם המוסלמי, דרך ימי הביניים, עד אשר לבש את צורתו, כפי שאנו מכירים אותו היום, שבלעדיו כל החשובים המתמטיים המדעיים של היום לא יתכנו.  היוונים גם לא ידעו על סידור מספרים לפי הערך שלהם, גם סדור זה תחילתו בהודו המעמדית, כך הם יכלו לסדר את המספרים לפי מעמדם, חשיבותם. ספרת ה-0 לא יכלה להתפתח ביוון שתרגמה את הכל למוחשיות, הם בכלל לא האמינו בריקנות.

      אנחנו רואים שעיקרון ראשיתי מסוים מכוון את כל ההתפתחות התרבותית. אם העולם הוא נצחי, הוא מרחבי, הוא מוחשי, הוא לא יכול להיות תוצר השפה הנעלמת, הלא מוחשית, היוצרת עתידים אנכיים. היוונים חשבו אף את גרמי השמיים כנצחיים. היוונים רצו להיות אורגניים, חלק מהעולם המוחשי. אפלטון אפילו רקם דגם מדינה אורגנית, שבה המעמדות אוטוכטוניים, נוצרים באמא אדמה ממתכות שונות.

      אבל כל המרחביות הזו לא צריכה להטעות אותנו, הרי היוונים לא וויתרו על הנשמה. סוקרטס בדיאלוג 'פיידו', רואה את עצמו שורד אחרי מותו, נודד בעולמות חלופיים, שם הנשמות מתמרקות מחטאיהם ועוברים גלגולים, מתגשמים שוב. לעצמו יעד מושב בין האלים. אמנם אמונה זו היתה אמונה עממית אורפית. אנו רואים את הדואליות הזו בתרבויות שונות, הסינים שראו את העולם כתולדה של שני יסודות היאן והין, יסודות מוחשיים, לא וויתרו על השארות נפש, ליד האמונה הדומיננטית הזו, הם האמינו ברוחות האבות שלהם שנפטרו.

      בצורה פרדוכסלית אפשר גם להזכיר את ניטשה, שרצה להיות חלק מהעולם האורגני, הזדהה עם אל הטבע דיוניזוס, אבל בספרו האחרון, לפני התמוטטו הנשפית, ב-Ecce Homo , הוא אמנם ראה את עצמו כדיוניזוס, אבל גם כה'צלוב', ישוע.

      אנו רואים שהאדם עם כל שאיפתו למוחשיות, לנצחיות לא מוותר על החלק הלשוני הנעלם, שהוא סבור ששורד את הכליון.

      אנחנו רואים את הגאונות של אבות העברים שהם מראש השלימו עם העובדה שיחודו של האדם הוא היותו יצור לשוני, שהשלימו עם העובדה שהעולם הוא תולדה של אינפורמציה המעצבת את האנרגיה. שהעולם הזה אינו נצחי, לא האמינו בעולמות חלופיים.

      מחשבת התנ"ך היא דינמית, כיוון שהשפה כחלק מהאינפורמציה היקומית היא היסוד הדינמי, יסוד היוצר כל הזמן דברים חדשים בצורה אנכית. גם גרמי השמיים הנוצרים בתבל, נוצרים בצורה אנכית ולא בצורה מרחבית. אנחנו יודעים היום שהיקום מתרחב כל הזמן, גרמי שמיים נוצרים בו כל הזמן.

      אבות העברים בצורה פלאית ניתקו את האדם משעבוד לטריטוריה, הם יצרו בשביל צאצאיהם עולם לשוני נעלם, שאינו משועבד לחוקים דטרמיניסטיים בלבד, שלאדם ניתן מתת רצון חופשי.

      בהקשר למורשת האבות, אפשר להסביר את האימרה: 'הכל צפוי, הרשות נתונה'. ובכן הכל צפוי, אנו כגופות ביאולוגיים נמצאים תחת חוקי הקיום, משך שלנו מוגבל, אבל ניתנת לנו המתת של רצון חופשי מוגבל, ליצור את עולמינו הלשוני בגבולות שחוקי הקיום הקציבו לנו.

     מאחר שמחשבת התנ"ך ראתה את האדם כחלק מהעולם הלשוני, חלק מהאינפורמציה היקומית הדינמית המעצבת את האנרגיה, היא לא פיתחה מדע, כיוון שראתה את היקום תוצר של האינפורמציה, עולם שחוקיו נקבעו, עולם דטרמיניסטי, ואולי ראתה בו עולם שנוצר לרווחת האדם, כפי שכתוב במשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית.

      מחשבת התנ"ך התיחסה לשפה וצוויה ליצור עולם לשוני בלבד, עם חוקים הנשמעים לחוקי היקום, לא מורדים בהם. משלימים עם מה שהוקצב לאדם, ולא שואפים לנצחיות שהיא מנוגדת לחוקי היקום שאינם רציפים.

      עיקרון מחשבת התנ"ך היה 'לך לך מארצך…' כפי שאברהם הצטוה, להתחיל כל פעם מחדש, הרי דינמיות פירושו התחלות חדשות, יצירת דברים חדשים. חוקי הקיום אף הם נשמעים לצווי זה אינם סטטיים, אלא מתחדשים כל הזמן. אחרת הרי אי אפשר להסביר שהיקום מתרחב, שנוצרים גרמי שמיים חדשים.

     המדע החדש כולו מבוסס על עיקרון ההתחדשות, שהוא עיקרון בסיסי למחשבת התנ"ך. הרי כל ההשקפה על מפץ ראשוני, כל ההשקפה על אבולוציה, לא יכלו להתפתח בהקשר ההשקפה היוונית המרחבית, הסטטית, הרציפה.

     עד היום לא מייחסים את ההשקפות הדינמיות האלו למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את כל תורת האינפורמציה למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את תורת האבולוציה למחשבת התנ"ך. בלי ספק אשמים בכך היהודים שלא מתיחסים למשלים התנ"כיים כבסיס כל הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה שעקרונותיה מבססים את ההשקפה הדינמית כפי שהמדע החדש מבוסס על השקפה דינמית.        

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 246 – נצח אנכי, נצח מרחבי, אופק

לפי מחשבת התנ"ך לא קיים 'נצח', רצף מתמשך. הרי אלהים ברא את העולם, ויכול גם להשמידו כמו בימי המבול. נוסף לכך אלהים בימי הבריאה קצץ ברצף, וקבע שבכל יום יש התחלה חדשה, פעולה חדשה, ואפילו קיים יום מנוחה, למען שהאפשר יהיה להתחיל מחדש את הפעלתנות. קיים במחשבת התנ"ך מושג שרשרת הדורות המבוססת על ההנחה שהיחיד יכול ליצור עתיד לשוני שצאצאיו יגשימו, אם הוא עצמו יכלה לפי חוקי הקיום המקציבים ליחיד משך מוגבל. יצירת עתיד לשוני המתגשם עם שרשרת הדורות, הוא קיום רציף המבוסס על התחלות חדשות, התחלות חדשות עם כל דור. הפעולות החדשות כל יום קוצבות ברצף, בחלל, הפעולות הן אנכיות, העתיד הוא אנכי.

    ומה משמעות נצח אנכי או עתיד אנכי? כפי שראינו השפה פועלת בחציבה בחלל, הרי עתיד לשוני לא קיים טרם הוגשם על-ידי שרשרת הדורות. השפה חוצבת בחלל את פעולותיה. הזכרנו את האבולוציה המניחה שהעולם האנושי חוצב בחלל פעולות, התפתחויות משופרות. אנחנו נראה בהמשך שתורת האבולוציה לא יכלה להתפתח בהקשר למחשבה היוונית שהיתה מרחבית, שמושג הנצח שלה באמת היה מבוסס על אמונה של רצף מרחבי מתמשך, שלא השאיר מקום להתחלות חדשות, לא השאיר מקום ליצירות חדשות, אבולוציוניות.

      הזכרנו כבר כמה פעמים ספר של תיאולוג נורווגי בשם Boman  Thorleif, שכתב ספר בשם:Hebrew Thought Compared with Greek, אני מזכירה ספר זה, כיוון שלא מצאתי דעות דומות לדעותיו של תיאולוג זה אצל הוגים יהודיים, לא מצאתי שהם יצביעו על הבדל מהותי בין המחשבה התנ"כית לבין המחשבה היוונית. ובכן בומן טוען שהמחשבה התנ"כית היא 'זמנית', דינמית, בעוד שהמחשבה היוונית היא מרחבית, סטטית.

      לבומם היתה אינטואיציה נכונה לגבי ההבדל בין מחשבת שתי התרבויות. הוא הבין שהמחשבה התנ"כית היא אנכית, הרי הזמן כביכול צועד קדימה, או צועד אנכית לתוך החלל, לכן הוא דינמי. רק טעות אחת היתה לבומן, שמחשבת התנ"ך אינה זמנית, כיוון שזמן הוא מודד פעולות, הוא עצמו אינו צועד, העשייה הלשונית צועדת והזמן מודד אותה. אם אנו מתקנים את הטעות הזו של בומן, אנחנו יכולים להגיד שהמחשבה שהנה תולדה של השפה, פועלת, צועדת אנכית והיא דינמית.

     הגדרת בומן את המחשבה היוונית כמרחבית היא נכונה, כיוון שהיוונים תרגמו את העשיה הלשונית למונחים מרחביים מתמשכים. היוונים לא רצו ביצירה לשונית נעלמת, הם רצו במוחשיות, לכן הם תרגמו כל דבר למרחבי, מרחב טריטורילי, כך שהם יכלו להאמין בהיות העולם נצחי, רצוף באופן מרחבי, טריטורילי.

      אנחנו יכולים לראות את הנטיה הזו של האדם לעשות לכל תופעה מופשטת טרנספורמציה למשהו מוחשי. הדוגמה הטובה ביותר היא שהאדם הלשוני יוצר בחלל ישויות, שהוא מניח שהם שליטים על הקיום. אבל האדם היוצר ישויות מופשטות נעלמות כאלו בהמשך מגשם אותם בפסלים, בתמונות, מושיב אותם במקדשים כשבויו. לכן לא יפלא שהאדם עושה טרנספורמציה לפעולות לשוניות נעלמות, הופך אותן לאורגניות, למרחביות, טריטוריליות. כך הוא עושה טרנספורמציה לנצח, או להרגשה של האדם שקיים איזה רצף ביקום, שהפעולות אינן פעולות לשוניות נעלמות, אלא אורגניות, שהן מוחשיות, מרחביות, טריטוריליות.

     הזכרנו כבר שהיוונים יצרו 'גאומטריה', היא מדידת טריטוריה, הם לא יצרו אלגברה, הם לא ידעו על ה-0 , שהתפתח בהדרגה ממקורו בהודו, דרך העולם המוסלמי, דרך ימי הביניים, עד אשר לבש את צורתו, כפי שאנו מכירים אותו היום, שבלעדיו כל החשובים המתמטיים המדעיים של היום לא יתכנו.  היוונים גם לא ידעו על סידור מספרים לפי הערך שלהם, גם סדור זה תחילתו בהודו המעמדית, כך הם יכלו לסדר את המספרים לפי מעמדם, חשיבותם. ספרת ה-0 לא יכלה להתפתח ביוון שתרגמה את הכל למוחשיות, הם בכלל לא האמינו בריקנות.

      אנחנו רואים שעיקרון ראשיתי מסוים מכוון את כל ההתפתחות התרבותית. אם העולם הוא נצחי, הוא מרחבי, הוא מוחשי, הוא לא יכול להיות תוצר השפה הנעלמת, הלא מוחשית, היוצרת עתידים אנכיים. היוונים חשבו אף את גרמי השמיים כנצחיים. היוונים רצו להיות אורגניים, חלק מהעולם המוחשי. אפלטון אפילו רקם דגם מדינה אורגנית, שבה המעמדות אוטוכטוניים, נוצרים באמא אדמה ממתכות שונות.

      אבל כל המרחביות הזו לא צריכה להטעות אותנו, הרי היוונים לא וויתרו על הנשמה. סוקרטס בדיאלוג 'פיידו', רואה את עצמו שורד אחרי מותו, נודד בעולמות חלופיים, שם הנשמות מתמרקות מחטאיהם ועוברים גלגולים, מתגשמים שוב. לעצמו יעד מושב בין האלים. אמנם אמונה זו היתה אמונה עממית אורפית. אנו רואים את הדואליות הזו בתרבויות שונות, הסינים שראו את העולם כתולדה של שני יסודות היאן והין, יסודות מוחשיים, לא וויתרו על השארות נפש, ליד האמונה הדומיננטית הזו, הם האמינו ברוחות האבות שלהם שנפטרו.

      בצורה פרדוכסלית אפשר גם להזכיר את ניטשה, שרצה להיות חלק מהעולם האורגני, הזדהה עם אל הטבע דיוניזוס, אבל בספרו האחרון, לפני התמוטטו הנשפית, ב-Ecce Homo , הוא אמנם ראה את עצמו כדיוניזוס, אבל גם כה'צלוב', ישוע.

      אנו רואים שהאדם עם כל שאיפתו למוחשיות, לנצחיות לא מוותר על החלק הלשוני הנעלם, שהוא סבור ששורד את הכליון.

      אנחנו רואים את הגאונות של אבות העברים שהם מראש השלימו עם העובדה שיחודו של האדם הוא היותו יצור לשוני, שהשלימו עם העובדה שהעולם הוא תולדה של אינפורמציה המעצבת את האנרגיה. שהעולם הזה אינו נצחי, לא האמינו בעולמות חלופיים.

      מחשבת התנ"ך היא דינמית, כיוון שהשפה כחלק מהאינפורמציה היקומית היא היסוד הדינמי, יסוד היוצר כל הזמן דברים חדשים בצורה אנכית. גם גרמי השמיים הנוצרים בתבל, נוצרים בצורה אנכית ולא בצורה מרחבית. אנחנו יודעים היום שהיקום מתרחב כל הזמן, גרמי שמיים נוצרים בו כל הזמן.

      אבות העברים בצורה פלאית ניתקו את האדם משעבוד לטריטוריה, הם יצרו בשביל צאצאיהם עולם לשוני נעלם, שאינו משועבד לחוקים דטרמיניסטיים בלבד, שלאדם ניתן מתת רצון חופשי.

      בהקשר למורשת האבות, אפשר להסביר את האימרה: 'הכל צפוי, הרשות נתונה'. ובכן הכל צפוי, אנו כגופות ביאולוגיים נמצאים תחת חוקי הקיום, משך שלנו מוגבל, אבל ניתנת לנו המתת של רצון חופשי מוגבל, ליצור את עולמינו הלשוני בגבולות שחוקי הקיום הקציבו לנו.

     מאחר שמחשבת התנ"ך ראתה את האדם כחלק מהעולם הלשוני, חלק מהאינפורמציה היקומית הדינמית המעצבת את האנרגיה, היא לא פיתחה מדע, כיוון שראתה את היקום תוצר של האינפורמציה, עולם שחוקיו נקבעו, עולם דטרמיניסטי, ואולי ראתה בו עולם שנוצר לרווחת האדם, כפי שכתוב במשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית.

      מחשבת התנ"ך התיחסה לשפה וצוויה ליצור עולם לשוני בלבד, עם חוקים הנשמעים לחוקי היקום, לא מורדים בהם. משלימים עם מה שהוקצב לאדם, ולא שואפים לנצחיות שהיא מנוגדת לחוקי היקום שאינם רציפים.

      עיקרון מחשבת התנ"ך היה 'לך לך מארצך…' כפי שאברהם הצטוה, להתחיל כל פעם מחדש, הרי דינמיות פירושו התחלות חדשות, יצירת דברים חדשים. חוקי הקיום אף הם נשמעים לצווי זה אינם סטטיים, אלא מתחדשים כל הזמן. אחרת הרי אי אפשר להסביר שהיקום מתרחב, שנוצרים גרמי שמיים חדשים.

     המדע החדש כולו מבוסס על עיקרון ההתחדשות, שהוא עיקרון בסיסי למחשבת התנ"ך. הרי כל ההשקפה על מפץ ראשוני, כל ההשקפה על אבולוציה, לא יכלו להתפתח בהקשר ההשקפה היוונית המרחבית, הסטטית, הרציפה.

     עד היום לא מייחסים את ההשקפות הדינמיות האלו למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את כל תורת האינפורמציה למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את תורת האבולוציה למחשבת התנ"ך. בלי ספק אשמים בכך היהודים שלא מתיחסים למשלים התנ"כיים כבסיס כל הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה שעקרונותיה מבססים את ההשקפה הדינמית כפי שהמדע החדש מבוסס על השקפה דינמית.        

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 246 – נצח אנכי, נצח מרחבי, אופק

לפי מחשבת התנ"ך לא קיים 'נצח', רצף מתמשך. הרי אלהים ברא את העולם, ויכול גם להשמידו כמו בימי המבול. נוסף לכך אלהים בימי הבריאה קצץ ברצף, וקבע שבכל יום יש התחלה חדשה, פעולה חדשה, ואפילו קיים יום מנוחה, למען שהאפשר יהיה להתחיל מחדש את הפעלתנות. קיים במחשבת התנ"ך מושג שרשרת הדורות המבוססת על ההנחה שהיחיד יכול ליצור עתיד לשוני שצאצאיו יגשימו, אם הוא עצמו יכלה לפי חוקי הקיום המקציבים ליחיד משך מוגבל. יצירת עתיד לשוני המתגשם עם שרשרת הדורות, הוא קיום רציף המבוסס על התחלות חדשות, התחלות חדשות עם כל דור. הפעולות החדשות כל יום קוצבות ברצף, בחלל, הפעולות הן אנכיות, העתיד הוא אנכי.

    ומה משמעות נצח אנכי או עתיד אנכי? כפי שראינו השפה פועלת בחציבה בחלל, הרי עתיד לשוני לא קיים טרם הוגשם על-ידי שרשרת הדורות. השפה חוצבת בחלל את פעולותיה. הזכרנו את האבולוציה המניחה שהעולם האנושי חוצב בחלל פעולות, התפתחויות משופרות. אנחנו נראה בהמשך שתורת האבולוציה לא יכלה להתפתח בהקשר למחשבה היוונית שהיתה מרחבית, שמושג הנצח שלה באמת היה מבוסס על אמונה של רצף מרחבי מתמשך, שלא השאיר מקום להתחלות חדשות, לא השאיר מקום ליצירות חדשות, אבולוציוניות.

      הזכרנו כבר כמה פעמים ספר של תיאולוג נורווגי בשם Boman  Thorleif, שכתב ספר בשם:Hebrew Thought Compared with Greek, אני מזכירה ספר זה, כיוון שלא מצאתי דעות דומות לדעותיו של תיאולוג זה אצל הוגים יהודיים, לא מצאתי שהם יצביעו על הבדל מהותי בין המחשבה התנ"כית לבין המחשבה היוונית. ובכן בומן טוען שהמחשבה התנ"כית היא 'זמנית', דינמית, בעוד שהמחשבה היוונית היא מרחבית, סטטית.

      לבומם היתה אינטואיציה נכונה לגבי ההבדל בין מחשבת שתי התרבויות. הוא הבין שהמחשבה התנ"כית היא אנכית, הרי הזמן כביכול צועד קדימה, או צועד אנכית לתוך החלל, לכן הוא דינמי. רק טעות אחת היתה לבומן, שמחשבת התנ"ך אינה זמנית, כיוון שזמן הוא מודד פעולות, הוא עצמו אינו צועד, העשייה הלשונית צועדת והזמן מודד אותה. אם אנו מתקנים את הטעות הזו של בומן, אנחנו יכולים להגיד שהמחשבה שהנה תולדה של השפה, פועלת, צועדת אנכית והיא דינמית.

     הגדרת בומן את המחשבה היוונית כמרחבית היא נכונה, כיוון שהיוונים תרגמו את העשיה הלשונית למונחים מרחביים מתמשכים. היוונים לא רצו ביצירה לשונית נעלמת, הם רצו במוחשיות, לכן הם תרגמו כל דבר למרחבי, מרחב טריטורילי, כך שהם יכלו להאמין בהיות העולם נצחי, רצוף באופן מרחבי, טריטורילי.

      אנחנו יכולים לראות את הנטיה הזו של האדם לעשות לכל תופעה מופשטת טרנספורמציה למשהו מוחשי. הדוגמה הטובה ביותר היא שהאדם הלשוני יוצר בחלל ישויות, שהוא מניח שהם שליטים על הקיום. אבל האדם היוצר ישויות מופשטות נעלמות כאלו בהמשך מגשם אותם בפסלים, בתמונות, מושיב אותם במקדשים כשבויו. לכן לא יפלא שהאדם עושה טרנספורמציה לפעולות לשוניות נעלמות, הופך אותן לאורגניות, למרחביות, טריטוריליות. כך הוא עושה טרנספורמציה לנצח, או להרגשה של האדם שקיים איזה רצף ביקום, שהפעולות אינן פעולות לשוניות נעלמות, אלא אורגניות, שהן מוחשיות, מרחביות, טריטוריליות.

     הזכרנו כבר שהיוונים יצרו 'גאומטריה', היא מדידת טריטוריה, הם לא יצרו אלגברה, הם לא ידעו על ה-0 , שהתפתח בהדרגה ממקורו בהודו, דרך העולם המוסלמי, דרך ימי הביניים, עד אשר לבש את צורתו, כפי שאנו מכירים אותו היום, שבלעדיו כל החשובים המתמטיים המדעיים של היום לא יתכנו.  היוונים גם לא ידעו על סידור מספרים לפי הערך שלהם, גם סדור זה תחילתו בהודו המעמדית, כך הם יכלו לסדר את המספרים לפי מעמדם, חשיבותם. ספרת ה-0 לא יכלה להתפתח ביוון שתרגמה את הכל למוחשיות, הם בכלל לא האמינו בריקנות.

      אנחנו רואים שעיקרון ראשיתי מסוים מכוון את כל ההתפתחות התרבותית. אם העולם הוא נצחי, הוא מרחבי, הוא מוחשי, הוא לא יכול להיות תוצר השפה הנעלמת, הלא מוחשית, היוצרת עתידים אנכיים. היוונים חשבו אף את גרמי השמיים כנצחיים. היוונים רצו להיות אורגניים, חלק מהעולם המוחשי. אפלטון אפילו רקם דגם מדינה אורגנית, שבה המעמדות אוטוכטוניים, נוצרים באמא אדמה ממתכות שונות.

      אבל כל המרחביות הזו לא צריכה להטעות אותנו, הרי היוונים לא וויתרו על הנשמה. סוקרטס בדיאלוג 'פיידו', רואה את עצמו שורד אחרי מותו, נודד בעולמות חלופיים, שם הנשמות מתמרקות מחטאיהם ועוברים גלגולים, מתגשמים שוב. לעצמו יעד מושב בין האלים. אמנם אמונה זו היתה אמונה עממית אורפית. אנו רואים את הדואליות הזו בתרבויות שונות, הסינים שראו את העולם כתולדה של שני יסודות היאן והין, יסודות מוחשיים, לא וויתרו על השארות נפש, ליד האמונה הדומיננטית הזו, הם האמינו ברוחות האבות שלהם שנפטרו.

      בצורה פרדוכסלית אפשר גם להזכיר את ניטשה, שרצה להיות חלק מהעולם האורגני, הזדהה עם אל הטבע דיוניזוס, אבל בספרו האחרון, לפני התמוטטו הנשפית, ב-Ecce Homo , הוא אמנם ראה את עצמו כדיוניזוס, אבל גם כה'צלוב', ישוע.

      אנו רואים שהאדם עם כל שאיפתו למוחשיות, לנצחיות לא מוותר על החלק הלשוני הנעלם, שהוא סבור ששורד את הכליון.

      אנחנו רואים את הגאונות של אבות העברים שהם מראש השלימו עם העובדה שיחודו של האדם הוא היותו יצור לשוני, שהשלימו עם העובדה שהעולם הוא תולדה של אינפורמציה המעצבת את האנרגיה. שהעולם הזה אינו נצחי, לא האמינו בעולמות חלופיים.

      מחשבת התנ"ך היא דינמית, כיוון שהשפה כחלק מהאינפורמציה היקומית היא היסוד הדינמי, יסוד היוצר כל הזמן דברים חדשים בצורה אנכית. גם גרמי השמיים הנוצרים בתבל, נוצרים בצורה אנכית ולא בצורה מרחבית. אנחנו יודעים היום שהיקום מתרחב כל הזמן, גרמי שמיים נוצרים בו כל הזמן.

      אבות העברים בצורה פלאית ניתקו את האדם משעבוד לטריטוריה, הם יצרו בשביל צאצאיהם עולם לשוני נעלם, שאינו משועבד לחוקים דטרמיניסטיים בלבד, שלאדם ניתן מתת רצון חופשי.

      בהקשר למורשת האבות, אפשר להסביר את האימרה: 'הכל צפוי, הרשות נתונה'. ובכן הכל צפוי, אנו כגופות ביאולוגיים נמצאים תחת חוקי הקיום, משך שלנו מוגבל, אבל ניתנת לנו המתת של רצון חופשי מוגבל, ליצור את עולמינו הלשוני בגבולות שחוקי הקיום הקציבו לנו.

     מאחר שמחשבת התנ"ך ראתה את האדם כחלק מהעולם הלשוני, חלק מהאינפורמציה היקומית הדינמית המעצבת את האנרגיה, היא לא פיתחה מדע, כיוון שראתה את היקום תוצר של האינפורמציה, עולם שחוקיו נקבעו, עולם דטרמיניסטי, ואולי ראתה בו עולם שנוצר לרווחת האדם, כפי שכתוב במשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית.

      מחשבת התנ"ך התיחסה לשפה וצוויה ליצור עולם לשוני בלבד, עם חוקים הנשמעים לחוקי היקום, לא מורדים בהם. משלימים עם מה שהוקצב לאדם, ולא שואפים לנצחיות שהיא מנוגדת לחוקי היקום שאינם רציפים.

      עיקרון מחשבת התנ"ך היה 'לך לך מארצך…' כפי שאברהם הצטוה, להתחיל כל פעם מחדש, הרי דינמיות פירושו התחלות חדשות, יצירת דברים חדשים. חוקי הקיום אף הם נשמעים לצווי זה אינם סטטיים, אלא מתחדשים כל הזמן. אחרת הרי אי אפשר להסביר שהיקום מתרחב, שנוצרים גרמי שמיים חדשים.

     המדע החדש כולו מבוסס על עיקרון ההתחדשות, שהוא עיקרון בסיסי למחשבת התנ"ך. הרי כל ההשקפה על מפץ ראשוני, כל ההשקפה על אבולוציה, לא יכלו להתפתח בהקשר ההשקפה היוונית המרחבית, הסטטית, הרציפה.

     עד היום לא מייחסים את ההשקפות הדינמיות האלו למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את כל תורת האינפורמציה למחשבת התנ"ך, לא מייחסים את תורת האבולוציה למחשבת התנ"ך. בלי ספק אשמים בכך היהודים שלא מתיחסים למשלים התנ"כיים כבסיס כל הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה שעקרונותיה מבססים את ההשקפה הדינמית כפי שהמדע החדש מבוסס על השקפה דינמית.        

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: