וניברסיטה ווירטואלית – שעור 253 – האדם חד-ממדי מול האדם הדואלי

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 253 – האדם הד-ממדי מול האדם הדואלי

     רוב התרבויות רואות את האדם כחד-ממדי, למרות שברוב המקרים גם אלו הרואות את האדם כחד-ממדי לא מוותרים על איזה יסוד נעלם שמכנים אותו 'נפש'. כבר  האדם הפרה-היסטורי סבר שאיזה חלק נעלם מתוכו שורד. למרות אינטואיציה זו רוב התרבויות לא מגדירים את האדם כדואלי.

      היינו יכולים להתחיל בתרבויות עתיקות, אבל נראה לי שיותר מענין להתיחס לאדם כפרויד, כדי לעמד על כך שהוא עם כל תגליותיו לא הגדיר את האדם כדואלי. אפשר היה ליחס לפרויד שכן עשה כך, הרי הוא מדבר על 'תת-הכרה', על ה'super-ego, אבל פרויד אינו מודע לכך שהתת-הכרה היא למעשה דחפי הגוף הביאולוגי, ה- super-ego, הוא למעשה הנספח הלשוני הרואה את עצמו ריבון על הגוף. אפשר היה להגיד שמפליא הדבר שפרוד לא טען טענה כזו, אבל עלינו לדעת שפרויד בסופו של דבר היה תולדה של התרבות הגרמנית שהתכחשה לשפה. לכן אין זה פלא שהוא התכחש אפילו להיות משה צאצא העברים, ראה אותו נסיך מצרי.

     הסבריו של פרויד היו הרבה יותר משכנעים אם היה טוען את הטענה הפשוטה שהאדם הנו יצור דואלי ושני חלקיו נמצאים במאבק אחד עם משנהו. מאחר שפרויד לא דיבר על כך שהאדם הוא דואלי, אפשר היה לשאל אותו איך היצור הזה, היצור האורגני שמהווה תשתית השקפתו, פתאום יוצר ישות כזו 'סופר-אגו', הרי הישויות האורגניות על כדור הארץ שלנו לא יצרו 'סופר-אגו', הם נשארו חד-ממדיים.

      עלינו בכלל לא להתפלא על כך שפרויד לא שאל שאלה כזו, הרי הוא ראה את עצמו לעתים קרובות כ'פאוסט', והדמות הבדיונית הזו אף היא ראתה בכמה מקרים שהיא בעלת נפש, למרות שהוא רצה להיות כאיתני הטבע, והרי לאלו אין נפש. פרדוכסים אלו הם חלק של כל ההשקפות האורגניות הרואות את האדם כחד-ממדי.

     אנחנו נעסוק בהמשך בפרדוכסים אלו של כמה תרבויות, אבל קודם נדבר על הפרדוכס הזה אצל פרויד והתרבות הפאוסטית. אם אנו מוצאים פרדוכסים כאלו בחלק מהתרבויות, מפליא שפרדוכסים כאלו קיימים בתרבות הפאוסטית וביחוד אצל פרוד היהודי. אבל כפי שכבר הזכרנו פרויד היה תולדה של התרבות הפאוסטית, התכחש ליהדותו, לא בצורה ישירה, אלא באופי משנתו.

     מפליא שגם אחרים לא שאלו בקשר למשנת פרויד איך לאדם הפאוסטי פתאם יש 'סופר-אגו', כפי שלא שאלו איך פאוסט הבדיוני שהתכחש לשפה, בסוף ימיו ממלט את 'נפשו', מצפורני מפיסטו ועולה לעולמן של נשים מיטיבות. לא שאלו איך האדם החד-ממדי, אשר רצה להיות כאיתני הטבע, פתאם רכש לעצמו 'נשמה'.

      החיה החד-ממדית אין לה לא 'סופר-אגו' ולא 'נפש', מושגים אלו הם מושגים לשוניים, הם תולדה של אותו נספח שנספח לאדם, נספח האינפורמציה שהמח הפלאי עשה לה טרנספורמציה והפך אותה לשפה עם אוטונומיה. נספח זה, השפה, גם במקרה של השקפה אורגנית לא מוותרת על קיומה וצצה כ'סופר-אגו' או כ'נפש'.

     כאן אביא דוגמה מהשקפה מאד שונה מההשקפות המערביות, ההשקפה הסינית. כפי שכבר הזכרנו פעמים קודמות הסינים ראו את העולם בצורה מאד מכנית, עולם מורכב משני

יסודות היאן והין, המאזנים זה את זה, הפועלים בצורה מעגלית. אמנם הם עגנו את בני  המשפחה ביסודות בטבע, האב נעשה השמים והאם עוגנה באדמה, כך יתר בני המשפחה. אין בהשקפה הסינית מקום לישות מחוץ ליסודות החומריים, המוחשיים של הטבע. וראה זה פלא, הסינים בכל זאת היו מקריבים ל'רוחות' של אבותיהם הנפטרים, על הרים. מאין לקחו הסינים בעלי ההשקפה האורגנית או מכנית 'רוח'? שוב עלינו לתת את אותה תשובה שהאדם בצורה לא מודעת מבין שהוא ישות דואלית, מבלי לנסות להבין מאין אותה 'רוח' צצה, מתוך הישות האורגנית או מכנית, חד-ממדית.

     עלינו לא להתפלא שתרבויות חסרות מושגים בסיסיים, למרות שבצורה פרגמטית או באינטואיציה חצי מודעת הם יודעים על דברים מסוימים. כך היוונים לא ידעו על מושג 'רצון חופשי', לפי הרופא הפילוסוף גלן, במאה השניה לספירה. הוא נימק את העובדה בכך שהם האמינו בעולם נצחי, לא נברא, ואם כך לא היה להם צורך ב'רצון חופשי', למרות שוודאי עשו בו שימוש בחייהם היום-יומיים. גלן הבין במאה השניה לספירה, כאשר הנצרות כבר התפשטה, שמושג 'רצון חופשי' נכנס דרך מחשבת התנ"ך שסברה שהעולם נברא, שהאלוהות בראה אותו מתוך 'רצון חופשי'.

      החכמים של העבר גם לא ידעו על המח שהנו מרכז החשיבה, חשבו שהלב הנו המרכז, וגם את הקביעה הזו שהמח הוא מרכז החשיבה קבע גלן.

     עלינו לחזור לדיונינו ולשאל, איך אותה ישות אורגנית חד-ממדית בכלל חושבת? האם אותם בעלי משנות אורגניות, משנות מכניות אי פעם שאלו את עצמם מאין החשיבה שלהם, הרי הם לא העניקו לחיות מחשבה, אם ככה הם היו צריכים להגיע למסקנה שהם שונים מהן.

      אנחנו יכולים גם לחזור לאפיקורוס שדיברנו עליו בשעור הקודם, לפחות הוא היה עקבי ולא דיבר על נשמה שורדת, אבל גם הוא לא שאל מאין מחשבתו, איך פתאם האטומים המכניים מתחילים לחשוב? הרי הוא לא ייחס מחשבה להרכבים אחרים של אטומים, ישויות אחרות, וראה איזה פלא, רק ההרכב הזה של אטומים המהווה את האדם יש לו את היכולת לחשוב?

     אם אפיקורוס לפחות חלקית  היה עקבי לא דיבר על נשמה שורדת, אפלטון דרך דמותו של סוקראטס מדבר על 'נשמה'. ושוב נשאלת השאלה מאין צצה 'נשמה' בישות אורגנית? אפילו אריסטו מדבר על 'נשמה', ושוב אותה שאלה, מאין לפילוסוף זה שראה את העולם מכני, דומה מאד לעולם מכני של הסינים, פתאם צצה 'נשמה'?

      אנחנו יכולים להרבות בדוגמאות של תרבויות שונות, אבל נתרכז ב'פאוסטיות' ובתולדה לותרנית זו של היהודי פרויד.

      הרי פרויד היהודי וודאי ידע משהו על מחשבת התנ"ך, ומדוע הוא התכחש לכל הפילוסופיה הלשונית שלה? פרויד היהודי אפילו התכחש למוצאו העברי של משה. פרויד היהודי בעל הנחיתות שהשתייך למיעוט בזוי, רצה להיות חלק מהתרבות הנאורה הלותרנית השליטה. פרויד בהבדל ממשה, שהמשיך את המהפכה הלשונית של אבותיו, למרות שהתחנך בחצר של פרעה, כיוון שהיה שם בן ערובה. הוא היה בן ערובה בהשתיכו למשפחה מכובדת, והשליטים בחרו את בני הערובה ממשפחות מכובדות מבין השבטים שהם שעבדו. משה בגלל מוצאו המכובד הזדהה עם עמו ותרבותה. או כהרצל, שאף הוא הזדהה עם עמו, השתייך לשכבה יהודית עליונה. בהבדל מהם פרויד היה ממוצא נחות, כך לפי דברי עצמו הוא התבייש באביו. דבר זה אמור גם על יהודים אחרים, שבגלל הרגשתם הנחותה הזדהו תמיד עם התרבות השליטה, והתעלמו מגודל תרומת אבות העברים למחשבה האנושית, תרומתם בהמצאת הפילוסופיה הלשונית, בראותם את העולם כפרי אינפורמציה, בראותם את האדם כדואלי, שנספחה אליו דעת שאפשר להם להיהפך למודעים, לנכר את עצמם מגופם, בהמשך לנכר את עצמם מהזולת, מהסביבה, מה שאיפשר להם לחשוב.

       מרכס יותר מפרויד הבין מדוע הוא מתנגד ליהדות, הוא טען שהניכור תרומת יהדות, מפריע לו להיות 'פאוסט'. כבר אביו של מרכס שהתנצר מסיבות פרגמטיות, כינה את בנו בשם 'פאוסט'. מרכס בכתבים המוקדמים שלו הבין שמשאלותיו למעשה פירושן שהוא רוצה להיות חיה, יצור אורגני. את זה אנו מוצאים בכתביו המוקדמים שלו. הוא יותר מאחרים הבין שסלידתו מ'ניכור', יאפשר לו לחזור למצב חיתי, למצב אורגני, כפי שהלותרנים השתוקקו לו. הרי הוא בדומה ליהודי שקדם לו השליח פאול, שאף הוא שלל 'דעת', רצה לחזור לגן-עדן, רק שהוא בהבדל מצאצאו, מרכס לא הבין שחזרה לגן עדן הוא חזרה לשלב קודם, לשלב החיתי.

      קשה לפתור את הפרדוכסים המחשבתיים של האדם שלא משלים עם גורלו שחייו קצובים, שאין לו שליטה על ההתרחשויות השרירותיות של הקיום, ואם כך, האדם חושב שעדיף להיות חיה חד-ממדית בגן-עדן. אמנם היא, החיה, הנה בבריחה מתמדת מאויבים, אבל לא מודעת לעובדה שגורלה להכנע לחוקי הקיום הקוצבים משך מוגבל, כפי שגורל כל הברויים על כדור הארץ שלנו להכנע להם. האויב הגדול של כל אלו המורדים בחוקי הקיום הוא ה'ניכור' התנ"כי, 'המודעות', התנכ"ית, מעדיפים להיות חיות חד-ממדיות בגו-עדן, לא אדם דואלי כתוצאה מהאכילה מפרי 'עץ הדעת'.  

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 253 – האדם הד-ממדי מול האדם הדואלי

     רוב התרבויות רואות את האדם כחד-ממדי, למרות שברוב המקרים גם אלו הרואות את האדם כחד-ממדי לא מוותרים על איזה יסוד נעלם שמכנים אותו 'נפש'. כבר  האדם הפרה-היסטורי סבר שאיזה חלק נעלם מתוכו שורד. למרות אינטואיציה זו רוב התרבויות לא מגדירים את האדם כדואלי.

      היינו יכולים להתחיל בתרבויות עתיקות, אבל נראה לי שיותר מענין להתיחס לאדם כפרויד, כדי לעמד על כך שהוא עם כל תגליותיו לא הגדיר את האדם כדואלי. אפשר היה ליחס לפרויד שכן עשה כך, הרי הוא מדבר על 'תת-הכרה', על ה'super-ego, אבל פרויד אינו מודע לכך שהתת-הכרה היא למעשה דחפי הגוף הביאולוגי, ה- super-ego, הוא למעשה הנספח הלשוני הרואה את עצמו ריבון על הגוף. אפשר היה להגיד שמפליא הדבר שפרוד לא טען טענה כזו, אבל עלינו לדעת שפרויד בסופו של דבר היה תולדה של התרבות הגרמנית שהתכחשה לשפה. לכן אין זה פלא שהוא התכחש אפילו להיות משה צאצא העברים, ראה אותו נסיך מצרי.

     הסבריו של פרויד היו הרבה יותר משכנעים אם היה טוען את הטענה הפשוטה שהאדם הנו יצור דואלי ושני חלקיו נמצאים במאבק אחד עם משנהו. מאחר שפרויד לא דיבר על כך שהאדם הוא דואלי, אפשר היה לשאל אותו איך היצור הזה, היצור האורגני שמהווה תשתית השקפתו, פתאום יוצר ישות כזו 'סופר-אגו', הרי הישויות האורגניות על כדור הארץ שלנו לא יצרו 'סופר-אגו', הם נשארו חד-ממדיים.

      עלינו בכלל לא להתפלא על כך שפרויד לא שאל שאלה כזו, הרי הוא ראה את עצמו לעתים קרובות כ'פאוסט', והדמות הבדיונית הזו אף היא ראתה בכמה מקרים שהיא בעלת נפש, למרות שהוא רצה להיות כאיתני הטבע, והרי לאלו אין נפש. פרדוכסים אלו הם חלק של כל ההשקפות האורגניות הרואות את האדם כחד-ממדי.

     אנחנו נעסוק בהמשך בפרדוכסים אלו של כמה תרבויות, אבל קודם נדבר על הפרדוכס הזה אצל פרויד והתרבות הפאוסטית. אם אנו מוצאים פרדוכסים כאלו בחלק מהתרבויות, מפליא שפרדוכסים כאלו קיימים בתרבות הפאוסטית וביחוד אצל פרוד היהודי. אבל כפי שכבר הזכרנו פרויד היה תולדה של התרבות הפאוסטית, התכחש ליהדותו, לא בצורה ישירה, אלא באופי משנתו.

     מפליא שגם אחרים לא שאלו בקשר למשנת פרויד איך לאדם הפאוסטי פתאם יש 'סופר-אגו', כפי שלא שאלו איך פאוסט הבדיוני שהתכחש לשפה, בסוף ימיו ממלט את 'נפשו', מצפורני מפיסטו ועולה לעולמן של נשים מיטיבות. לא שאלו איך האדם החד-ממדי, אשר רצה להיות כאיתני הטבע, פתאם רכש לעצמו 'נשמה'.

      החיה החד-ממדית אין לה לא 'סופר-אגו' ולא 'נפש', מושגים אלו הם מושגים לשוניים, הם תולדה של אותו נספח שנספח לאדם, נספח האינפורמציה שהמח הפלאי עשה לה טרנספורמציה והפך אותה לשפה עם אוטונומיה. נספח זה, השפה, גם במקרה של השקפה אורגנית לא מוותרת על קיומה וצצה כ'סופר-אגו' או כ'נפש'.

     כאן אביא דוגמה מהשקפה מאד שונה מההשקפות המערביות, ההשקפה הסינית. כפי שכבר הזכרנו פעמים קודמות הסינים ראו את העולם בצורה מאד מכנית, עולם מורכב משני

יסודות היאן והין, המאזנים זה את זה, הפועלים בצורה מעגלית. אמנם הם עגנו את בני  המשפחה ביסודות בטבע, האב נעשה השמים והאם עוגנה באדמה, כך יתר בני המשפחה. אין בהשקפה הסינית מקום לישות מחוץ ליסודות החומריים, המוחשיים של הטבע. וראה זה פלא, הסינים בכל זאת היו מקריבים ל'רוחות' של אבותיהם הנפטרים, על הרים. מאין לקחו הסינים בעלי ההשקפה האורגנית או מכנית 'רוח'? שוב עלינו לתת את אותה תשובה שהאדם בצורה לא מודעת מבין שהוא ישות דואלית, מבלי לנסות להבין מאין אותה 'רוח' צצה, מתוך הישות האורגנית או מכנית, חד-ממדית.

     עלינו לא להתפלא שתרבויות חסרות מושגים בסיסיים, למרות שבצורה פרגמטית או באינטואיציה חצי מודעת הם יודעים על דברים מסוימים. כך היוונים לא ידעו על מושג 'רצון חופשי', לפי הרופא הפילוסוף גלן, במאה השניה לספירה. הוא נימק את העובדה בכך שהם האמינו בעולם נצחי, לא נברא, ואם כך לא היה להם צורך ב'רצון חופשי', למרות שוודאי עשו בו שימוש בחייהם היום-יומיים. גלן הבין במאה השניה לספירה, כאשר הנצרות כבר התפשטה, שמושג 'רצון חופשי' נכנס דרך מחשבת התנ"ך שסברה שהעולם נברא, שהאלוהות בראה אותו מתוך 'רצון חופשי'.

      החכמים של העבר גם לא ידעו על המח שהנו מרכז החשיבה, חשבו שהלב הנו המרכז, וגם את הקביעה הזו שהמח הוא מרכז החשיבה קבע גלן.

     עלינו לחזור לדיונינו ולשאל, איך אותה ישות אורגנית חד-ממדית בכלל חושבת? האם אותם בעלי משנות אורגניות, משנות מכניות אי פעם שאלו את עצמם מאין החשיבה שלהם, הרי הם לא העניקו לחיות מחשבה, אם ככה הם היו צריכים להגיע למסקנה שהם שונים מהן.

      אנחנו יכולים גם לחזור לאפיקורוס שדיברנו עליו בשעור הקודם, לפחות הוא היה עקבי ולא דיבר על נשמה שורדת, אבל גם הוא לא שאל מאין מחשבתו, איך פתאם האטומים המכניים מתחילים לחשוב? הרי הוא לא ייחס מחשבה להרכבים אחרים של אטומים, ישויות אחרות, וראה איזה פלא, רק ההרכב הזה של אטומים המהווה את האדם יש לו את היכולת לחשוב?

     אם אפיקורוס לפחות חלקית  היה עקבי לא דיבר על נשמה שורדת, אפלטון דרך דמותו של סוקראטס מדבר על 'נשמה'. ושוב נשאלת השאלה מאין צצה 'נשמה' בישות אורגנית? אפילו אריסטו מדבר על 'נשמה', ושוב אותה שאלה, מאין לפילוסוף זה שראה את העולם מכני, דומה מאד לעולם מכני של הסינים, פתאם צצה 'נשמה'?

      אנחנו יכולים להרבות בדוגמאות של תרבויות שונות, אבל נתרכז ב'פאוסטיות' ובתולדה לותרנית זו של היהודי פרויד.

      הרי פרויד היהודי וודאי ידע משהו על מחשבת התנ"ך, ומדוע הוא התכחש לכל הפילוסופיה הלשונית שלה? פרויד היהודי אפילו התכחש למוצאו העברי של משה. פרויד היהודי בעל הנחיתות שהשתייך למיעוט בזוי, רצה להיות חלק מהתרבות הנאורה הלותרנית השליטה. פרויד בהבדל ממשה, שהמשיך את המהפכה הלשונית של אבותיו, למרות שהתחנך בחצר של פרעה, כיוון שהיה שם בן ערובה. הוא היה בן ערובה בהשתיכו למשפחה מכובדת, והשליטים בחרו את בני הערובה ממשפחות מכובדות מבין השבטים שהם שעבדו. משה בגלל מוצאו המכובד הזדהה עם עמו ותרבותה. או כהרצל, שאף הוא הזדהה עם עמו, השתייך לשכבה יהודית עליונה. בהבדל מהם פרויד היה ממוצא נחות, כך לפי דברי עצמו הוא התבייש באביו. דבר זה אמור גם על יהודים אחרים, שבגלל הרגשתם הנחותה הזדהו תמיד עם התרבות השליטה, והתעלמו מגודל תרומת אבות העברים למחשבה האנושית, תרומתם בהמצאת הפילוסופיה הלשונית, בראותם את העולם כפרי אינפורמציה, בראותם את האדם כדואלי, שנספחה אליו דעת שאפשר להם להיהפך למודעים, לנכר את עצמם מגופם, בהמשך לנכר את עצמם מהזולת, מהסביבה, מה שאיפשר להם לחשוב.

       מרכס יותר מפרויד הבין מדוע הוא מתנגד ליהדות, הוא טען שהניכור תרומת יהדות, מפריע לו להיות 'פאוסט'. כבר אביו של מרכס שהתנצר מסיבות פרגמטיות, כינה את בנו בשם 'פאוסט'. מרכס בכתבים המוקדמים שלו הבין שמשאלותיו למעשה פירושן שהוא רוצה להיות חיה, יצור אורגני. את זה אנו מוצאים בכתביו המוקדמים שלו. הוא יותר מאחרים הבין שסלידתו מ'ניכור', יאפשר לו לחזור למצב חיתי, למצב אורגני, כפי שהלותרנים השתוקקו לו. הרי הוא בדומה ליהודי שקדם לו השליח פאול, שאף הוא שלל 'דעת', רצה לחזור לגן-עדן, רק שהוא בהבדל מצאצאו, מרכס לא הבין שחזרה לגן עדן הוא חזרה לשלב קודם, לשלב החיתי.

      קשה לפתור את הפרדוכסים המחשבתיים של האדם שלא משלים עם גורלו שחייו קצובים, שאין לו שליטה על ההתרחשויות השרירותיות של הקיום, ואם כך, האדם חושב שעדיף להיות חיה חד-ממדית בגן-עדן. אמנם היא, החיה, הנה בבריחה מתמדת מאויבים, אבל לא מודעת לעובדה שגורלה להכנע לחוקי הקיום הקוצבים משך מוגבל, כפי שגורל כל הברויים על כדור הארץ שלנו להכנע להם. האויב הגדול של כל אלו המורדים בחוקי הקיום הוא ה'ניכור' התנ"כי, 'המודעות', התנכ"ית, מעדיפים להיות חיות חד-ממדיות בגו-עדן, לא אדם דואלי כתוצאה מהאכילה מפרי 'עץ הדעת'.  

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 253 – האדם הד-ממדי מול האדם הדואלי

     רוב התרבויות רואות את האדם כחד-ממדי, למרות שברוב המקרים גם אלו הרואות את האדם כחד-ממדי לא מוותרים על איזה יסוד נעלם שמכנים אותו 'נפש'. כבר  האדם הפרה-היסטורי סבר שאיזה חלק נעלם מתוכו שורד. למרות אינטואיציה זו רוב התרבויות לא מגדירים את האדם כדואלי.

      היינו יכולים להתחיל בתרבויות עתיקות, אבל נראה לי שיותר מענין להתיחס לאדם כפרויד, כדי לעמד על כך שהוא עם כל תגליותיו לא הגדיר את האדם כדואלי. אפשר היה ליחס לפרויד שכן עשה כך, הרי הוא מדבר על 'תת-הכרה', על ה'super-ego, אבל פרויד אינו מודע לכך שהתת-הכרה היא למעשה דחפי הגוף הביאולוגי, ה- super-ego, הוא למעשה הנספח הלשוני הרואה את עצמו ריבון על הגוף. אפשר היה להגיד שמפליא הדבר שפרוד לא טען טענה כזו, אבל עלינו לדעת שפרויד בסופו של דבר היה תולדה של התרבות הגרמנית שהתכחשה לשפה. לכן אין זה פלא שהוא התכחש אפילו להיות משה צאצא העברים, ראה אותו נסיך מצרי.

     הסבריו של פרויד היו הרבה יותר משכנעים אם היה טוען את הטענה הפשוטה שהאדם הנו יצור דואלי ושני חלקיו נמצאים במאבק אחד עם משנהו. מאחר שפרויד לא דיבר על כך שהאדם הוא דואלי, אפשר היה לשאל אותו איך היצור הזה, היצור האורגני שמהווה תשתית השקפתו, פתאום יוצר ישות כזו 'סופר-אגו', הרי הישויות האורגניות על כדור הארץ שלנו לא יצרו 'סופר-אגו', הם נשארו חד-ממדיים.

      עלינו בכלל לא להתפלא על כך שפרויד לא שאל שאלה כזו, הרי הוא ראה את עצמו לעתים קרובות כ'פאוסט', והדמות הבדיונית הזו אף היא ראתה בכמה מקרים שהיא בעלת נפש, למרות שהוא רצה להיות כאיתני הטבע, והרי לאלו אין נפש. פרדוכסים אלו הם חלק של כל ההשקפות האורגניות הרואות את האדם כחד-ממדי.

     אנחנו נעסוק בהמשך בפרדוכסים אלו של כמה תרבויות, אבל קודם נדבר על הפרדוכס הזה אצל פרויד והתרבות הפאוסטית. אם אנו מוצאים פרדוכסים כאלו בחלק מהתרבויות, מפליא שפרדוכסים כאלו קיימים בתרבות הפאוסטית וביחוד אצל פרוד היהודי. אבל כפי שכבר הזכרנו פרויד היה תולדה של התרבות הפאוסטית, התכחש ליהדותו, לא בצורה ישירה, אלא באופי משנתו.

     מפליא שגם אחרים לא שאלו בקשר למשנת פרויד איך לאדם הפאוסטי פתאם יש 'סופר-אגו', כפי שלא שאלו איך פאוסט הבדיוני שהתכחש לשפה, בסוף ימיו ממלט את 'נפשו', מצפורני מפיסטו ועולה לעולמן של נשים מיטיבות. לא שאלו איך האדם החד-ממדי, אשר רצה להיות כאיתני הטבע, פתאם רכש לעצמו 'נשמה'.

      החיה החד-ממדית אין לה לא 'סופר-אגו' ולא 'נפש', מושגים אלו הם מושגים לשוניים, הם תולדה של אותו נספח שנספח לאדם, נספח האינפורמציה שהמח הפלאי עשה לה טרנספורמציה והפך אותה לשפה עם אוטונומיה. נספח זה, השפה, גם במקרה של השקפה אורגנית לא מוותרת על קיומה וצצה כ'סופר-אגו' או כ'נפש'.

     כאן אביא דוגמה מהשקפה מאד שונה מההשקפות המערביות, ההשקפה הסינית. כפי שכבר הזכרנו פעמים קודמות הסינים ראו את העולם בצורה מאד מכנית, עולם מורכב משני

יסודות היאן והין, המאזנים זה את זה, הפועלים בצורה מעגלית. אמנם הם עגנו את בני  המשפחה ביסודות בטבע, האב נעשה השמים והאם עוגנה באדמה, כך יתר בני המשפחה. אין בהשקפה הסינית מקום לישות מחוץ ליסודות החומריים, המוחשיים של הטבע. וראה זה פלא, הסינים בכל זאת היו מקריבים ל'רוחות' של אבותיהם הנפטרים, על הרים. מאין לקחו הסינים בעלי ההשקפה האורגנית או מכנית 'רוח'? שוב עלינו לתת את אותה תשובה שהאדם בצורה לא מודעת מבין שהוא ישות דואלית, מבלי לנסות להבין מאין אותה 'רוח' צצה, מתוך הישות האורגנית או מכנית, חד-ממדית.

     עלינו לא להתפלא שתרבויות חסרות מושגים בסיסיים, למרות שבצורה פרגמטית או באינטואיציה חצי מודעת הם יודעים על דברים מסוימים. כך היוונים לא ידעו על מושג 'רצון חופשי', לפי הרופא הפילוסוף גלן, במאה השניה לספירה. הוא נימק את העובדה בכך שהם האמינו בעולם נצחי, לא נברא, ואם כך לא היה להם צורך ב'רצון חופשי', למרות שוודאי עשו בו שימוש בחייהם היום-יומיים. גלן הבין במאה השניה לספירה, כאשר הנצרות כבר התפשטה, שמושג 'רצון חופשי' נכנס דרך מחשבת התנ"ך שסברה שהעולם נברא, שהאלוהות בראה אותו מתוך 'רצון חופשי'.

      החכמים של העבר גם לא ידעו על המח שהנו מרכז החשיבה, חשבו שהלב הנו המרכז, וגם את הקביעה הזו שהמח הוא מרכז החשיבה קבע גלן.

     עלינו לחזור לדיונינו ולשאל, איך אותה ישות אורגנית חד-ממדית בכלל חושבת? האם אותם בעלי משנות אורגניות, משנות מכניות אי פעם שאלו את עצמם מאין החשיבה שלהם, הרי הם לא העניקו לחיות מחשבה, אם ככה הם היו צריכים להגיע למסקנה שהם שונים מהן.

      אנחנו יכולים גם לחזור לאפיקורוס שדיברנו עליו בשעור הקודם, לפחות הוא היה עקבי ולא דיבר על נשמה שורדת, אבל גם הוא לא שאל מאין מחשבתו, איך פתאם האטומים המכניים מתחילים לחשוב? הרי הוא לא ייחס מחשבה להרכבים אחרים של אטומים, ישויות אחרות, וראה איזה פלא, רק ההרכב הזה של אטומים המהווה את האדם יש לו את היכולת לחשוב?

     אם אפיקורוס לפחות חלקית  היה עקבי לא דיבר על נשמה שורדת, אפלטון דרך דמותו של סוקראטס מדבר על 'נשמה'. ושוב נשאלת השאלה מאין צצה 'נשמה' בישות אורגנית? אפילו אריסטו מדבר על 'נשמה', ושוב אותה שאלה, מאין לפילוסוף זה שראה את העולם מכני, דומה מאד לעולם מכני של הסינים, פתאם צצה 'נשמה'?

      אנחנו יכולים להרבות בדוגמאות של תרבויות שונות, אבל נתרכז ב'פאוסטיות' ובתולדה לותרנית זו של היהודי פרויד.

      הרי פרויד היהודי וודאי ידע משהו על מחשבת התנ"ך, ומדוע הוא התכחש לכל הפילוסופיה הלשונית שלה? פרויד היהודי אפילו התכחש למוצאו העברי של משה. פרויד היהודי בעל הנחיתות שהשתייך למיעוט בזוי, רצה להיות חלק מהתרבות הנאורה הלותרנית השליטה. פרויד בהבדל ממשה, שהמשיך את המהפכה הלשונית של אבותיו, למרות שהתחנך בחצר של פרעה, כיוון שהיה שם בן ערובה. הוא היה בן ערובה בהשתיכו למשפחה מכובדת, והשליטים בחרו את בני הערובה ממשפחות מכובדות מבין השבטים שהם שעבדו. משה בגלל מוצאו המכובד הזדהה עם עמו ותרבותה. או כהרצל, שאף הוא הזדהה עם עמו, השתייך לשכבה יהודית עליונה. בהבדל מהם פרויד היה ממוצא נחות, כך לפי דברי עצמו הוא התבייש באביו. דבר זה אמור גם על יהודים אחרים, שבגלל הרגשתם הנחותה הזדהו תמיד עם התרבות השליטה, והתעלמו מגודל תרומת אבות העברים למחשבה האנושית, תרומתם בהמצאת הפילוסופיה הלשונית, בראותם את העולם כפרי אינפורמציה, בראותם את האדם כדואלי, שנספחה אליו דעת שאפשר להם להיהפך למודעים, לנכר את עצמם מגופם, בהמשך לנכר את עצמם מהזולת, מהסביבה, מה שאיפשר להם לחשוב.

       מרכס יותר מפרויד הבין מדוע הוא מתנגד ליהדות, הוא טען שהניכור תרומת יהדות, מפריע לו להיות 'פאוסט'. כבר אביו של מרכס שהתנצר מסיבות פרגמטיות, כינה את בנו בשם 'פאוסט'. מרכס בכתבים המוקדמים שלו הבין שמשאלותיו למעשה פירושן שהוא רוצה להיות חיה, יצור אורגני. את זה אנו מוצאים בכתביו המוקדמים שלו. הוא יותר מאחרים הבין שסלידתו מ'ניכור', יאפשר לו לחזור למצב חיתי, למצב אורגני, כפי שהלותרנים השתוקקו לו. הרי הוא בדומה ליהודי שקדם לו השליח פאול, שאף הוא שלל 'דעת', רצה לחזור לגן-עדן, רק שהוא בהבדל מצאצאו, מרכס לא הבין שחזרה לגן עדן הוא חזרה לשלב קודם, לשלב החיתי.

      קשה לפתור את הפרדוכסים המחשבתיים של האדם שלא משלים עם גורלו שחייו קצובים, שאין לו שליטה על ההתרחשויות השרירותיות של הקיום, ואם כך, האדם חושב שעדיף להיות חיה חד-ממדית בגן-עדן. אמנם היא, החיה, הנה בבריחה מתמדת מאויבים, אבל לא מודעת לעובדה שגורלה להכנע לחוקי הקיום הקוצבים משך מוגבל, כפי שגורל כל הברויים על כדור הארץ שלנו להכנע להם. האויב הגדול של כל אלו המורדים בחוקי הקיום הוא ה'ניכור' התנ"כי, 'המודעות', התנכ"ית, מעדיפים להיות חיות חד-ממדיות בגו-עדן, לא אדם דואלי כתוצאה מהאכילה מפרי 'עץ הדעת'.  

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: