אוניברסיטה ווירטואלית – שעור – 264 – האדם הלשוני 'נחש' מתפתל, בזוי?

אוניברסיטה ווירטואלית שעור – 264   –  האדם הלשוני 'נחש' מתפתל בזוי?

     בעל משל 'עץ הדעת', מעניק לאדם הלשוני  את התאר 'נחש'. הוא רואה את האדם היומרני, הרוצה להיות 'ריבון', רוצה להיות 'אל', כנחש מתפתל. המין האנושי לא סלח לבעל המשל זה את הכנוי שהוא העניק לו, כל בעלי היומרות מנסים תמיד לנטרל משל זה , להתעלם ממנו, להשתיק אותו. ביחוד יהודים מתבוללים כמו השליח פאול בעל התרבות ההלניסטית, מרכס בעל התרבות הפאוסטית, האדון נעם חומסקי, הממשיך את המסורת הפאוסטית, עושה את האדם ריבון על ה'שפה', הופך אותה מולדת, לא פרי אינטראקציה עם היסודות ביקום, פרי אינטראקציה עם הזולת, אדון פינקר ההולך בעקבותיו.

      נדמיין את בעל משל 'עץ הדעת' יוצא בחבורתו של אברהם, מנהיגו, שאלוהות התגלתה לו, וצוותה עליו: 'לך לך מארצך….'. החבורה נודדת מקהילה לקהילה, בעל המשל שומע  בנדודיו מיתוס על גן-עדן, ששם האדם חי ללא עמל, הוא שומע מיתוס על 'עץ דעת', שומע מיתוס על 'עץ החיים', הוא שומע מיתוס על 'נחש חכם'.

   בעל המשל יחד עם החבורה עוברים בקהלות עם מושלים קטנים וגדולים ושומע את יומרותיהם, יומרות שהם אלים.

     בנדודים אלו, בעל המשל נוכח לדעת שכל קהילה היא בעלת שפה שונה, בעלת מיתוסים שונים, כל  קהילה יוצרת לעצמה קוסמולוגיות שונות, מיישבת את היקום עם אלים שונים. הוא מגיע למסקנה שהאדם יוצר את שפתו, שהוא יוצר את עולמו הלשוני.

     כתוצאה מנסיונותיו בעל המשל עושה שימוש בכל המיתוסים שהוא שמע, עושה להם טרנספורמציה בהתאם למסקנותיו שהוא הגיע אליהן. כך 'גן-העדן', שלפי האמונה אנשים חיו בו ללא עמל, נהפך  אצל בעל המשל לגן שבו האדם מחוסר השפה הנו חיה כיתר החיות, מתהלך בגן עירום, מיתוס 'עץ הדעת', הופך אצל בעל המשל מטפורה ל'דעת' היקומית, בלשונינו הנוכחית, לאינפורמציה היקומית, היוצרת את הישויות. ה'נחש החכם', הופך למטפורה של האדם הלשוני הרוצה ריבונות,  המורד, הוא הופך אצלו  לחיה בזויה, חיה מתפתלת, חיה מרדנית עם יומרות לריבונות על חוקי הקיום. חיה זו הופכת את השפה, כלי  שהנו בורא לפי תכתיבים, ל'ריבון'. בעל המשל מבין ש'עץ החיים' המעניק כביכול נצחיות, רצף, במציאות משמעו  ביטול הבריאה, ביטול חיים, כיוון שברצף אין קיום, רצף הוא 'אין'.

     בעל המשל בעשותו טרנספורמציה לכל המיתוסים שהוא הכיר, מזמן את  חוה ואדם מ'גן-העדן' ששם הם בחזקת חיות, מאפשר לחוה לאכל מפרי 'עץ הדעת', דעת ההופכת את חוה ואדם ליצורים מודעים לעצמם, מודעים להיותם עירומים, מודעים להיותם מוותיים.

      בעל המשל מצנן את כל היומרות של חוה ואדם, יומרות שה'נחש' בפיתויו הבטיח להם, על ריבונות, מצביע על היותם יצורים נבראים שהרכש החדש שהם רכשו עמל בצדו, צער בצדו, שמה שהם יכולים ליצור הם  חיים במודעות, שהנצחיות שהם משתוקקים לו מושגת על- ידי שרשרת הדורות.

      בעל המשל לא הסתפק רק באזהרות אלו לחוה ואדם, הוא הוסיף חלק שלישי למשל, את החלק על קין והבל. וכאן שוב בעל המשל המבין את יומרותיו של האדם, שרכש 'דעת', אדם השוכח שהוא יצור נברא, שהאמצעי שהוא רכש צריך לשרת אותו לשיפור תחזוק גופו בלבד, בחלק זה הוא רוצה להוכיח את רצחנותה של בריה זו. הוא מעמיד את קין בנסיון, בנותנו בכורה לאחיו הבל, דבר המעורר את קנאתו של אחיו, אשר מיד עושה שימוש רע

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: