אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 289 – הפרמטריםאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 289 – הפרמטרים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 289 – הפרמטרים

     הפרמטר הקיומי של האדם הוא גופו, מה טוב לגוף ומה רע לגוף. גם לחיות גופן משמש להן פרמטר, הרי החיות נמצאות בבריחה מתמדת, בריחה מנזק לגופן. אבל האדם יוצר לעצמו פרמטרים נוספים. הפרמטרים החשובים ביותר הם גרמי השמיים, שלפיהם האדם מודע ליום וללילה, השמש הזורחת מסמלת לאדם את תחילת היום, השמש השוקעת, הנעלמת מסמלת את הלילה. נוסף לשמש הירח בהמשך מאפשר לאדם לחלק את רצף הזמן לחודשים.

      אבל השמש כפרמטר גם מאפשרת לאדם להתמצא בחלל. היא השמש, מאפשרת לאדם ליצור  פרמטרים מלאכותיים, לציין את מקום זריחת השמש כמזרח, את שקיעת השמש כמערב, עם גבו לכוון זריחת השמש, וביד ימינו הוא מכנה את האזור כצפון, עם יד שמאלו הוא מציין את האזור כדרום.

     אבל כלי השפה כאלגוריתם מתחילתו יוצר לאדם פרמטרים. הרי גם הקביעה המלאכותית של צפון ודרום הוא פרי כלי השפה, כיוון שבלי הענקת שמות לכיוונים שהאדם יצר אין להם משמעות. בהבדל מהחיות שהדחפים הביאולוגיים דוחפים אותן לבריחה מסכנות, כיוון שיצר הקיום טבוע בהן, בהבדל מהן האדם הלשוני, מתחילתו נותן שמות לדחפיו הקיומיים, מכנה כ'טוב' את שמירת הגוף, ההופך לפרמטר, כ'רע' את הסכנות האורבות לו. בהמשך המילים שקודם נתנו ביטוי  לגוף כפרמטר, משתחררות ממנו, הופכות בעצמן לפרמטרים.

      אבל מאחר שהכלי שהוענק לאדם, כלי השפה, אינו אינדיבידואלי, אלא יצירה קיבוצית, האדם מוכרח מיד ליצור לעצמו פרמטרים איך להתנהג באותה קהילה שלתוכה הוקהל. חוה ואדם לפי משל 'עץ הדעת', מיד אחרי אכלם מפרי העץ, נעשו מודעים, הם מבדילים בין 'דעת' שרכשו, לבין גופם, ובהתבוננות שלהם עליו, נוכחים שהוא ערום. הם מיד בהסכמה מתבישים ממצבו של הגוף הערום, ויוצרים מלה מתחושתם. מחבר המשל מסכם את תחושתם זו של חוה ואדם, במלה 'ויתבוששו'. בהיותם ב'גן-עדן' חוה ואדם כמו החיות האחרות לא הרגישו בעירומם. בהמשך המושג שיצרו  'מתבוששים', הופך לפרמטר למצב מסוים של הגוף. בהמשך בקהילה שנוצרה, כל פרט בה לפי פרמטר זה 'בושה', יכנה מצב מסוים של הגוף במלה זו שהפכה לפרמטר,  הוא יכסה אותו.

      'דעת' שחוה ואדם רכשו, בהמשך יכנה כל פעולה או עצם בשם. כך, אדם וחוה במשגל, המכונה במשל 'לדעת', יוצרים חיים. בהמשך כל משגל, כל הולדה באמצעותו יכונה 'לדעת', מלה זו הופכת לפרמטר למשגל, ליצירת חיים.

    לפי משל 'עץ הדעת', כאשר חוה מסבירה לנחש, על האיסור לאכל מפרי העץ, הנחש אומר לה:'…לא מות תמתון. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.'  אבל לפי המשך הנאמר במשל, חוה ואדם באכלם מהפרי:'…ותפקנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם..'. אנחנו רואים שהפעולה הראשונה של חוה ואדם היא לא 'להבדיל בין טוב לרע', אלא הפיכתם למודעים לעירומם. אם כך המודעות קודמת ליכולת בהמשך להבדיל בין טוב לרע. חוה ואדם גם לא עושים שימוש ביכולתם להבדיל בין טוב לרע, הם עושים שימוש ב'דעת', ליצירת חיים. רק בחלק השלישי של המשל, החלק 'קין והבל', מחבר המשל נותן ביטוי ליכולת להבדיל בין טוב לרע, כאשר הוא מצביע על העובדה שקין בוחר ברע, הורג את אחיו. המחבר של המשל בחלק זה מצביע על הכיוון שההבדלה בין טוב לרע צריכה להוביל, היא צריכה להצביע ש'טוב' הוא קדושת החיים, הריגה היא 'הרע'.

      שוב המילים 'טוב' ו'רע' מתנתקים מפרמטר הגוף, הופכות בעצמן פרמטרים המתיחסים לקיום כולו, לא רק לגוף האדם.

      אנחנו רואים שהמילים הנוצרות בתחילה הן בשרות הגוף כפרמטר, בהמשך הן נעשים מודדים עצמאיים, פרמטרים להתנהגות אנושית בחברה. אבל למילים כפרמטרים אין עדיין כח שיפוט. לכן בהמשך הקהילה קובעת חוקים כפרמטרים עם כח שיפוטי. כבר השומרים חקקו חוקות, החוקה של חמורבי היתה מבוססת על החוקות השומריות.

     חוקות נוצרות, כיוון שקהילה זקוקה לפרמטרים איך להתנהג, למען תוכל לתפקד. אנחנו רואים שה'קהילה' נעשית הפרמטר, החוקים באים לשרת גוף מופשט זה, הקהילה, למען תוכל לתפקד. בהמשך שוב, החוקים עצמם משיגים עצמאות והופכים ל'פרמטרים' איך להתנהג בקהילה.

     היום כל קהילה מחוקקת חוקי תנועה. חוקים אלו נוצרים למען סדר תנועתי, הפרטמטר של חוקים אלו הוא ה'סדר', סדר שונה מסדר בתוך הקהילה. כך הצרכים החברתיים הולכים ומסתעפים. האדם זקוק בחברה המודרנית לא רק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בקהילה, הוא זקוק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בכבישים.

     בצורה פרדוכסלית, האדם גם מחוקק חוקי מלחמה. הרי מלחמות פורצות, מלחמות הגנה, גם מלחמות אגרסיביות. מטרת המלחמות היא להרוג את האויב. נשאלת השאלה מדוע זקוקים בני אדם לחוקי מלחמה? אבל עובדה היא שחוקי מלחמה קיימים, ביחוד איך לנהוג עם שבויים, האם מותר להרוג אותם או לאו? האם יש לטפל בשבויים פצועים?

     השפה עושה את האדם לישות חברתית בכל מהלכיו. לכן הוא זקוק בכל מהלכיו לפרמטרים איך לנהוג.

     במקרה הגוף הביאולוגי של האדם אף הוא נמצא תחת חוקים דטרמיניסטיים, שה-DNA

כופה על הגוף. ה-DNA כופה על הגוף לא רק איך להתנהג למען קיומו, הוא כופה עליו גם איך להתגונן, הרי כל המערכת האימונולוגית ממונה על הגנה בתוככי הגוף, למען קיומו. בהבדל מהגוף הביאולוגי, שחוקיו, הפרמטרים שלו קבועים, האדם הלשוני נמצא ביקום והוא צריך ליצור לעצמו בצורה מלאכותית את כל החוקים למען יוכל לתפקד, למען לשמר את חייו.

      עולמו הלשוני של האדם הוא שרירותי, השפה פועלת בצורה שרירותית לגמרי, כך שגם כל הסדרים של השפה הן שרירותיות. ראינו שהחוק הראשוני של השפה המבדילה בין טוב לרע הוא קדושת החיים. למרות חוק ראשוני זה, אנו עדים לכך שהאדם מוכן להקריב את גופו למען ערך לשוני, כמו 'גבורה'.

      האם קיים פרדוכס גדול יותר מאשר הקרבת הגוף למען ערך לשוני? עובדה היא שכבר קין מוכן להרג את אחיו הבל למען לשלול ממנו את 'הבכורה',  בכורה שניתנה להבל על-ידי האלוהות. כבר במקרה זה של קין אנחנו רואים תופעה אנושית מוזרה שהשפה גוזלת מהגוף הביאולוגי את בכורתו, היא דורשת לעצמה 'בכורה', כתוצאה מכך יש להקריב את הגוף למען ה- usurper, חומס זה. (לדבאבונינו, אין תרגום לעברית למושג זה).

     כל מושג 'גבורה', מראשיתו חומס את בכורת הגוף כפרמטר לקדושת החיים. מושגים לשוניים נעלמים חומסים את החיים, את קדושת החיים.

     עד היום רוב המפרשים של משל 'עקדת יצחק', לא מבינים שהתנ"ך רצה במשל זה להצביע על כך שהאלוהות אינה רוצה בקורבן 'אדם', בקורבן חיים. התנ"ך שמר על עיקרון 'קדושת חיים'.

     אפילו אם אנו חוזרים במנהרת הזמן לתרבות השומרית, להיסטוריה השומרית, היא כבר יצרה שני סוגי ערכים, ערך קדושת החיים, שאנו עדים לה מהקינות של האמהות השומריות, ליצירת מערכת חדשה, מערכת הגבורה באפוס גילגמש.

     אנחנו רואים ששתי המערכות הערכיות הן עתיקות כתולדות האדם הלשוני. גילגמש הגיבור של האפוס השומרי הזה, שהנו מלך עיר המדינה ארך, מעומת עם מוות, שהוא רואה מחומות עירו. הוא מבחין על הנהר מחוץ לעירו בגופות מתים, מסקנתו שאף הוא עתיד למות. הוא מחפש סם חיים, כאשר מתאכזב מלמצא אותו, הוא מגיע למסקנה שאמנם גופו עתיד לכלות, אבל הישות הנעלמת הלשונית, השם יכול לשרוד. ובכן, למען לשמר את השם הזה, גיבורינו גילגמש יוצא להוכיח את גבורתו במעשי מלחמה, בהרפתקאות, למען ששמו יזכר על-ידי הדורות.

      בהבדל מקין ההורג את אחיו למען מושג לשוני, אבל לא מקריב את גופו אלא את גוף אחיו,  הגיבורים ההיסטוריים מוכנים להקריב את חייהם למען מושגים לשוניים כמו 'שם עולם', 'גיבור עולם'.

     אנחנו רואים שכלי השפה שהוענק לאדם לרווחתו, למען הטבת חייו הגופניים, כלי זה בהמשך חומס את החיים. כלי זה לוקח מהפרמטר החוקי, הגוף, שאותו הוא צריך לשרת

את בכורתו ונוטל לעצמו בכורה ודורש מהגוף לשרת אותו.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 289 – הפרמטרים

     הפרמטר הקיומי של האדם הוא גופו, מה טוב לגוף ומה רע לגוף. גם לחיות גופן משמש להן פרמטר, הרי החיות נמצאות בבריחה מתמדת, בריחה מנזק לגופן. אבל האדם יוצר לעצמו פרמטרים נוספים. הפרמטרים החשובים ביותר הם גרמי השמיים, שלפיהם האדם מודע ליום וללילה, השמש הזורחת מסמלת לאדם את תחילת היום, השמש השוקעת, הנעלמת מסמלת את הלילה. נוסף לשמש הירח בהמשך מאפשר לאדם לחלק את רצף הזמן לחודשים.

      אבל השמש כפרמטר גם מאפשרת לאדם להתמצא בחלל. היא השמש, מאפשרת לאדם ליצור  פרמטרים מלאכותיים, לציין את מקום זריחת השמש כמזרח, את שקיעת השמש כמערב, עם גבו לכוון זריחת השמש, וביד ימינו הוא מכנה את האזור כצפון, עם יד שמאלו הוא מציין את האזור כדרום.

     אבל כלי השפה כאלגוריתם מתחילתו יוצר לאדם פרמטרים. הרי גם הקביעה המלאכותית של צפון ודרום הוא פרי כלי השפה, כיוון שבלי הענקת שמות לכיוונים שהאדם יצר אין להם משמעות. בהבדל מהחיות שהדחפים הביאולוגיים דוחפים אותן לבריחה מסכנות, כיוון שיצר הקיום טבוע בהן, בהבדל מהן האדם הלשוני, מתחילתו נותן שמות לדחפיו הקיומיים, מכנה כ'טוב' את שמירת הגוף, ההופך לפרמטר, כ'רע' את הסכנות האורבות לו. בהמשך המילים שקודם נתנו ביטוי  לגוף כפרמטר, משתחררות ממנו, הופכות בעצמן לפרמטרים.

      אבל מאחר שהכלי שהוענק לאדם, כלי השפה, אינו אינדיבידואלי, אלא יצירה קיבוצית, האדם מוכרח מיד ליצור לעצמו פרמטרים איך להתנהג באותה קהילה שלתוכה הוקהל. חוה ואדם לפי משל 'עץ הדעת', מיד אחרי אכלם מפרי העץ, נעשו מודעים, הם מבדילים בין 'דעת' שרכשו, לבין גופם, ובהתבוננות שלהם עליו, נוכחים שהוא ערום. הם מיד בהסכמה מתבישים ממצבו של הגוף הערום, ויוצרים מלה מתחושתם. מחבר המשל מסכם את תחושתם זו של חוה ואדם, במלה 'ויתבוששו'. בהיותם ב'גן-עדן' חוה ואדם כמו החיות האחרות לא הרגישו בעירומם. בהמשך המושג שיצרו  'מתבוששים', הופך לפרמטר למצב מסוים של הגוף. בהמשך בקהילה שנוצרה, כל פרט בה לפי פרמטר זה 'בושה', יכנה מצב מסוים של הגוף במלה זו שהפכה לפרמטר,  הוא יכסה אותו.

      'דעת' שחוה ואדם רכשו, בהמשך יכנה כל פעולה או עצם בשם. כך, אדם וחוה במשגל, המכונה במשל 'לדעת', יוצרים חיים. בהמשך כל משגל, כל הולדה באמצעותו יכונה 'לדעת', מלה זו הופכת לפרמטר למשגל, ליצירת חיים.

    לפי משל 'עץ הדעת', כאשר חוה מסבירה לנחש, על האיסור לאכל מפרי העץ, הנחש אומר לה:'…לא מות תמתון. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.'  אבל לפי המשך הנאמר במשל, חוה ואדם באכלם מהפרי:'…ותפקנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם..'. אנחנו רואים שהפעולה הראשונה של חוה ואדם היא לא 'להבדיל בין טוב לרע', אלא הפיכתם למודעים לעירומם. אם כך המודעות קודמת ליכולת בהמשך להבדיל בין טוב לרע. חוה ואדם גם לא עושים שימוש ביכולתם להבדיל בין טוב לרע, הם עושים שימוש ב'דעת', ליצירת חיים. רק בחלק השלישי של המשל, החלק 'קין והבל', מחבר המשל נותן ביטוי ליכולת להבדיל בין טוב לרע, כאשר הוא מצביע על העובדה שקין בוחר ברע, הורג את אחיו. המחבר של המשל בחלק זה מצביע על הכיוון שההבדלה בין טוב לרע צריכה להוביל, היא צריכה להצביע ש'טוב' הוא קדושת החיים, הריגה היא 'הרע'.

      שוב המילים 'טוב' ו'רע' מתנתקים מפרמטר הגוף, הופכות בעצמן פרמטרים המתיחסים לקיום כולו, לא רק לגוף האדם.

      אנחנו רואים שהמילים הנוצרות בתחילה הן בשרות הגוף כפרמטר, בהמשך הן נעשים מודדים עצמאיים, פרמטרים להתנהגות אנושית בחברה. אבל למילים כפרמטרים אין עדיין כח שיפוט. לכן בהמשך הקהילה קובעת חוקים כפרמטרים עם כח שיפוטי. כבר השומרים חקקו חוקות, החוקה של חמורבי היתה מבוססת על החוקות השומריות.

     חוקות נוצרות, כיוון שקהילה זקוקה לפרמטרים איך להתנהג, למען תוכל לתפקד. אנחנו רואים שה'קהילה' נעשית הפרמטר, החוקים באים לשרת גוף מופשט זה, הקהילה, למען תוכל לתפקד. בהמשך שוב, החוקים עצמם משיגים עצמאות והופכים ל'פרמטרים' איך להתנהג בקהילה.

     היום כל קהילה מחוקקת חוקי תנועה. חוקים אלו נוצרים למען סדר תנועתי, הפרטמטר של חוקים אלו הוא ה'סדר', סדר שונה מסדר בתוך הקהילה. כך הצרכים החברתיים הולכים ומסתעפים. האדם זקוק בחברה המודרנית לא רק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בקהילה, הוא זקוק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בכבישים.

     בצורה פרדוכסלית, האדם גם מחוקק חוקי מלחמה. הרי מלחמות פורצות, מלחמות הגנה, גם מלחמות אגרסיביות. מטרת המלחמות היא להרוג את האויב. נשאלת השאלה מדוע זקוקים בני אדם לחוקי מלחמה? אבל עובדה היא שחוקי מלחמה קיימים, ביחוד איך לנהוג עם שבויים, האם מותר להרוג אותם או לאו? האם יש לטפל בשבויים פצועים?

     השפה עושה את האדם לישות חברתית בכל מהלכיו. לכן הוא זקוק בכל מהלכיו לפרמטרים איך לנהוג.

     במקרה הגוף הביאולוגי של האדם אף הוא נמצא תחת חוקים דטרמיניסטיים, שה-DNA

כופה על הגוף. ה-DNA כופה על הגוף לא רק איך להתנהג למען קיומו, הוא כופה עליו גם איך להתגונן, הרי כל המערכת האימונולוגית ממונה על הגנה בתוככי הגוף, למען קיומו. בהבדל מהגוף הביאולוגי, שחוקיו, הפרמטרים שלו קבועים, האדם הלשוני נמצא ביקום והוא צריך ליצור לעצמו בצורה מלאכותית את כל החוקים למען יוכל לתפקד, למען לשמר את חייו.

      עולמו הלשוני של האדם הוא שרירותי, השפה פועלת בצורה שרירותית לגמרי, כך שגם כל הסדרים של השפה הן שרירותיות. ראינו שהחוק הראשוני של השפה המבדילה בין טוב לרע הוא קדושת החיים. למרות חוק ראשוני זה, אנו עדים לכך שהאדם מוכן להקריב את גופו למען ערך לשוני, כמו 'גבורה'.

      האם קיים פרדוכס גדול יותר מאשר הקרבת הגוף למען ערך לשוני? עובדה היא שכבר קין מוכן להרג את אחיו הבל למען לשלול ממנו את 'הבכורה',  בכורה שניתנה להבל על-ידי האלוהות. כבר במקרה זה של קין אנחנו רואים תופעה אנושית מוזרה שהשפה גוזלת מהגוף הביאולוגי את בכורתו, היא דורשת לעצמה 'בכורה', כתוצאה מכך יש להקריב את הגוף למען ה- usurper, חומס זה. (לדבאבונינו, אין תרגום לעברית למושג זה).

     כל מושג 'גבורה', מראשיתו חומס את בכורת הגוף כפרמטר לקדושת החיים. מושגים לשוניים נעלמים חומסים את החיים, את קדושת החיים.

     עד היום רוב המפרשים של משל 'עקדת יצחק', לא מבינים שהתנ"ך רצה במשל זה להצביע על כך שהאלוהות אינה רוצה בקורבן 'אדם', בקורבן חיים. התנ"ך שמר על עיקרון 'קדושת חיים'.

     אפילו אם אנו חוזרים במנהרת הזמן לתרבות השומרית, להיסטוריה השומרית, היא כבר יצרה שני סוגי ערכים, ערך קדושת החיים, שאנו עדים לה מהקינות של האמהות השומריות, ליצירת מערכת חדשה, מערכת הגבורה באפוס גילגמש.

     אנחנו רואים ששתי המערכות הערכיות הן עתיקות כתולדות האדם הלשוני. גילגמש הגיבור של האפוס השומרי הזה, שהנו מלך עיר המדינה ארך, מעומת עם מוות, שהוא רואה מחומות עירו. הוא מבחין על הנהר מחוץ לעירו בגופות מתים, מסקנתו שאף הוא עתיד למות. הוא מחפש סם חיים, כאשר מתאכזב מלמצא אותו, הוא מגיע למסקנה שאמנם גופו עתיד לכלות, אבל הישות הנעלמת הלשונית, השם יכול לשרוד. ובכן, למען לשמר את השם הזה, גיבורינו גילגמש יוצא להוכיח את גבורתו במעשי מלחמה, בהרפתקאות, למען ששמו יזכר על-ידי הדורות.

      בהבדל מקין ההורג את אחיו למען מושג לשוני, אבל לא מקריב את גופו אלא את גוף אחיו,  הגיבורים ההיסטוריים מוכנים להקריב את חייהם למען מושגים לשוניים כמו 'שם עולם', 'גיבור עולם'.

     אנחנו רואים שכלי השפה שהוענק לאדם לרווחתו, למען הטבת חייו הגופניים, כלי זה בהמשך חומס את החיים. כלי זה לוקח מהפרמטר החוקי, הגוף, שאותו הוא צריך לשרת

את בכורתו ונוטל לעצמו בכורה ודורש מהגוף לשרת אותו.

הה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 289 – הפרמטרים

     הפרמטר הקיומי של האדם הוא גופו, מה טוב לגוף ומה רע לגוף. גם לחיות גופן משמש להן פרמטר, הרי החיות נמצאות בבריחה מתמדת, בריחה מנזק לגופן. אבל האדם יוצר לעצמו פרמטרים נוספים. הפרמטרים החשובים ביותר הם גרמי השמיים, שלפיהם האדם מודע ליום וללילה, השמש הזורחת מסמלת לאדם את תחילת היום, השמש השוקעת, הנעלמת מסמלת את הלילה. נוסף לשמש הירח בהמשך מאפשר לאדם לחלק את רצף הזמן לחודשים.

      אבל השמש כפרמטר גם מאפשרת לאדם להתמצא בחלל. היא השמש, מאפשרת לאדם ליצור  פרמטרים מלאכותיים, לציין את מקום זריחת השמש כמזרח, את שקיעת השמש כמערב, עם גבו לכוון זריחת השמש, וביד ימינו הוא מכנה את האזור כצפון, עם יד שמאלו הוא מציין את האזור כדרום.

     אבל כלי השפה כאלגוריתם מתחילתו יוצר לאדם פרמטרים. הרי גם הקביעה המלאכותית של צפון ודרום הוא פרי כלי השפה, כיוון שבלי הענקת שמות לכיוונים שהאדם יצר אין להם משמעות. בהבדל מהחיות שהדחפים הביאולוגיים דוחפים אותן לבריחה מסכנות, כיוון שיצר הקיום טבוע בהן, בהבדל מהן האדם הלשוני, מתחילתו נותן שמות לדחפיו הקיומיים, מכנה כ'טוב' את שמירת הגוף, ההופך לפרמטר, כ'רע' את הסכנות האורבות לו. בהמשך המילים שקודם נתנו ביטוי  לגוף כפרמטר, משתחררות ממנו, הופכות בעצמן לפרמטרים.

      אבל מאחר שהכלי שהוענק לאדם, כלי השפה, אינו אינדיבידואלי, אלא יצירה קיבוצית, האדם מוכרח מיד ליצור לעצמו פרמטרים איך להתנהג באותה קהילה שלתוכה הוקהל. חוה ואדם לפי משל 'עץ הדעת', מיד אחרי אכלם מפרי העץ, נעשו מודעים, הם מבדילים בין 'דעת' שרכשו, לבין גופם, ובהתבוננות שלהם עליו, נוכחים שהוא ערום. הם מיד בהסכמה מתבישים ממצבו של הגוף הערום, ויוצרים מלה מתחושתם. מחבר המשל מסכם את תחושתם זו של חוה ואדם, במלה 'ויתבוששו'. בהיותם ב'גן-עדן' חוה ואדם כמו החיות האחרות לא הרגישו בעירומם. בהמשך המושג שיצרו  'מתבוששים', הופך לפרמטר למצב מסוים של הגוף. בהמשך בקהילה שנוצרה, כל פרט בה לפי פרמטר זה 'בושה', יכנה מצב מסוים של הגוף במלה זו שהפכה לפרמטר,  הוא יכסה אותו.

      'דעת' שחוה ואדם רכשו, בהמשך יכנה כל פעולה או עצם בשם. כך, אדם וחוה במשגל, המכונה במשל 'לדעת', יוצרים חיים. בהמשך כל משגל, כל הולדה באמצעותו יכונה 'לדעת', מלה זו הופכת לפרמטר למשגל, ליצירת חיים.

    לפי משל 'עץ הדעת', כאשר חוה מסבירה לנחש, על האיסור לאכל מפרי העץ, הנחש אומר לה:'…לא מות תמתון. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.'  אבל לפי המשך הנאמר במשל, חוה ואדם באכלם מהפרי:'…ותפקנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם..'. אנחנו רואים שהפעולה הראשונה של חוה ואדם היא לא 'להבדיל בין טוב לרע', אלא הפיכתם למודעים לעירומם. אם כך המודעות קודמת ליכולת בהמשך להבדיל בין טוב לרע. חוה ואדם גם לא עושים שימוש ביכולתם להבדיל בין טוב לרע, הם עושים שימוש ב'דעת', ליצירת חיים. רק בחלק השלישי של המשל, החלק 'קין והבל', מחבר המשל נותן ביטוי ליכולת להבדיל בין טוב לרע, כאשר הוא מצביע על העובדה שקין בוחר ברע, הורג את אחיו. המחבר של המשל בחלק זה מצביע על הכיוון שההבדלה בין טוב לרע צריכה להוביל, היא צריכה להצביע ש'טוב' הוא קדושת החיים, הריגה היא 'הרע'.

      שוב המילים 'טוב' ו'רע' מתנתקים מפרמטר הגוף, הופכות בעצמן פרמטרים המתיחסים לקיום כולו, לא רק לגוף האדם.

      אנחנו רואים שהמילים הנוצרות בתחילה הן בשרות הגוף כפרמטר, בהמשך הן נעשים מודדים עצמאיים, פרמטרים להתנהגות אנושית בחברה. אבל למילים כפרמטרים אין עדיין כח שיפוט. לכן בהמשך הקהילה קובעת חוקים כפרמטרים עם כח שיפוטי. כבר השומרים חקקו חוקות, החוקה של חמורבי היתה מבוססת על החוקות השומריות.

     חוקות נוצרות, כיוון שקהילה זקוקה לפרמטרים איך להתנהג, למען תוכל לתפקד. אנחנו רואים שה'קהילה' נעשית הפרמטר, החוקים באים לשרת גוף מופשט זה, הקהילה, למען תוכל לתפקד. בהמשך שוב, החוקים עצמם משיגים עצמאות והופכים ל'פרמטרים' איך להתנהג בקהילה.

     היום כל קהילה מחוקקת חוקי תנועה. חוקים אלו נוצרים למען סדר תנועתי, הפרטמטר של חוקים אלו הוא ה'סדר', סדר שונה מסדר בתוך הקהילה. כך הצרכים החברתיים הולכים ומסתעפים. האדם זקוק בחברה המודרנית לא רק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בקהילה, הוא זקוק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בכבישים.

     בצורה פרדוכסלית, האדם גם מחוקק חוקי מלחמה. הרי מלחמות פורצות, מלחמות הגנה, גם מלחמות אגרסיביות. מטרת המלחמות היא להרוג את האויב. נשאלת השאלה מדוע זקוקים בני אדם לחוקי מלחמה? אבל עובדה היא שחוקי מלחמה קיימים, ביחוד איך לנהוג עם שבויים, האם מותר להרוג אותם או לאו? האם יש לטפל בשבויים פצועים?

     השפה עושה את האדם לישות חברתית בכל מהלכיו. לכן הוא זקוק בכל מהלכיו לפרמטרים איך לנהוג.

     במקרה הגוף הביאולוגי של האדם אף הוא נמצא תחת חוקים דטרמיניסטיים, שה-DNA

כופה על הגוף. ה-DNA כופה על הגוף לא רק איך להתנהג למען קיומו, הוא כופה עליו גם איך להתגונן, הרי כל המערכת האימונולוגית ממונה על הגנה בתוככי הגוף, למען קיומו. בהבדל מהגוף הביאולוגי, שחוקיו, הפרמטרים שלו קבועים, האדם הלשוני נמצא ביקום והוא צריך ליצור לעצמו בצורה מלאכותית את כל החוקים למען יוכל לתפקד, למען לשמר את חייו.

      עולמו הלשוני של האדם הוא שרירותי, השפה פועלת בצורה שרירותית לגמרי, כך שגם כל הסדרים של השפה הן שרירותיות. ראינו שהחוק הראשוני של השפה המבדילה בין טוב לרע הוא קדושת החיים. למרות חוק ראשוני זה, אנו עדים לכך שהאדם מוכן להקריב את גופו למען ערך לשוני, כמו 'גבורה'.

      האם קיים פרדוכס גדול יותר מאשר הקרבת הגוף למען ערך לשוני? עובדה היא שכבר קין מוכן להרג את אחיו הבל למען לשלול ממנו את 'הבכורה',  בכורה שניתנה להבל על-ידי האלוהות. כבר במקרה זה של קין אנחנו רואים תופעה אנושית מוזרה שהשפה גוזלת מהגוף הביאולוגי את בכורתו, היא דורשת לעצמה 'בכורה', כתוצאה מכך יש להקריב את הגוף למען ה- usurper, חומס זה. (לדבאבונינו, אין תרגום לעברית למושג זה).

     כל מושג 'גבורה', מראשיתו חומס את בכורת הגוף כפרמטר לקדושת החיים. מושגים לשוניים נעלמים חומסים את החיים, את קדושת החיים.

     עד היום רוב המפרשים של משל 'עקדת יצחק', לא מבינים שהתנ"ך רצה במשל זה להצביע על כך שהאלוהות אינה רוצה בקורבן 'אדם', בקורבן חיים. התנ"ך שמר על עיקרון 'קדושת חיים'.

     אפילו אם אנו חוזרים במנהרת הזמן לתרבות השומרית, להיסטוריה השומרית, היא כבר יצרה שני סוגי ערכים, ערך קדושת החיים, שאנו עדים לה מהקינות של האמהות השומריות, ליצירת מערכת חדשה, מערכת הגבורה באפוס גילגמש.

     אנחנו רואים ששתי המערכות הערכיות הן עתיקות כתולדות האדם הלשוני. גילגמש הגיבור של האפוס השומרי הזה, שהנו מלך עיר המדינה ארך, מעומת עם מוות, שהוא רואה מחומות עירו. הוא מבחין על הנהר מחוץ לעירו בגופות מתים, מסקנתו שאף הוא עתיד למות. הוא מחפש סם חיים, כאשר מתאכזב מלמצא אותו, הוא מגיע למסקנה שאמנם גופו עתיד לכלות, אבל הישות הנעלמת הלשונית, השם יכול לשרוד. ובכן, למען לשמר את השם הזה, גיבורינו גילגמש יוצא להוכיח את גבורתו במעשי מלחמה, בהרפתקאות, למען ששמו יזכר על-ידי הדורות.

      בהבדל מקין ההורג את אחיו למען מושג לשוני, אבל לא מקריב את גופו אלא את גוף אחיו,  הגיבורים ההיסטוריים מוכנים להקריב את חייהם למען מושגים לשוניים כמו 'שם עולם', 'גיבור עולם'.

     אנחנו רואים שכלי השפה שהוענק לאדם לרווחתו, למען הטבת חייו הגופניים, כלי זה בהמשך חומס את החיים. כלי זה לוקח מהפרמטר החוקי, הגוף, שאותו הוא צריך לשרת

את בכורתו ונוטל לעצמו בכורה ודורש מהגוף לשרת אותו.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 289 – הפרמטרים

     הפרמטר הקיומי של האדם הוא גופו, מה טוב לגוף ומה רע לגוף. גם לחיות גופן משמש להן פרמטר, הרי החיות נמצאות בבריחה מתמדת, בריחה מנזק לגופן. אבל האדם יוצר לעצמו פרמטרים נוספים. הפרמטרים החשובים ביותר הם גרמי השמיים, שלפיהם האדם מודע ליום וללילה, השמש הזורחת מסמלת לאדם את תחילת היום, השמש השוקעת, הנעלמת מסמלת את הלילה. נוסף לשמש הירח בהמשך מאפשר לאדם לחלק את רצף הזמן לחודשים.

      אבל השמש כפרמטר גם מאפשרת לאדם להתמצא בחלל. היא השמש, מאפשרת לאדם ליצור  פרמטרים מלאכותיים, לציין את מקום זריחת השמש כמזרח, את שקיעת השמש כמערב, עם גבו לכוון זריחת השמש, וביד ימינו הוא מכנה את האזור כצפון, עם יד שמאלו הוא מציין את האזור כדרום.

     אבל כלי השפה כאלגוריתם מתחילתו יוצר לאדם פרמטרים. הרי גם הקביעה המלאכותית של צפון ודרום הוא פרי כלי השפה, כיוון שבלי הענקת שמות לכיוונים שהאדם יצר אין להם משמעות. בהבדל מהחיות שהדחפים הביאולוגיים דוחפים אותן לבריחה מסכנות, כיוון שיצר הקיום טבוע בהן, בהבדל מהן האדם הלשוני, מתחילתו נותן שמות לדחפיו הקיומיים, מכנה כ'טוב' את שמירת הגוף, ההופך לפרמטר, כ'רע' את הסכנות האורבות לו. בהמשך המילים שקודם נתנו ביטוי  לגוף כפרמטר, משתחררות ממנו, הופכות בעצמן לפרמטרים.

      אבל מאחר שהכלי שהוענק לאדם, כלי השפה, אינו אינדיבידואלי, אלא יצירה קיבוצית, האדם מוכרח מיד ליצור לעצמו פרמטרים איך להתנהג באותה קהילה שלתוכה הוקהל. חוה ואדם לפי משל 'עץ הדעת', מיד אחרי אכלם מפרי העץ, נעשו מודעים, הם מבדילים בין 'דעת' שרכשו, לבין גופם, ובהתבוננות שלהם עליו, נוכחים שהוא ערום. הם מיד בהסכמה מתבישים ממצבו של הגוף הערום, ויוצרים מלה מתחושתם. מחבר המשל מסכם את תחושתם זו של חוה ואדם, במלה 'ויתבוששו'. בהיותם ב'גן-עדן' חוה ואדם כמו החיות האחרות לא הרגישו בעירומם. בהמשך המושג שיצרו  'מתבוששים', הופך לפרמטר למצב מסוים של הגוף. בהמשך בקהילה שנוצרה, כל פרט בה לפי פרמטר זה 'בושה', יכנה מצב מסוים של הגוף במלה זו שהפכה לפרמטר,  הוא יכסה אותו.

      'דעת' שחוה ואדם רכשו, בהמשך יכנה כל פעולה או עצם בשם. כך, אדם וחוה במשגל, המכונה במשל 'לדעת', יוצרים חיים. בהמשך כל משגל, כל הולדה באמצעותו יכונה 'לדעת', מלה זו הופכת לפרמטר למשגל, ליצירת חיים.

    לפי משל 'עץ הדעת', כאשר חוה מסבירה לנחש, על האיסור לאכל מפרי העץ, הנחש אומר לה:'…לא מות תמתון. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.'  אבל לפי המשך הנאמר במשל, חוה ואדם באכלם מהפרי:'…ותפקנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם..'. אנחנו רואים שהפעולה הראשונה של חוה ואדם היא לא 'להבדיל בין טוב לרע', אלא הפיכתם למודעים לעירומם. אם כך המודעות קודמת ליכולת בהמשך להבדיל בין טוב לרע. חוה ואדם גם לא עושים שימוש ביכולתם להבדיל בין טוב לרע, הם עושים שימוש ב'דעת', ליצירת חיים. רק בחלק השלישי של המשל, החלק 'קין והבל', מחבר המשל נותן ביטוי ליכולת להבדיל בין טוב לרע, כאשר הוא מצביע על העובדה שקין בוחר ברע, הורג את אחיו. המחבר של המשל בחלק זה מצביע על הכיוון שההבדלה בין טוב לרע צריכה להוביל, היא צריכה להצביע ש'טוב' הוא קדושת החיים, הריגה היא 'הרע'.

      שוב המילים 'טוב' ו'רע' מתנתקים מפרמטר הגוף, הופכות בעצמן פרמטרים המתיחסים לקיום כולו, לא רק לגוף האדם.

      אנחנו רואים שהמילים הנוצרות בתחילה הן בשרות הגוף כפרמטר, בהמשך הן נעשים מודדים עצמאיים, פרמטרים להתנהגות אנושית בחברה. אבל למילים כפרמטרים אין עדיין כח שיפוט. לכן בהמשך הקהילה קובעת חוקים כפרמטרים עם כח שיפוטי. כבר השומרים חקקו חוקות, החוקה של חמורבי היתה מבוססת על החוקות השומריות.

     חוקות נוצרות, כיוון שקהילה זקוקה לפרמטרים איך להתנהג, למען תוכל לתפקד. אנחנו רואים שה'קהילה' נעשית הפרמטר, החוקים באים לשרת גוף מופשט זה, הקהילה, למען תוכל לתפקד. בהמשך שוב, החוקים עצמם משיגים עצמאות והופכים ל'פרמטרים' איך להתנהג בקהילה.

     היום כל קהילה מחוקקת חוקי תנועה. חוקים אלו נוצרים למען סדר תנועתי, הפרטמטר של חוקים אלו הוא ה'סדר', סדר שונה מסדר בתוך הקהילה. כך הצרכים החברתיים הולכים ומסתעפים. האדם זקוק בחברה המודרנית לא רק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בקהילה, הוא זקוק לחוקים כפרמטרים איך להתנהג בכבישים.

     בצורה פרדוכסלית, האדם גם מחוקק חוקי מלחמה. הרי מלחמות פורצות, מלחמות הגנה, גם מלחמות אגרסיביות. מטרת המלחמות היא להרוג את האויב. נשאלת השאלה מדוע זקוקים בני אדם לחוקי מלחמה? אבל עובדה היא שחוקי מלחמה קיימים, ביחוד איך לנהוג עם שבויים, האם מותר להרוג אותם או לאו? האם יש לטפל בשבויים פצועים?

     השפה עושה את האדם לישות חברתית בכל מהלכיו. לכן הוא זקוק בכל מהלכיו לפרמטרים איך לנהוג.

     במקרה הגוף הביאולוגי של האדם אף הוא נמצא תחת חוקים דטרמיניסטיים, שה-DNA

כופה על הגוף. ה-DNA כופה על הגוף לא רק איך להתנהג למען קיומו, הוא כופה עליו גם איך להתגונן, הרי כל המערכת האימונולוגית ממונה על הגנה בתוככי הגוף, למען קיומו. בהבדל מהגוף הביאולוגי, שחוקיו, הפרמטרים שלו קבועים, האדם הלשוני נמצא ביקום והוא צריך ליצור לעצמו בצורה מלאכותית את כל החוקים למען יוכל לתפקד, למען לשמר את חייו.

      עולמו הלשוני של האדם הוא שרירותי, השפה פועלת בצורה שרירותית לגמרי, כך שגם כל הסדרים של השפה הן שרירותיות. ראינו שהחוק הראשוני של השפה המבדילה בין טוב לרע הוא קדושת החיים. למרות חוק ראשוני זה, אנו עדים לכך שהאדם מוכן להקריב את גופו למען ערך לשוני, כמו 'גבורה'.

      האם קיים פרדוכס גדול יותר מאשר הקרבת הגוף למען ערך לשוני? עובדה היא שכבר קין מוכן להרג את אחיו הבל למען לשלול ממנו את 'הבכורה',  בכורה שניתנה להבל על-ידי האלוהות. כבר במקרה זה של קין אנחנו רואים תופעה אנושית מוזרה שהשפה גוזלת מהגוף הביאולוגי את בכורתו, היא דורשת לעצמה 'בכורה', כתוצאה מכך יש להקריב את הגוף למען ה- usurper, חומס זה. (לדבאבונינו, אין תרגום לעברית למושג זה).

     כל מושג 'גבורה', מראשיתו חומס את בכורת הגוף כפרמטר לקדושת החיים. מושגים לשוניים נעלמים חומסים את החיים, את קדושת החיים.

     עד היום רוב המפרשים של משל 'עקדת יצחק', לא מבינים שהתנ"ך רצה במשל זה להצביע על כך שהאלוהות אינה רוצה בקורבן 'אדם', בקורבן חיים. התנ"ך שמר על עיקרון 'קדושת חיים'.

     אפילו אם אנו חוזרים במנהרת הזמן לתרבות השומרית, להיסטוריה השומרית, היא כבר יצרה שני סוגי ערכים, ערך קדושת החיים, שאנו עדים לה מהקינות של האמהות השומריות, ליצירת מערכת חדשה, מערכת הגבורה באפוס גילגמש.

     אנחנו רואים ששתי המערכות הערכיות הן עתיקות כתולדות האדם הלשוני. גילגמש הגיבור של האפוס השומרי הזה, שהנו מלך עיר המדינה ארך, מעומת עם מוות, שהוא רואה מחומות עירו. הוא מבחין על הנהר מחוץ לעירו בגופות מתים, מסקנתו שאף הוא עתיד למות. הוא מחפש סם חיים, כאשר מתאכזב מלמצא אותו, הוא מגיע למסקנה שאמנם גופו עתיד לכלות, אבל הישות הנעלמת הלשונית, השם יכול לשרוד. ובכן, למען לשמר את השם הזה, גיבורינו גילגמש יוצא להוכיח את גבורתו במעשי מלחמה, בהרפתקאות, למען ששמו יזכר על-ידי הדורות.

      בהבדל מקין ההורג את אחיו למען מושג לשוני, אבל לא מקריב את גופו אלא את גוף אחיו,  הגיבורים ההיסטוריים מוכנים להקריב את חייהם למען מושגים לשוניים כמו 'שם עולם', 'גיבור עולם'.

     אנחנו רואים שכלי השפה שהוענק לאדם לרווחתו, למען הטבת חייו הגופניים, כלי זה בהמשך חומס את החיים. כלי זה לוקח מהפרמטר החוקי, הגוף, שאותו הוא צריך לשרת

את בכורתו ונוטל לעצמו בכורה ודורש מהגוף לשרת אותו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 17 ביוני 2012 at 12:23

    בהמשך הן נעשים מודדים עצמאיים,-taklada

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: