אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 272 – 'הכח המאגי', ה'חור השחור'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 272 – ה'כח המאגי', ה'חור השחור'

      האדם נסוג לכלי הכח המשותף לו ולברויים אחרים על כדור הארץ שלנו, כיוון שהוא מדמה שלכלי זה יכולת מאגית. האדם מגיע למסקנה זו שלכלי כח יכולת מאגית, אחרי  אכזבותיו מהכלי השפה שלא מגשים את הבטחותיו, שאין לו שליטה על חוקי הקיום.

     האדם המאוכזב סבור שבאמצעות כלי הכח, שלו הוא מיחס יכולת מאגית, ישיג את מה שהוא לא מסוגל להשיג באמצעות כלי השפה.

      הכובשים הגדולים של העת העתיקה, כולם נדחפו לריצת האמוק שלהם לכפות את רצונם על חוקי הקיום בהאמינם שבידם כלי היכול לחוקי הקיום, המאפשר לכפות באמצעותו למחזיק בו, את רצונו על הקיום.

      המצרים העתיקם בהבדל מהכובשים הגדולים שרובם יצאו ממזופוטמיה, האמינו דווקא שלכלי השפה פן מאגי, מכאן שהם רקמו השבעות שבאמצעותן הם האמינו שיזכו למשך קיום נצחי בעולמות חלופיים. מכאן שהמצרים העתיקים לא הצטיינו בכובשים אגרסיביים דווקא. על כך נדון בשעור הבא.

      אבל המזופוטמיים שלא האמינו בעולמות חלופיים, האמינו רק בקיום השאול, ניסו להשיג את משאלתם למשך קיום רציף דווקא בעולם הנגלה, בכופם את משאלתם על חוקי הקיום באמצעות כלי הכח המאגי. אנחנו פוגשים את הכובש הראשון, את סרגון מלך אכד, שכבש את כל טריטורית מזופוטמיה. סרגון סלל את הדרך לכל הכובשים המזופוטמיים שבאו אחריו, ביחוד לאשורים, בבלים, פרסים.

      ובכן, איך אנו יודעים על הקשר בין הפעלת כח למאגיה? בספריתו של אשורבניפל המלך האשורי הגדול האחרון, ספריה שהתגלתה בחפירות ארכיאולוגיות, רוב הספרים היו ספרים על מאגיה. האשורים שהיו הכובשים האכזריים ביותר בימי קדם, מלכיהם האמינו שיכפו את רצונם בכוחנות מאגית, על הקיום, כפי שהם כפו את רצונם על עמים שכבשו את הטריטוריה שלהם. לפי אמונתם של האשורים, האל אשור היה מעניק למלך החדש את חרב הכיבוש.

     הכובשים הגדולים האלו דימו להם, כפי שראינו ממשלו של ישעיהו, בפרק י"ד שהם זכאים למעמד בקרב כוכבי השמיים.

      למלכי אשור ולמלכי עמים כובשים אחרים, כמו לאלכסנדר מוקדון, טריטוריה רציפה, הפכה בדמיונם לטריטוריה נעלמת, רצף קיום נעלם, קיום שמימי.

      הקדמה זו באה למען להצביע על עובדה תמוהה שהאדם בעת החדשה הגיע למסקנות דומות לאלו של הכובשים הגדולים, מסקנות שלכח יכולת מאגית. אנחנו לא צריכים לסגת הרבה במנהרת הזמן, להגיע לתרבות הלותרנית, שחזרה על אותה אמונה שלאמצעי הכח פן מאגי שבאמצעותו האדם יכול להשליט את רצונו על חוקי הקיום, ואלו יעניקו לאדם הגדול שליטה עליהם, שהאדם הגדול יכול גם להכריח אותם, את חוקי הקיום, שיעניקו לו משך קיום רצוף.

     אם אנו בודקים את מהלך התפתחות המחשבה הלותרנית, אנחנו יכולים לראות את אותו מהלך שהנחה את הכובשים הגדולים של העת העתיקה, אכזבה מכלי השפה חסר האונים להשליט את רצון האדם העושה בו שימוש, על חוקי הקיום. מכך הסיקו מסקנה, שאם כך, יש לחזור לכלי הכח, שלו יכולות מאגיות.

     לותר התאכזב מההבטחות של השליח פאול על שינוי סדרי עולם, סדרים שיחזירו לאדם קיום רצוף, נצחיות. בראותו שהם לא התגשמו,  המסקנה ההגיונית של איש זה היתה, שאם הבטחות לשוניות לא צלחו, יש לחזור לאמצעי יותר יעיל, אמצעי הכח שלו יכולות מאגיות. למען שהכלי היעיל הזה יקבל לגיטימיות, הוא המליך על העולם הנגלה את הנסיך הממונה על אמצעי הכח המאגי, את השטן.

      לותר לא השלים את המלאכה, היה צורך לעוד יותר ממאתים שנה שמלאכתו של לותר  תושלם, היא הושלמה על-ידי המשורר הלאומי הגדול גיתה ביצירתו הבדיונית 'פאוסט'. גיתה בצורה הגיונית הבין שלא מספיק להמליך את השטן, יש לכרות אתו ברית למען שהוא יעניק לאדם את האמצעי שברשותו, אמצעי הכח עם יכולת מאגית.

      גיבור הדרמה הבדיונית הזו של גיתה, פאוסט, כמו הדומים לו במשך ההיסטוריה האנושית, לא השלים עם גזרות חוקי הקיום המקציבים לאדם משך מוגבל, הוא לא השלים עם גזרות בני אדם שהם עוד יותר מקפחים את האדם בשאיפותיו. הוא הונחה על-ידי המשורר החכם, לפנות לישות שהיא מורדת בעצמה בהגבלות, ישות מתחרה בישוע שהבטחותיו לא התגשמו. הוא הופנה לישות שניתנה לה עתה שם חדש, לא עוד השטן שנדחה הצדה, הוא בשמו החדש, 'מפיסטו', הנו המנצח, ולכן רצוי לכרות אתו ברית למען יעניק לגיבור הדרמה את האמצעי שלו, כח-מאגי.

      אפשר היה לצפות שהאדם במשך אלפי שנים החכים, למד שכח מאגי אף הוא לא יכול לחוקי הקיום, ששאיפותיהם של הכובשים הגדולים של העבר הושמו לאל. גיתה לא שעה לכשלונות ההיסטוריה. גיתה יצר דמות, בדיונית, אבל דמות זו היתה מבוססת על דמות של אלכימאי שחי בתקופת לותר, שהיה בעל כוחות מאגיים. 'פאוסט' גיבורו של גיתה, הוא רק דמות בדיונית, אינו מלך, אינו מנהיג, לכן היה צורך לעוד כמאה שנים שיופיע בן דמותו של פאוסט, בשר ודם, שיכרות ברית עם הממונה על כח-מאגי, מפיסטו. בן דמות כזו נמצא, ועיני הלותרנים אורו, הם הכירו את גואלם בדמותו של היטלר.

     אבל גיתה ביצירתו הבדיונית הזו, 'פאוסט', לא היה היחיד שהכשיר את הקרקע להופעתו של הגואל החדש, שצריך להיות האלטר-אגו של מפיסטו, שלו יעניק האל החדש חרב עם כוחות מאגיים. גם ניטשה תרם את חלקו בהאלהת הכלי המועדף, כלי הכח, שלו יכולות מאגיות. ניטשה סיכם את תורתו בעיקרון 'רצון לכח'. כלי חדש זה לפי הוגה זה יצור את האדם העליון, אדם עליון עם ערכים חדשים, לא עוד ערכים של העבדים.

     אמנם הלותרנים כתבו הרבה ספרים, ספרים עבי כרס, אבל הם לא למדו מההיסטוריה האנושית ששום כח מאגי אינו יכול לחוקי הקיום, שממלכות אגרסיביות נעלמו כלא היו. מהאשורים לא נשאר זכר, המאגיה לא הועילה להם.

      וראה זה פלא, הקורבנות של האשורים, העברים דווקא שרדו, שרדו כיוון שהם נאחזו ביצירות לשוניות שחוקי הקיום לא יכולים להם.

     אם היו הלותרנים לומדים מההיסטוריה, היו נוכחים לדעת שכלי השפה יותר יעיל, מאפשר יותר הישרדות. אם היו הלותרנים לומדים מההיסטוריה, לא היו יוצאים בשצף קצף נגד ערכי השפה, לא היו עושים דלגיטימציה לתנ"ך.

      אם היו הלותרנים לומדים מההיסטוריה יכלו להיווכח שכח, אפילו כח מאגי, לא יוצר דבר,

שהאדם שורד, מתחדש אחרי כל האסונות בזכות אותו כלי שפה, שהוא מתכחש לו, שהם התכחשו לו.

      הגואל של הלותרנים, התגלמות מאווייהם עלי אדמות, זה שכרת ברית עם מפיסטו, לא צלח להתגבר על חוקי הקיום. החרב שהוענק לו על-ידי מפיסטו, חרב מאגי, הצליח רק להרוס. האדם העליון של ניטשה ניגף על שדות השלג של רוסיה.

      בדיעבד היומרות האנושיות, ההובריס הגרמני מתגלה בכל מערומיו, מדוע בכל זאת ממשיך לקסום לבני אדם 'הכח המאגי'?

     מעניין לתהות על תופעת ה'חור השחור' ביקום, מישות שחורה זו נעדרת אינפורמציה. ה'חור השחור', אנרגיה, 'כח-מאגי' מסוגל רק לבלע הכל מסביב. האם ישות זו צריכה ללמד אותנו על חידת הקיום? או שישות זו לפחות צריכה ללמד אותנו מה משמעות 'כח-מאגי' בידי האדם?

   מה'חור השחור' ביקום נעדרת אינפורמציה, וראה זה פלא, הלותרנים מאז לותר השתדלו בכל כוחם לנטרל אינפורמציה יוצרת. הזכרנו כבר שלותר ביטל 'רצון חופשי', שהנו אמצעי של כלי השפה ליצור. גיתה עלה עליו, הוא ביטל את השפה, את 'הדבר', בבשורתו של השליח יוחנן, במקום ה'דבר', השפה הוא קבע את עיקרון ה'מעשה', פעילות מכנית ללא הנחיה של אלגוריתם לשוני. ראינו שניטשה רצה בעיקרון 'רצון בכח'. ובכן הלותרנים ניטרלו את הפעילות היצרנית של השפה, הם הפכו את עצמם ל'חור שחור', מחוסר אינפורמציה יוצרת.

     האם יפלא, שה'חור השחור' הלותרני הזה כמו ה'חור השחור ביקום', ניסה לבלע את כל אירופה, ביחוד את היהודים שסמלו לגביהם בירושתם התנ"כית את האינפורמציה היוצרת? אמנם ה'חור השחור' הזה המלאכותי שהלותרנים יצרו במרכז אירופה הוכשל. אבל
משום מה השרידים של ה'חור השחור' עדיין קוסמים ליהודים.

     גיתה שטרח על יצירתו זו 'פאוסט' במשך ששים שנה מחייו, הסתיר מקוראיו את מסקנותיו האחרונות, לא רצה לפרסם אותן בחייו. הוא הבין לבסוף שה'כח-המאגי' לא הועיל לגיבורו פאוסט, שה'חור השחור' שנוצר כתוצאה מביטול האינפורמציה היוצרת, המגבילה, בולעת גם את הגיבור המורד, פאוסט. בהיווכחו שהמרד לא הועיל לגיבורו,  שגיבור זה בסופו של דבר הזדקן, התעוור ומת, גיתה למען להנצל מהגולם שהוא יצר, המציא את ישות 'הנשים המיטיבות' המצילות את נפש גיבורו מידי פטרונו מפיסטו. הלותרנים התעלמו מתחכומו של משוררם.

      אבל הלותרנים גם התעלמו מכך שהאדם העליון 'ניטשה', איבד את שפיותו, גזר דין הקיום על הובריס אנושי. ה'חור השחור' שניטשה יצר גזל ממנו את אנושיותו, גם בלע את 'האנשים העליונים שלו'.

      הכובשים הגדולים עם חרב ה'כח המאגי', שיצרו במשך ההיסטוריה 'חורים שחורים', בסופו של דבר הם  נבלעו בגולם שיצרו, גולם ה'חור השחור'.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 19 בפברואר 2012 at 12:14

    ביצירות לשוניות שחוקי הקיום לא יכולים להם–taklada

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: