אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 265 – פלאי ה-0

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 265 – פלאי ה-0

     ההיסטוריה מלמדת אותנו שמושג ה-0 לא היה ידוע בעולם העתיק. אמנם לשומרים היתה תובנה על צורך במושג מעין זה. אבל המושג לא התפתח כפי שאנו מכירים אותו היום. מאחר שהשומרים לא הרחיבו את הבנתם על מושג זה, גם יורשיהם, המזופוטמים לא הרחיבו עליו.

      מן הדין היה שהיוונים שפיתחו גאומטריה יפתחו מושג מעין זה, אבל כפי שנסביר בהמשך מושג כזה המסמל 'אין', נוגד את הפילוסופיה שלהם. לפי חוקרים של מושג זה ראשית ההופעה היולית של מושג זה בהודו, ששם הוא כונה בשם 'סוניה', שלא סמל למעשה 'אין', ווקום, אלא מעין 'רחם', כלי קיבול.

      מושג זה שראשית דרכו בהודו, עבר לארצות מוסלמיות, סוחרים מוסלמים אימצו אותו, אבל גם בשלב זה ה-0 עדיין היה בחיתוליו. בימי הבינים מושג זה חדר מהעולם המוסלמי לעולם המערבי. כמה מחכמי המערב כינו מושג זה 'מושג מוסלמי מאגי', לא ירדו למהותו.

     מושג ה-0 החל לקבל את משמעותו בערך במאה ה-16 באירופה, לאט לאט מושג זה יחד עם הסדרת הספרות לפי חשיבותם, קיבל את משמעותו כפי שאנו מכירים את זה.

      ובכן, מדוע היוונים למרות פיתוח הגאומטריה לא המציאו מושג זה, את ה-0 ? אנו צריכים להבין שלפי ההשקפות הפילוסופיות היווניות העולם הוא נצחי, משמעות הדבר הוא שהעולם הוא רציף, אין חייצים בעולם כזה, אם אין חייצים, אין 'איינים'. לפי פרמנידס העולם הוא 'ישות' סטטית. גם פילוסופים שבאו אחריו, לא חלקו על דעותיו של פרמנידס, אפילו אריסטו חשב על עולם נצחי, רציף.

       בדיונים קודמים שלנו ציינו שהיוונים שהאמינו בנצחיות העולם, לא הזדקקו לשפה יוצרת, הם ראו את האדם רק כחקיין של דברים נצחיים. ואם לא מכירים בשפה ככלי יוצר אזי גם אין מקום ל'אין'. הרי השפה פועלת על-ידי שלילות, יוצרת ישויות מובדלות, לא רציפות.

     אמנם גם תרבות התנ"ך לא פיתחה את מושג ה-0 , אבל מושג ה'אין' הפך אצלה חלק מפעילות השפה, חלק  מהות השפה, חלק מהפילוסופיה הלשונית. ומה משמעות שפה 'מנכרת', שפה 'מבדילה', משמעותה שהשפה יוצרת את הישויות על-ידי יצירת חייצים בין ישות לישות, ז.א. יוצרת 'איינים' בין ישות לישות.

     אבל יותר מכך, פרק א' של ספר בראשית מתחיל עם יציאת האלוהות מה'אין', אלוהות הבוראת ישויות מה'אין', מבדילה ישות מישות, חוצצת ביניהם, מכנה כל ישות בשם, שם המקבע את הישות, יוצרת חלל בין ישות לישות, חלל שהוא 'אין', המעצים את הישות.

     האלוהות בוראת את ה'שמש', מקבעת אותה ב'שם', שם, המצביע על תפקודה, זריחה במשך יום. אבל ישות ה'שמש' מועצמת על-ידי כך שהאלוהות מכנה את העדר תפקוד השמש, בשם 'לילה'. תפקוד ה'שמש' מועצמת על-ידי העדרה, על-ידי 'שלילת תפקודה'.

     אנחנו רואים שהאלוהות לפי פרק א' של ספר בראשית בוראת את העולם ב'הגדים', ב'שפה', עושה שימוש במהות הכלי הזה, כלי השפה, היוצרת ישויות על-ידי השארת חייץ בין ישות לישות, השארת ריקנות בין ישות לישות. האלוהות גם מעצימה את חשיבות הישויות שהיא בוראת, בהעמתתם עם 'העדרם', עם ה'ריקנות'.

       אנו רואים שמחשבת התנ"ך שעמדה על מהות ה'שפה', ככלי בורא, כלי יוצר, הבינה שהעולם נברא מ'אין', שהאלוהות יצאה מ'אין', שהדברים נוצרים מ'אין'. כאשר כלי השפה מבתר חלל, מקבע יחידה מבותרת ב'שם', בשפה, יוצרת 'חיצים' בין ישות לישות, בצורה כזו מעצימה אותם. החייץ, ה'ריקנות' מעצימה כל ישות.

      ובכן, אנחנו רואים שההשקפה הפילוסופית הלשונית התנ"כית שונה מההשקפה היוונית שלא הכירה ב'אין', 'בריקנות', בשפה יוצרת ושוללת.

       לכן, ההשקפה הלשונית של התנ"ך גם אם היא לא יצרה את מושג ה-0 , היא איפשרה את התפתחותו.

      ובאמת אנו עדים לכך שרק בסביבות המאה ה-16 מושג זה החל להתפתח בצורתו כפי שאנו מכירים אותו. ואם אלו העוסקים במושג זה, לא שמו לב לעובדות היסטוריות, עלינו להצביע על כך, שבמאה ה-16, קלווין, בהבדל מלותר, חזר לעקרונות התנ"ך, על רקע הרפורמציה הזו של קלווין, על רקע מחשבתם של הנומינליסטים האנגליים שאף הם חזרו לעקרונות התנ"ך, מושג ה-0 יכול היה להתפתח.

     העקרונות הפילוסופיים הלשוניים שחדרו מהתנ"ך למחשבה המערבית, איפשרו להפוך את היצור 0, ההיולי, להפוך אותו כסמל ה'ריק', כסמל ה'אין', כסמל ה'ווקום'. מושג ה-0 הוא מושג פילוסופי, הוא פרי אופן פעולת השפה היוצרת והשוללת. למען שכלי השפה תוכל ליצור, היא בהכרח מוכרחה להשאיר ריקנות בין ישות לישות, מוכרחה להשאיר 'אין' שיכול להיהפך ל-0 .

     כל המתמטיקה החדשה התאפשרה רק אחרי התפתחות מושג ה-0 המסמל את הקיום המורכב מישויות שמועצמות על ידי ריקנות בצדם, ריקנות החוצצת ביניהם לישויות אחרות.

      מכאן, מושג ה-0 לבדו מסמל  'אין',  'ריקנות', אבל כאשר מעמידים 0 ליד ספרה 1 , ספרה המסמלת ישות, או פעולה, אזי ה-0 מעצים את ה-1 פי עשרה. הריקנות, ה-0 מעצים את היש, את ה-1 המסמל ישות, פעולה.

       בצורה פרדוכסלית אנחנו יכולים להגיד ש'אדם גדול' מועצם על-ידי כך שלידו הרבה 000 , אנשים קטנים.

      ה'שמש' הנה גרם שמיים הגדול ביותר  שכדור הארץ שלנו סובב מסביבו, היא מועצמת, כיוון שלידה הרבה  0000, גרמי שמיים, שלא משתווים לה, גרמי שמיים קטנים אלו גם יוצרים חייצים בינם לבין השמש, חייצים המעצימים את השמש.

      מכל זה אנחנו יכולים ללמד שמתמטיקה היא פן של השפה היוצרת, היא מודדת  מרחבים, היא מודד של פעולות.  מתמטיקה כפי שהיא היום יכלה להתפתח רק כאשר  פילוסופית השפה התנ"כית השתלטה על העולם המערבי.

         אנחנו יכולים להבין את תופעת ה-0 , את חשיבותו, את היכולת של מושג זה להתפתח, אם אנו מעמתים את ההשקפה הפילוסופית היוונית עם ההשקפה הפילוסופית התנ"כית הלשונית.

       היוונים שהאמינו בעולם סטטי, שללו את השפה היוצרת, פיתחו 'גאומטריה'. מה משמעות העובדה הזו שהיוונים פיתחו גאומטריה? עובדה זה שהיוונים פיתחו גאומטריה שפירושה מדידת טריטוריה, מחזקת את השקפתם הפילוסופית על נצחיות העולם. הרי טריטורית כדור הארץ היא רציפה, אין עליה חייצים, כך היוונים לא היו זקוקים להתמודד עם 'איינים', לא היו זקוקים ל-0 , שמסמל 'ווקום', 'ריקנות', 'חלל'.

      ליוונים היתה השקפה 'אורגנית', אפלטון רצה במדינה 'אורגנית', מדינה מקובעת, מדינה שונה ממדינת אתונה הדמוקראטית, שבמידת מה היתה מבוססת על שפה פרגמטית, על משא ומתן. במדינה אורגנית מקובעת אין מקום ל'איינים', ל'חייצים', לכן גם אין מקום לסימול שלהם על-ידי 0 , סמל 'ריקנות'.

      כבר אוקם הנומינליסט מרד בהשקפה היוונית על נצחיות העולם, הביא את  המבול כדוגמה מהתנ"ך, טען שאלהים יכול להשמיד את העולם, יכול להחזיר אותו ל'אין'. זוהי רק דוגמה של מרד נומינליסטי שהושפע ממחשבת התנ"ך נגד ההשקפה היוונית על עולם נצחי. כאשר עקרונות הפילוסופיה הלשונית התנ"כית חדרה למערב, ה-0 אומץ כמסמל את ה'חייצים' בין הישויות.

     אבל השתלטות מחשבת התנ"ך הוכיחה למדענים שהעולם אינו סטטי, כפי שהמדע היווני סבר, היקום הוא פעילות מתמדת. ופעילות, יצירת ישויות, משמעה שהיקום אינו רציף אלא קיימות 'ריקנויות' בין ישות אחת נוצרת לבין אחותה. היה צורך במדידה חדשה, מדידת הפעילות שרק השפה היוצרת יכולה לתת לה ביטוי. הרי ראינו שהשפה יוצרת ושוללת, השלילה מצביעה שקיימות 'איינים' וכך נכנס המושג החדש ה-0 למחשבה המדעית,  למחשבה הפילוסופית.

      נוצרה אלגברה על כל הסתעפויותיה, שבהבדל מהגאומטריה לא הסתפקה במדידת מרחב רציף, אלא החלה במדידת הפעילות ביקום. ואם מודדים את הפעילות, חייבים לתת סימול ל'איינים', ל'ריקנויות' הנוצרות בין פעילות לפעילות. הרי פעילות אינה רציפה, כאן נכנס המושג החדש ה-0 , המסמל את ה'ריקנות' הנוצרת על-ידי הפעילות הלא רציפה.

     המדענים נוכחו לדעת שה-0 מעצים את הקיום. העובדה שאלהים יצא מה'אין' וברא עולם, ה'אין' מעצים את חשיבות הבריאה, כפי ששלילת החיים, המוות, נותן משמעות לקיום.

      ה-0 מסמל פילוסופיה חדשה, פילוסופיה דינמית, הוא מסמל מדע חדש, מדע העוסק בדינמיות היקום, יקום מתהווה. המדע החדש לא רק מודד טריטוריה רציפה, גאומטריה, אלא מדע המודד התהוות, משכים של פעילות.

     המדע החדש הדינמי, מדע המודד בפעילות ביקום, מדע דינמי, יכול היה להתפתח רק על בסיס חדירת הפילוסופיה הלשונית התנ"כית הדינמית.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  ביום 2 בינואר 2012 בשעה 14:17

    משורר התהילים

    תהילים פרק קכא
    פסוק א: שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים– מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.

    איוב פרק כח
    פסוק י"ב: וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: