אוניברסיטה ווירטואלית – שעור – 285 – השפה הינוסית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 285 –  השפה הינוסית

     השפה פועלת בשני אופנים. מצד אחד השפה כמו אמא הורתה האינפורמציה היקומית  המתחברת עם אנרגיה, מתווה לאיחוד זה גבולות, מאחר שישויות קיימות רק בגבולות, באין גבולות קיים אין, כך גם השפה יוצרת ישויות בהתחברה עם אנרגיה ומתווה להן גבולות.

    אם נקח את היצירה הראשונית שהשפה יוצרת, כאשר היא מתחברת למקור אנרגיה, הגוף הביאולוגי, היא יוצרת את ה'מודעות' של יחידה זו, את האדם הלשוני. ומהי מודעות? מודעות מקנה ליחידה זו שנוצרה מגוף ביאולוגי עם תוספת 'דעת', אינפורמציה, שפה, תחושה של יחידה בגבולות, נפרדת מהזולתים, מהסביבה, מסוגלת להתבונן על העולם מחוץ לעצמה.

     הילוד משיג את מודעותו שהוא 'אני', כאשר הוא מבדיל את עצמו מאמו. ברור שהילוד יכול להגיע ליכולת זו של הפרדות מאמו כאשר הוא רוכש שפה, הרי המושג 'אני', הוא לשוני.

    אבל הגבולות שהשפה מתווה הם לא מוחשיים, הם 'נעלמים', והיחיד למען להיות בטוח בהיותו יחידה מובדלת, 'מודעת', זקוק כל הזמן משוב מאחרים שאכן הוא כזה. היות הגבולות  'נעלמים', הם הופכים ל'נזילים', שהיחיד יכול בקלות להתעלם מהם.

      מאחר שהגבולות שהשפה מתווה הם 'נעלמים', 'נזילים', האדם בדמיונו יכול כל הזמן להרחיב את גבולות האני. הוא רוכש רכוש וסבור שרכוש זה מרחיב את גבולותיו. הפרעה בנה פירמידות למען להרחיב את 'גבולות' ה'אני' שלו. הכובש רוצה להרחיב את ממדי האני שלו על-ידי כיבוש טריטוריות.

      שפה זו בהיותה ישות נעלמת, ינוסית, מתווה גבולות, מאפשרת לאדם גם את ההפלגות שלו. מכאן נבין מדוע הדחפים הביאולוגיים שהם מוגבלים אצל החיה, אצל האדם מפליגים על כנפי השפה הנעלמת, דורסים את כל בדרכם בדומה לצונמי. אם דיברנו בשעור הקודם שהמפה ההיסטורית של האדם מלאה עם מלחמות השמד, הרי מלחמות אגרסיביות  אלו הן תוצאות מעשיו של הכובש בעל ה'אני', הרוצה להרחיב את גבולותיו, הרוצה לבטל אותן.

      ברור שהדחף הראשוני של האדם הוא נגד גבולות המסמלים את משך הקיום הקצר שלו, שחוקי הקיום מקציבים לו. החיה מחוסרת ה'מודעות', אינה מודעת לקצוב משך קיומה. הדחפים של החיה לא יכולות להפליג על כנפי השפה הנעלמת, לכן היא נדחפת רק לספק את צרכי קיומה. אנחנו עדים לכך, שהאפוס האנושי הראשון, האפוס השומרי, בשם 'גילגמש', דן במודעות הגיבור, שחייו קצובים, שהוא עתיד למות. גיבורינו גילגמש יוצא לחפש סם שיבטיח לו נצחיות. כאשר מתאכזב מלמצא אותו, הוא מוצא תחליף ב'שם', ישות נעלמת שהוא מדמה שהוא ישרוד את גופו הכלה. אבל 'שם' נרכש רק תמורת מעשים, 'שם עולם', שיזכה את היחיד בזכרון הדורות נרכש רק בזכות מעשי גבורה. גילגמש נדחף על-ידי דחפיו הביאולוגיים ליתר קיום, לבצע מעשי גבורה, השמדת האחרים במלחמות, ביטול גבולות, השמדה שתגדיל את ממדי ה'אני', למען להיות ראוי ל'שם עולם'.

      אנחנו צריכים להבדיל בין מלחמות הגנה על טריטוריה, שגם החיות נלחמות עליה, לבין מלחמות אגרסיביות, מלחמות של גבורה, למען האדרת ה'אני'.

     מושג הגבורה כערך נוצר למען להצדיק מלחמות, מאבקים, למטרת הגדלת ה'אני'. הרי מעשי גבורה צריכים להגדיל את ה'אני', למען לזכותו ב'שם עולם'. לא רק גילגמש מבצע מעשי גבורה למען לזכות בשם עולם, גם אכילס ביצירתו של הומר מבצע מעשי גבורה למען  לזכות באותו 'שם עולם'.

     לפי עדות כתובה, הקינות של האמהות השומריות, מכילות ערכים קיומיים בלבד. יצירת ערכי גבורה היא השלב השני ביצירת ערכים, וכפי שהזכרנו, ערכי גבורה אלו באות להצדיק את רצונו של ה'אני' האגרסיבי, את מעשי הגבורה הרצחניים שלו, למען לזכות ב'שם עולם', למען לזכות בזכרון הקיבוצי

     אנחנו רואים שאותה שפה ינוסית, הצריכה לפעול למען רווחת האדם, נותנת לגיטימציה למלחמות אגרסיביות, תחת השם 'גבורה', מלחמות הרס, למען להגדיל את שמם של הכובשים האגרסיביים, הרוצים לזכות ב'שם עולם'.

     הדחפים המיניים של האדם, הרוצים יותר מין ממה שרצוי לתכלית יצירת חיים, שלפי כמו פרויד ה-super ego, מנסה לרסן, הם משניים, אינם הרסניים למארג החיים האנושיים, כמו הדחפים האגרסיביים להגדלת ה'אני'.

     השפה הינוסית הנותנת לגיטימציה לאגרסיות  כוחניות היא פועלת נגד היעוד שלה, יעוד של הטבת חיי האדם. בסופו של דבר הממלכות האגרסיביות במשך ההיסטוריה האנושית הורסות את המארג החברתי שלהם, יורדות ממפת ההיסטוריה. חברות עם מארג חברתי קיומי עולות ותופשות את מקום הממלכות האגרסיביות שהתפוררו.

     נתינת לגיטימציה לערך גבורה על-ידי השפה היוצרת, היא בעוכרי הדחפים הבלתי מרוסנים, ההרסניים של האדם.

     קביעתו של הובס בספרו 'הלוויתן', שהאדם מראשיתו נלחם בזולתו, לא מדויקת. הובס שחי בזמן מלחמות שלושים השנה, כן בזמן המלחמות בארצו, מלחמות דת, שהוליכו להוצאתו להורג של מלך אנגליה, ראה את דחף למלחמות כחזות האדם, לכן הציע לבני אדם כריתת בריתות, וויתור על חלק מהדחפים שלהם, למען קיום משופר. אבל הובס טעה בכך שלא הבין  שהאדם בראשיתו מסתפק בתחזוק גופו, הערכים בשלב זה הן ערכי האמהות, כפי שאנו מוצאים את זה בקינות השומריות, ערכים קיומיים.

     רק בשלב השני של קיום האדם, כאשר האדם כמו גילגמש נוכח לדעת שחייו קצובים, שהוא עתיד להכלות, עולות על הפרק ערכים חדשים, ערכי 'גבורה', וערכים אלו הן מאחורי המלחמות העקובות מדם. מספיק עלינו לחזור לשני האפוסים העתיקים, אפוס גילגלמש ואפוס אכילס, בשניהם הצידוק למלחמות עקובות מדם הן בשם 'גבורה', גבורה המזכה את האדם ב'שם עולם', שם הבא לבטל את קצוב הקיום של הגיבור, שם שישאר בזכרון הקהילה, בזכרון הדורות.

     הובס לא הבין את הסיבות האמיתיות לדחפים המלחמתיים של זמנו, הוא חשב שהן נגרמות שהאדם נלחם על רכושו, והרי המלחמות שהובס היה עד להן, היו מלחמות אידיאולוגיות, מלחמות על ערכים מופשטים שלא חל עליהם כליון. מה שקורה באמת הוא, שהאדם הרוצה לכפות על חוקי הקיום לבטל קיצוב קיום, יוצר למען כך ערכים מופשטים, שהוא נאחז בהם.

     אמנם הובס לא הבין לאשורה את סיבות המלחמות האגרסיביות האידיאולוגיות, בהבדל ממלחמות הגנה מוצדקות, הוא הבין דבר שאחרים לא מבינים שדחפים למלחמות, הן בעוכרי הרסנות השוא של האדם.

     אולי המצרים העתיקים היו פחות אגרסיביים מאשר עממי מזופוטמיה, כיוון שהם המציאו עולם חלופי וקיוו שבסיוע השבעות מאגיות הנפטרים יצלחו להעבור את המהמורות ולהגיע לעולם החלופי.

     עממי מזופוטמיה לא המציאו 'עולם חלופי' שבו נפשות הנפטרים זוכים לחיים לא קצובים, הם רק המציאו את השאול, שלשם יורדות נשמותיהם של הנפטרים. לכן הם ניסו בדחפים כוחניים לגבר על חוקי הקיום. המזופוטמים עשו גם טרנספורמציה לשאיפות שלהם לנצחיות, לנצחיות טריטוריאלית. ושוב לפי המחשבה הפרדוכסלית המעגלית, של האדם, ניתנה להם יכולת, לעשות טרנספורמציה נוספת, להפוך את הטריטוריות כערבות ל'שם עולם'.

     מלחמות אגרסיביות לא חדלו מהעולם מאותן סיבות שהיו חלקן של כובשים מימי קדם, גם הצעותיו של הובס למדינה מבוססת על בריתות, לא גרמו להפסקות מלחמות אגרסיביות, אנחנו אפילו עדים למלחמות כאלו במאה הקודמת, מלחמות שמד העולות על אלו של ימי קדם.

     האם האדם יתעשת ויבין שאינו יכול לכפות את רצונו על חוקי הקיום, אלו אדישים לדחפים ההרסניים שלו, הוא בסך הכל יכול להרוס את מושבו, כדור הארץ הקטן המארח אותו.

     הובס בהבדל מהוגים אחרים, הבין מה שהבין, כיוון שהוא אימץ את ההשקפה הלשונית הקיומית התנ"כית, אפילו שהוא לא הבין אותה לעומקה, הבין שמה שנותן לאדם הרפאי בטחון מה, הוא אם הוא כורת בריתות עם הזולתים. בריתות אלו נותנות לאדם הלשוני הרפאי עוגן.

    בריתות יוצרות את ערך 'קדושת החיים', קדושה לחיים קצובים בעולם נגלה. מבחינה זו הובס חזר לערך התנ"כי, קדושת חיים של האדם, שהאלוהות בראה את העולם לרווחתו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: