אוניברסיטה ןןירטואלית – שעור 288 -רצף ההיסטוריה

ה

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 288 – רצף ההיסטוריה

      אם גנזך הזכרון האישי של האדם משמר את זהותו, רצף היסטורי של האנושות משמרת את היות האנושות ישות עם שורשים במנהרת הזמן. אם הזכרון האישי של האדם מוטבע במוחו בצורה אוטומטית, הרי הזכרון ההיסטורי של האנושות נוצר על-ידי מח קיבוצי של המין האנושי, הודות להמצאת הכתב. עובדה שעמים שטרם המציאו את הכתב, אפילו שבטים וקהילות פחות מפותחות חסרות היסטוריה.

     יכול להיות שקהילות החלו לרשום את קורותיהן, את הגניאולוגיה שלהם, הרי לאדם הפרטי וגם לקהילה חשוב  שיהיו להם שורשים. אנו מוצאים גניאולוגיות בתנ"ך, כך גם עמים אחרים תמיד שאפו להצביע על כך שמוצאם לגיטימי, שמוצאם מכובד, שהם צאצאי אלים, או צאצאי אנשי שם. כך אנו מוצאים שאפילו הרומאים ייחסו לגיבור טרוייני, איניאס, את מוצא יסוד עירם. איניאס ממוצא טרוייני מכובד, ברח מהעיר שנחרבה על-ידי היוונים ולאחר הרפתקאות הגיע לאיזור לא מיושב ויסד את העיר רומא.

     קשור זה של יסוד רומא על-ידי איניאס הוא מאוחר, המשורר ווירגיל העלה את הרפתקאות גיבור זה ביצירה על שמו.

     היסטוריה אנושית קשורה לקוסמולוגיות של קהילות על ראשיתם. הרי עולמו של האדם הלשוני הוא עולם נעלם, לכן יש צורך לקבע אותו בסיפור על הווצרות האדם, אחרת הרי חיי אדם הם כמו עלה נדף ברוח, שכחה היא מנת חלקו. יש לשער שקהילות שעדיין לא המציאו את הכתב אף להן היו קוסמולוגיות, שנשמרו בזכרון זקני הקהילה, עם כליון קהילה מסוימת, זכרון זה אבד, כיוון שזכרון לא מקובע בכתב  נמוג. הצורך לשמר את קורות הקהילה, את קורות העולם הלשוני, נובע מאותו צורך כמו הצורך של האדם לשמר את שמו, לשמר את קורות עולמו הלשוני בזכרון שמעניק לו את זהותו. גם עמים, גם קהילות זקוקות לזהות.

     האדם גם סקרן לגבי סיבת היווצרותו, אנחנו מוצאים את התשובות לשאלה זו בקוסמולוגיות השונות. מאחר שאנו לא יכולים לדון בכל הקוסמולוגיות של תרבויות שלא גובשו, נתעסק בשתיים, שהן מגובשות. אנו יודעים על הקוסמולוגיה המזופוטמית, 'אנומה אליש', שעיצבה את העממים בחלק זה של העולם. לפי קוסמולוגיה זו האדם נוצר למען לשרת את האלים.

     רק מהשוואת קוסמולוגיה מזופוטמית זו לקוסמולוגיה התנ"כית אנו יכולים לעמד על הדרגה הגבוהה של הקוסמולוגיה העברית. כך לפי פרק א' של ספר בראשית, האלוהות בראה את העולם למען האדם, למען רווחתו. אבל קוסמולוגיה קדומה יותר, קוסמולוגיה הכלולה במשל 'עץ הדעת', על שלושת חלקיו, לפיו האדם עלה לסולם גבוה יותר מאשר החיות, כאשר הוא רכש את 'דעת', פרי עץ הדעת, פרי שהעניק לו מודעות ויכולת יצירה. לפי שתי הקוסמולוגיות בספר בראשית, בהבדל ממה שמסופר ב'אנומה אליש', מטרת היווצרות העולם הוא למען עולמו של האדם שלו הוענקה יכולת היצירה למען יצירת עולמו הלשוני.

      אנחנו רואים שמאוחר הלגיטימיות של עולם הלשוני של האדם, בספר בראשית, בהבדל מעולמו של האדם ב'אנומה אליש', כאשר נוצרו פרשנויות חדשות לגבי עולמו של האדם, כמו הפרשנות המוטעית של השליח פאולוס, באגרת אל הרומיים שלו, וגם פרשנות מוטעית של השליח יוחנן, הם בכל זאת עגנו את עצמם במקור הלגיטימי הזה של התנ"ך, למען לשמר לגיטימיות לקוסמולוגיות החדשות שלהם. כך גם האיסלאם לא וויתר על המקור התנ"כי, כדי לתת לגיטימיות להשקפתו החדשה.

     אנחנו רואים כפי שגנזך הזכרונות של האדם הפרטי נותן לגיטימיות לשמו, נותן לגיטימיות לזהותו, כך קהילות, דתות, מחפשות לגיטימיות לקיומן בקוסמולוגיות לגיטימיות מקובעות בכתב.

     מכאן הזכרון הקולקטיבי של המין האנושי, המקובע בכתב נחוץ לאדם למען לתת לגיטימיות לקיומו כמין עלי כדור הארץ שלנו. המלחמות של הנצרות והאיסלאם ביורשים הלגיטימיים של ירושת התנ"ך מתחוללת כיוון שדתות אלו רוצות להיות היורשים הלגיטימיים של ירושה זו, רוצים להדיח את היורשים הקודמים.

      למרות שדתות אלו בפרשנות שלהם סטו מהעקרונות של התנ"ך, הם רוצים שפרשנותם תתקבל כלגיטימית.

      אם נשאיר בצד את השאיפות האלו של בני אדם לרכוש לגיטימיות לקיומן, להיסטוריה גם חשיבות אחרת. ההיסטוריה היא מעין מנהרת זמן, שהאדם יכול דרכה לסגת לקורות עמים ולעמד על התרומות של עמים אלו למארג קורות האדם.

     תקופה ארוכה לא היה ידוע הרבה על תולדות השומרים, רק כתוצאה של חפירות ארכיאולוגיות גילו את החרסים שלהם, שעליהם הם רשמו את קורותיהם, את ספרותם, את החוקים שלהם. החרסים השומריים האלו כתובים בכתב היתדות, למעשה השומרים המציאו את הכתב הזה, אולי גם המצרים בתקופה מקבילה המציאו את כתב ההיארוגליפים שלהם. את הכתב ההיארוגליפי המצרי החוקר שמפוליון פיענח כבר במאה ה-19 , את הכתב והשפה השומרית פיענחו ברובה במאה ה-20 .

   רק פיענוח הכתב והשפה השומרית גילתה לנו מה היתה משמעות יציאתו של אברהם מאור כשדים, אור מרכז תרבות שומרית. טרם פוענח הכתב השומרי ושפת השומרים, לא העניקו חשיבות למשפט המופיע בספר בראשית בו נאמר לאברהם: 'לך לך מארצך ומולדתך….', ביחוד חוקרי התנ"ך הגרמניים, בעקבותיהם גם אחרים, ניסו לאחר את תרבות התנ"ך, אבל גלוי תרבות השומרים מלמד אותנו שראשית מחשבת התנ"ך, התפתחה על בסיס תרבות שומרית מפוארת זו, ורק על בסיס זה אברהם יכול היה לחולל את המהפכה המחשבתית שלו. רק אם אנו משווים כתבים שומריים אלו למה שמסופר על אברהם בספר בראשית, אנחנו מבינים מה היתה סיבת יציאתו מאור, כיוון שהוא הגיע למסקנות פילוסופיות אחרות, מאשר רווחו בעיר מולדתו.

     אם, למשל, משווים את קינת האלה נינגל, קינה על חורבן העיר אור, ורואים שתחינותיה לפני האלים לא להרוס את העיר נתקלות בסרוב בשם גורל שאין לשנותו, הרי בהבדל משיח זה של האלה נינגל, אברהם בשיח על גורל סדום, מעומת עם אלוהות אשר מוכנה לשנות את גזרתה על עיר זו, אם ימצאו בה עשרה צדיקים. כאן אנו רואים את המהפכה המחשבתית של אברהם, אשר בניגוד לאמונה השומרית בדטרמיניזים, בגורל, יוצר עולם לשוני שגם האלוהות היא חלק ממנו. הוא יוצר 'עולם בתוך עולם', עולם לשוני בו שולט רצון חופשי, בתוך העולם הדטרמיניסטי, שהעיקרון שלו הנו, שהאלים גוזרים גורלות שאין לשנותם.

      אם מדענים היום תוהים אם אפשר לחזור במנהרת הזמן, ההיסטוריה מאפשרת לנו לחזור במנהרת הזמן והיא מאפשרת לנו להבין דברים שהיו סתומים. למען לתת ביסוס להשקפה, או למהפכה המחשבתית של אברהם, היה צורך ליצור גם קוסמולוגיה חדשה. את הקוסמולוגיה של תקופת אברהם אנו מוצאים במשל 'עץ הדעת', על שלושת חלקיו, חלק גן-עדן, חלק עץ הדעת, חלק קין והבל. משל זה מכיל קוסמולוגיה שונה מזו שנמצאת בפרק א' של ספר בראשית, שהנה מאוחרת יותר, תרומת יוצאי מצריים.

     במשל 'עץ הדעת', ניתן ביסוס לעולם הלשוני של האדם, לעולמו הלשוני של אברהם, בנימוק שהאדם טרם נכס לעצמו את 'דעת', מעץ הדעת, היה חיה בגן עדן. אם בגן הוא לא התבושש על ערומו, בנכסו את דעת, הוא נעשה מודע והתביש בגופו הערום. במשל זה ניתנה גט כריתות לאמונה שהיתה רווחת שהאדם הוא נצחי, באסור על אכילת פרי 'עץ החיים'.

     רק על בסיס נתינת גט כריתות לאמונה על נצחיות האדם, אפשר היה ליצור עולם לשוני מנותק מהעולם הדטרמיניסטי, עולם שבו לאדם רצון חופשי, יכולת ליצור, ליצור חיים, וההבנה שנצחיות היא בשרשרת הדורות.

      בלי ידיעת ההיסטוריה העתיקה הרבה דברים בתנ"ך היו נשארים סתומים. העובדה שמצוין שאבות העברים היו נוודים, נוודים בארצות תרבותיות של תקופתם, ההתבוננות שלהם כתוצאה מהכרת תרבויות אלו, אפשר להם לחולל השקפה מופשטת שעד היום אין דוגמתה.

      אבל מההיסטוריה אנו יכולים ללמוד לא רק על המהפכה המחשבתית שאבות הערים חוללו, אנחנו יכולים לנדוד במנהרת הזמן, ולראות איך עמים שונים ניסו להסביר את קיום האדם. ראינו את היחס השלילי לקיום האדם בקוסמולוגיה המזופוטמית 'אנומה אליש', יחס המסביר מדוע האימפריות שנוצרו על בסיס אמונה כזו איפשרו את שעבוד האדם, את הכוחנות של אימפריות אלו, שרצו לחקות את מעשי מרדוך, שברא את העולם בכוחנות.

     מהקוסמולוגיות המצריות אנחנו יכולים ללמד מדוע מצריים העתיקה בהבדל מאימפריות מזופוטמיות היתה פחות אגרסיבית. במצריים האמונה בעולם חלופי, עולם לשם הנשמות של הנפטרים נודדים, איפשר להם מוצא אחר לגורל האדם שנגזר עליו משך קצוב.

     לקוסמולוגיות של עמים יש תפקיד חשוב בעיצוב תרבות של עם, דבר זה אמור לא רק לגבי היסטוריה עתיקה, דבר זה אמור גם לגבי ההיסטוריה החדשה. את הקיום האנושי אפשר רק להביו עם מפליגים במנהרות זמן העבר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: