וניברסיטה ווירטואלית – שעור 276 – 'מעבר לטוב ולרע'

ה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 276 – 'מעבר לטוב ולרע'

       נשאלת השאלה מדוע הרצון להיות 'מעבר לטוב ולרע', נשאר אידיאל אנושי? הרי אידיאל זה קיום 'מעבר לטוב ולרע' פירושו העדר אינפורמציה, פירושו 'כאוס'. האדם בטעות מדמה שהבדלה, חוקים נכפים עליו על-ידי ישות מיסתורית, נכפים עליו על-ידי החברה. הוא לא מתבונן ביקום ששם קיים סדר מסוים, הרי אם לא היה קיים סדר מסוים ביקום גרמי השמים היו מתנגשים זה בזה. חוקי היקום הם דטרמיניסטיים לכן מאפשרים סדר מסוים ביקום, חוקים אלו באמת נקבעו כחלק מהבריאה, לפיהם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות בהתרכבות עם אנרגיה, היא מתווה גבולות לכל ישות.

       בהבדל מחוקים דטרמיניסטיים אלו, לאדם אוטונומיה חלקית ליצור את עולמו הלשוני כך, שיוכל לתפקד בסדר מסוים. אם כך, שוב נשאלת השאלה מדוע הכרזות של פילוסופים, במקרה זה של שפינוזה וניטשה 'להיות מעבר לטוב ולרע' הן אידיאל? האם בני אדם מעלים על דעתם שקיום אפשרי ללא הבדלה? האם בני אדם לא חושבים שבהעדר הבדלה עולמם הלשוני חוזר לכאוס? הרי ללא הבדלה אינפורמציה מתבטלת, ללא אינפורמציה נוצר כאוס.

     אנו מוצאים משאלה כזו לא להבדיל, גם אצל הפילוסוף הסיני לאוטשה. פילוסוף זה שאף למצב לא נבדל, שאף ל'טאו' הבלתי מחולק. האם הוא לא התבונן מחוץ לעולמו האנושי, האם הוא לא ראה שהיקום מבוסס על הבדלה, על סדר? האם לאוטשה לא חשב שה'טאו' הבלתי מחולק פירושו אי קיום? לאוטשה בעצמו התעשת ממשאלתו, בהמשך דבריו מציע סדר מועדף עליו.

      אנחנו בתחום המחשבה הפרדוכסלית האנושית, אי נחת מהקיום בגבולות, ללא חשבון נפש שהקיום אפשרי רק בסדר מסוים, בגבולות.

      נוסף להתעמרות ב'הבדלה' , להבדיל בין טוב לרע, קיימת גם ההתעמרות ב'ניכור', שאף הוא הבדלה, הבדלה רצונית של השפה האנושית. אבל בהבדל מה'הבדלה' ההכרחית, הדטרמיניסטית, 'ניכור' קשור כבר ל'הבדלה' מה טוב לקיומו של האדם, מה רע לקיומו. 'ניכור' כבר קשור לערכים לשוניים, הניכור מאפשר 'מודעות', המודעות מאפשרת את ההתבוננות של האדם מחוצה לו, מאפשר לו לראות את היקום.

      ביקום ששם קיימת הבדלה, הבדלה דטרמיניסטית כחלק מחוקי הקיום, לא נשאלת השאלה מה טוב לישויות הנוצרות, מה רע להן. השאלה הזו מה 'טוב' לקיום של האדם, מה 'רע' לקיומו של אדם היא תולדה של העובדה שלאדם הלשוני הוענקה אוטונומיה חלקית ליצור את עולמו. ברור שהאדם יכול להחליט שהוא מוותר על הקיום. אבל כל עוד הוא מתקיים לא נשארת לו ברירה אלא להסדיר את קיומו. ברור שגם במקרה כזה האדם יכול לבחור בכאוס, ניטשה שרצה להיות 'מעבר לטוב ולרע', הקיום סייע לו להשיג מטרה זו, הוא איבד את שפיותו וחי בכאוס בשארית חייו. גם שפינוזה ששאף להיות 'מעבר לטוב ולרע' מת צעיר כיוון שחייו איבדו משמעות.

      חיים מעבר ל'טוב ולרע', הם חיים כאוטיים, מאבדים את ה'משמעות'. האדם יוצר את ה'משמעות' על-ידי כך שהוא קובע שקיומו הוא 'טוב', שעליו לשמר את הקיום הזה, שעליו לקדש את החיים. 'משמעות' נוצרת כאשר האדם מקדש את החיים. 'משמעות' מעוגנת בעיקרון של 'קדושת חיים'. ברור שאם החיים אינם ערך, לא קיימת משמעות.

       הכובשים האגרסיביים שלא האמינו בקדושת החיים, איבדו את ערך 'המשמעות'. לכן    הם נדחפו כל הזמן ליותר ויותר רציחות, ליותר ויותר הרסנות. רצחנות והרס לא מעניקים משמעות לפעילות אנושית.

      מעניין להתבונן בהיסטוריה האנושית. האם מישהו שאל את השאלה מדוע במזופוטמיה נוצרו אימפריות אגרסיביות, נוסח אכד, אשור ובבל? מי ששואל שאלות כאלו, הוא יכול למצא תשובה. לפי הקוסמולוגיה המזופוטמית שנוצרה יותר מאוחר, קוסמולוגיה ביצירה בשם 'אנומה אליש'. לפי קוסמולוגיה זו האל הצעיר, מרדוך, מכריע את תיאמת, האלה הסבילה, מבתר את גופה וממנה בורא את העולם. מרדוך זה יוצר גם את האדם, ומסביר שיצור זה, האדם, תפקידו לשרת את האלים. ובכן,  קשה לדמיין שבהקשר כזה נותרה 'משמעות' לחיי אדם. הכובשים האכזריים של בבל ואשור חיפשו פורקן לתסכוליהם ביציאה אמוקית של הרג והרס.

        ברור שלפי הקוסמולוגיה ב'אנומה אליש', חיי אדם לא קודשו, ואם הם לא קודשו, היחיד נשאר ללא משמעות קיומית.

       גם ליוונים היותר מאוחרים, שהאמינו בנצחיות העולם, שהאמינו במוירה, ישות שרירותית המכשילה את האדם, שהאמינו שיצירה אנושית היא הסגת גבול האלים, שרק להם זכות בריאה, יצרו את הטראגדיות, שבהן גורלו של האדם נגזר על-ידי חוקי הגורל, ללא משמעות. האם יפלא שהיוונים נהרסו ואבדו בהמשך את עצמאותם, במלחמה הפלופונזית השרירותית? האם יפלא שעל בסיס הרס עצמי זה יצא אלכסנדר מוקדון לכיבוש העולם,

שאיבד את משמעות קיומו, מת צעיר, שיורשיו הדיאדוכים נלחמו זה בזה?

     מצעד הכובשים לא פסק מימי קדם עד לעת החדשה. אבל באמצעות הנצרות שקדשה גם את התנ"ך, חדרו לעולם המערבי ערכים תנ"כיים. הרי בפרק א' של ספר בראשית, אלהים בורא את העולם לרווחתו של האדם. לכן בריאה זו, האדם שונה מהבריאה של האדם ב'אנומה אליש', בריאה זו נבדלת גם מהבריאה היוונית, שלפי האמונה היוונית,  העולם נצחי, שעולם זה נשלט על-ידי ישות עיוורת, המוירה, שאין משמעות ליצירה אנושית, כיוון שהאלים רואים ביצירה אנושית הסגת גבול שלהם.

      לפי הבריאה בפרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את העולם לרווחתו של האדם, והוא, האדם, רשאי ליצור את עולמו הלשוני, כך נאמר במפורש ב'עשרת הדברות' המבוסס על הקוסמולוגיה של פרק א' . ב'עשרת הדיברות' נאמר שכפי שהאלוהות בראה את העולם בששה ימים, מוטלת החובה על האדם ליצור את עולמו, בששה ימים. ומאחר שהעולם נברא לרווחת האדם, מעיקרון זה, מסתברת קדושת החיים .

      אלו שהכריזו על אידיאל 'מעבר לטוב ולרע', היו הוגים שמרדו בירושה התנ"כית. אבל יותר מכך, אנשים אלו לא נתנו לעצמם דין וחשבון שחיים 'מעבר לטוב ולרע', הם כאוס.

      המרד האנושי בקיום בהגבלות, הוא תולדה של היות השפה ינוסית, היא מחייבת והיא שוללת. עובדה היא שהחיות מחוסרות השפה אינן מורדות. אבל האדם המורד לא נותן  לעצמו דין וחשבון שהשפה הינוסית המחייבת ושוללת, מבוססת על עיקרון האוטונומיה. ללא פן ינוסי של השפה, אוטונומיה לא תיתכן, יצירה לא תיתכן. הפן הינוסי של השפה, חיוב ושלילה, הכרחיים ליצירה. הרי האדם היוצר צריך להתוות גבולות ליציריו, הוא צריך ליצור חיץ בין יצירה ליצירה, החיץ הזה הוא 'אין', הוא שלילה, המונעת הסגת גבול ישות אחת של השניה.

    היחיד המשיג 'מודעות' באמצעות השפה, שומר על גבולותיו, דוחה כל מי שרוצה להסיג את גבוליו, הוא יוצר בין ה'אני' שלו לזולת 'חיץ', 'אין'.

     שוב, אנו צריכים לקחת את השלב המפותח ביותר של האינפורמציה, השפה, למען להבין מדוע היא ינוסית. היא צריכה להמחיש לנו שיצירה בלתי אפשרית ללא 'שלילה'. 'המודעות', היצירה החשובה ביותר של השפה, היוצרת את ה'אני', צריכה להיות דגם להבנת פעילות האינפורמציה ביקום.

      אם השפה האנושית היא השלב המפותח ביותר של התפתחות האינפורמציה ביקום, אזי אמצעי זה היוצר את 'המודעות', היא היצירה החשובה ביותר של כלי זה. הרי ללא מודעות היה נחסר מהאדם יכולת ההתבוננות, היה נחסר מהאדם יכולת היצירה.

      המרד האנושי בכלי שלו, באופן פעולתו מצביע על עוורונו, עיוורון שהוא תולדה של האדם הרוצה יותר מאשר מה שהקיום מעניק לו. הלהיטות האנושית ליותר מכניס את האדם לכאוס.

      הרצון להיות 'מעבר לטוב ולרע', משחרר את האדם מהכלי ההופך אותו לאדם, שונה מהחיות. השתחררות מהכלי, השתחררות מהאינפורמציה, הופך את האדם ל'חור שחור' מחוסר אינפורמציה, חור שחור הבולע את הכל מסביבו.

       האם יפלא אם כך, מדוע הכובשים הגדולים שהאמינו שבסיוע אמצעי הכח, שלו ייחסו יכולת מאגית, יוכלו לבלוע את הכל? הכובשים האלו הרסו את הכל שעמד בדרכם, לבסוף נבלעו על-ידי ה'חור השחור' שהם יצרו.

     דניאל בחזונו בצורה אינטואיטיבית הבין מה הן תוצאות המרד של הכובשים הגדולים, הוא הבין שכובשים אלו, שהוא בצורה מטפורית הפך אותם לחיות, בדומה ל'חור השחור', שהוא עדיין לא ידע עליו, בולעים אחת את השניה. המצעד של החיות לא נפסק עד היום הזה, המשפט האחרון שדניאל דימה, עדיין לא התקיים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי  On 19 במרץ 2012 at 0:27

    על פי הרעיון שאת מפתחת כאן – ועל בסיס העובדה שהברית החדשה והקוראן מבוססים שניהם על התנ"ך – כיצד הפכו התרבויות הללו לתרבויות אלימות כל כך? הנצרות בתקופת ימי הביניים, והאסלאם מאז היווסדו, למעשה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: