אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 256 – גלגולי הצדק

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 256 – גלגולי הצדק

     ראינו
שהאלגוריתם הלשוני מקהיל את האדם למען ליצור שפה, שאין לה משמעות ביחידות, לה
משמעות רק בקהילה. בשלב השני האלגוריתם הלשוני מוביל את האדם ליצור חוקה, מערכות
ערכיות למען הסדרת חיי הקהילה אבל גם למען שהאדם יוכל לתבע מהקהילה , את המגיע לו
ממנה, לדרוש גם מהישויות הנעלמות ביקום הגנה, תזונה.

      ערך הצדק
הוא תולדה של המערכות הערכיות, אם האדם מילא אחרי המערכות הערכיות הוא יכול לטעון
שהצדק לצדו לתבע מהקהילה, מהישויות הנעלמות ביקום את משאלותיו. אבל מילוי המערכות
הערכיות, המקנה ליחיד את ההרגשה שהצדק לצדו, שהוא ראוי, מעניק גם לאדם משמעות
לקיומו.

      יצירת
החוקה, ויצירת מערכות ערכיות, וכן יצירת צדק, הם מתאפשרים רק כיוון שהשפה הנה כלי
יצירה. אבל ראינו שחלק מהתרבויות בכלל לא מודעות למהות השפה, לא מודעות לכך שהשפה
העומדת לרשותם היא כלי יצירה. בכל זאת רוב התרבויות יוצרות חוקה, מערכות ערכיות,
כתוצאה מכך שהאלגוריתם הלשוני מוביל אותם לעשות כך, גם אם הם לא מודעים שבידם כלי
השפה היוצרת, הם מבצעים את המטלות האלו בצורה פרגמטית. אבל תרבויות, והן הרוב,
מאחר שהן לא מודעות למהות הכלי, כלי השפה, כלי היוצר, חסרים מושגים מסוימים. כך
השומרים, והרבה יותר מאוחר היוונים לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', שבלעדיו
האדם אינו יכול ליצור.

      אנחנו לא
נחזור כאן לדון בחסר זה בתרבויות מפותחות, שכבר דיברנו עליו בשעורים קודמים, אבל
אנו רוצים כאן לדון בכך, שחסר זה גרם לכך שלתרבויות אלו גם היה חסר מושג 'צדק',
צדק חברתי, צדק קוסמי. אבל האדם הלשוני גם כאשר אינו מודע למושגים מסוימים כמו
'רצון חופשי', היוצר את מושג ה'צדק', אינו מוותר עליו. מאחר שאנו לא יכולים כאן לדון
בכל התרבויות נסתפק לדון בתרבות היוונית שהיא תשתית התרבות המערבית.

      הטראגדיות
היווניות מצביעות על כך שהיוונים היו סבורים שעולמו של האדם אינו מתנהג לפי צדק.
הם האמינו שעולמו של האדם נשלט על-ידי גורל, או על-ידי החוקים הדטרמיניסטיים של
היקום. היוונים הקלאסיים לא הכירו את ההשקפה התנ"כית, לפיה העולם מתנהל לפי
צדק. עובדה זו היא תולדה היות ההשגחה חלק מהעולם הלשוני, עולם בתוך עולם, עולם שלו
חוקים שונים מאשר החוקים ביקום, חוקים שהם דטרמיניסטיים. בעולם התנ"כי
הלשוני  לאדם  'רצון חופשי', והאדם יוצר בו מערכות ערכיות, וגם
את ערך הצדק, ומאחר שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני, עולם זה מתנהל לפי צדק.

      אבל כפי
שנוכחנו לדעת היחיד בעולם דטרמיניסטי זה, בשליטת גורל, הזדקק ל'צדק'. כך אנו
רואים, שסוקראטס שנידון על-ידי עירו אתונה למוות, סבר שהוא בגלגול אחר יזכה שהעוול
שנגרם לו יתוקן. בדיאלוג פיידו סוקראטס לפני הוצאתו להורג, מספר לתלמידיו את
המיתוס האורפי על גלגול הנשמות, כאשר בגלגולים השונים הצדק שהופר מתוקן.

      אנו רואים
שאותו סוקראטס שלמעשה לא האמין בצדק חברתי, או לא האמין שהאדם צריך לפעל למען
גשומו, בכל זאת לא וויתר על צדק. הרי אותו סוקראטס בדיאלוג 'המשתה', מייעץ לתלמידו
אלקיבידס לא לעסוק בענייני חברה, לדאג רק לנשמתו. ובכן, אלקיבידס זה היה אדם
מושחת, בכל זאת סוקראטס התיחס אליו בחיבה, ולא דרש ממנו לנהג לפי כללי הצדק.
הדורות לא שמו לב לפרדוכס זה במחשבתו של סוקראטס.

      אבל אנו יכולים לדון בדבר הרבה יותר שכיח אצל
האדם, החושב שנגרם לא עוול, שנגרע ממנו צדק, בכל זאת הוא לא מוותר עליו. במקרה כזה
בהרבה תרבויות האדם יוצר עולמות חלופיים, שבהם האי צדק שנגרם לו יתוקן. האדם
המקופח יוצר עולם חלופי שבו הצדיקים, אלו שמלאו אחרי המערכות הערכיות זוכים לכך
שהם יתוגמלו.

     המשורר
דנטה יצר עולם חלופי בספריו 'הקומדיה האלוהית', שבו כל אויביו נמקים בגיהנום,
הצדיקים זוכים להתתגמל בגן-עדן. דנטה שהוגלה מעירו, לא השלים עם אי הצדק, יצר
לעצמו עולם חלופי ששם העוול שנגרם לו תוקן.

      אבל אנו
לא צריכים להפליג לתרבויות זרות, לראות שהאדם לא מוותר שצדקו יתוגמל, גם ביהדות
מאוחרת התפתחה האמונה בעולם חלופי ששם אי
הצדק  שנגרם  ליהודים יושב. יהדות מאוחרת פיתחה  אמונות אלו בהבדל ממה שאנו מוצאים במחשבת
התנ"ך, שבו, בעולם הנגלה, הצדיקים תמיד זוכים שצדקתם תצא לאור, גם אם הם היו
צריכים לעבור קודם מכשולים.

     היתה אמונה
עממית נוספת ביהדות בגלות, אמונה לפיה רק ליהודים יש נפש, בעוד שלאחרים יש רק רוח.
אם אמונה זו נראית תמוהה, בספריו של סולז'ניטצין, האסירים בגולג טענו טענה דומה
לזו של יהודים בגולה, אף הם נכסו רק לעצמם נשמה והחסירו אותה ממעניהם.

    אבל מושג
הצדק אינו משמש את בני אדם רק למען יתוגמלו אם נהגו לפי המערכות הערכיות, שהם
יתוגמלו על ידי הישיויות הנעלמות ביקום. מושג הצדק משמש את האדם גם כאמצעי נגד
חוקי הקיום המקציבים לו רק משך מוגבל, קיום מוגבל. אם כן מושג הצדק משמש את בני
האדם גם במרד שלהם נגד חוקי היקום.

      אם אנו
מתבוננים בעולמות חלופיים שהאדם יוצר לו, אזי אנו נוכחים לדעת שבעולמות אלו האדם
יוצר מערכות של חוקים שונים מאלו שבעולם הנגלה. בעולמות חלופיים אלו המוות מגורש,
בעולמות חלופיים אלו קיימת נצחיות.

     מושג הצדק
משמש את האדם במרדו נגד חוקי הקיום והוא מאפשר לו את יצירות העולמות החלופיים ששם
הוא משיג את משאלותיו לנצחיות.

      יהדות
מאוחרת שיצרה עולמות חלופיים לא עמדה על העובדה שיצירות אלו הן מנוגדות להשקפה
התנ"כית אשר השלימה עם חוקי הקיום, אשר הבינה שבריאה תיתכן רק אם לכל הישויות
מוקצב רק משך מוגבל.

     רק ההשקפה
הקיומית התנ"כית השלימה עם חוקי הקיום, עם חוקי הבריאה, לכן בהקשר מחשבת
התנ"ך לא קיים עולם חלופי. לפי ההשקפה הקיומית התנ"כית הצדק צריך להתממש
בעולם הנגלה. לכן הגיבורים התנ"כיים, כמו יוסף, משה, והגיבור הבדיוני איוב
מתוגמלים לבסוף בעולם הנגלה.

      לפי
ההשקפה התנ"כית, השקפה שיצרה עולם בתוך עולם, עולם לשוני עם חוקים שונים
מהחוקים הדטרמיניסטיים ביקום, גם האלוהות או ההשגחה היא חלק מעולם לשוני זה. ומאחר
שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני הזה, אזי לא תיתכן בהקשר התנ"כי טראגדיה
אנושית. לכן, לפי מחשבה מהפכנית זו אברהם יכול להתדיין עם ההשגחה ולבקש שסדום לא
תיחרב אם ימצאו בתוכה לפחות קומץ צדיקים.

      תופעת
הנביאים הוא הכרחי בהקשר להשקפה הקיומית התנ"כית, הנביאים הרואים את עצמם כפה
לאלוהות, הם השומרים על הצדק הקיומי, על מילויו בעולם הנגלה. לפי צדק קיומי זה
האלוהות אינה דורשת מהאדם קורבנות, שוחד, אלא היא דורשת מהאדם לקיים את המערכת
החברתית הקיומית.

      כל נסיון
ליצור עולמות חלופיים הוא למעשה מרד בעולמו המושלם של האלוהות, שיצרה עולם זה
בשמחה. אחרי חורבן בית ראשון השבים מהגלות למולדתם כבר לא האמינו שהעולם הנגלה הוא
מושלם, לכן הם גם השתיקו את הנביאים שהיו השומרים על עולם נגלה מושלם זה. השבים לא
הבינו שהם למעשה מורדים בהשקפה היסודית של התנ"ך, שהעולם שנברא הוא מושלם, הם
נתנו בכורה למסורת הכוהנית שהנביאים למעשה נלחמו בה, כך חזרו על הקרבת קורבנות, כך
חזרו על נוהג תרבויות אחרות והחלו ליצור עולמות חלופיים.

     השפה שהאדם
רכש או הוענקה לו, שתפקידה לשרת את האדם בחייו הקיומיים, להיטיב את מצבו, אינה
מסתפקת אף פעם בתפקיד זה בלבד, בפן המרדני שלה היא תמיד מסיתה את האדם לצאת נגד
חוקי הקיום המקציבים לישויות רק משך מוגבל, היא מסיתה את האדם לרצות בנצחיות שהוא
רצף, וברצף כזה אין קיום.

      צדק כערך
הוא לגיטימי רק כערך חברתי, באותו רגע שצדק רוצה לשנות סדרי עולם, צדק כזה הוא מרד
נגד הבריאה, צדק כזה הוא מרד נגד העולם המושלם שאלוהים ברא לפי פרק א' של ספר
בראשית.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 256 – גלגולי הצדק

     ראינו
שהאלגוריתם הלשוני מקהיל את האדם למען ליצור שפה, שאין לה משמעות ביחידות, לה
משמעות רק בקהילה. בשלב השני האלגוריתם הלשוני מוביל את האדם ליצור חוקה, מערכות
ערכיות למען הסדרת חיי הקהילה אבל גם למען שהאדם יוכל לתבע מהקהילה , את המגיע לו
ממנה, לדרוש גם מהישויות הנעלמות ביקום הגנה, תזונה.

      ערך הצדק
הוא תולדה של המערכות הערכיות, אם האדם מילא אחרי המערכות הערכיות הוא יכול לטעון
שהצדק לצדו לתבע מהקהילה, מהישויות הנעלמות ביקום את משאלותיו. אבל מילוי המערכות
הערכיות, המקנה ליחיד את ההרגשה שהצדק לצדו, שהוא ראוי, מעניק גם לאדם משמעות
לקיומו.

      יצירת
החוקה, ויצירת מערכות ערכיות, וכן יצירת צדק, הם מתאפשרים רק כיוון שהשפה הנה כלי
יצירה. אבל ראינו שחלק מהתרבויות בכלל לא מודעות למהות השפה, לא מודעות לכך שהשפה
העומדת לרשותם היא כלי יצירה. בכל זאת רוב התרבויות יוצרות חוקה, מערכות ערכיות,
כתוצאה מכך שהאלגוריתם הלשוני מוביל אותם לעשות כך, גם אם הם לא מודעים שבידם כלי
השפה היוצרת, הם מבצעים את המטלות האלו בצורה פרגמטית. אבל תרבויות, והן הרוב,
מאחר שהן לא מודעות למהות הכלי, כלי השפה, כלי היוצר, חסרים מושגים מסוימים. כך
השומרים, והרבה יותר מאוחר היוונים לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', שבלעדיו
האדם אינו יכול ליצור.

      אנחנו לא
נחזור כאן לדון בחסר זה בתרבויות מפותחות, שכבר דיברנו עליו בשעורים קודמים, אבל
אנו רוצים כאן לדון בכך, שחסר זה גרם לכך שלתרבויות אלו גם היה חסר מושג 'צדק',
צדק חברתי, צדק קוסמי. אבל האדם הלשוני גם כאשר אינו מודע למושגים מסוימים כמו
'רצון חופשי', היוצר את מושג ה'צדק', אינו מוותר עליו. מאחר שאנו לא יכולים כאן לדון
בכל התרבויות נסתפק לדון בתרבות היוונית שהיא תשתית התרבות המערבית.

      הטראגדיות
היווניות מצביעות על כך שהיוונים היו סבורים שעולמו של האדם אינו מתנהג לפי צדק.
הם האמינו שעולמו של האדם נשלט על-ידי גורל, או על-ידי החוקים הדטרמיניסטיים של
היקום. היוונים הקלאסיים לא הכירו את ההשקפה התנ"כית, לפיה העולם מתנהל לפי
צדק. עובדה זו היא תולדה היות ההשגחה חלק מהעולם הלשוני, עולם בתוך עולם, עולם שלו
חוקים שונים מאשר החוקים ביקום, חוקים שהם דטרמיניסטיים. בעולם התנ"כי
הלשוני  לאדם  'רצון חופשי', והאדם יוצר בו מערכות ערכיות, וגם
את ערך הצדק, ומאחר שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני, עולם זה מתנהל לפי צדק.

      אבל כפי
שנוכחנו לדעת היחיד בעולם דטרמיניסטי זה, בשליטת גורל, הזדקק ל'צדק'. כך אנו
רואים, שסוקראטס שנידון על-ידי עירו אתונה למוות, סבר שהוא בגלגול אחר יזכה שהעוול
שנגרם לו יתוקן. בדיאלוג פיידו סוקראטס לפני הוצאתו להורג, מספר לתלמידיו את
המיתוס האורפי על גלגול הנשמות, כאשר בגלגולים השונים הצדק שהופר מתוקן.

      אנו רואים
שאותו סוקראטס שלמעשה לא האמין בצדק חברתי, או לא האמין שהאדם צריך לפעל למען
גשומו, בכל זאת לא וויתר על צדק. הרי אותו סוקראטס בדיאלוג 'המשתה', מייעץ לתלמידו
אלקיבידס לא לעסוק בענייני חברה, לדאג רק לנשמתו. ובכן, אלקיבידס זה היה אדם
מושחת, בכל זאת סוקראטס התיחס אליו בחיבה, ולא דרש ממנו לנהג לפי כללי הצדק.
הדורות לא שמו לב לפרדוכס זה במחשבתו של סוקראטס.

      אבל אנו יכולים לדון בדבר הרבה יותר שכיח אצל
האדם, החושב שנגרם לא עוול, שנגרע ממנו צדק, בכל זאת הוא לא מוותר עליו. במקרה כזה
בהרבה תרבויות האדם יוצר עולמות חלופיים, שבהם האי צדק שנגרם לו יתוקן. האדם
המקופח יוצר עולם חלופי שבו הצדיקים, אלו שמלאו אחרי המערכות הערכיות זוכים לכך
שהם יתוגמלו.

     המשורר
דנטה יצר עולם חלופי בספריו 'הקומדיה האלוהית', שבו כל אויביו נמקים בגיהנום,
הצדיקים זוכים להתתגמל בגן-עדן. דנטה שהוגלה מעירו, לא השלים עם אי הצדק, יצר
לעצמו עולם חלופי ששם העוול שנגרם לו תוקן.

      אבל אנו
לא צריכים להפליג לתרבויות זרות, לראות שהאדם לא מוותר שצדקו יתוגמל, גם ביהדות
מאוחרת התפתחה האמונה בעולם חלופי ששם אי
הצדק  שנגרם  ליהודים יושב. יהדות מאוחרת פיתחה  אמונות אלו בהבדל ממה שאנו מוצאים במחשבת
התנ"ך, שבו, בעולם הנגלה, הצדיקים תמיד זוכים שצדקתם תצא לאור, גם אם הם היו
צריכים לעבור קודם מכשולים.

     היתה אמונה
עממית נוספת ביהדות בגלות, אמונה לפיה רק ליהודים יש נפש, בעוד שלאחרים יש רק רוח.
אם אמונה זו נראית תמוהה, בספריו של סולז'ניטצין, האסירים בגולג טענו טענה דומה
לזו של יהודים בגולה, אף הם נכסו רק לעצמם נשמה והחסירו אותה ממעניהם.

    אבל מושג
הצדק אינו משמש את בני אדם רק למען יתוגמלו אם נהגו לפי המערכות הערכיות, שהם
יתוגמלו על ידי הישיויות הנעלמות ביקום. מושג הצדק משמש את האדם גם כאמצעי נגד
חוקי הקיום המקציבים לו רק משך מוגבל, קיום מוגבל. אם כן מושג הצדק משמש את בני
האדם גם במרד שלהם נגד חוקי היקום.

      אם אנו
מתבוננים בעולמות חלופיים שהאדם יוצר לו, אזי אנו נוכחים לדעת שבעולמות אלו האדם
יוצר מערכות של חוקים שונים מאלו שבעולם הנגלה. בעולמות חלופיים אלו המוות מגורש,
בעולמות חלופיים אלו קיימת נצחיות.

     מושג הצדק
משמש את האדם במרדו נגד חוקי הקיום והוא מאפשר לו את יצירות העולמות החלופיים ששם
הוא משיג את משאלותיו לנצחיות.

      יהדות
מאוחרת שיצרה עולמות חלופיים לא עמדה על העובדה שיצירות אלו הן מנוגדות להשקפה
התנ"כית אשר השלימה עם חוקי הקיום, אשר הבינה שבריאה תיתכן רק אם לכל הישויות
מוקצב רק משך מוגבל.

     רק ההשקפה
הקיומית התנ"כית השלימה עם חוקי הקיום, עם חוקי הבריאה, לכן בהקשר מחשבת
התנ"ך לא קיים עולם חלופי. לפי ההשקפה הקיומית התנ"כית הצדק צריך להתממש
בעולם הנגלה. לכן הגיבורים התנ"כיים, כמו יוסף, משה, והגיבור הבדיוני איוב
מתוגמלים לבסוף בעולם הנגלה.

      לפי
ההשקפה התנ"כית, השקפה שיצרה עולם בתוך עולם, עולם לשוני עם חוקים שונים
מהחוקים הדטרמיניסטיים ביקום, גם האלוהות או ההשגחה היא חלק מעולם לשוני זה. ומאחר
שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני הזה, אזי לא תיתכן בהקשר התנ"כי טראגדיה
אנושית. לכן, לפי מחשבה מהפכנית זו אברהם יכול להתדיין עם ההשגחה ולבקש שסדום לא
תיחרב אם ימצאו בתוכה לפחות קומץ צדיקים.

      תופעת
הנביאים הוא הכרחי בהקשר להשקפה הקיומית התנ"כית, הנביאים הרואים את עצמם כפה
לאלוהות, הם השומרים על הצדק הקיומי, על מילויו בעולם הנגלה. לפי צדק קיומי זה
האלוהות אינה דורשת מהאדם קורבנות, שוחד, אלא היא דורשת מהאדם לקיים את המערכת
החברתית הקיומית.

      כל נסיון
ליצור עולמות חלופיים הוא למעשה מרד בעולמו המושלם של האלוהות, שיצרה עולם זה
בשמחה. אחרי חורבן בית ראשון השבים מהגלות למולדתם כבר לא האמינו שהעולם הנגלה הוא
מושלם, לכן הם גם השתיקו את הנביאים שהיו השומרים על עולם נגלה מושלם זה. השבים לא
הבינו שהם למעשה מורדים בהשקפה היסודית של התנ"ך, שהעולם שנברא הוא מושלם, הם
נתנו בכורה למסורת הכוהנית שהנביאים למעשה נלחמו בה, כך חזרו על הקרבת קורבנות, כך
חזרו על נוהג תרבויות אחרות והחלו ליצור עולמות חלופיים.

     השפה שהאדם
רכש או הוענקה לו, שתפקידה לשרת את האדם בחייו הקיומיים, להיטיב את מצבו, אינה
מסתפקת אף פעם בתפקיד זה בלבד, בפן המרדני שלה היא תמיד מסיתה את האדם לצאת נגד
חוקי הקיום המקציבים לישויות רק משך מוגבל, היא מסיתה את האדם לרצות בנצחיות שהוא
רצף, וברצף כזה אין קיום.

      צדק כערך
הוא לגיטימי רק כערך חברתי, באותו רגע שצדק רוצה לשנות סדרי עולם, צדק כזה הוא מרד
נגד הבריאה, צדק כזה הוא מרד נגד העולם המושלם שאלוהים ברא לפי פרק א' של ספר
בראשית.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 256 – גלגולי הצדק

     ראינו
שהאלגוריתם הלשוני מקהיל את האדם למען ליצור שפה, שאין לה משמעות ביחידות, לה
משמעות רק בקהילה. בשלב השני האלגוריתם הלשוני מוביל את האדם ליצור חוקה, מערכות
ערכיות למען הסדרת חיי הקהילה אבל גם למען שהאדם יוכל לתבע מהקהילה , את המגיע לו
ממנה, לדרוש גם מהישויות הנעלמות ביקום הגנה, תזונה.

      ערך הצדק
הוא תולדה של המערכות הערכיות, אם האדם מילא אחרי המערכות הערכיות הוא יכול לטעון
שהצדק לצדו לתבע מהקהילה, מהישויות הנעלמות ביקום את משאלותיו. אבל מילוי המערכות
הערכיות, המקנה ליחיד את ההרגשה שהצדק לצדו, שהוא ראוי, מעניק גם לאדם משמעות
לקיומו.

      יצירת
החוקה, ויצירת מערכות ערכיות, וכן יצירת צדק, הם מתאפשרים רק כיוון שהשפה הנה כלי
יצירה. אבל ראינו שחלק מהתרבויות בכלל לא מודעות למהות השפה, לא מודעות לכך שהשפה
העומדת לרשותם היא כלי יצירה. בכל זאת רוב התרבויות יוצרות חוקה, מערכות ערכיות,
כתוצאה מכך שהאלגוריתם הלשוני מוביל אותם לעשות כך, גם אם הם לא מודעים שבידם כלי
השפה היוצרת, הם מבצעים את המטלות האלו בצורה פרגמטית. אבל תרבויות, והן הרוב,
מאחר שהן לא מודעות למהות הכלי, כלי השפה, כלי היוצר, חסרים מושגים מסוימים. כך
השומרים, והרבה יותר מאוחר היוונים לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', שבלעדיו
האדם אינו יכול ליצור.

      אנחנו לא
נחזור כאן לדון בחסר זה בתרבויות מפותחות, שכבר דיברנו עליו בשעורים קודמים, אבל
אנו רוצים כאן לדון בכך, שחסר זה גרם לכך שלתרבויות אלו גם היה חסר מושג 'צדק',
צדק חברתי, צדק קוסמי. אבל האדם הלשוני גם כאשר אינו מודע למושגים מסוימים כמו
'רצון חופשי', היוצר את מושג ה'צדק', אינו מוותר עליו. מאחר שאנו לא יכולים כאן לדון
בכל התרבויות נסתפק לדון בתרבות היוונית שהיא תשתית התרבות המערבית.

      הטראגדיות
היווניות מצביעות על כך שהיוונים היו סבורים שעולמו של האדם אינו מתנהג לפי צדק.
הם האמינו שעולמו של האדם נשלט על-ידי גורל, או על-ידי החוקים הדטרמיניסטיים של
היקום. היוונים הקלאסיים לא הכירו את ההשקפה התנ"כית, לפיה העולם מתנהל לפי
צדק. עובדה זו היא תולדה היות ההשגחה חלק מהעולם הלשוני, עולם בתוך עולם, עולם שלו
חוקים שונים מאשר החוקים ביקום, חוקים שהם דטרמיניסטיים. בעולם התנ"כי
הלשוני  לאדם  'רצון חופשי', והאדם יוצר בו מערכות ערכיות, וגם
את ערך הצדק, ומאחר שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני, עולם זה מתנהל לפי צדק.

      אבל כפי
שנוכחנו לדעת היחיד בעולם דטרמיניסטי זה, בשליטת גורל, הזדקק ל'צדק'. כך אנו
רואים, שסוקראטס שנידון על-ידי עירו אתונה למוות, סבר שהוא בגלגול אחר יזכה שהעוול
שנגרם לו יתוקן. בדיאלוג פיידו סוקראטס לפני הוצאתו להורג, מספר לתלמידיו את
המיתוס האורפי על גלגול הנשמות, כאשר בגלגולים השונים הצדק שהופר מתוקן.

      אנו רואים
שאותו סוקראטס שלמעשה לא האמין בצדק חברתי, או לא האמין שהאדם צריך לפעל למען
גשומו, בכל זאת לא וויתר על צדק. הרי אותו סוקראטס בדיאלוג 'המשתה', מייעץ לתלמידו
אלקיבידס לא לעסוק בענייני חברה, לדאג רק לנשמתו. ובכן, אלקיבידס זה היה אדם
מושחת, בכל זאת סוקראטס התיחס אליו בחיבה, ולא דרש ממנו לנהג לפי כללי הצדק.
הדורות לא שמו לב לפרדוכס זה במחשבתו של סוקראטס.

      אבל אנו יכולים לדון בדבר הרבה יותר שכיח אצל
האדם, החושב שנגרם לא עוול, שנגרע ממנו צדק, בכל זאת הוא לא מוותר עליו. במקרה כזה
בהרבה תרבויות האדם יוצר עולמות חלופיים, שבהם האי צדק שנגרם לו יתוקן. האדם
המקופח יוצר עולם חלופי שבו הצדיקים, אלו שמלאו אחרי המערכות הערכיות זוכים לכך
שהם יתוגמלו.

     המשורר
דנטה יצר עולם חלופי בספריו 'הקומדיה האלוהית', שבו כל אויביו נמקים בגיהנום,
הצדיקים זוכים להתתגמל בגן-עדן. דנטה שהוגלה מעירו, לא השלים עם אי הצדק, יצר
לעצמו עולם חלופי ששם העוול שנגרם לו תוקן.

      אבל אנו
לא צריכים להפליג לתרבויות זרות, לראות שהאדם לא מוותר שצדקו יתוגמל, גם ביהדות
מאוחרת התפתחה האמונה בעולם חלופי ששם אי
הצדק  שנגרם  ליהודים יושב. יהדות מאוחרת פיתחה  אמונות אלו בהבדל ממה שאנו מוצאים במחשבת
התנ"ך, שבו, בעולם הנגלה, הצדיקים תמיד זוכים שצדקתם תצא לאור, גם אם הם היו
צריכים לעבור קודם מכשולים.

     היתה אמונה
עממית נוספת ביהדות בגלות, אמונה לפיה רק ליהודים יש נפש, בעוד שלאחרים יש רק רוח.
אם אמונה זו נראית תמוהה, בספריו של סולז'ניטצין, האסירים בגולג טענו טענה דומה
לזו של יהודים בגולה, אף הם נכסו רק לעצמם נשמה והחסירו אותה ממעניהם.

    אבל מושג
הצדק אינו משמש את בני אדם רק למען יתוגמלו אם נהגו לפי המערכות הערכיות, שהם
יתוגמלו על ידי הישיויות הנעלמות ביקום. מושג הצדק משמש את האדם גם כאמצעי נגד
חוקי הקיום המקציבים לו רק משך מוגבל, קיום מוגבל. אם כן מושג הצדק משמש את בני
האדם גם במרד שלהם נגד חוקי היקום.

      אם אנו
מתבוננים בעולמות חלופיים שהאדם יוצר לו, אזי אנו נוכחים לדעת שבעולמות אלו האדם
יוצר מערכות של חוקים שונים מאלו שבעולם הנגלה. בעולמות חלופיים אלו המוות מגורש,
בעולמות חלופיים אלו קיימת נצחיות.

     מושג הצדק
משמש את האדם במרדו נגד חוקי הקיום והוא מאפשר לו את יצירות העולמות החלופיים ששם
הוא משיג את משאלותיו לנצחיות.

      יהדות
מאוחרת שיצרה עולמות חלופיים לא עמדה על העובדה שיצירות אלו הן מנוגדות להשקפה
התנ"כית אשר השלימה עם חוקי הקיום, אשר הבינה שבריאה תיתכן רק אם לכל הישויות
מוקצב רק משך מוגבל.

     רק ההשקפה
הקיומית התנ"כית השלימה עם חוקי הקיום, עם חוקי הבריאה, לכן בהקשר מחשבת
התנ"ך לא קיים עולם חלופי. לפי ההשקפה הקיומית התנ"כית הצדק צריך להתממש
בעולם הנגלה. לכן הגיבורים התנ"כיים, כמו יוסף, משה, והגיבור הבדיוני איוב
מתוגמלים לבסוף בעולם הנגלה.

      לפי
ההשקפה התנ"כית, השקפה שיצרה עולם בתוך עולם, עולם לשוני עם חוקים שונים
מהחוקים הדטרמיניסטיים ביקום, גם האלוהות או ההשגחה היא חלק מעולם לשוני זה. ומאחר
שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני הזה, אזי לא תיתכן בהקשר התנ"כי טראגדיה
אנושית. לכן, לפי מחשבה מהפכנית זו אברהם יכול להתדיין עם ההשגחה ולבקש שסדום לא
תיחרב אם ימצאו בתוכה לפחות קומץ צדיקים.

      תופעת
הנביאים הוא הכרחי בהקשר להשקפה הקיומית התנ"כית, הנביאים הרואים את עצמם כפה
לאלוהות, הם השומרים על הצדק הקיומי, על מילויו בעולם הנגלה. לפי צדק קיומי זה
האלוהות אינה דורשת מהאדם קורבנות, שוחד, אלא היא דורשת מהאדם לקיים את המערכת
החברתית הקיומית.

      כל נסיון
ליצור עולמות חלופיים הוא למעשה מרד בעולמו המושלם של האלוהות, שיצרה עולם זה
בשמחה. אחרי חורבן בית ראשון השבים מהגלות למולדתם כבר לא האמינו שהעולם הנגלה הוא
מושלם, לכן הם גם השתיקו את הנביאים שהיו השומרים על עולם נגלה מושלם זה. השבים לא
הבינו שהם למעשה מורדים בהשקפה היסודית של התנ"ך, שהעולם שנברא הוא מושלם, הם
נתנו בכורה למסורת הכוהנית שהנביאים למעשה נלחמו בה, כך חזרו על הקרבת קורבנות, כך
חזרו על נוהג תרבויות אחרות והחלו ליצור עולמות חלופיים.

     השפה שהאדם
רכש או הוענקה לו, שתפקידה לשרת את האדם בחייו הקיומיים, להיטיב את מצבו, אינה
מסתפקת אף פעם בתפקיד זה בלבד, בפן המרדני שלה היא תמיד מסיתה את האדם לצאת נגד
חוקי הקיום המקציבים לישויות רק משך מוגבל, היא מסיתה את האדם לרצות בנצחיות שהוא
רצף, וברצף כזה אין קיום.

      צדק כערך
הוא לגיטימי רק כערך חברתי, באותו רגע שצדק רוצה לשנות סדרי עולם, צדק כזה הוא מרד
נגד הבריאה, צדק כזה הוא מרד נגד העולם המושלם שאלוהים ברא לפי פרק א' של ספר
בראשית.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 256 – גלגולי הצדק

     ראינו
שהאלגוריתם הלשוני מקהיל את האדם למען ליצור שפה, שאין לה משמעות ביחידות, לה
משמעות רק בקהילה. בשלב השני האלגוריתם הלשוני מוביל את האדם ליצור חוקה, מערכות
ערכיות למען הסדרת חיי הקהילה אבל גם למען שהאדם יוכל לתבע מהקהילה , את המגיע לו
ממנה, לדרוש גם מהישויות הנעלמות ביקום הגנה, תזונה.

      ערך הצדק
הוא תולדה של המערכות הערכיות, אם האדם מילא אחרי המערכות הערכיות הוא יכול לטעון
שהצדק לצדו לתבע מהקהילה, מהישויות הנעלמות ביקום את משאלותיו. אבל מילוי המערכות
הערכיות, המקנה ליחיד את ההרגשה שהצדק לצדו, שהוא ראוי, מעניק גם לאדם משמעות
לקיומו.

      יצירת
החוקה, ויצירת מערכות ערכיות, וכן יצירת צדק, הם מתאפשרים רק כיוון שהשפה הנה כלי
יצירה. אבל ראינו שחלק מהתרבויות בכלל לא מודעות למהות השפה, לא מודעות לכך שהשפה
העומדת לרשותם היא כלי יצירה. בכל זאת רוב התרבויות יוצרות חוקה, מערכות ערכיות,
כתוצאה מכך שהאלגוריתם הלשוני מוביל אותם לעשות כך, גם אם הם לא מודעים שבידם כלי
השפה היוצרת, הם מבצעים את המטלות האלו בצורה פרגמטית. אבל תרבויות, והן הרוב,
מאחר שהן לא מודעות למהות הכלי, כלי השפה, כלי היוצר, חסרים מושגים מסוימים. כך
השומרים, והרבה יותר מאוחר היוונים לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', שבלעדיו
האדם אינו יכול ליצור.

      אנחנו לא
נחזור כאן לדון בחסר זה בתרבויות מפותחות, שכבר דיברנו עליו בשעורים קודמים, אבל
אנו רוצים כאן לדון בכך, שחסר זה גרם לכך שלתרבויות אלו גם היה חסר מושג 'צדק',
צדק חברתי, צדק קוסמי. אבל האדם הלשוני גם כאשר אינו מודע למושגים מסוימים כמו
'רצון חופשי', היוצר את מושג ה'צדק', אינו מוותר עליו. מאחר שאנו לא יכולים כאן לדון
בכל התרבויות נסתפק לדון בתרבות היוונית שהיא תשתית התרבות המערבית.

      הטראגדיות
היווניות מצביעות על כך שהיוונים היו סבורים שעולמו של האדם אינו מתנהג לפי צדק.
הם האמינו שעולמו של האדם נשלט על-ידי גורל, או על-ידי החוקים הדטרמיניסטיים של
היקום. היוונים הקלאסיים לא הכירו את ההשקפה התנ"כית, לפיה העולם מתנהל לפי
צדק. עובדה זו היא תולדה היות ההשגחה חלק מהעולם הלשוני, עולם בתוך עולם, עולם שלו
חוקים שונים מאשר החוקים ביקום, חוקים שהם דטרמיניסטיים. בעולם התנ"כי
הלשוני  לאדם  'רצון חופשי', והאדם יוצר בו מערכות ערכיות, וגם
את ערך הצדק, ומאחר שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני, עולם זה מתנהל לפי צדק.

      אבל כפי
שנוכחנו לדעת היחיד בעולם דטרמיניסטי זה, בשליטת גורל, הזדקק ל'צדק'. כך אנו
רואים, שסוקראטס שנידון על-ידי עירו אתונה למוות, סבר שהוא בגלגול אחר יזכה שהעוול
שנגרם לו יתוקן. בדיאלוג פיידו סוקראטס לפני הוצאתו להורג, מספר לתלמידיו את
המיתוס האורפי על גלגול הנשמות, כאשר בגלגולים השונים הצדק שהופר מתוקן.

      אנו רואים
שאותו סוקראטס שלמעשה לא האמין בצדק חברתי, או לא האמין שהאדם צריך לפעל למען
גשומו, בכל זאת לא וויתר על צדק. הרי אותו סוקראטס בדיאלוג 'המשתה', מייעץ לתלמידו
אלקיבידס לא לעסוק בענייני חברה, לדאג רק לנשמתו. ובכן, אלקיבידס זה היה אדם
מושחת, בכל זאת סוקראטס התיחס אליו בחיבה, ולא דרש ממנו לנהג לפי כללי הצדק.
הדורות לא שמו לב לפרדוכס זה במחשבתו של סוקראטס.

      אבל אנו יכולים לדון בדבר הרבה יותר שכיח אצל
האדם, החושב שנגרם לא עוול, שנגרע ממנו צדק, בכל זאת הוא לא מוותר עליו. במקרה כזה
בהרבה תרבויות האדם יוצר עולמות חלופיים, שבהם האי צדק שנגרם לו יתוקן. האדם
המקופח יוצר עולם חלופי שבו הצדיקים, אלו שמלאו אחרי המערכות הערכיות זוכים לכך
שהם יתוגמלו.

     המשורר
דנטה יצר עולם חלופי בספריו 'הקומדיה האלוהית', שבו כל אויביו נמקים בגיהנום,
הצדיקים זוכים להתתגמל בגן-עדן. דנטה שהוגלה מעירו, לא השלים עם אי הצדק, יצר
לעצמו עולם חלופי ששם העוול שנגרם לו תוקן.

      אבל אנו
לא צריכים להפליג לתרבויות זרות, לראות שהאדם לא מוותר שצדקו יתוגמל, גם ביהדות
מאוחרת התפתחה האמונה בעולם חלופי ששם אי
הצדק  שנגרם  ליהודים יושב. יהדות מאוחרת פיתחה  אמונות אלו בהבדל ממה שאנו מוצאים במחשבת
התנ"ך, שבו, בעולם הנגלה, הצדיקים תמיד זוכים שצדקתם תצא לאור, גם אם הם היו
צריכים לעבור קודם מכשולים.

     היתה אמונה
עממית נוספת ביהדות בגלות, אמונה לפיה רק ליהודים יש נפש, בעוד שלאחרים יש רק רוח.
אם אמונה זו נראית תמוהה, בספריו של סולז'ניטצין, האסירים בגולג טענו טענה דומה
לזו של יהודים בגולה, אף הם נכסו רק לעצמם נשמה והחסירו אותה ממעניהם.

    אבל מושג
הצדק אינו משמש את בני אדם רק למען יתוגמלו אם נהגו לפי המערכות הערכיות, שהם
יתוגמלו על ידי הישיויות הנעלמות ביקום. מושג הצדק משמש את האדם גם כאמצעי נגד
חוקי הקיום המקציבים לו רק משך מוגבל, קיום מוגבל. אם כן מושג הצדק משמש את בני
האדם גם במרד שלהם נגד חוקי היקום.

      אם אנו
מתבוננים בעולמות חלופיים שהאדם יוצר לו, אזי אנו נוכחים לדעת שבעולמות אלו האדם
יוצר מערכות של חוקים שונים מאלו שבעולם הנגלה. בעולמות חלופיים אלו המוות מגורש,
בעולמות חלופיים אלו קיימת נצחיות.

     מושג הצדק
משמש את האדם במרדו נגד חוקי הקיום והוא מאפשר לו את יצירות העולמות החלופיים ששם
הוא משיג את משאלותיו לנצחיות.

      יהדות
מאוחרת שיצרה עולמות חלופיים לא עמדה על העובדה שיצירות אלו הן מנוגדות להשקפה
התנ"כית אשר השלימה עם חוקי הקיום, אשר הבינה שבריאה תיתכן רק אם לכל הישויות
מוקצב רק משך מוגבל.

     רק ההשקפה
הקיומית התנ"כית השלימה עם חוקי הקיום, עם חוקי הבריאה, לכן בהקשר מחשבת
התנ"ך לא קיים עולם חלופי. לפי ההשקפה הקיומית התנ"כית הצדק צריך להתממש
בעולם הנגלה. לכן הגיבורים התנ"כיים, כמו יוסף, משה, והגיבור הבדיוני איוב
מתוגמלים לבסוף בעולם הנגלה.

      לפי
ההשקפה התנ"כית, השקפה שיצרה עולם בתוך עולם, עולם לשוני עם חוקים שונים
מהחוקים הדטרמיניסטיים ביקום, גם האלוהות או ההשגחה היא חלק מעולם לשוני זה. ומאחר
שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני הזה, אזי לא תיתכן בהקשר התנ"כי טראגדיה
אנושית. לכן, לפי מחשבה מהפכנית זו אברהם יכול להתדיין עם ההשגחה ולבקש שסדום לא
תיחרב אם ימצאו בתוכה לפחות קומץ צדיקים.

      תופעת
הנביאים הוא הכרחי בהקשר להשקפה הקיומית התנ"כית, הנביאים הרואים את עצמם כפה
לאלוהות, הם השומרים על הצדק הקיומי, על מילויו בעולם הנגלה. לפי צדק קיומי זה
האלוהות אינה דורשת מהאדם קורבנות, שוחד, אלא היא דורשת מהאדם לקיים את המערכת
החברתית הקיומית.

      כל נסיון
ליצור עולמות חלופיים הוא למעשה מרד בעולמו המושלם של האלוהות, שיצרה עולם זה
בשמחה. אחרי חורבן בית ראשון השבים מהגלות למולדתם כבר לא האמינו שהעולם הנגלה הוא
מושלם, לכן הם גם השתיקו את הנביאים שהיו השומרים על עולם נגלה מושלם זה. השבים לא
הבינו שהם למעשה מורדים בהשקפה היסודית של התנ"ך, שהעולם שנברא הוא מושלם, הם
נתנו בכורה למסורת הכוהנית שהנביאים למעשה נלחמו בה, כך חזרו על הקרבת קורבנות, כך
חזרו על נוהג תרבויות אחרות והחלו ליצור עולמות חלופיים.

     השפה שהאדם
רכש או הוענקה לו, שתפקידה לשרת את האדם בחייו הקיומיים, להיטיב את מצבו, אינה
מסתפקת אף פעם בתפקיד זה בלבד, בפן המרדני שלה היא תמיד מסיתה את האדם לצאת נגד
חוקי הקיום המקציבים לישויות רק משך מוגבל, היא מסיתה את האדם לרצות בנצחיות שהוא
רצף, וברצף כזה אין קיום.

      צדק כערך
הוא לגיטימי רק כערך חברתי, באותו רגע שצדק רוצה לשנות סדרי עולם, צדק כזה הוא מרד
נגד הבריאה, צדק כזה הוא מרד נגד העולם המושלם שאלוהים ברא לפי פרק א' של ספר
בראשית.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 256 – גלגולי הצדק

     ראינו
שהאלגוריתם הלשוני מקהיל את האדם למען ליצור שפה, שאין לה משמעות ביחידות, לה
משמעות רק בקהילה. בשלב השני האלגוריתם הלשוני מוביל את האדם ליצור חוקה, מערכות
ערכיות למען הסדרת חיי הקהילה אבל גם למען שהאדם יוכל לתבע מהקהילה , את המגיע לו
ממנה, לדרוש גם מהישויות הנעלמות ביקום הגנה, תזונה.

      ערך הצדק
הוא תולדה של המערכות הערכיות, אם האדם מילא אחרי המערכות הערכיות הוא יכול לטעון
שהצדק לצדו לתבע מהקהילה, מהישויות הנעלמות ביקום את משאלותיו. אבל מילוי המערכות
הערכיות, המקנה ליחיד את ההרגשה שהצדק לצדו, שהוא ראוי, מעניק גם לאדם משמעות
לקיומו.

      יצירת
החוקה, ויצירת מערכות ערכיות, וכן יצירת צדק, הם מתאפשרים רק כיוון שהשפה הנה כלי
יצירה. אבל ראינו שחלק מהתרבויות בכלל לא מודעות למהות השפה, לא מודעות לכך שהשפה
העומדת לרשותם היא כלי יצירה. בכל זאת רוב התרבויות יוצרות חוקה, מערכות ערכיות,
כתוצאה מכך שהאלגוריתם הלשוני מוביל אותם לעשות כך, גם אם הם לא מודעים שבידם כלי
השפה היוצרת, הם מבצעים את המטלות האלו בצורה פרגמטית. אבל תרבויות, והן הרוב,
מאחר שהן לא מודעות למהות הכלי, כלי השפה, כלי היוצר, חסרים מושגים מסוימים. כך
השומרים, והרבה יותר מאוחר היוונים לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', שבלעדיו
האדם אינו יכול ליצור.

      אנחנו לא
נחזור כאן לדון בחסר זה בתרבויות מפותחות, שכבר דיברנו עליו בשעורים קודמים, אבל
אנו רוצים כאן לדון בכך, שחסר זה גרם לכך שלתרבויות אלו גם היה חסר מושג 'צדק',
צדק חברתי, צדק קוסמי. אבל האדם הלשוני גם כאשר אינו מודע למושגים מסוימים כמו
'רצון חופשי', היוצר את מושג ה'צדק', אינו מוותר עליו. מאחר שאנו לא יכולים כאן לדון
בכל התרבויות נסתפק לדון בתרבות היוונית שהיא תשתית התרבות המערבית.

      הטראגדיות
היווניות מצביעות על כך שהיוונים היו סבורים שעולמו של האדם אינו מתנהג לפי צדק.
הם האמינו שעולמו של האדם נשלט על-ידי גורל, או על-ידי החוקים הדטרמיניסטיים של
היקום. היוונים הקלאסיים לא הכירו את ההשקפה התנ"כית, לפיה העולם מתנהל לפי
צדק. עובדה זו היא תולדה היות ההשגחה חלק מהעולם הלשוני, עולם בתוך עולם, עולם שלו
חוקים שונים מאשר החוקים ביקום, חוקים שהם דטרמיניסטיים. בעולם התנ"כי
הלשוני  לאדם  'רצון חופשי', והאדם יוצר בו מערכות ערכיות, וגם
את ערך הצדק, ומאחר שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני, עולם זה מתנהל לפי צדק.

      אבל כפי
שנוכחנו לדעת היחיד בעולם דטרמיניסטי זה, בשליטת גורל, הזדקק ל'צדק'. כך אנו
רואים, שסוקראטס שנידון על-ידי עירו אתונה למוות, סבר שהוא בגלגול אחר יזכה שהעוול
שנגרם לו יתוקן. בדיאלוג פיידו סוקראטס לפני הוצאתו להורג, מספר לתלמידיו את
המיתוס האורפי על גלגול הנשמות, כאשר בגלגולים השונים הצדק שהופר מתוקן.

      אנו רואים
שאותו סוקראטס שלמעשה לא האמין בצדק חברתי, או לא האמין שהאדם צריך לפעל למען
גשומו, בכל זאת לא וויתר על צדק. הרי אותו סוקראטס בדיאלוג 'המשתה', מייעץ לתלמידו
אלקיבידס לא לעסוק בענייני חברה, לדאג רק לנשמתו. ובכן, אלקיבידס זה היה אדם
מושחת, בכל זאת סוקראטס התיחס אליו בחיבה, ולא דרש ממנו לנהג לפי כללי הצדק.
הדורות לא שמו לב לפרדוכס זה במחשבתו של סוקראטס.

      אבל אנו יכולים לדון בדבר הרבה יותר שכיח אצל
האדם, החושב שנגרם לא עוול, שנגרע ממנו צדק, בכל זאת הוא לא מוותר עליו. במקרה כזה
בהרבה תרבויות האדם יוצר עולמות חלופיים, שבהם האי צדק שנגרם לו יתוקן. האדם
המקופח יוצר עולם חלופי שבו הצדיקים, אלו שמלאו אחרי המערכות הערכיות זוכים לכך
שהם יתוגמלו.

     המשורר
דנטה יצר עולם חלופי בספריו 'הקומדיה האלוהית', שבו כל אויביו נמקים בגיהנום,
הצדיקים זוכים להתתגמל בגן-עדן. דנטה שהוגלה מעירו, לא השלים עם אי הצדק, יצר
לעצמו עולם חלופי ששם העוול שנגרם לו תוקן.

      אבל אנו
לא צריכים להפליג לתרבויות זרות, לראות שהאדם לא מוותר שצדקו יתוגמל, גם ביהדות
מאוחרת התפתחה האמונה בעולם חלופי ששם אי
הצדק  שנגרם  ליהודים יושב. יהדות מאוחרת פיתחה  אמונות אלו בהבדל ממה שאנו מוצאים במחשבת
התנ"ך, שבו, בעולם הנגלה, הצדיקים תמיד זוכים שצדקתם תצא לאור, גם אם הם היו
צריכים לעבור קודם מכשולים.

     היתה אמונה
עממית נוספת ביהדות בגלות, אמונה לפיה רק ליהודים יש נפש, בעוד שלאחרים יש רק רוח.
אם אמונה זו נראית תמוהה, בספריו של סולז'ניטצין, האסירים בגולג טענו טענה דומה
לזו של יהודים בגולה, אף הם נכסו רק לעצמם נשמה והחסירו אותה ממעניהם.

    אבל מושג
הצדק אינו משמש את בני אדם רק למען יתוגמלו אם נהגו לפי המערכות הערכיות, שהם
יתוגמלו על ידי הישיויות הנעלמות ביקום. מושג הצדק משמש את האדם גם כאמצעי נגד
חוקי הקיום המקציבים לו רק משך מוגבל, קיום מוגבל. אם כן מושג הצדק משמש את בני
האדם גם במרד שלהם נגד חוקי היקום.

      אם אנו
מתבוננים בעולמות חלופיים שהאדם יוצר לו, אזי אנו נוכחים לדעת שבעולמות אלו האדם
יוצר מערכות של חוקים שונים מאלו שבעולם הנגלה. בעולמות חלופיים אלו המוות מגורש,
בעולמות חלופיים אלו קיימת נצחיות.

     מושג הצדק
משמש את האדם במרדו נגד חוקי הקיום והוא מאפשר לו את יצירות העולמות החלופיים ששם
הוא משיג את משאלותיו לנצחיות.

      יהדות
מאוחרת שיצרה עולמות חלופיים לא עמדה על העובדה שיצירות אלו הן מנוגדות להשקפה
התנ"כית אשר השלימה עם חוקי הקיום, אשר הבינה שבריאה תיתכן רק אם לכל הישויות
מוקצב רק משך מוגבל.

     רק ההשקפה
הקיומית התנ"כית השלימה עם חוקי הקיום, עם חוקי הבריאה, לכן בהקשר מחשבת
התנ"ך לא קיים עולם חלופי. לפי ההשקפה הקיומית התנ"כית הצדק צריך להתממש
בעולם הנגלה. לכן הגיבורים התנ"כיים, כמו יוסף, משה, והגיבור הבדיוני איוב
מתוגמלים לבסוף בעולם הנגלה.

      לפי
ההשקפה התנ"כית, השקפה שיצרה עולם בתוך עולם, עולם לשוני עם חוקים שונים
מהחוקים הדטרמיניסטיים ביקום, גם האלוהות או ההשגחה היא חלק מעולם לשוני זה. ומאחר
שהאלוהות היא חלק מהעולם הלשוני הזה, אזי לא תיתכן בהקשר התנ"כי טראגדיה
אנושית. לכן, לפי מחשבה מהפכנית זו אברהם יכול להתדיין עם ההשגחה ולבקש שסדום לא
תיחרב אם ימצאו בתוכה לפחות קומץ צדיקים.

      תופעת
הנביאים הוא הכרחי בהקשר להשקפה הקיומית התנ"כית, הנביאים הרואים את עצמם כפה
לאלוהות, הם השומרים על הצדק הקיומי, על מילויו בעולם הנגלה. לפי צדק קיומי זה
האלוהות אינה דורשת מהאדם קורבנות, שוחד, אלא היא דורשת מהאדם לקיים את המערכת
החברתית הקיומית.

      כל נסיון
ליצור עולמות חלופיים הוא למעשה מרד בעולמו המושלם של האלוהות, שיצרה עולם זה
בשמחה. אחרי חורבן בית ראשון השבים מהגלות למולדתם כבר לא האמינו שהעולם הנגלה הוא
מושלם, לכן הם גם השתיקו את הנביאים שהיו השומרים על עולם נגלה מושלם זה. השבים לא
הבינו שהם למעשה מורדים בהשקפה היסודית של התנ"ך, שהעולם שנברא הוא מושלם, הם
נתנו בכורה למסורת הכוהנית שהנביאים למעשה נלחמו בה, כך חזרו על הקרבת קורבנות, כך
חזרו על נוהג תרבויות אחרות והחלו ליצור עולמות חלופיים.

     השפה שהאדם
רכש או הוענקה לו, שתפקידה לשרת את האדם בחייו הקיומיים, להיטיב את מצבו, אינה
מסתפקת אף פעם בתפקיד זה בלבד, בפן המרדני שלה היא תמיד מסיתה את האדם לצאת נגד
חוקי הקיום המקציבים לישויות רק משך מוגבל, היא מסיתה את האדם לרצות בנצחיות שהוא
רצף, וברצף כזה אין קיום.

      צדק כערך
הוא לגיטימי רק כערך חברתי, באותו רגע שצדק רוצה לשנות סדרי עולם, צדק כזה הוא מרד
נגד הבריאה, צדק כזה הוא מרד נגד העולם המושלם שאלוהים ברא לפי פרק א' של ספר
בראשית.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: