אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 279 – תרבות האדם נוצרת בשלבים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 279 – תרבות האדם נוצרת בשלבים

      המח שהאדם מתהדר בו, הוא לא בלעדי לאדם. הרי המח משותף לרוב החיות המפותחות על כדור הארץ שלנו. בזכות המח הטרנספורמטור, החיות רואות, החיות שומעות. אם כך, המח מנכס יסודות מהיקום, עושה להם טרנספורמציה לרווחת החיות. ובמה המח האנושי שונה ממוחם של החיות? הוא שונה מהם בכך שנוספו לו אונות קדמיות, שהן מפותחות יותר אצלו  מאשר אצל החיות. לאונות קדמיות אלו קולטנים, המקושרים לאינפורמציה היקומית, למקור חיצוני. במינוח המקרא מקור חיצוני זה הנו  'עץ הדעת'. אבות העברים עדיין לא ידעו על המח כמרכז החשיבה, וודאי לא ידעו על אונות קדמיות, אבל באינטואיציה הבינו שמקור 'דעת', השפה היא חיצונית, לא אימננטית, כפי שחושב את זה הלשונאי חומסקי.

     ההשערות הן, הרי אין מידע מדויק איך זה קרה,  שעם ההתפתחות האבולוציונית, התפתחות האונות הקדמיות, האדם הפך לישות לשונית. האדם שונה מהחיות המפותחות רק ביכולת שלו לשפה, כלי המאפשר לו יצירה, יצירת עולמו הלשוני. יחודו של הכלי הוא ביכולת היצירה שלו, לא רק ביכולת הקומוניקציה. הרי אף לחיות יכולות קומוניקציה, אבל חסרה להם היכולת לנכר את יכולת הקומוניקציה לשפה חיצונית ההופכת עם הזמן לכלי יצירה.

     כמו להתפתחויות אבולוציוניות אחרות שאין עליהן מידע מדויק איך קרו, כך גם אין לנו מידע איך הכלי הפלאי, המח הטרנספורמטור הפך את האינפורמציה שהאונות הקדמיות נכסו, לשפה אנושית. אנחנו יכולים רק לשער איך זה קרה, מתוך התוצאות.

     אנחנו יכולים לשער שהמח הטרנספורמטור הפך את האינפורמציה ההיולית שהוא קלט דרך האונות הקדמיות ל'אלגוריתם'.

     אם הראיה, שהיא טרנספורמציה של פוטונים על-ידי המח הופכת לגנטית, היא מורשת, כך גם השמיעה שהיא טרנספורמציה של גלי הקול הופכת לגנטית, מורשת, השפה, לא היכולת לשפה, שהיא גנטית, אלא פרי שפה זו אינה גנטית, היא אפי-גנטית, לא מורשת. היא גם לא מוחשית, קיימת רק אם קהילת אנשים מסכימה לקיומה. היא קיימת רק אם קיימת איזו ברית בין יחידי הקהילה, שהם מסכימים שקולות מסוימים, לא מוחשיים, מסמלים דברים מסוימים, מסמלים פעולות מסוימות. הרי בשביל אלו החיים מחוץ לסין, שפה זו של קהילה זו, אין לה משמעות, אלא אם הם לומדים אותה.

     ילד להורים ביאולוגיים צרפתיים, אם הוא אומץ בינקותו על-ידי אנשים דוברי אנגלית, הוא ידבר אנגלית, השפה של הוריו הביאולוגיים לא נירשה על-ידו, כיוון שהפרי, המילים, של יכולת לשפה היא אפי-גנטית. מבחינה גנטית הילד ירש רק יכולת לשפה.

      לכן למען שהיכולת הגנטית של האדם לשפה תשא פרי, תיצור מילים, המח האנושי שקלט את האינפורמציה דרך האונות הקדמיות, עשה לה טרנספורמציה לאלגוריתם, שהוא הנו זה שיוצר את המוסדות המאפשרים לפתח את היכולת לתוצר. אבל קודם שיכולת זו מתממשת, היווצרות  האלגוריתם, היכולת לשפה, יוצרת את המודעות של היחיד, מודעות המאפשרת לאדם לנכר את עצמו מגופו, יותר מאוחר מהזולת, מהסביבה. המודעות הופכת לאלגוריתם. מאחר שלתוצר זה של יכולת להשתמש באינפורמציה שהמח עשה לה טרנספורמציה לשפה או לאלגוריתם, אין משמעות ביחידות, האלגוריתם מכוון את היחידים להתאגד לקהילה. היחידים צריכים להסכים ביניהם שקול מסוים שהם משמיעים מסמל דבר מסוים, הם כורתים ברית ביניהם בשתיקה, שאכן קול זה מסמל דבר מסוים.

      כל העולם הלשוני של בני אדם כולו מבוסס על 'בריתות' בין יחידי הקהילה. אנו מכירים את מוסד ה'ברית' מהמקרא, שבו לפנינו 'ברית' מודעת, כיוון שהמקרא כולו מבוסס כבר על פילוסופיה לשונית, מודעת על אופן תפקוד השפה או האלגוריתם הלשוני. אבל רוב בני אדם לא מודעים לאופן תפקוד השפה, מבצעים דברים שהאלגוריתם מוביל אותם לעשות בצורה פרגמטית.

      מאחר שהשפה היא אפי-גנטית, קיימת רק כל עוד קיימת ברית בין יחידי הקהילה לכנות דברים מסוימים בצורה מסוימת, יש צורך במוסדות שיעבירו את התוצרת, את השפה שנוצרה לדורות הבאים, הרי השפה לא גנטית, לא נירשת על-ידי הדורות, יש צורך ב'מח קיבוצי', או גנזך קהילתי, שישמר את התוצרת, את השפה שנוצרה.

     באותה צורה כפי שהשפה היא נעלמת, לא מוחשית, גם הגנזך הקהילתי הוא מוסד נעלם, לא מוחשי, אלא אם קהילה המציאה את הכתב וקיבעה את הרכש.

     כל השלבים של התפתחות קהילות אנושיות לשוניות מבוססים על הסכמים בין היחידים, על בריתות נעלמות או בריתות מודעות.

     דיברנו בשעורים קודמים שמוסדות אנושיים, שפה מבוססים על 'אמונה', על דחף קיומי, 'ברית' היא טרנספורמציה של 'אמונה', הפיכתה למוסד. בני ישראל ליד הר סיני הופכים את 'אמונתם' בעקרונות מסוימים למוסד 'ברית'. במקרה של העברים שכבר מכירים כתב, ה'ברית' מקובעת בכתב. אבל בריתות קיימות גם אצל קהילות ללא ידיעת הכתב, לכן  לא מקובעות בו. אצל עמים ללא ידיעת הכתב הבריתות, כל היצירה הלשונית נשמרת על-ידי זקנה הקהילה.

      אבל עוד טרם שהאלגוריתם הלשוני מכוון את האדם לכרות בריתות, הוא מאפשר להם 'לשאת ולתת' זה עם זה, והתוצאה של משא ומתן זה הוא ברית, הסכם לנהוג כך או כך.

     כל עולמו התרבותי של האדם הוא פרי משא ומתן בין יחידים. כבר יצירת השפה היא פרי משא ומתן, הסכם לכנות דבר בשם. בהמשך האדם הפרטי נושא ונותן עם הזולת להחליף מזון, ליצור מיזמים ליצירת מזון. סחר אנושי כולו מבוסס על משא ומתן, על בריתות, על חליפין.

     בני אדם לא מודעים איך נוצר מוסד הקורבנות. האדם הנושא ונותן עם הזולת, אחרי כמה זמן נוכח לדעת שבעד כל בקשה הוא צריך לתת תחליף. בהמשך, כאשר הוא יוצר עולם עליון עם ישויות נעלמות שהוא מייחס להן שלטון על חייו, והוא מבקש מהם הגנה, הוא משליך את מה שהוא למד ממשא ומתן עם הזולת, שבעד כל דבר הוא צריך לתת תמורה, משליך את הנסיון הפרגמטי הזה לעולמות עליונים,  הוא מעניק לאלו שמהם הוא מבקש את ההגנה, תמורה, קורבן.

      התרבות האנושית כולה מבוססת על מוסדות ראשוניים שהאלגוריתם הלשוני מוביל את האדם ליצור.

     האדם שנולד בקהילה, בחברה, שבה קיימים כבר כל המוסדות המתחזקים את העולם האנושי הלשוני, אינו חושב שכל המרקם הזה, כל המארג הזה, נוצר על-ידי בני אדם בשלבים. האדם חושב שהמרקם החברתי הוא אורגני, גנטי, הוא לא נותן לעצמו דין וחשבון על שבריריות עולמו הלשוני, הוא לא חושב שכל המרקם הזה יכול להימוג אם היחידים יאבדו את אמונתם ביצירתם, יפרקו את הבריתות ביניהם.

 לכן חשוב ביותר שהאדם ילמד היסטוריה ואזי יוכח שממלכות אדירות נעלמו, נמוגו. ששפות עתיקות נשכחו. אם האדם ילמד היסטוריה יוכח שעמים שלא המציאו את הכתב, לא קיבעו את יצירתם הלשונית, נשכחו כלא היו. אם אנו יודעים היום על העם המפואר, העם השומרי, הרי זה רק כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות שגילו את החרסים שעליהם השומרים קיבעו את תרבותם, שלשונאים פענחו את שפתם.

     אנו יודעים על התרבות המצרית רק כיוון ששמפוליון פיענח את הכתב ההיארוגליפי של המצרים. אמנם המצרים השאירו יצירות אומנותיות פלסטיות, אבל מהיצירות האלו אי אפשר היה לדעת על תולדות המצרים.

     האם היינו יודעים על תרבות העברים אם הם לא היו מקבעים את לשונם, את פרי לשונם, תרבותם, הפילוסופיה הלשונית שלהם, בכתב? הרי הצאצאים של העברים לא יורשים את תרבות אבותיהם בצורה גנטית, הם לומדים את התרבות הזו שקובעה בכתב.

     למזלם של העברים שאבותיהם כבר נולדו בתרבויות שהמציאו את הכתב, כמו התרבות השומרית, הפיניקית הכנענית, והם קיבעו את יצירתם בכתב, בהבדל מהם שכניהם של העברים, שלא טיפחו את הכתב לא השאירו עקבות לקיומם.

     אנחנו רואים מהמצאת הכתב כמה שלבים המין האנושי היה צריך לעבור עד המצאת הכתב. ללא המצאת הכתב לא היינו יודעים על עמי קדם, היינו חושבים שתולדות האדם מתחיל מהיום.

     אדם הנולד בתרבות מפותחת לא מודע לעובדות, כמה שלבים המין האנושי היה צריך לעבור עד אשר פתח את האפשרויות ליצור תרבות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: