אוניברסיטה ווירטואלי – שעור 261 – בחירת הרע

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 261  – בחירת הרע

     חוקי הקיום ביקום הם דטרמיניסטיים, יוצרים ישויות מקובעות, מנכרים אותן אחת מרעותה, יוצרים ביניהן אין, למען לא יווצר רצף. בעולמו הלשוני של האדם, האלגוריתם הלשוני העניק ליחיד אוטונומיה מוגבלת, רצון חופשי, כך שבידיו היכולת ליצור. אבל לאדם ניתנה גם על-ידי האלגוריתם הלשוני הברירה לבחר בין 'טוב לרע'.

     מה פירוש לבחר ב'רע'? אנחנו צריכים ללכת בעקבות מחבר משל 'עץ הדעת' על שלושת חלקיו של המשל. בחלק השני של המשל נאמר על-ידי הנחש לחוה, אחרי שהיא פירטה את האיסור לאכל מפרי העץ: 'לא מות תמתון. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם  כאלהים ידעי טוב ורע'. תוצאת האכילה של חוה ואדם מפרי העץ גורמת להם שעיניהם נפקחות, והם יודעים שהם עירומים. כפי שכבר ציינו, בעל המשל בחלק הראשון שלו, חלק גן-עדן, מציין  את העובדה שחוה ואדם בגן הם עירומים ולא מתבוששים בעירומם. ובכן, האכילה מאפשרת לחוה ואדם, מודעות, התבוננות, והם נעשים מודעים  לעירומם שקודם לא היו מודעים לו, כיוון שהם בגן היו  דומים לחיות.

    ובכן, האכילה מפרי העץ, כפי שראינו, מעניקה לחוה ואדם את יכולת ההבדלה בין 'טוב לרע', ההבדלה הזו, מעניקה קודם 'מודעות', שתוצאתה היא 'התבוננות', הבחנה של חוה ואדם שהם עירומים, דבר שבגן טרם אוכלם מפרי העץ לא היו מודעים לו, נוסף לכך ההבדלה מיד מאפשרת להם יצירה, יצירת כסוי לעירומם. ובכן, דברי הנחש כביכול מתאמתים. אבל בעל המשל מזים מיד את ההסתה של הנחש, על-ידי התערבות האלוהית, האוסרת על חוה ואדם לאכל מ'עץ החיים'

       מה פרוש האיסור לאכל מפרי 'עץ החיים'? פרוש הדבר שנשלל מהאדם השגת 'רצף', נצחיות. בעל המשל משתמש כאן כמו לאורך כל החלקים של משל זה במטפורות. איסור האכילה מ'עץ החיים', מונע מאדם את רצף הנצחיות, שנוגד את חוקי הקיום שמונעים רצף, למען שהבריאה תיתכן.

      במשל עילאי זה, הנחש מסמל את הפן השלילי של השפה, הפן השואף לנצחיות שפירושה רצף, שפירושה ביטול הבריאה, שפירושה בחירת ה'רע'. אמנם אנחנו רואים שאלהים מזים את הנטיה הזו אצל האדם הלשוני, את שאיפתו לנצחיות, לרצף, אבל אצל האדם שהוענקה לו אוטונומיה, רצון חופשי, נשארת היכולת לבחר ב'רע'.

      ובכן, בחלק השלישי של משל עילאי זה, החלק בו מסופר על קין והבל, בעל המשל מדגים לפנינו מה משמעות בחירת ה'רע'. אמנם נשללה היכולת של האדם להשיג נצחיות, רצף, ובצורה כזו לבטל את הבריאה, אבל נשארה אצלו  היכולת לבחר ב'רע', שאף היא מובילה לביטול הקיום.

     ראינו בשעור הקודם שה'טוב' מקבל משמעותו אם לידו 'רע'. כפי שיום מקבל את משמעותו,  זריחת השמש, אור, כאשר הוא מעומת עם 'לילה', העדר זריחת השמש, העדר  אור. אבל במקרה של 'רע', אנחנו רואים ממשל קין והבל, שבחירת ה'רע' מביא לביטול   הקיום. אמנם בחירת ה'רע' אינו דומה לשאיפתו של האדם לנצחיות, לרצף, שפירושו ביטול הבריאה, במקרה של בחירת ה'רע' האדם רק יכול להשמיד את יצירתו הוא, יכול להשמיד את הזולת, יכול להרוס את העולם האנושי בלבד.

    מדוע רע הוא ביטול הקיום האנושי? ראינו ש'טוב' הוא למעשה קיום אנושי. הרי האדם לוקח את גופו כפרמטר לטוב, דבר טוב לגופו, דבר טוב לקיומו. ה'רע', הוא הפך של 'טוב', הוא שלילת 'טוב', הוא שלילת הפרמטר ל'טוב', שלילת הגוף. ובאמת אנו רואים בחלק השלילה של משל 'עץ הדעת', שקין הבוחר ב'רע', הורג את אחיו הבל.

      בעל משל 'עץ הדעת', רצה להגיד שאמנם הוענקה לאדם היכולת להבדיל בין טוב לרע, ניתנה לו היכולת ליצור חיים, דבר שחוה ואדם מבצעים בהולדת קין, אבל אם האדם בוחר ברע, הוא משמיד חיים. האזהרה בחלק שלישי זה של משל 'עץ הדעת' הוא שאל לו לאדם  לבחר ב'רע'. בעל המשל אומר גם בשלושת החלקים של משלו, שאמנם נלקח מהאדם היכולת לאכל מ'עץ החיים', יכולת שהיתה מובילה אותו להשמיד את הבריאה, כיוון שנצחיות פירושה רצף, וברצף אין קיום. אבל נשארה בידי האדם היכולת להבדיל בין טוב לרע, נשארה בידו היכולת רק להשמיד את עולמו הוא.

      ובכן, השפה שהוענקה לאדם אינה מאפשרת לו ריבונות על חוקי הקיום, אבל השפה מאפשרת לאדם ריבונות על חייו הוא.

     מסקנות אלו של בעל המשל מזכירים את דברי הובס האומר שהאדם יכול רק להבין דברים שהוא יוצר, וויקו הפילוסוף האיטלקי חזר על דבריו. אבל שני הפילוסופים האלו אינם מגיעים למסקנה זו של בעל משל 'עץ הדעת', שנוסף לכך שהאדם יכול רק להבין את מה שהוא יוצר, הוא גם יכול להשמיד את היצירה של עצמו, הוא יכול להשמיד את העולם הלשוני עם יצוריו.

     מסקנה זו של בעל משל 'עץ הדעת', יכולה להסביר לנו את קורות מלחמת העולם השניה,   כאשר הלותרנים בעקבות לותר, בעקבות גיתה בחרו ב'רע'. ראינו בשעורים קודמים שלותר המליך את השטן על העולם הנגלה, מאחר שהוא הגיע למסקנה שההבטחות בשמו של ישוע על שינוי סדרי עולם לא התממשו. ואם כך, חשב לותר, אזי כנראה אויבו של ישוע שליט, אויב זה השטן שהוא ממונה על כח ועל מאגיה.

      לותר לא השלים את הקוסמולוגיה שהחל ביצירתה, גיתה למעלה ממאתים שנה אחריו, השלים את יצירת לותר, ביצירתו 'פאוסט'. הרי לא היה די בהמלכת השטן, שאצל גיתה הפך למפיסטו. היה צורך שהאדם-אל חדש יכרות אתו ברית.

     גיתה ביצירה הבדיונית הזו 'פאוסט', בחר בדמות חצי היסטורית, אלכימאי שחי בתקופתו של לותר, ד"ר פאוסטוס, שלו ייחסו מעשים על-טבעיים. ובכן, דמות זו, ד"ר פאוסטוס, הפך ביצירתו זו של גיתה לאדם-האל, אשר כורת ברית עם מפיסטו הממונה על כח ומאגיה.

       אנשים לא התרכזו בחלק השני של יצירה זו של 'פאוסט', כאשר הגיבור יחד עם מפיסטו, נפגשים עם קיסר, לא נאמר איפה קיסר זה מושל, אשר נלחם עם אויביו. מפיסטו  מעניק לפאוסט אמצעי מאגי שבאמצעותו הוא משמיד את אויביו של הקיסר. האחרון בהמשך   מעניק לגיבור את חלקת האדמה שעליו הוא ימשל.

      ובכן, היצירה הזו של גיתה שנעשתה תשתית הרייך השלישי, זו פעלה לפי עקרונות היצירה. אנשי הרייך השלישי באמת כרתו ברית עם מפיסטו, ואלוהות חדשה זו שהיא לפי היצירה ממונה על מאגיה, העניקה באמת למושלי רייך זה אמצעי מאגי, את ה'גאז', להמתת מליונים, להמתת ה'אויב הקוסמי', שאנשי הרייך השלישי ראו ביהודים.

     האם מישהו קישר עד היום הזה בין קין הרוצח את הבל, לבין 'פאוסט', לבין 'אנשי הרייך השלישי', שבחרו ברע?

      בעל משל 'עץ הדעת', בהבנתו העילאית הבין איזה אמצעי מסוכן ניתן לאדם, הוא יכול לבחר ברע, הוא יכול להשמיד את יצירתו הוא.

     היום ישנו בידי האדם אמצעי 'מאגי' עוד יותר יעיל מאשר ה'גאז' של אנשי הרייך השלישי, בידיו האמצעי של 'פצצת אטום'.

     דברים אלו רק רוצים להצביע על כוחה של השפה, שאמנם נלקח ממנה היכולת של ריבונות על חוקי הקיום, אבל נשארה בידה הריבונות על חיי אדם.

     את הסכנה מפני האמצעי הזה, השפה, אפשר למנע אם האדם מקדש את הפרמטר שלו, את גופו, כפרמטר ל'טוב', אם הוא מאמץ כעיקרון 'קדושת החיים'. מחשבת התנ"ך באמת אימצה את 'קדושת החיים'.

    עלינו לדעת, שלמרות שהאדם יוצר לעצמו תחליפים, כמו 'שם עולם', אחרי כליון גופו, יוצר לעצמו עולמות חלופיים, ששם הוא משליט את חוקיו, זוכה לנצחיות, 'טוב' , חיי גוף, נשארים כאידיאל. בלי ספק שהשקפה קיומית המקדשת את החיים, היא הנה ה'טוב' האנושי. בחירת ה'רע', השמדת הקיום האנושי בשם תחליפים לשוניים אחרי כליון הגוף, פירושו במציאות השמדת ה'טוב', השמדת הקיום של האדם החי.

    בסופו של הדבר השפה כאמצעי צריכה לשרת את החיים, ולא להחליפם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 4 בדצמבר 2011 at 13:09

    את חלקת האדמה שעליו הוא ימשל taklada

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: