וניברסיטה ווירטואלית – שעור 251 -העדר מודעות להיות העולם הלשוני אפיגני

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 251  – העדר מודעות להיות העולם הלשוני אפיגנטי

      למרות שהביאולוגיה היום עוסקת הרבה בתופעה האפיגנטית, העוסקים בעולם לשוני לא מודעים לעובדה זו. ההיפך, דבר שכבר נאמר בשעורים הקודמים, נעם חומסקי רואה את השפה כתולדה של גן גנטי. מבחינה זו נעם חומסקי שמושפע מהמחשבה הגרמנית הולך בעקבותיו של הרדר שאף הוא ראה את השפה תוצר אורגני.

      אבל אבות העברים שיצרו את הפילוסופיה הלשונית היחידה, מהתבוננות בתרבויות שונות שדרכם עברו בנדודיהם, הבינו שלעולם הלשוני חוקים שונים מאלו של היקום הדטרמיניסטי, לכן אפשר לכנות את ראית עולם האדם הלשוני כ'אפידטרמיניסטי', ביוונית 'אפי' פירושו מעבר, לאחר. אבות העברים עדיין לא ידעו על גנים, וודאי לא ידעו על תופעות אפיגנטיות, לא ידעו על היות המח מרכז החשיבה, וודאי לא ידעו על אונות קדמיות שהתפתחו רק בשלב אבולוציוני מאוחר, באינטואיציה עילאית הסיקו מסקנות מהתבוננות בדרכי האדם הלשוני. על בסיס הכרה זו הם חוללו את המהפכה המחשבתית בנתקם את העולם של השפה מהיקום הדטרמיניסטי, יצרו עולם בתוך עולם, עולם לשוני 'אפידטרמיניסטי', בתוך העולם הדטרמיניסטי.

      מאחר שכבר דנו באינטואיציה עילאית זו של אבות העברים, נלך לדרכינו וננסה לבדוק במה חוקי העולם הלשוני לא תואמים את החוקים הדטרמיניסטיים של היקום, אין להם משמעות ביקום. במה חוקי העולם הלשוני לא תואמים את החוקים הגנטיים ביאולוגיים. אבל עלינו בכל זאת להזכיר עד היכן אי הבנת עולם הלשון רווחת אפילו אצל גאונים כמו איינשטין, שטען שאלהים לא משחק בקוביה, כוונתו היתה לצאת נגד תורת הקוונטים המדברת על שרירותיות בעולם המיקרו, הוא כחסיד פילוסופית שפינוזה, שהאמין בעולם פנתאיסטי,  שלא נתן שום פריבילגיות לעולמו של האדם, הרי אף שלל ממנו רצון חופשי, כך לפי איינשטיין העולם הוא ישות פנתאיסטי, מקפת הכל, פועלת לפי חוקים דטרמיניסטיים, אף הוא, כמו שפינוזה לא נתן מקום לעולמו הלשוני היחודי של האדם.

      מאחר  שאינשטיין דבק בעולם דטרמיניסטי, הוא אפילו לא נתן מקום לעובדה שהעולם הוא אינפורמציה, הכרה שכבר היתה רווחת בזמנו, לכן לא הבין שנוסחתו אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע, מלמדת שאנרגיה כלואה באינפורמציה.

      אבל העובדה שבמאה הקודמת התפתחה תורת האינפורמציה, ההכרה שהעולם הוא אינפורמציה, שאפילו העולם הביאולוגי, הברויים עלי אדמות הם תולדה של אינפורמציה,  DNA , לא גרם לכך שאלו העוסקים בשפה יבינו שהעולם הלשוני של האדם הוא לא תולדה של חוקים גנטיים, כיוון שהוא לא משכפל את עצמו, כפי שהישויות הביאולוגיות שהם תולדה של אינפורמציה, DNA משכפלות את עצמן. לכן, למרות היותו של העולם הלשוני תולדה של אינפורמציה, חוקיו שונים מחוקי הגנטיקה, שגופו של האדם פועל לפיהם. הסיבה לשוני זה נעוץ בכך שעולמו הלשוני של האדם, מתת של אינפורמציה, עברה טרנספורמציה על-ידי המח הפלאי, הוא בעל אוטונומיה, המשחררת אותו מהחוקים הדטרמיניסטיים, הוא תופעה אפיגנטית עם חוקים הלא תואמים לא את העולם הגנטי וודאי לא את חוקי היקום הדטרמיניסטיים.

     בשעור הקודם הזכרנו שהעולם הלשוני האפיגנטי הזה שנוצר על ידי האבולוציה, או כפי שאבות העברים חשבו לפי תכנית אלהית ליצור עולם יחודי לרווחת האדם, כפי שאנו מוצאים את זה בפרק א' של ספר בראשית, גרם לכך שלישות זו, האדם, נספחה אליו 'דעת' , לפי משל 'עץ הדעת', או נספחה אליו אינפורמציה שלה אוטונומיה מוגבלת המאפשרת לו ליצור.  האינפורמציה האוטונומית הזו נספחה אל האדם על-ידי האונות הקדמיות שנוצרו בשלב מאוחר יותר של האבולוציה, אונות עם קולטנים קשורים לאינפורמציה היקומית היוצרת ביקום. המח הפלאי על-ידי טרנספורמציה הפך את האינפורמציה הזו לשפה אנושית עם אטונומיה מוגבלת, שמאפשרת לאדם הלשוני ליצור את עולמו הלשוני עם חוקים  שונים, אפילו מהחוקים הביאולוגיים על כדור הארץ שלנו, חוקים במידה רבה שרירותיים.

     ובכו, העולם הלשוני האפיגנטי הזה שנוצר במקרה, או לפי תוכנית אלהית, היה חסר חוקים והאדם בגין האינפורמציה האוטונומית המוגבלת שנספחה אליו, יצר את עולמו הלשוני עם חוקים שרירותיים. חוקים לשוניים שרירותיים אלו לא חלים על גופו הביאולוגי, כיוון שהאדם הוא דואלי, הוא גם ישות גנטית בגופו, אבל עולמו הלשוני עמד מול חלל ריק מחוקים, והוא מילא אותו בחוקיו הוא.

      החוקים שהאדם הלשוני האפיגנטי יצר, אין להם משמעות ביקום, הם אינם תואמים את החוקים הדטרמיניסטיים, הם גם לא תואמים את החוקים הביאולוגיים הגנטיים.

     נתחיל עם היכולת הראשונית שהשפה שנוצרה על-ידי המח הפלאי שעל-ידי טרנספורמציה הפך את האינפורמציה שנרכשה על-ידי האונות הקדמיות לשפה עם אוטונומיה מוגבלת המאפשרת לו להבדיל בין טוב לרע. גם ביקום האינפורמציה יוצרת על-ידי הבדלות, אבל הבדלה בין טוב לרע שהשפה יוצרת אין לה משמעות ביקום. אבל לשלב השני, הבדלת הרכש, דעת או אינפורמציה מהגוף הביאולוגי, הופך את האדם למודע, שבהמשך מאפשר לו להבדל מהזולת, מהסביבה, היא יחודית לאדם הלשוני, מודעות ההופכת אותו לישות מתבוננת על היקום. אם היכולת לשפה עצמה היא גנטית, נירשת על-ידי הילוד, יצירותיה הן כולן בתחום האפיגנטיות, במובן שהן לא מורשות לילוד, נוצרות משתוף פעולה בין היחידים, ומורשות רק על-ידי המח-הקהילתי, שהוא ישות, קיימת רק כל עוד יחידי הקהילה מאמינים בה, מתחזקים אותה.

      לכל יצירות  השפה המולדת, אין אח ורע לא על כדור הארץ שלנו, וודאי לו ביקום. גרמי השמים אינם מתבוננים זה בזה. הברויים האחרים על כדור הארץ אינם מתבוננים ביקום מסביבם. 

     עלינו כאן לציין שלמרות שזהו עולמו הלשוני של האדם, כיוון שעולם לשוני זה הוא ישות נעלמת, רפאית, לאדם במשך ההיסטוריה התנגדות להתבונן על עולמו הלשוני ולהודות בכך שהוא היוצר אותו, הוא המתחזק אותו. האדם רוצה להיות חלק מהעולם האורגני המוחשי. ההתעלמות הזו מתופעת העולם הלשוני הרפאי שכולו הוא פרי יצירה של האדם, מתוחזק על-ידו, מפחיד אותו,

      לכן לא יפלא, שקיימת התנגדות לפילוסופית השפה כפי שזה מבוטא במשלים הפילוסופיים שלה, לכן הפרשנות המוטעית של השליח פאול למשל 'עץ הדעת' התקבלה על חלק גדול של האנושות, כך גם פרשנותו של מרכס נגד אותו 'ניכור' שהוא ייחס ליהדות התקבלה, כי האדם כאדם פוחד להודות בכך שעולמו הלשוני הוא רפאי, תלוי כולו באמונתו בו, בתחזוקו.

      ההתנגדות לפילוסופית השפה במשלים הפילוסופיים של התנ"ך אינה יחודית לעולם הנוצרי המאוחר, לחסידי השליח פאולוס, לא יחודית לחסידי הרפורמטור לותר, גם תרבויות אחרות שלא הכירו את תרבות התנ"ך, רצו להיות חלק מהעולם האורגני המוחשי, מהעולם הדטרמיניסטי. כך רצו המצרים העתיקים, להיות חלק מה'מאט' חוקיות היקום הדטרמיניסטי,  כך חשבו השומרים שהם חלק מהחוקים הדטרמיניסטיים, גם  היוונים המאוחרים יותר, רצו להיות אורגניים, כך רצה אפלטון, שיצר דגם מדינה אורגנית, כך חשב יותר מאוחר אפיקורוס שחשב שהאדם כמו יתר הישויות ביקום הוא פרי אטומים, אף הם, היוונים לא רצו בעולם לשוני רפאי.

      אבל היום עם התפתחות תורת האינפורמציה, שאף היא יכלה להתפתח רק על בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ישנה אפשרות שהאדם ישלים עם העובדה שעולמו הלשוני הוא יצירתו, שהוא המתחזק אותה. אנחנו מוצאים ניצנים לאמונה שהאדם יוצר את עולמו אצל הפילוסף הנומינליסטי הובס, שהושפע ממחשבת התנ"ך, כבר הוא אומר בהקדמה לספרו ה'לוויתן' שהאדם הואבעל יכולת יצירה כמו הטבע, לכן הוא הציע ליצור מדינה מלאכותית, את ה'לוויתן', על בסיס הסכמי. הוא בוכוח עם דקרט טען שהאדם חושב בשפה, בהבדל ממה שהאחרון חשב שאין צורך בה.

      אבל בתקופה האחרונה אנו מוצאים פה ושם הוגים כמו מאוטנר שהשפיע על וויטגנשטין בתחום הפילוסופיה הלשונית שלו, למרות שאחרון זה לא הבין ולא דיבר על כך שעולמו האנושי של האדם כולו היא יצירתו, יצירה קיבוצית. אנו מוצאים ניצנים של הבנה אצל היידיגר, המדבר על כך שה'מלה' יוצרת את המציאות, אבל שוב אין אצלו הבנה שהאדם  למעשה יוצר את עולמו הלשוני בכוחות משותפים עם קהילה.

      למרות ניצנים אלו של הבנת תפקידי השפה ביצירת עולמו של האדם, אנו רואים שתורתו של חומסקי הרואה את השפה תולדה של גן ביאולוגי כבשה את העולם.

      גם אלו מההוגים שאנו מוצאים אצלם ניצנים של הבנת תפקיד השפה ביצירת עולמו, הם לא ניתקו את העולם הלשוני מהעולם הדטרמיניסטי, הם בהבדל מאבות העברים לא יצרו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, לא יצרו עולם אוטונומי חלקי מופרד, עם חוקים שונים מהחוקים של היקום.

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 251  – העדר מודעות להיות העולם הלשוני אפיגנטי

      למרות שהביאולוגיה היום עוסקת הרבה בתופעה האפיגנטית, העוסקים בעולם לשוני לא מודעים לעובדה זו. ההיפך, דבר שכבר נאמר בשעורים הקודמים, נעם חומסקי רואה את השפה כתולדה של גן גנטי. מבחינה זו נעם חומסקי שמושפע מהמחשבה הגרמנית הולך בעקבותיו של הרדר שאף הוא ראה את השפה תוצר אורגני.

      אבל אבות העברים שיצרו את הפילוסופיה הלשונית היחידה, מהתבוננות בתרבויות שונות שדרכם עברו בנדודיהם, הבינו שלעולם הלשוני חוקים שונים מאלו של היקום הדטרמיניסטי, לכן אפשר לכנות את ראית עולם האדם הלשוני כ'אפידטרמיניסטי', ביוונית 'אפי' פירושו מעבר, לאחר. אבות העברים עדיין לא ידעו על גנים, וודאי לא ידעו על תופעות אפיגנטיות, לא ידעו על היות המח מרכז החשיבה, וודאי לא ידעו על אונות קדמיות שהתפתחו רק בשלב אבולוציוני מאוחר, באינטואיציה עילאית הסיקו מסקנות מהתבוננות בדרכי האדם הלשוני. על בסיס הכרה זו הם חוללו את המהפכה המחשבתית בנתקם את העולם של השפה מהיקום הדטרמיניסטי, יצרו עולם בתוך עולם, עולם לשוני 'אפידטרמיניסטי', בתוך העולם הדטרמיניסטי.

      מאחר שכבר דנו באינטואיציה עילאית זו של אבות העברים, נלך לדרכינו וננסה לבדוק במה חוקי העולם הלשוני לא תואמים את החוקים הדטרמיניסטיים של היקום, אין להם משמעות ביקום. במה חוקי העולם הלשוני לא תואמים את החוקים הגנטיים ביאולוגיים. אבל עלינו בכל זאת להזכיר עד היכן אי הבנת עולם הלשון רווחת אפילו אצל גאונים כמו איינשטין, שטען שאלהים לא משחק בקוביה, כוונתו היתה לצאת נגד תורת הקוונטים המדברת על שרירותיות בעולם המיקרו, הוא כחסיד פילוסופית שפינוזה, שהאמין בעולם פנתאיסטי,  שלא נתן שום פריבילגיות לעולמו של האדם, הרי אף שלל ממנו רצון חופשי, כך לפי איינשטיין העולם הוא ישות פנתאיסטי, מקפת הכל, פועלת לפי חוקים דטרמיניסטיים, אף הוא, כמו שפינוזה לא נתן מקום לעולמו הלשוני היחודי של האדם.

      מאחר  שאינשטיין דבק בעולם דטרמיניסטי, הוא אפילו לא נתן מקום לעובדה שהעולם הוא אינפורמציה, הכרה שכבר היתה רווחת בזמנו, לכן לא הבין שנוסחתו אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע, מלמדת שאנרגיה כלואה באינפורמציה.

      אבל העובדה שבמאה הקודמת התפתחה תורת האינפורמציה, ההכרה שהעולם הוא אינפורמציה, שאפילו העולם הביאולוגי, הברויים עלי אדמות הם תולדה של אינפורמציה,  DNA , לא גרם לכך שאלו העוסקים בשפה יבינו שהעולם הלשוני של האדם הוא לא תולדה של חוקים גנטיים, כיוון שהוא לא משכפל את עצמו, כפי שהישויות הביאולוגיות שהם תולדה של אינפורמציה, DNA משכפלות את עצמן. לכן, למרות היותו של העולם הלשוני תולדה של אינפורמציה, חוקיו שונים מחוקי הגנטיקה, שגופו של האדם פועל לפיהם. הסיבה לשוני זה נעוץ בכך שעולמו הלשוני של האדם, מתת של אינפורמציה, עברה טרנספורמציה על-ידי המח הפלאי, הוא בעל אוטונומיה, המשחררת אותו מהחוקים הדטרמיניסטיים, הוא תופעה אפיגנטית עם חוקים הלא תואמים לא את העולם הגנטי וודאי לא את חוקי היקום הדטרמיניסטיים.

     בשעור הקודם הזכרנו שהעולם הלשוני האפיגנטי הזה שנוצר על ידי האבולוציה, או כפי שאבות העברים חשבו לפי תכנית אלהית ליצור עולם יחודי לרווחת האדם, כפי שאנו מוצאים את זה בפרק א' של ספר בראשית, גרם לכך שלישות זו, האדם, נספחה אליו 'דעת' , לפי משל 'עץ הדעת', או נספחה אליו אינפורמציה שלה אוטונומיה מוגבלת המאפשרת לו ליצור.  האינפורמציה האוטונומית הזו נספחה אל האדם על-ידי האונות הקדמיות שנוצרו בשלב מאוחר יותר של האבולוציה, אונות עם קולטנים קשורים לאינפורמציה היקומית היוצרת ביקום. המח הפלאי על-ידי טרנספורמציה הפך את האינפורמציה הזו לשפה אנושית עם אטונומיה מוגבלת, שמאפשרת לאדם הלשוני ליצור את עולמו הלשוני עם חוקים  שונים, אפילו מהחוקים הביאולוגיים על כדור הארץ שלנו, חוקים במידה רבה שרירותיים.

     ובכו, העולם הלשוני האפיגנטי הזה שנוצר במקרה, או לפי תוכנית אלהית, היה חסר חוקים והאדם בגין האינפורמציה האוטונומית המוגבלת שנספחה אליו, יצר את עולמו הלשוני עם חוקים שרירותיים. חוקים לשוניים שרירותיים אלו לא חלים על גופו הביאולוגי, כיוון שהאדם הוא דואלי, הוא גם ישות גנטית בגופו, אבל עולמו הלשוני עמד מול חלל ריק מחוקים, והוא מילא אותו בחוקיו הוא.

      החוקים שהאדם הלשוני האפיגנטי יצר, אין להם משמעות ביקום, הם אינם תואמים את החוקים הדטרמיניסטיים, הם גם לא תואמים את החוקים הביאולוגיים הגנטיים.

     נתחיל עם היכולת הראשונית שהשפה שנוצרה על-ידי המח הפלאי שעל-ידי טרנספורמציה הפך את האינפורמציה שנרכשה על-ידי האונות הקדמיות לשפה עם אוטונומיה מוגבלת המאפשרת לו להבדיל בין טוב לרע. גם ביקום האינפורמציה יוצרת על-ידי הבדלות, אבל הבדלה בין טוב לרע שהשפה יוצרת אין לה משמעות ביקום. אבל לשלב השני, הבדלת הרכש, דעת או אינפורמציה מהגוף הביאולוגי, הופך את האדם למודע, שבהמשך מאפשר לו להבדל מהזולת, מהסביבה, היא יחודית לאדם הלשוני, מודעות ההופכת אותו לישות מתבוננת על היקום. אם היכולת לשפה עצמה היא גנטית, נירשת על-ידי הילוד, יצירותיה הן כולן בתחום האפיגנטיות, במובן שהן לא מורשות לילוד, נוצרות משתוף פעולה בין היחידים, ומורשות רק על-ידי המח-הקהילתי, שהוא ישות, קיימת רק כל עוד יחידי הקהילה מאמינים בה, מתחזקים אותה.

      לכל יצירות  השפה המולדת, אין אח ורע לא על כדור הארץ שלנו, וודאי לו ביקום. גרמי השמים אינם מתבוננים זה בזה. הברויים האחרים על כדור הארץ אינם מתבוננים ביקום מסביבם. 

     עלינו כאן לציין שלמרות שזהו עולמו הלשוני של האדם, כיוון שעולם לשוני זה הוא ישות נעלמת, רפאית, לאדם במשך ההיסטוריה התנגדות להתבונן על עולמו הלשוני ולהודות בכך שהוא היוצר אותו, הוא המתחזק אותו. האדם רוצה להיות חלק מהעולם האורגני המוחשי. ההתעלמות הזו מתופעת העולם הלשוני הרפאי שכולו הוא פרי יצירה של האדם, מתוחזק על-ידו, מפחיד אותו,

      לכן לא יפלא, שקיימת התנגדות לפילוסופית השפה כפי שזה מבוטא במשלים הפילוסופיים שלה, לכן הפרשנות המוטעית של השליח פאול למשל 'עץ הדעת' התקבלה על חלק גדול של האנושות, כך גם פרשנותו של מרכס נגד אותו 'ניכור' שהוא ייחס ליהדות התקבלה, כי האדם כאדם פוחד להודות בכך שעולמו הלשוני הוא רפאי, תלוי כולו באמונתו בו, בתחזוקו.

      ההתנגדות לפילוסופית השפה במשלים הפילוסופיים של התנ"ך אינה יחודית לעולם הנוצרי המאוחר, לחסידי השליח פאולוס, לא יחודית לחסידי הרפורמטור לותר, גם תרבויות אחרות שלא הכירו את תרבות התנ"ך, רצו להיות חלק מהעולם האורגני המוחשי, מהעולם הדטרמיניסטי. כך רצו המצרים העתיקים, להיות חלק מה'מאט' חוקיות היקום הדטרמיניסטי,  כך חשבו השומרים שהם חלק מהחוקים הדטרמיניסטיים, גם  היוונים המאוחרים יותר, רצו להיות אורגניים, כך רצה אפלטון, שיצר דגם מדינה אורגנית, כך חשב יותר מאוחר אפיקורוס שחשב שהאדם כמו יתר הישויות ביקום הוא פרי אטומים, אף הם, היוונים לא רצו בעולם לשוני רפאי.

      אבל היום עם התפתחות תורת האינפורמציה, שאף היא יכלה להתפתח רק על בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ישנה אפשרות שהאדם ישלים עם העובדה שעולמו הלשוני הוא יצירתו, שהוא המתחזק אותה. אנחנו מוצאים ניצנים לאמונה שהאדם יוצר את עולמו אצל הפילוסף הנומינליסטי הובס, שהושפע ממחשבת התנ"ך, כבר הוא אומר בהקדמה לספרו ה'לוויתן' שהאדם הואבעל יכולת יצירה כמו הטבע, לכן הוא הציע ליצור מדינה מלאכותית, את ה'לוויתן', על בסיס הסכמי. הוא בוכוח עם דקרט טען שהאדם חושב בשפה, בהבדל ממה שהאחרון חשב שאין צורך בה.

      אבל בתקופה האחרונה אנו מוצאים פה ושם הוגים כמו מאוטנר שהשפיע על וויטגנשטין בתחום הפילוסופיה הלשונית שלו, למרות שאחרון זה לא הבין ולא דיבר על כך שעולמו האנושי של האדם כולו היא יצירתו, יצירה קיבוצית. אנו מוצאים ניצנים של הבנה אצל היידיגר, המדבר על כך שה'מלה' יוצרת את המציאות, אבל שוב אין אצלו הבנה שהאדם  למעשה יוצר את עולמו הלשוני בכוחות משותפים עם קהילה.

      למרות ניצנים אלו של הבנת תפקידי השפה ביצירת עולמו של האדם, אנו רואים שתורתו של חומסקי הרואה את השפה תולדה של גן ביאולוגי כבשה את העולם.

      גם אלו מההוגים שאנו מוצאים אצלם ניצנים של הבנת תפקיד השפה ביצירת עולמו, הם לא ניתקו את העולם הלשוני מהעולם הדטרמיניסטי, הם בהבדל מאבות העברים לא יצרו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, לא יצרו עולם אוטונומי חלקי מופרד, עם חוקים שונים מהחוקים של היקום.

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 251  – העדר מודעות להיות העולם הלשוני אפיגנטי

      למרות שהביאולוגיה היום עוסקת הרבה בתופעה האפיגנטית, העוסקים בעולם לשוני לא מודעים לעובדה זו. ההיפך, דבר שכבר נאמר בשעורים הקודמים, נעם חומסקי רואה את השפה כתולדה של גן גנטי. מבחינה זו נעם חומסקי שמושפע מהמחשבה הגרמנית הולך בעקבותיו של הרדר שאף הוא ראה את השפה תוצר אורגני.

      אבל אבות העברים שיצרו את הפילוסופיה הלשונית היחידה, מהתבוננות בתרבויות שונות שדרכם עברו בנדודיהם, הבינו שלעולם הלשוני חוקים שונים מאלו של היקום הדטרמיניסטי, לכן אפשר לכנות את ראית עולם האדם הלשוני כ'אפידטרמיניסטי', ביוונית 'אפי' פירושו מעבר, לאחר. אבות העברים עדיין לא ידעו על גנים, וודאי לא ידעו על תופעות אפיגנטיות, לא ידעו על היות המח מרכז החשיבה, וודאי לא ידעו על אונות קדמיות שהתפתחו רק בשלב אבולוציוני מאוחר, באינטואיציה עילאית הסיקו מסקנות מהתבוננות בדרכי האדם הלשוני. על בסיס הכרה זו הם חוללו את המהפכה המחשבתית בנתקם את העולם של השפה מהיקום הדטרמיניסטי, יצרו עולם בתוך עולם, עולם לשוני 'אפידטרמיניסטי', בתוך העולם הדטרמיניסטי.

      מאחר שכבר דנו באינטואיציה עילאית זו של אבות העברים, נלך לדרכינו וננסה לבדוק במה חוקי העולם הלשוני לא תואמים את החוקים הדטרמיניסטיים של היקום, אין להם משמעות ביקום. במה חוקי העולם הלשוני לא תואמים את החוקים הגנטיים ביאולוגיים. אבל עלינו בכל זאת להזכיר עד היכן אי הבנת עולם הלשון רווחת אפילו אצל גאונים כמו איינשטין, שטען שאלהים לא משחק בקוביה, כוונתו היתה לצאת נגד תורת הקוונטים המדברת על שרירותיות בעולם המיקרו, הוא כחסיד פילוסופית שפינוזה, שהאמין בעולם פנתאיסטי,  שלא נתן שום פריבילגיות לעולמו של האדם, הרי אף שלל ממנו רצון חופשי, כך לפי איינשטיין העולם הוא ישות פנתאיסטי, מקפת הכל, פועלת לפי חוקים דטרמיניסטיים, אף הוא, כמו שפינוזה לא נתן מקום לעולמו הלשוני היחודי של האדם.

      מאחר  שאינשטיין דבק בעולם דטרמיניסטי, הוא אפילו לא נתן מקום לעובדה שהעולם הוא אינפורמציה, הכרה שכבר היתה רווחת בזמנו, לכן לא הבין שנוסחתו אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע, מלמדת שאנרגיה כלואה באינפורמציה.

      אבל העובדה שבמאה הקודמת התפתחה תורת האינפורמציה, ההכרה שהעולם הוא אינפורמציה, שאפילו העולם הביאולוגי, הברויים עלי אדמות הם תולדה של אינפורמציה,  DNA , לא גרם לכך שאלו העוסקים בשפה יבינו שהעולם הלשוני של האדם הוא לא תולדה של חוקים גנטיים, כיוון שהוא לא משכפל את עצמו, כפי שהישויות הביאולוגיות שהם תולדה של אינפורמציה, DNA משכפלות את עצמן. לכן, למרות היותו של העולם הלשוני תולדה של אינפורמציה, חוקיו שונים מחוקי הגנטיקה, שגופו של האדם פועל לפיהם. הסיבה לשוני זה נעוץ בכך שעולמו הלשוני של האדם, מתת של אינפורמציה, עברה טרנספורמציה על-ידי המח הפלאי, הוא בעל אוטונומיה, המשחררת אותו מהחוקים הדטרמיניסטיים, הוא תופעה אפיגנטית עם חוקים הלא תואמים לא את העולם הגנטי וודאי לא את חוקי היקום הדטרמיניסטיים.

     בשעור הקודם הזכרנו שהעולם הלשוני האפיגנטי הזה שנוצר על ידי האבולוציה, או כפי שאבות העברים חשבו לפי תכנית אלהית ליצור עולם יחודי לרווחת האדם, כפי שאנו מוצאים את זה בפרק א' של ספר בראשית, גרם לכך שלישות זו, האדם, נספחה אליו 'דעת' , לפי משל 'עץ הדעת', או נספחה אליו אינפורמציה שלה אוטונומיה מוגבלת המאפשרת לו ליצור.  האינפורמציה האוטונומית הזו נספחה אל האדם על-ידי האונות הקדמיות שנוצרו בשלב מאוחר יותר של האבולוציה, אונות עם קולטנים קשורים לאינפורמציה היקומית היוצרת ביקום. המח הפלאי על-ידי טרנספורמציה הפך את האינפורמציה הזו לשפה אנושית עם אטונומיה מוגבלת, שמאפשרת לאדם הלשוני ליצור את עולמו הלשוני עם חוקים  שונים, אפילו מהחוקים הביאולוגיים על כדור הארץ שלנו, חוקים במידה רבה שרירותיים.

     ובכו, העולם הלשוני האפיגנטי הזה שנוצר במקרה, או לפי תוכנית אלהית, היה חסר חוקים והאדם בגין האינפורמציה האוטונומית המוגבלת שנספחה אליו, יצר את עולמו הלשוני עם חוקים שרירותיים. חוקים לשוניים שרירותיים אלו לא חלים על גופו הביאולוגי, כיוון שהאדם הוא דואלי, הוא גם ישות גנטית בגופו, אבל עולמו הלשוני עמד מול חלל ריק מחוקים, והוא מילא אותו בחוקיו הוא.

      החוקים שהאדם הלשוני האפיגנטי יצר, אין להם משמעות ביקום, הם אינם תואמים את החוקים הדטרמיניסטיים, הם גם לא תואמים את החוקים הביאולוגיים הגנטיים.

     נתחיל עם היכולת הראשונית שהשפה שנוצרה על-ידי המח הפלאי שעל-ידי טרנספורמציה הפך את האינפורמציה שנרכשה על-ידי האונות הקדמיות לשפה עם אוטונומיה מוגבלת המאפשרת לו להבדיל בין טוב לרע. גם ביקום האינפורמציה יוצרת על-ידי הבדלות, אבל הבדלה בין טוב לרע שהשפה יוצרת אין לה משמעות ביקום. אבל לשלב השני, הבדלת הרכש, דעת או אינפורמציה מהגוף הביאולוגי, הופך את האדם למודע, שבהמשך מאפשר לו להבדל מהזולת, מהסביבה, היא יחודית לאדם הלשוני, מודעות ההופכת אותו לישות מתבוננת על היקום. אם היכולת לשפה עצמה היא גנטית, נירשת על-ידי הילוד, יצירותיה הן כולן בתחום האפיגנטיות, במובן שהן לא מורשות לילוד, נוצרות משתוף פעולה בין היחידים, ומורשות רק על-ידי המח-הקהילתי, שהוא ישות, קיימת רק כל עוד יחידי הקהילה מאמינים בה, מתחזקים אותה.

      לכל יצירות  השפה המולדת, אין אח ורע לא על כדור הארץ שלנו, וודאי לו ביקום. גרמי השמים אינם מתבוננים זה בזה. הברויים האחרים על כדור הארץ אינם מתבוננים ביקום מסביבם. 

     עלינו כאן לציין שלמרות שזהו עולמו הלשוני של האדם, כיוון שעולם לשוני זה הוא ישות נעלמת, רפאית, לאדם במשך ההיסטוריה התנגדות להתבונן על עולמו הלשוני ולהודות בכך שהוא היוצר אותו, הוא המתחזק אותו. האדם רוצה להיות חלק מהעולם האורגני המוחשי. ההתעלמות הזו מתופעת העולם הלשוני הרפאי שכולו הוא פרי יצירה של האדם, מתוחזק על-ידו, מפחיד אותו,

      לכן לא יפלא, שקיימת התנגדות לפילוסופית השפה כפי שזה מבוטא במשלים הפילוסופיים שלה, לכן הפרשנות המוטעית של השליח פאול למשל 'עץ הדעת' התקבלה על חלק גדול של האנושות, כך גם פרשנותו של מרכס נגד אותו 'ניכור' שהוא ייחס ליהדות התקבלה, כי האדם כאדם פוחד להודות בכך שעולמו הלשוני הוא רפאי, תלוי כולו באמונתו בו, בתחזוקו.

      ההתנגדות לפילוסופית השפה במשלים הפילוסופיים של התנ"ך אינה יחודית לעולם הנוצרי המאוחר, לחסידי השליח פאולוס, לא יחודית לחסידי הרפורמטור לותר, גם תרבויות אחרות שלא הכירו את תרבות התנ"ך, רצו להיות חלק מהעולם האורגני המוחשי, מהעולם הדטרמיניסטי. כך רצו המצרים העתיקים, להיות חלק מה'מאט' חוקיות היקום הדטרמיניסטי,  כך חשבו השומרים שהם חלק מהחוקים הדטרמיניסטיים, גם  היוונים המאוחרים יותר, רצו להיות אורגניים, כך רצה אפלטון, שיצר דגם מדינה אורגנית, כך חשב יותר מאוחר אפיקורוס שחשב שהאדם כמו יתר הישויות ביקום הוא פרי אטומים, אף הם, היוונים לא רצו בעולם לשוני רפאי.

      אבל היום עם התפתחות תורת האינפורמציה, שאף היא יכלה להתפתח רק על בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ישנה אפשרות שהאדם ישלים עם העובדה שעולמו הלשוני הוא יצירתו, שהוא המתחזק אותה. אנחנו מוצאים ניצנים לאמונה שהאדם יוצר את עולמו אצל הפילוסף הנומינליסטי הובס, שהושפע ממחשבת התנ"ך, כבר הוא אומר בהקדמה לספרו ה'לוויתן' שהאדם הואבעל יכולת יצירה כמו הטבע, לכן הוא הציע ליצור מדינה מלאכותית, את ה'לוויתן', על בסיס הסכמי. הוא בוכוח עם דקרט טען שהאדם חושב בשפה, בהבדל ממה שהאחרון חשב שאין צורך בה.

      אבל בתקופה האחרונה אנו מוצאים פה ושם הוגים כמו מאוטנר שהשפיע על וויטגנשטין בתחום הפילוסופיה הלשונית שלו, למרות שאחרון זה לא הבין ולא דיבר על כך שעולמו האנושי של האדם כולו היא יצירתו, יצירה קיבוצית. אנו מוצאים ניצנים של הבנה אצל היידיגר, המדבר על כך שה'מלה' יוצרת את המציאות, אבל שוב אין אצלו הבנה שהאדם  למעשה יוצר את עולמו הלשוני בכוחות משותפים עם קהילה.

      למרות ניצנים אלו של הבנת תפקידי השפה ביצירת עולמו של האדם, אנו רואים שתורתו של חומסקי הרואה את השפה תולדה של גן ביאולוגי כבשה את העולם.

      גם אלו מההוגים שאנו מוצאים אצלם ניצנים של הבנת תפקיד השפה ביצירת עולמו, הם לא ניתקו את העולם הלשוני מהעולם הדטרמיניסטי, הם בהבדל מאבות העברים לא יצרו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, לא יצרו עולם אוטונומי חלקי מופרד, עם חוקים שונים מהחוקים של היקום.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: