אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 271 – מדוע מעידיף האדם כח כאמצעי על שפה כאמצעי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 271 –  מדוע מעדיף האדם כח כאמצעי על שפה כאמצעי

     רוב בחירות אידיאולוגיות אנושיות שליליות של האדם, נובעות מהעדר ידיעת בסיסי המחשבה האנושית. ברצוני כאן להביא דוגמה של בחירות בני עמינו באידיאולוגיות שליליות, כמו האידיאולוגיות הגרמניות, שהביאו להשמדתם ברייך השלישי.

      במשך כמה עשורים עסקתי באידיאולוגיה הגרמנית שסיכמתי אותה בארבע ספרים: 'אויב קוסמי', 'אושוויץ כממלכת פאוסט', ' השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי', 'מפיסטו צחק: הה, הה'.

     מעסוקי באידיאולוגיה הגרמנית הזו, נוכחתי לדעת שהיא ניסתה לעשות דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. נוסף לכך נוכחתי לדעת, שאידיאולוגיה זו תקפה את שורש המחשבה התנ"כית, את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה הטוענת שהעולם נברא בשפה. האידיאולוגיה הגרמנית יצאה נגד עיקרון זה של היות העולם פרי שפה, בדרמה של גיתה פאוסט, נאמר ש'בראשית היה המעשה', במקום בראשית היתה השפה הבוראת.

      אני חוזרת על דברים אלו, כיוון שלא מזמן תורגם מחדש ספרו של ניטשה 'זרטוסטרא', ויצירה זו התקבלה על-ידי הציבור הישראלי בהתלהבות.

      טענותי בספרים הנ"ל שניטשה היה חלק מהאידיאולוגיה הגרמנית שהובילה לרייך השלישי, לא נקלטו. לכן אני רוצה כאן לחזור על דברים שכבר נגעתי בהם בשעורים קודמים, מדוע האדם מעדיף את אמצעי הכח על אמצעי השפה. הרי ניטשה הוא נביא עיקרון: 'רצון לכח'.

     מה מאפיין את משנתו של ניטשה? נוסף לעיקרון של 'רצון לכח', הוא היה בעד מצב 'מעבר לטוב ולרע'. משמעותו עיקרון זה הוא ביטול השפה, גם אם זה לא נאמר. הרי השפה במציאות מבדילה, מבדילה בין טוב לרע. עיקרון זה של ניטשה הוא חזרה על דבריו של לותר שכתב ספר בשם 'העדר רצון חופשי', שוב עיקרון כזה,  משתק את השפה, שהיא פועלת על-ידי רצון חופשי. אנחנו רואים שההוגים הגרמניים אימצו את הקוד המחשבתי של לותר, ביטול פעולת השפה, לכן לא יפלא שרפורמטור זה המליך את השטן על העולם הנגלה, השטן הממונה על כח.

     העיקרון השלישי של ניטשה, כפי שנראה בהמשך, הוא בשורת ה'אדם העליון'.

     ניטשה ביצירתו 'זרטוסטרא', בדומה להיידיגר בורח מהאדם, מתבודד על ההר עם חיותיו האהובות. אבל הפרדוכס האנושי, שגם כאשר הוא רוצה לבטל את הכלי, כלי השפה, המבדיל אותו מברויים אחרים, רוצה בכח, הוא נשאר ישות לשונית. אותו זרטוסטרא, ניטשה, רוצה להביא לאדם בשורה חדשה, הרי בשורה היא פרי שפה, חיות מחוסרות שפה אינן בעלי בשורות, אינן בעלי בשורות של ה'אדם העליון', לכן הוא יורד מההר ששם התבודד עם החיות, יורד לאדם שברח מפניו, להביא לו את בשורתו: 'האדם העליון'.

     ניטשה מאפיין את המחשבה הפרדוכסלית האנושית. מצד אחד ניטשה יוצא נגד כל הערכים המערביים, שהנם נוצריים, הוא יוצא נגד השפה, כאשר הוא טובע את העיקרון 'מעבר לטוב ולרע', הוא מבשר של ה'אדם העליון'. ובכן על העקרונות האלו של ניטשה הם עקרונות לשוניים, הרי החיה מחוסרת השפה אינה טובעת עקרונות. וכאן אנו רק בתחילת פרדוכסליות המחשבה של ניטשה.

     אם אנו בודקים את עקרונותיו של הוגה זה, אנו עדים שהאדם הלשוני אומר דבר והפוכו. זרטוסטרא שקודם התבודד עם החיות, בסופו של דבר כאשר הוא רוצה להביא לבני אדם בשורה חדשה, מוכרח לרדת אליהם. ומהי בשורת ה'אדם העליון'. הרי ללא שפה אי אפשר להבדיל בין אדם מן השורה לבין אדם עליון. במצב 'מעבר לטוב ולרע' איך אפשר לקבע ש'אדם עליון' עדיף? הרי שוב למען לקבע עדיפות, יש להבדיל, להבדיל מה טוב ומה רע.

       מאחר שאי אפשר כאן לחזור על כל משנתו של ניטשה, נתעכב על ספרו האחרון, לפני התמוטטותו, כאשר איבד את שפיותו, בשם Ecce Homo . בספר זה בו הוא מנסה להוכיח את תרומתו למחשבת האדם, מנסה לטעון שלא העריכו נכונה את בשורתו, הוא מסיים את הספר הזה בהכרזה שהוא הנו האל 'דיוניזוס', נוסף לכך הוא גם ה'צלוב'.

      אין סתירה גדולה מזו, מהזדהות ניטשה עם שני מושגים קוטביים, 'דיוניזוס', מסמל את  הטבע, וברור שה'צלוב', ישוע, מסמל בשורה אחרת לגמרי, הוא מסמל את הרצון האפוקליפטי של שינוי סדרי עולם.

      הבאת דבריו הפרדוכסליים של ניטשה מטרתם היא כפולה, להביע את התמיהה שיהודים עדיין מאמצים את בשורתו, למרות מה שתורתו מסמלת, התגלמותו בדמות הרייך  השליש. אבל המטרה בהבאת דבריו של ניטשה היא גם לעמד על סיבות התכחשותו של האדם  לכלי שהוענק לו, כלי השפה, והעדפתו את כלי הכח.

      ובכן, מה הן מכשלות כלי השפה הגורמות לאדם את התנכרות לו? הסיבה העיקרית להתנכרותו של האדם לכלי שבידיו, היות הכלי ישות נעלמת, כלי זה לא קיים ביחידות. הרי החיה באמצעות כלי הכח יכולה להשיג את מזונה לבד, אין לה צורך בזולת. היתרונות שכלי השפה מעניק לאדם יכולות להתבצע רק בהדדיות. הכלי מראשיתו מטיל על האדם חובות טרם יזכה בתועלת ממנו.

     כפי שראינו, כלי השפה פועל רק בהדדיות, הרי הכלי הוא ישות נעלמת, בכלל לא קיים ביחידות. ההזדקקות של היחיד בזולת היא כבר מעמסה. אבל עוד טרם שהאדם מזדקק לזולת למען יוכל לעשות שימוש בכלי, התוספת הזו, האינפורמציה, שהפכה לשפה על-ידי המח הפלאי, מתנכרת לגוף הביאולוגי שעליו היא הורכבה, מתבוננת בו כזר. ההתבוננות הזו הופכת ל'מודעות', שאף היא ישות נעלמת, זקוקה להדדיות, להכרת הזולת למען קיומה.

     התוספת הזו, האינפורמציה שהורכבה על הגוף הביאולוגי, הנה ישות נעלמת, יכולה לפעל רק כאשר היא יוצרת כללים המאפשרים את קיומה. ראינו כבר שהישות הזו, השפה שהורכבה על הגוף, לא יכולה לפעל ביחידות, יכולה לפעל רק בהדדיות. לא רק זה, לישות נעלמת זו, כלי השפה, לא מספיקה הדדיות למען לפעל, היא חייבת ליצור מערכות חדשות, שלא קיימות ביקום למען תוכל לתפקד.

   כלי השפה הופכת ל'מפעיל' של הקהילה, מפעיל שאפשר לכנותו כה'אלגוריתם הלשוני'. מפעיל זה מוביל את האדם ליצור מוסדות וערכים בחלל ריק, מוסדות וערכים שנעדרים מהיקום. ה'אלגוריתם הלשוני' הזה מוליך את האדם ליצור את עולמו הלשוני. למרות שה'מפעיל' מעניק לאדם את ה'מודעות', שבלעדיה היחיד לא יכול ליצור, מודעות זו אצל רוב היחידים היא חלקית בלבד, זוהי הסיבה שהאדם לא מודע לאופן תפקודו בהשראת ה'מפעיל', ה'אלגוריתם הלשוני'.

     הישות הנעלמת הזו, השפה, זרה לגוף, ריבונית עליו, משתמשת בו כספק האנרגיה לקיומה, מוליכה אותו לשדות זרים לו, מפליגה מעבר לקיום הממשי של הגוף, היא מפליגה לחלל היקום.

     אל נתפלא שהצעות של הוגים לחזור למצב קודם, מצב 'גן-עדן', ללא הפלגות מעייפות, קוסמות לאדם. אל נתפלא שנסיגה למצב אורגני, כחלק מהטבע, קוסם לאדם. הוא האדם הלשוני, הרוצה כל הזמן להפליג בהנחית ה'מפעיל', ה'אלגוריתם הלשוני', מצד אחד, גם רוצה רוגע, מצב פשוט יותר, ללא צורך לעמד על המשמר, להתדיין כל הזמן עם הזולת על מעמדו.

     כל הרצונות האלו של האדם לברח מהחובות שהכלי שהוענק לו הוא מרד, במציאות מרד זה לא משחרר את האדם מלהיות ישות לשונית. המרד גורם רק לכך, שהאדם הרוצה בכלי הכח, נעשה ישות הרסנית, הכח ככלי לא יוצר, בידי האדם הוא הופך לכלי משחית.

      נשאלת השאלה, מדוע יהודים חלשלושים, שעדיין לא השתחררו משעבודם הרוחנית, מהיותם מיעוט בזוי, ולא מודעים  שבינתיים בכל זאת  השתחררו לפחות פיזית, ולא חייבים להשתחוות לאדונים של אתמול, שהעולם 'הגדול' של אתמול לא קיים יותר, עדיין נפעמים מ'זרטוסטרא'? מדוע יהודים חלשלושים מנוכרים עדיין מאמצים את 'הרצון לכח' של פילוסוף זה, שגמר את חייו כחולה נפש, שעקרונותיו נכשלו, שהרייך השלישי שאותו הזין, נוצח על-ידי החורף הרוסי, שה'אדם העליון' שלו גמר את תפקידו בגולג הרוסי ? ומדוע יהודים אלה הרוצים להיות חלק מהעולם הגדול של 'אתמול', עולם שנמוג, מתעלמים מתוצאות עיקרונות אלו של הוגה זה, וכל חבורתו הנאורה ששאפה ל'רוחניות הצרופה', שהובילו לשואה? מדוע יהודים חלשלושים עדיין מבקשים לשמע את זמרת החתול פאוסט, שנעשה סמל הרייך השלישי?

     ישראלים עדיין לא השתחררו מסינדרום היותם מיעוט, לכן הם עומדים ביראה מול כל האדונים הקודמים, שהשפילו אותם.

     יהודים לא מודעים לעובדה שאלו ששחררו אותם מה'אדון' בעל עיקרון הכח, הם צאצאי הנומינליסטים האנגליים, צאצאי ניוטון, צאצאי משנת קלווין. כל אלו בניגוד ליהודים החושבים את עצמם ל'נאורים' ומתכחשים לירושת אבותיהם, לפילוסופיה הלשונית שהנה בסיס מחשבת התנ"ך, דווקא מאמצים את מחשבת התנ"ך. אלו ששחררו אותם מ'הרוחניות הצרופה' הגרמנית, בניגוד להם, מהווים היום את העולם המערבי והם חזרו לפילוסופית השפה התנ"כית, לא מעריצים את 'פאוסט'.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 12 בפברואר 2012 at 12:41

    שסיכמתי אותה בארבע ספרים-taklada

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: