אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 259 – האדם-האל, ג'

ה

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 259 – האדם-האל, ג'

     אם ההבטחות לשינוי סדרי עולם של השליחים פאול ויוחנן בשם ישוע לא התקיימו, כיוון שחוקי הקיום לא מאפשרים את זה, השאיפה לשינוי סדרי עולם לא פסקו. לותר, הרפורמטור, מתחילת המרד שלו בכנסיה הקאתולית בשנת 1517 , ב-95 התיזות שלו, ניסה להוכיח שההבטחות בשמו של ישוע לא התגשמו, שהכנסיה הקאתולית המתימרת להיות מלכות שמיים היא מושחתת, לכן בהדרגתיות הוא הגיע למסקנה שיש להמליך את יריבו של ישוע, את השטן, ואולי זה עם אמצעיו המאגיים יבצע את השינויים.

     ברור שלותר לא טען את הדברים האלו מיד, הרי הוא פחד שיוכרז כמין, יועלה על המוקד, כפי שהיה גורלם של אחרים שמרדו בכנסיה, למשל, הוס הצ'כי. אבל בהדרגתיות, כאשר פחדו נעלם, כיוון שנסיכי גרמניה תמכו בו, הוא בספרו המפורסם בשם: 'על העדר רצון חופשי', המליך את השטן כנכסיך העולם הנגלה.

      אבל שדון זה, השטן, מיצירת איוב, זכה כבר למעמד בראשית הנצרות כאויב ישוע. אבל לותר שהמליך אותו תחת ישוע, לא השלים את המלאכה, עדיין הוא לא מינה אדם-אל, אשר יתבע מהאלוהות החדשה הזו שינוי סדרי עולם. את המלאכה הזו השלים המשורר גיתה, שחולל דרמטיזציה של תיאולוגית לותר ביצירתו הבדיונית 'פאוסט'.

      ביצירתו הבדיונית 'פאוסט', השדון מדרמת איוב, הפך אצל גיתה ל'מפיסטו', הממונה על כח ועל מאגיה. ובכן אם ישוע החלשלוש לא הוביל לשינוי סדרי עולם, המאגיה של האל החדש, שאותו המליך לותר יוכל להגשים את ההבטחה, יוכל לממש שינוי סדרי עולם, אם לא שינוי סדרי עולם, לפחות שינוי בחיי אדם. אבל למען שינוי סדרי עולם היה צורך בדמות, אדם-אל חדש, שיתבע את השינוי הזה. גיתה מצא בדמות היסטורית, אלכימאי ד"ר פאוסטוס, שחי בימיו של לותר 'אדם-אל כזה. על האלכימאי ד"ר פאוסטוס נכתבו לגנדות בגרמניה על מעשי כשפים שלו.

     ובכן, גיתה מצא בדמותו של אלכימאי זה גיבור לדרמה הקוסמית שלו. גיתה היותר מאוחר מלותר, למעלה ממאתיים שנה, הבין כמה דברים שקודמו לא הבין. שלמען ששלטונו של מפיסטו יכון ממש, יש לבטל את עקרונו של השליח יוחנן, שראה את ישוע כמיצג את ה'דבר', את השפה. הרי האל החדש מפיסטו אינו התגלמות ה'דבר', הוא התגלמות 'כח' ו'מאגיה'. לכן גיתה במונולוג של גיבורו פאוסט, האדם-האל החדש, מבטל את עקרונו של יוחנן 'בראשית היה הדבר', ובמקום זה מעמיד את עקרונו, 'בראשית היה המעשה', הכוונה למעשה כוחני, למעשה מאגי.

       בפרולוג של היצירה הזו של גיתה, שהיא חוברה על ידו יותר מאוחר מאשר החלק הראשון של הדרמה, אנו נמצאים בעולמות עליונים. בעולמות עליונים אלו השליט, האלוהות היא ישות זקנה מגוחכת, והבן האהוב שלה הוא 'מפיסטו', שנשלח על-ידה לזרז את האדם. מקומו של ישוע נפקד לגמרי בעולם עליון זה.

      אבל מטרת הדרמה היא להציג את הגיבור, האדם-האל החדש, פאוסט, אשר אינו מרוצה מסדרי העולם. לכן אנו פוגשים את הגיבור פאוסט, המשמיע מונולוג לפיו גורלו שנגזר עליו כאדם, אינו לפי רוחו. במונולוג זה פאוסט משמיע את טענותיו נגד הקיום שגוזרים על האדם משך קיום מוגבל. אבל גיבורינו, פאוסט, אינו רק משמיע טענות נגד חוקי הקיום, הוא יוצא חוצץ נגד כל הערכים האנושיים.

     ברוב טענותיו של פאוסט נגד הערכים המקודשים על ידי בני אדם, הוא מגיע לברית החדשה, לבשורתו של השליח יוחנן, אשר מתחיל את בשורתו בפסוק המפורסם, 'בראשית היה הדבר', בהמשך טוען שישוע הוא התגלמות הדבר. כפי שכבר הזכרנו, פאוסט יוצא נגד מסר זה של השליח יוחנן, הרי הוא רוצה בשינוי סדרי העולם, והמסר הזה לא ממש את עצמו. לכן, הוא בוחר ב'מעשה'.

      אנחנו רואים שגיתה משתמש בכל המושגים הישנים ועושה להם טרנספורמציה. כך הוא משתמש במושג 'ברית', אבל לא ברית עם האלוהות, לא ברית עם ישוע, אלא ברית עם האלוהות החדשה, מפיסטו, השטן, שלותר המליך אותו על העולם הנגלה.

      גיתה ביצירה זו בדומה רבו, לותר, יוצא נגד כל ערכי הכנסיה, הוא רוצה להוכיח שהמיסה, הטכס המיסטי, אינו שונה במהותו ממעשים מאגיים. בצורה כזו גיתה רוצה להצדיק את הברית שלו עם הממונה על מאגיה, מפיסטו.

      אנחנו כאן חוזרים על כל הערכים של היצירה הבדיונית הזו של גיתה, למען לבדוק האם האלוהות החדשה הממונה על מאגיה, בהבדל מישוע, תוכל לממש את משאלותיו של האדם-האל, פאוסט, את משאלותיהם של בני אדם.

      ובכן, כפי שכבר הזכרנו פעמים רבות, פאוסט רוצה נעורים נצחיים, פאוסט רוצה אהבה נצחית, פאוסט רוצה להדמות לאיתני הטבע, פאוסט רוצה שלטון בממלכתו בלי שתוף פעולה של אנשים שווים לו, הוא רוצה שלטון על עבדים.

      כל היצירה הזו של גיתה שנעשתה תשתית הרייך השלישי גרמה למנהיגי רייך זה לרצות שלטון עולמי, שאותו רצו להשיג על-ידי כוחנות, על-ידי אמצעים מאגיים.

     אנשי הרייך השלישי ראו את עצמם כאנשים נבחרים, הם השתמשו לא רק במושגיו של גיתה ביצירתו פאוסט, הם השתמשו גם במושגיו של ניטשה אשר פישט את הקוסמולוגיה ואת הערכים שאותם יצר גיתה ביצירתו.

       אנחנו יכולים לראות שקשה לבני אדם להמציא ערכים ומושגים חדשים, הם תמיד משתמשים במושגים ישנים ועושים להם טרנספורמציה. כך, ראינו שגיתה משתמש במושג 'הברית', אבל ברית עם מפיסטו הדורש מהגיבור, האדם-האל החדש, פאוסט, כתמורה את נשמתו. גם ניטשה שבצורה פשטנית חזר על האידיאלים של גיתה, אף הוא רצה בשנוי הערכים הישנים של הכנסיה הקאתולית, לא נמלט מערכים קודמים, כך כל המושג שלו 'אדם עליון', אינו אלא המושג התנ"כי של הנבחרים, אבל אם הנבחרים בתנ"ך מתחיבים למלא אחרי הצווים, הערכים האלוהיים, לפי ניטשה האדם העליון, הנבחר החדש, מצטיין בכך שהוא מתעלה על הערכים הקודמים, ומה נעשה האידיאל של ניטשה, 'הרצון לכח'.

      ברור ש'הרצון לכח' של ניטשה הוא חזרה על האידיאל שאנו מוצאים ביצירה בדיונית 'פאוסט'. הרי אדם-אל חדש זה מתחבר למפיסו המעניק לו אמצעי של כח, לא רק כח, אלא כח מלווה ביכולות מאגיות. כך גיבור זה בחלק השני של הדרמה הזו של גיתה, מנצח את אויבי הקיסר בסיוע אמצעים מאגיים שמפיסטו מעניק לו.

     ובכן, החברה הגרמנית, הלותרנית קיבלה ממשורריה, מהוגיה את ההתר להשתמש בכוחנות מאגית למען להשתלט על העולם ולחולל בעולם סדר חדש.

     עכשיו נשאלת השאלה עם מאגיה צולחת לשנות סדרי עולם. כבר המצרים העתיקים השתמשו במאגיה, בהשבעות שהיו צריכות להעביר את הנפטר על כל המהמורות בדרכם לעולם חלופי, לקיום נצחי. המצרים העתיקים יחוסו לשפה יכולת מאגית, יחוסו לשם פן מאגי. אבל לא רק המצרים השתמשו במאגיה ורצו להשיג באמצעותה את משאלותיהם. בספריתו של המלך האשורי החשוב האחרון, ספריה שהתגלתה בחפירות ארכיאולוגיות, רוב הכתבים הם כתבים מאגיים.

     ובכן, האשורים, בדומה לאנשי הרייך השלישי שרצו שלטון עולמי, היו העם האכזרי ביותר בימי קדם, חשבו אף הם שבאמצעים מאגיים הם יצלחו במשימתם, כיבוש העולם ושלטון על כל העמים, שאותם שעבדו.

      אבל כפי שאנו ראינו שהציפיות האפוקליפטיות הנוצריות על שינוי סדרי עולם לא התגשמו, אפילו אם הם דמו, כמו השליח פאול, שתמורת קורבנו הקוסמי של שוע סדרי עולם ישתנו. כפי שהזכרנו שציפיות כאלו מושמות לאל על-ידי חוקי הקיום.

     ובכן, הציפיות של אנשי הרייך השלישי, שציפו שהאל החדש  שאותו המליך הרפורמטור לותר, שבתיווך האל-אדם החדש, פאוסט, שפטרונו מפיסטו העניק לו כוח מאגי, לא יכלו להתגשם, מאגיה אינה יותר יעילה מאשר טכסים מיסטיים נוסח, המיסה, לא יותר יעילים מאשר קורבן קוסמי, נוסח קורבנו של ישוע.

      האדם מנסה לכפות על חוקי הקיום משאלות המנוגדות לחוקי הבריאה, היתכנו רק אם הם מבוססים על קיצוב, במקרה של האדם קיצוב משך קיומו. כל המרידות של האדם במשך ההיסטוריה האנושית, עד היום הזה לא צלחו. הרי אנו יושבים על גרם שמימי קטן, שהוא תופעה אנומלית ביקום,  והאדם על גרם שמימי קטן זה, הוא תופעה אנומלית נוספת, רוצה ריבונות על היקום האין-סופי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: