ה
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 277 – חוקי תנועה דגם יקומי
בני אדם מתיחסים לחוקי התנועה כאיזה סדר פרגמטי, מבלי להבין שהם תמצית הסדר היקומי. מספיק אם נתבונן בהתנהלות גרמי השמים, וניוחך שכל אחד מהם סובב במסלולו מבלי להתנגש בזולת. האינפורמציה היקומית מסדירה את חוקי התנועה ביקום, אחרת היה שולט כאוס. מכך עלינו להסיק שאותה אינפורמציה המסדירה את חוקי התנועה ביקום, היא האחראית על חוקי התנועה על כדור הארץ הקטן שלנו. חוקי התנועה הם חלק מהסדר היקומי והם מדגישים ביתר שאת את משמעות החוקים בחיי אדם, שהוא לא מודע לתוצאות אי קיומם, כמו במקרה של חוקי התנועה.
אנחנו רק צריכים לדמיין העדר חוקי תנועה בערים מיושבות, איזה כאוס היה נגרם. האדם מודע לעובדה שאם הוא יפגע בכלי של הזולת, הוא עלול להנזק באותה מידה כמו הזולת. בחוקים חברתיים דברים אלו אינם בולטים כמו במקרה של חוקי התנועה. האדם המסיג את גבולות הזולת, לא מודע לכך שעם הזמן הוא ינזק עצמו. אם האדם היה מודע באותה מידה כמו בקשר לחוקי התנועה שכל פגיעה בזולת תגרום לפגיעה בו, לא היה צורך בהטפות של הנביאים.
אם האנושות היתה מבינה את מהות עשרת הדיברות, את הצווי על האדם לא להסיג את גבול רעיו בתאוותיו, סדר היה שורר בעולמו של האדם. למרות שהאדם התברך ב'דעת', אינפורמציה, שפה, שהנה חלק מהאינפורמציה היקמית המשרה סדר ביקום, הוא כל הזמן נדחף על-ידי דחפים להסיג את גבולות זולתו, ועוד יותר רוצה כל הזמן לבטל את הקיצובים לקיומו, שחוקי הקיום קיצבו לו.
עשרת הדברות שהוא דגם קיומי, מפרט לאדם איך עליו לנהג למען להגשים את האידיאל של פרק א' של ספר בראשית, ששם אלהים בורא את העולם בהקציבו לכל הישויות גבולות, כל הבריאה הזו היא למען רווחתו של האדם. ואם פרק א' של ספר בראשית הוא הדגם היקומי, עשרת הדברות מציגות דגם התנהגותי לאדם, למען שעולמו יתנהל בצורה תקינה, למען שעולמו לא יחזור לכאוס. עשרת הדברות בדבר החמישי מבטיח לאדם שאם יקיים את הדגם הוא יזכה לאריכות מים בעולם הנגלה. גם בכך, דגם עשרת הדברות דוחה מראש את הדחף האנושי לחיים נצחיים, חיים ללא גבולות, חיים בעולמות חלופיים.
המרד האנושי בחוקי הקיום הוא בגין אי השלמתו של היחיד עם הקיצוב של משך חייו. גם בנידון חוקי התנועה יכולים להמחיש לנו שרצון יחיד לזכות בבלעדיות על הכביש, ללא התחשבות בחוקי התנועה הקוצבים אפשרויות בגבולות, עובדה זו בהכרח תקצר את חייו של הסורר, יגרום לאנדרלמוסיה קיומית.
המרד האנושי בחוקי הקיום, הוא תולדה של דחפים, דחפים שהם אנרגיה, כח, שהנו עיוור. הוא משלה את האדם שעם הפעלתו הוא יסכל מכשולים. במציאות אנרגיה, כח, חיוביים רק אם הם נשלטים על-ידי אינפורמציה. הנוהג ברכב הנדחף על-ידי דחפים אפלים, באמת מסיר מכשולים, אבל המכשולים מחסלים גם אותו.
המורדים הגדולים, הכובשים האגרסיביים, לא למדו את הסדר היקומי, סדר המשתקף בחוקי התנועה. הם תמיד מוקסמים מהבטחות 'כח', שהנו עיוור, המבטיח לגבר על מכשולים, מבלי דעת שכח המסיר מכשולים מוליד תמיד כוחות נגדיים, אחרת הרי ממלכות אגרסיביות אלו היו מאריכות ימים ולא נגוזות באין.
העולם האנושי תמיד ניצל על-ידי אלו המיסתתרים בנקיקים, נחבאים מפני הזעם, עד יעבור, ומתחילים מחדש את הסדר המאפשר קיום אנושי.
נשאלת השאלה מדוע האדם עומד דום מול מפעילי הכח העיוור, המפעילים בהמשך גורמים שהכלי שהם מפעילים בולע אותם עצמם? הרי צריך לעמד דום לפני ענווי הרוח, שבזכותם עולמו האנושי עדיין קיים. האם המצרים בעלי הכח נצחו, או העברים שברחו מפניהם? האם הפרעה ניצח, או משה שברח למדיין? האם אשור או בבל בעלי הכח העיוור נצחו, או אלו שנאחזו באינפורמציה, בשפה ויצירותיה?
אם חוקי התנועה צריכים ללמד על סדר ביקום, סדר המאפשר קיום, אזי ההיסטוריה האנושית צריכה ללמד מי הם המנצחים, האם המנצחים הם בעלי הכח העיוור או שמא העולם האנושי שורד הודות לבורחים פני הכח העיוור, הודות לאלו המסתתרים עד יעבר , הזעם.
עולמו של האדם הוא יציר האמצעי שהוענק לו על-ידי האבולוציה, אמצעי השפה. אמצעי הזה, השפה הוא אפי-גנטי, לא משכפל את עצמו. לכן כלי השפה, או האלגוריתם הלשוני חייב ליצור מוסדות תומכים למען כלי נעלם זה יקבל ממשות. הרי השפה לא קיימת ביחידות, השפה קיימת רק בקהילה. האדם שלו יכולת לשפה, יכול לממש אותה רק בסיוע הזולתים, זולתים המתקהלים לקהילה. אבל מוסד ראשון זה הקהילה אינה מספיקה למימוש השפה, לפחות לא קיומה יותר מאשר לדור אחד. לכן למען שהשפה שהתממשה על-ידי קבוצת אנשים, צריכה ליצור גנזך ליצירתה, גנזך שישמור שפה ממומשת זו גם לדורות הבאים.
אבל עולמו של האדם הוא יותר מאשר שפה. כלי זה המעניק לאדם 'מודעות' המאפשרת לו להתבונן על היקום, חייב ליצור לעצמו סיכום על מה שהוא רואה מסביבו, הוא צריך להסביר לעצמו איך נוצרו הדברים כולל איך הוא נוצר, מה משמעות קיומו.
שוב ההתבוננויות האלו של היחיד מתאפשרים רק כאשר גם האחרים מסכימים לתוצאות התבוננות האדם היחיד המודע. הקהילה צריכה להסכים לכך שמה שהיחידים רואים, מה שהיחידים חושבים אכן יש להם תוקף.
כל ההתדינויות האלו בין היחידים המודעים המתבוננים זקוקים ליצירת 'מח קיבוצי', שהוא יתן את הגושפנקה שלו לסיכומים.
אבל יצירת המוסדות הקהילתיים האלו לא מספיקים כדי לתת ממשות לאדם שבאמצעות הכלי שהוענק לו מגיע ל'מודעות'. המודעות עצמה לא מקבלת תוקף, אם היחיד לא מקבל משוב מהזולתים שאכן הוא יצור 'מודע'. היחיד המודע רוצה לסמל את היותו ישות נבדלת, באמצו לעצמו שם. שוב השם שהוא ישות נעלמת כמו שהשפה היא ישות נעלמת, צריך אף הוא לקבל משוב מהאחרים שהנו תקף.
אנחנו רואים שיצירת העולם הלשוני של האדם צריך לעבור שלבים רבים עד אשר הוא מתממש בכוחות משותפים. וכפי שהזכרנו הסיבה שהתהוות העולם הלשוני דורש שלבים רבים היא, כיוון שהעולם הלשוני של האדם הוא עולם נעלם, לא מוחשי, הוא נבדל מהגוף הביאולוגי המוחשי.
העולם הלשוני הוא תוספת דקה לאדם הביאולוגי, ושני חלקים אלו, הגוף והישות הנעלמת השפה, צריכים להתקיים ביחד. בהמשך מתנהל מאבק מתמיד בין שני החלקים האלו המהווים את האדם הלשוני, אשר עם כל יומרותיה של השפה להיות ריבון על הגוף, היא קיימת רק אם גוף זה מספק לה אנרגיה.
המעמסה הזו על היחיד ליצור את עולמו הלשוני גורמת לו תסכול, אבל גורמת לו גם רצון מוטעה שהוא מסוגל ליצור עולם כוחני שיבטל את הצורך בשתוף הפעולה עם הזולתים, יוכל ליצור לעצמו עולם ללא הגבלות.
אם יצירת העולם הלשוני הדורש מהיחיד מאמצים מתמידים כדי לממשו, הרי להרס אותו הוא דבר קל. אנחנו יכולים לחזור לדגם התנועה ולראות שיצירת כלי תחבורה דורש מאמץ גדול, אבל אם היחיד אינו מוכן לשמר על ההגבלות של חוקי התנועה, הוא יכול להרוס כלי זה בקלות הגדולה ביותר וגם לקפח את חייו.
עולם הלשון של האדם הוא פרי כלי השפה שהוענקה לאדם. כלי זה, השפה, יוצר יצירה נעלמת בשלבים רבים המתקיימת רק בכוחות משותפים של יחידי הקהילה. בכלל יצירה לשונית זו, העולם הלשוני של האדם מתקיימת רק אם כל היחידים מאמינים בתקפותה. אם כך, יצירה זו היא ישות שברירית ביותר, פרי עמל רב שקל להרוס אותה. קל להרוס יצירה זו אם היחידים חדלים להאמין בתקפותה, אבל עוד יותר קל להרוס יצירה שברירית זו אם מפעילים כח על סדרים למען ריבונות עליהם.
היצירה הלשונית, העולם הלשוני של האדם הוא אפי-גנטי, לא משכפל את עצמו, הוא ישות נעלמת הנזקקת למוסדות רבים לתחזוקו. האינפורמציה היקומית השתכללה על כדור הארץ שלנו, היא מתוחכמת ולכן שברירית יותר מאמא הולדתה, האינפורמציה היקומית.
כדאי לצטט את סטפן ג'י גולד, הפלנטולוג שטען שהאדם ועולמו אם יהרסו, לא ישכפלו את עצמם בתהליך אבולוציוני עתידי. תופעת האדם היא חד-פעמית, לפיו.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 