אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 263 – האם השפה היא מולדת?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 263 –  האם השפה היא מולדת?

      דווקא שני חוקרי שפה, נעם חומסקי ופינקר המבקר עתה בארץ הם חסידי התיאוריה שהשפה היא מולדת, תוצר גן לשוני. פינקר בספרו האינטלקט הלשוני חוזר רק על דברי מורו חומסקי. מפליא לראות שיהודים רב תרבותיים, יהודים מתבוללים תמיד יוצאים נגד הירושה של הפילוסופיה הלשונית הנמצאת במשלים בתנ"כיים. כפי שכבר הוזכר אין ספור פעמים היהודי הרב תרבותי השליח פאולוס יצא נגד משל 'עץ הדעת', נגד עיקרון ההבדלה, עיקרון הניכור,  ב'אגרת אל הרומיים', השני שחזר על דבריו הוא מרכס, שיצא בשצף קצף נגד ה'ניכור' היהודי במסה שלו 'על השאלה היהודית'.

      בזמנינו מרד זה של יהודים מתבוללים, רב תרבותיים חוזר על עצמו, חומסקי, מי שקורא את ספריו, נוכח לדעת שהוא חוזר על עקרונות של האידיאולוגיה הגרמנית, אידיאולוגיה שהמציאה את מושג ה'מונדה'. לייבניץ היה זה שטען טענה זו, לפיו שכביכול המידע נמצא בתוך האדם, חזר על טענתו זו בצורה שונה קאנט, שטען שמושגים כמו 'זמן' ו'מרחב' הם א-פריוריים. טענות אלו הן ארכיטיפיות, כבר סוקראטס בדיאלוגים של אפלטון טוען שהמידע נמצא בתוך האדם, שיש רק לילד אותו.

     נשאלת השאלה מדוע אנשים נוטים לתיאוריות מעין אלו? התשובה היא די פשוטה, האדם נרתע מהצורך לשאת ולתת עם הזולת, צווי האלגוריתם הלשוני. האדם אינו רוצה להיות חייב לזולת,  הוא רוצה להיות אדון ל'ידע' שלו, לא רוצה להיות חייב לקהילה הזוכרת, לא רוצה להיות חייב לגנזך הקהילתי הלשוני.

      רק פילוסוף יהודי אחד, רוזנצוויג עמד על ההבדל בין הגרמני הסגור, בעל הידע הפנימי, לבין היהודי הפתוח, בעל השיח. אי אפשר להגיד על רוזנצוויג שהבין את מכלול הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, אבל הוא יחד עם בובר באינטואיציה העלו פן אחד של הפילוסופיה התנ"כית, העלו את ה'שיח', שיח עם הזולת.

       ועכשיו חוזרים יהודים מתבוללים, על נעם חומסקי אפשר להגיד שהוא בעל שנאה עצמית יהודית, ומאמצים את העקרונות הפילוסופיים הגרמניים, על גן לשוני, על דקדוק מולד.

       ברצוני כאן לשאל שאלה אחת של השכל הישר, האם ה'אור', הפוטונים, נמצאים בתוכינו, שאותם המח האנושי מעבד והופך לראיה שלנו, האם אור זה הנו מולד? האם הקול שהמח שלנו מעבד והופך אותו לשמיעה, הוא מולד? מדוע אם כן, יש לקבל את הטענות של שני מלומדים אלו, שהשפה, האינפורמציה היא פנימית, מולדת?

      היום תורת האינפורמציה יודעת שהישויות ביקום מתהוות כתוצאה של התרכבות אינפורמציה עם אנרגיה. אפילו נוסחתו של איינשטין שאנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע, מצביעה על כך שהאנרגיה כלואה באינפורמציה. איינשטין בעצמו לא הסיק מסקנה כזו, אבל הפיזיקאי Heinz Pagels בספרו    The Cosmic Code  טוען שהנוסחה של איינשטיין מצביעה על כך שהאנרגיה שבויה בנוסחה. פג'לס שהיה פיזיקאי, לא דיבר על שפה, אבל אני מתרגמת את מסקנתו, שהנוסחה של איינשטין מצביעה על כך שהאנרגיה כלואה בשפה, באינפורמציה.

    מסקנות אלו חשובות, כיוון שמדע האינפורמציה מאשש את מה שאבות העברים באינטואיציה עילאית הבינו שהעולם הוא אינפורמציה, שהאדם מנכס 'דעת', שפה, ממקור חיצוני, שהשפה אינה מולדת.

      אנחנו יכולים כאן להיעזר בעוד מלומד יהודי בשם: אלחנן גולדברג, שהיה תלמידו של

 מלומד יהודי בברית המועצות, בשם: אלכסנדר לוריא, נירו-פסיכולוג. גולדברג כתב ספר בשם:The Executive Brain בו הוא מביא את מסקנות רבו, לוריא, וכן את מסקנותיו הוא, שהאונות הקדמיות שנוספו למח האנושי בשלב מאוחר של האבולוציה, הם הם הממונים על האינטלקט האנושי.

     שוב, גולדברג אינו מדבר על שפה, הוא מדבר על האינטלקט האנושי. אבל אם אנו לוקחים אנלוגיה מאופן תפקוד המח האנושי, המעבד יסודות מהיקום, כמו את הפוטונים, שאותם הוא מעבד לראיה של הברויים על כדור הארץ, אזי בביטחון גמור יש להניח, שהאונות הקדמיות אשר נוספו למח האנושי בשלב אבולוציוני מאוחר יותר, מכילים קולטנים המקושרים לאינפורמציה היקומית, והמח הפלאי האנושי מעבד אינפורמציה זו לשפה האנושית. מסקנה זו תואמת את האינטואיציה במשל 'עץ הדעת', שהאדם מנכס את 'דעת'  את השפה ממקור חיצוני, ש'דעת' אינו מולד.

       אבות העברים עם ההבנה האינטואיטיבית העילאית שלהם, הבינו את העובדה ש'דעת' הוא ממקור חיצוני, הם הגיעו להבנה זו, למרות שעדיין לא ידעו על קיום המח. רק במאה השניה לספירה נקבע על-ידי הרופא הפילוסוף גלן, שהמח הנו מרכז ההבנה האנושית, לא הלב, כפי שחשבו קודם, כך אפילו חשב אריסטו.  מסקנתינו הנה שאבר המח הוא מעבדה  של היסודות שהוא קולט מהיקום, עושה להם טרנספורמציה לשרות האדם, מאפשר לו לראות, מאפשר לו שימוש בשפה. אם אבות העברים לא ידעו על המח, הם וודאי לא ידעו על האונות הקדמיות, זה לא מנע מהם בהתבוננות בצורת פעילות האדם הלשוני, להגיע למסקנות התואמות את מדע האינפורמציה של היום, או מדע האינפורמציה של היום מאשש את מה שאבות העברים בהבנתם העילאית הבינו, כתוצאה מהתבוננותם בתרבויות שונות שדרכם נדדו, ראו איך האדם יוצר את מוסדותיו, את ערכיו באמצעות שפה.

      אבות העברים שיצאו ממרכז תרבותי מפואר, יצאו מאור, מרכז שומרי, הכירו תרבויות שונות, כמו התרבות החתית, הכנענית-פיניקית, נכסו לעצמם את הכתב של האחרונים, סיגלו לעצמם ראיה 'יחסית' של דברים, שבני אדם יוצרים את מוסדותיהם. לכן מוסדות אלו אינם אורגניים, מולדים, אוטוכטוניים. הם הגיעו למסקנות אלו כפי שהגיעו למסקנה שהאלוהות אינה קשורה לטריטוריה, שהיא יקומית. לכן הם צלחו ליצור את האלוהות המופשטת ביותר, אלוהות הבוראת את העולם באמצעות אינפורמציה, שפה.

     עלי שוב להזכיר את ניוטון, שאותו כבר הזכרתי פעמים אחדות, שאמר שלקדמונים התגלו דברים שבני דורו לא מבינים. ניוטון לא צדק לגמרי, כיוון שהפילוסוף הנומינליסט הובס, לפחות חלקית הבין את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, כיוון שספרו 'הלוויתן', כולו מבוסס על מקור זה. הוא טוען בהקדמה לספר הזה שלאדם ניתנה היכולת ליצור כמו לטבע. הוא הגשים את הבנתו זו בכך, שהוא יצר דגם מדינה מלאכותית, מבוססת על הסכמים לשוניים בין בני אדם.                                                                                                                     הובס גם התוכח עם דקרט, שטען שהאדם יכול לחשוב ללא שפה, בעוד שהוא רצה להוכיח לו שהאדם חושב באמצעות השפה. גם דקרט נטה לתיאוריה שהמידע הוא מולד, שהמידע אינו פרי השפה. דקרט לא הרגיש בפרדוכס בטעוניו, הרי הגיגיו קבלו תוקף רק כאשר הוא נתן להם ביטוי בשפה.

      שוב נשאלת השאלה, מדוע הנומינליסטים האנגליים, כמו אוקם, הובס ולוק, כמו המשורר מילטון אימצו את עקרונות המחשבתיים התנ"כיים, כמו גם הרפורמטור קלוויין אימץ אותם, נתן מקום כבוד למושג ה'ההשגחה', בעוד שיהודים נלחמים בירושתם?

    פינקר גם הולך בעקבות השליח פאול, הולך בעקבות מרכס, צופה אפוקליפסה, כאשר האדם בצורה פלאית ינטוש אלימות, כך הוא מקווה, את דעותיו אלו סיכם בספרו: The Better Angels of Our Nature   .    פינקר שגדל בחממה של קנדה, יותר מאוחר בבוסטון, בהרוורד, כנראה לא קרא היסטוריה חדשה, לא מודע ל'שואה', לא מודע ל'גולג'. הוא לא מודע שהדברים הכי אכזריים התרחשו רק במאה הקודמת, התרחשו בעקבות אידיאולוגיות דומות לשלו ושל רבו חומסקי, על היות השפה מולדת. במקרה כזה כפי שכבר רוזנצוויג הבין באינטואיציה, האדם סגור ואין לו צורך להידברות, אין לו צורך להתחשב  בזולת.

       לפי קאנט, שחומסקי הוא חסיד שלו, המוסר התנ"כי הוא בזוי, כיוון שהוא פרי הידברות חיצונית, פרי שפה, פרי משא ומתן, הוא העדיף מוסר פנימי, מולד, דטרמיניסטי, שבמציאות משותף לאדם ולחיה, מוסר פנימי שהוביל לאושוויץ.

      יהודים מתבוללים בכל התקופות, בתקופה ההלניסטית, השליח פאול, בתקופת העולם הלותרני, מרכס,  אפילו היום, חומסקי ופינקר, היותם בני מיעוט, לא חיים במדינתם ששם הם הרוב, הרי מעצם טבעו מיעוט הוא נחות, רוצים להזדהות עם האדונים, מקווים שתתרחש אפוקליפסה, סדרי עולם ישתנו. ואזי הם ישיגו שויון, יחזרו לחיות בגן-עדן בין החיות, דומים להם, כמו זרטוסטרא שהתבודד על ההר בין החיות. גיבור זה של ניטשה, משאת נפשם של יהודים, שלא שמו לב שגיבור זה ירד מההר, כיוון שהחיות לא הבינו את בשורתו, 'האדם העליון',  אדם עליון?  החורף הרוסי לא שמע את שמם, כסה אותם בלובן שלו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: