אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 292 – מחשבה מרחבית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 292 – מחשבה מרחבית

     בשעור הקודם ראינו שהמחשבה היוונית הפרומתאית ראתה ביומרה האנושית ליצור, במקרה של דיונינו, ליצור באמצעות כלי השפה, הסגת גבול האלים, שעליו האדם נענש. ראינו גם שהמחשבה התנ"כית נתנה לגיטימציה ליצירה אנושית. מי שלא מיומן במחשבה אנושית לא יראה בהבדל זה סיבה לשוני מהותי של מהלך המחשבה של שתי התרבויות.

     כבר בשעורים קודמים הזכרתי תיאולוג נורווגי בשם –Thorleif Boman שכתב ספר בשם: Hebrew Thought Compared with Greek, בספר חשוב זה, הוגה, תיאולוג זה עומד על ההבדל המהותי בין המחשבה התנ"כית לבין היוונית. הוא רואה את המחשבה התנ"כית כמחשבה דינמית, בעוד שהמחשבה היוונית לפיו היא מחשבה מרחבית, סטטית. למרות הבנה זו של תיאולוג זה, הוא חסר את ההבנה שמחשבת התנ"ך היא דינמית, כיוון שהיא לשונית, כיוון שמחשבת התנ"ך נתנה לגיטימציה ליצירה לשונית. לגיטימציה ליצירה זו אנו מוצאים בדבר הרביעי מתוך עשרת הדיברות, בו האדם מצווה ליצור את עולמו בדומה לאלהים שברא את העולם בששה ימים.

      בומן עם כל הבנתו האינטואיטיבית שהמחשבה היוונית היא 'מרחבית', 'סטטית', לא הבין גם את ה'מדוע', של נטיה זו של המחשבה היוונית . ואנו יכולים להוסיף לקביעתו, שהמחשבה היוונית הפכה למחשבה מרחבית, סטטית, כיוון שיצירה באמצעות כלי השפה זכתה אצלם ל'דלגיטימציה', יצירה הצטיירה אצלם כמרד, הסגת ריבונות האלים, ואלו שהעיזו להתחרות  באלים על יכולת היצירה, נענשו על-ידם.

     ה'דלגיטימציה' של יצירה לשונית, הובילה את היוונים לשאיפה להיות חלק אורגני, חלק מחוקי הקיום. להיות אורגניים משמעה למדוד את המושגים או ליצור מושגים מרחביים. היוונים עשו טרנספורמציה למושגים לשוניים למושגים מרחביים. עובדה היא שהיוונים יצרו גאומטריה, את הגאומטריה האאוקלידית המרחבית, מדידת טריטוריה, היוונים לא המציאו אלגברה, שהנה חלק ממחשבה לשונית , לא היו מודעים ל-0, שאף הוא יכול היה להתפתח רק על רקע מחשבה לשונית, שבלעדיו המתמטיקה החדשה לא תיתכן. ענפים אלו של מתמטיקה הם תולדה של הפילוסופיה הלשונית, אפילו אם רק בצורה לא מודעת.

      אבל אנו יכולים גם להעזר בתור דוגמה על השאיפה היוונית להפוך את הכל למוחשי, אם נזכיר את המשל של אפלטון, ברפובליקה שלו, משל שקרי לפי דבריו הוא, אבל מצביע על הנטיה היוונית להפוך הכל למוחשי. לפי המשל השקרי הזה של אפלטון המעמדות במדינתו הם אוטוכטוניים, נולדו באמא אדמה, והם יצורי מתכות שונות.

     אנחנו יכולים להיעזר גם בדיאלוגים אחרים של אפלטון, בזלזול שלו בשפה ויכולתה, כך לפי דיאלוג קרטילוס, השפה אינה יכולה לרדת לאמתות. בדיאלוג אחר, פיידרוס, אפלטון ממעיט בערך הכתב, מיחס את הזלזול בו למלך תמוז המצרי, שהאל תות, ממציא הכתב בא לפניו לפאר את המצאתו, בעוד המלך המעיט בערכו.

      אבל את שלילת היצירה הלשונית אנו מוצאים אצל אריסטו בספרו 'פואטיקה', שם הוא טוען שהאדם הוא החקיין הטוב ביותר. הוא לא מייחס לאדם יכולת יצירה, כפי שגם רבו אפלטון לא ייחס לאדם יכולת כזו.

      למען להבין עד כמה נטו היוונים לסטטיות אנו למדים מכך שהם העדיפו את פרמנידס שסבר שהעולם הנו סטטי, וגם אפלטון וגם אריסטו יצאו בשצף קצף נגד הרקליטוס שדיבר שהכל נמצא בזרימה

      אבל אנו צריכים ליחס את הנטיה היוונית למרחביות לא רק לדלגיטימצה של היצירה הלשונית, יש לראות בנטיה זו גם נטיה ארכיטיפית אנושית, רתיעה מהיצירה הלשונית הרפאית, ושאיפה למוחשיות.

      נטיה ארכיטיפית זו של האדם להפוך את הכל למוחשי אפשר לראות גם ביצירה של הפירמידות על-ידי הפרעונים המצריים, שרצו להמחיש את עצמם במבנים מוחשיים אלו. גם את היציאות של הגוגים מארץ מגוג לכבוש יותר ויותר טריטוריות, מצביעות על הנטיה הזו של האדם למרחביות, לאורגניות, למוחשיות. המטרה לכבוש טריטוריות מוחשיות מיועדת למען להגדיל את האני הרפאי הלשוני, להפוך אותו למרחבי, למוחשי.

     גם אם נבדוק גם את הנטיה האנושית לטעון שהמידע הוא אימננטי, חלק מהגוף האנושי, אפשר להסביר אותה  על בסיס השאיפה האנושית לתת למידע הרפאי הלשוני גוף מוחשי. האדם נרתע מהעולם הלשוני הרפאי ורוצה לעשות טרנספורמציה למושגים רפאיים לשוניים, להפוך אותם למושגים מרחביים.

     גם אם בימינו בעולם המערבי, הודות לפילוסופים הנומינליסטיים האנגליים, הודות לתיאולוגיה של לקלווין, עקרונות מחשבתיים של התנ"ך נעשו חלק מהמרקם המחשבתי, יש כל הזמן נסיגה למחשבה מרחבית, טריטורילית. עדיין אנו מוצאים מול טענתו של לוק שהמח הוא לוח חלק, שהאדם רוכש את המידע מבחוץ, את הטענות של לייבניץ על היות האדם מונדה, מיקרוקוסמוס, המכיל כבר את כל המידע מבפנים,  את דעותיו של קאנט שלמושגי זמן ומרחב הם א-פריוריים. אנו גם מוצאים את נעם חומסקי אומר שהשפה היא פרי גן ביאולוגי.

    הפרדוכסליות של המחשבה המרחבית היא שבסופו של דבר האדם על-ידי טרנספורמציה שוב הופך מושגים מרחביים למושגים לשוניים, אחרת הרי הוא לא מסוגל לקלוט אותם. מושגים מרחביים, טריטוריליים לא נתפסים במח האנושי מבלי טרנספורמציה שלהם למושגים לשוניים.

      האם הפירמידות יכלו לתת עדות על גדולת הפרעה? ברור שהמסתכל עליהם צריך להפוך ישות מוחשית זו למושג לשוני, אותו דבר אמור על טריטוריות, האם הן יכלו לתת עדות על גודל הכובש? לא ולא, היה צורך להפוך טריטוריות אלו למושגים לשוניים כמו 'גדולה'.

      בומן בלי ספק בצורה אינטואיטיבית הבין שהמחשבה התנ"כית היא דינמית, לעומת המחשבה היוונית המרחבית סטטית. בלי ספק שהשפה מאפשרת יצירת עתידות דינמיים, בעוד שמחשבה מרחבית סותמת המשך, לא מאפשרת יצירת עתידות.

      המחשבה היוונית עם כל השגיה המדעיים נעצרה בגלל אופיה המרחבי, אופיה הטריטוריאלי. רק הכנסת היסוד הדינמי מהמחשבה הלשונית התנ"כית למדע החדש איפשר את כל התפתחותו.

     המדע החדש בהבדל מהמדע היווני המרחבי, יכול למדוד את הפעילות ביקום, הרי הקיום אינו סטטי, הקיום הוא דינמי. הקיום הוא התהוות והעלמות, אפילו בווקום יש כל הזמן התהוות של חלקיקים והעלמותם. הוספת ה-0 למדע החדש איפשר לו לקלוט את ה'אין', הרי בפרק א' של ספר בראשית, אלהים בורא את העולם מ'האין'. היוונים שהאמינו בעולם נצחי, לא רצו ב'אין', הם רצו ברצף טריטורילי.

     מחשבת התנ"ך אמנם לא פיתחה מדע, היא הסתפקה בחידת השפה, בעולם השפה, בשפה ככלי המאפשר להיטיב את מצבו של האדם. לכן מחשבת התנ"ך גם לא המציאה את ה-0 , למרות שבפרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את העולם מה'אין'. אבל המפגש בעת החדשה בין המדע שנחסם על-ידי ההשקפה היוונית המרחבית, עם המחשבה התנ"כית הדינמית, איפשר את התפתחות המדע החדש.

     כפי שכבר הזכרנו בשעורים קודמים תורת ה'אבולוציה' לא היתה יכולה להתפתח ביוון, שהאמינה בעולם נצחי. אבל המדע החשוב ביותר, מדע האינפורמציה יכול היה להתפתח רק על בסיס המחשבה הלשונית התנ"כית. עובדה שגם מדע ה'אבולוציה', וגם מדע  ה'אינפורמציה' התפתחו באנגליה, שהפילוסופים הנומינליסטיים שלה אימצו במידה רבה את עקרונות הפילוסופיה הלשונית התנ"כית ובצורה כזו סללו את הדרך להתפתחותם. גם תיאולוגית קלווין שאומצה באנגליה  חלקית, ואומצה בארצות הברית על-ידי הפוריטנים, תיאולוגיה שאימצה את העקרונות הפילוספיים של התנ"ך, עצבה את המחשבה המערבית, ואת המדע החדש.

      עלינו עוד להוסיף אפיון למחשבה 'מרחבית', או במינוח אחר מחשבה 'אורגנית', היא תמיד אגרסיבית. הסיבה הפשוטה לעובדה זו היא שברגע ששוללים את השפה ככלי יצירה, ככלי בידי האדם ליצור את עולמו, מה שנשאר בידי האדם הוא כלי הכח.

     לכן לא יפלא, שספרטה שכולה היתה מדינת כח, שאפילו אפלטון היה מעריץ שלה, פתחה  במלחמה הפלופונזית. לפי דברי ההיסטוריון תוקידידס סיבת המלחמה היתה דווקא על מושג לשוני, מושג 'הגמוניה' ביוון. במלחמה כוחנית זו החלה ירידת יוון, אלכסנדר מוקדון הכוחני הצליח לכבוש אותה, ואחרי מותו טרם זמנו, יורשיו הדיאדוכים המשיכו בכיבושים שלהם. עם כל תרומתה התרבותית של יוון הקלאסית, אמצעי הכח מהר מאד הכריע אותה.

      בהבדל מגורל יוון שכח מבפנים שם קץ לפריחתה, יהודה בבית ראשון ובבית שני הוכרעה על-ידי כובשים זרים.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 292 – מחשבה מרחבית

     בשעור הקודם ראינו שהמחשבה היוונית הפרומתאית ראתה ביומרה האנושית ליצור, במקרה של דיונינו, ליצור באמצעות כלי השפה, הסגת גבול האלים, שעליו האדם נענש. ראינו גם שהמחשבה התנ"כית נתנה לגיטימציה ליצירה אנושית. מי שלא מיומן במחשבה אנושית לא יראה בהבדל זה סיבה לשוני מהותי של מהלך המחשבה של שתי התרבויות.

     כבר בשעורים קודמים הזכרתי תיאולוג נורווגי בשם –Thorleif Boman שכתב ספר בשם: Hebrew Thought Compared with Greek, בספר חשוב זה, הוגה, תיאולוג זה עומד על ההבדל המהותי בין המחשבה התנ"כית לבין היוונית. הוא רואה את המחשבה התנ"כית כמחשבה דינמית, בעוד שהמחשבה היוונית לפיו היא מחשבה מרחבית, סטטית. למרות הבנה זו של תיאולוג זה, הוא חסר את ההבנה שמחשבת התנ"ך היא דינמית, כיוון שהיא לשונית, כיוון שמחשבת התנ"ך נתנה לגיטימציה ליצירה לשונית. לגיטימציה ליצירה זו אנו מוצאים בדבר הרביעי מתוך עשרת הדיברות, בו האדם מצווה ליצור את עולמו בדומה לאלהים שברא את העולם בששה ימים.

      בומן עם כל הבנתו האינטואיטיבית שהמחשבה היוונית היא 'מרחבית', 'סטטית', לא הבין גם את ה'מדוע', של נטיה זו של המחשבה היוונית . ואנו יכולים להוסיף לקביעתו, שהמחשבה היוונית הפכה למחשבה מרחבית, סטטית, כיוון שיצירה באמצעות כלי השפה זכתה אצלם ל'דלגיטימציה', יצירה הצטיירה אצלם כמרד, הסגת ריבונות האלים, ואלו שהעיזו להתחרות  באלים על יכולת היצירה, נענשו על-ידם.

     ה'דלגיטימציה' של יצירה לשונית, הובילה את היוונים לשאיפה להיות חלק אורגני, חלק מחוקי הקיום. להיות אורגניים משמעה למדוד את המושגים או ליצור מושגים מרחביים. היוונים עשו טרנספורמציה למושגים לשוניים למושגים מרחביים. עובדה היא שהיוונים יצרו גאומטריה, את הגאומטריה האאוקלידית המרחבית, מדידת טריטוריה, היוונים לא המציאו אלגברה, שהנה חלק ממחשבה לשונית , לא היו מודעים ל-0, שאף הוא יכול היה להתפתח רק על רקע מחשבה לשונית, שבלעדיו המתמטיקה החדשה לא תיתכן. ענפים אלו של מתמטיקה הם תולדה של הפילוסופיה הלשונית, אפילו אם רק בצורה לא מודעת.

      אבל אנו יכולים גם להעזר בתור דוגמה על השאיפה היוונית להפוך את הכל למוחשי, אם נזכיר את המשל של אפלטון, ברפובליקה שלו, משל שקרי לפי דבריו הוא, אבל מצביע על הנטיה היוונית להפוך הכל למוחשי. לפי המשל השקרי הזה של אפלטון המעמדות במדינתו הם אוטוכטוניים, נולדו באמא אדמה, והם יצורי מתכות שונות.

     אנחנו יכולים להיעזר גם בדיאלוגים אחרים של אפלטון, בזלזול שלו בשפה ויכולתה, כך לפי דיאלוג קרטילוס, השפה אינה יכולה לרדת לאמתות. בדיאלוג אחר, פיידרוס, אפלטון ממעיט בערך הכתב, מיחס את הזלזול בו למלך תמוז המצרי, שהאל תות, ממציא הכתב בא לפניו לפאר את המצאתו, בעוד המלך המעיט בערכו.

      אבל את שלילת היצירה הלשונית אנו מוצאים אצל אריסטו בספרו 'פואטיקה', שם הוא טוען שהאדם הוא החקיין הטוב ביותר. הוא לא מייחס לאדם יכולת יצירה, כפי שגם רבו אפלטון לא ייחס לאדם יכולת כזו.

      למען להבין עד כמה נטו היוונים לסטטיות אנו למדים מכך שהם העדיפו את פרמנידס שסבר שהעולם הנו סטטי, וגם אפלטון וגם אריסטו יצאו בשצף קצף נגד הרקליטוס שדיבר שהכל נמצא בזרימה

      אבל אנו צריכים ליחס את הנטיה היוונית למרחביות לא רק לדלגיטימצה של היצירה הלשונית, יש לראות בנטיה זו גם נטיה ארכיטיפית אנושית, רתיעה מהיצירה הלשונית הרפאית, ושאיפה למוחשיות.

      נטיה ארכיטיפית זו של האדם להפוך את הכל למוחשי אפשר לראות גם ביצירה של הפירמידות על-ידי הפרעונים המצריים, שרצו להמחיש את עצמם במבנים מוחשיים אלו. גם את היציאות של הגוגים מארץ מגוג לכבוש יותר ויותר טריטוריות, מצביעות על הנטיה הזו של האדם למרחביות, לאורגניות, למוחשיות. המטרה לכבוש טריטוריות מוחשיות מיועדת למען להגדיל את האני הרפאי הלשוני, להפוך אותו למרחבי, למוחשי.

     גם אם נבדוק גם את הנטיה האנושית לטעון שהמידע הוא אימננטי, חלק מהגוף האנושי, אפשר להסביר אותה  על בסיס השאיפה האנושית לתת למידע הרפאי הלשוני גוף מוחשי. האדם נרתע מהעולם הלשוני הרפאי ורוצה לעשות טרנספורמציה למושגים רפאיים לשוניים, להפוך אותם למושגים מרחביים.

     גם אם בימינו בעולם המערבי, הודות לפילוסופים הנומינליסטיים האנגליים, הודות לתיאולוגיה של לקלווין, עקרונות מחשבתיים של התנ"ך נעשו חלק מהמרקם המחשבתי, יש כל הזמן נסיגה למחשבה מרחבית, טריטורילית. עדיין אנו מוצאים מול טענתו של לוק שהמח הוא לוח חלק, שהאדם רוכש את המידע מבחוץ, את הטענות של לייבניץ על היות האדם מונדה, מיקרוקוסמוס, המכיל כבר את כל המידע מבפנים,  את דעותיו של קאנט שלמושגי זמן ומרחב הם א-פריוריים. אנו גם מוצאים את נעם חומסקי אומר שהשפה היא פרי גן ביאולוגי.

    הפרדוכסליות של המחשבה המרחבית היא שבסופו של דבר האדם על-ידי טרנספורמציה שוב הופך מושגים מרחביים למושגים לשוניים, אחרת הרי הוא לא מסוגל לקלוט אותם. מושגים מרחביים, טריטוריליים לא נתפסים במח האנושי מבלי טרנספורמציה שלהם למושגים לשוניים.

      האם הפירמידות יכלו לתת עדות על גדולת הפרעה? ברור שהמסתכל עליהם צריך להפוך ישות מוחשית זו למושג לשוני, אותו דבר אמור על טריטוריות, האם הן יכלו לתת עדות על גודל הכובש? לא ולא, היה צורך להפוך טריטוריות אלו למושגים לשוניים כמו 'גדולה'.

      בומן בלי ספק בצורה אינטואיטיבית הבין שהמחשבה התנ"כית היא דינמית, לעומת המחשבה היוונית המרחבית סטטית. בלי ספק שהשפה מאפשרת יצירת עתידות דינמיים, בעוד שמחשבה מרחבית סותמת המשך, לא מאפשרת יצירת עתידות.

      המחשבה היוונית עם כל השגיה המדעיים נעצרה בגלל אופיה המרחבי, אופיה הטריטוריאלי. רק הכנסת היסוד הדינמי מהמחשבה הלשונית התנ"כית למדע החדש איפשר את כל התפתחותו.

     המדע החדש בהבדל מהמדע היווני המרחבי, יכול למדוד את הפעילות ביקום, הרי הקיום אינו סטטי, הקיום הוא דינמי. הקיום הוא התהוות והעלמות, אפילו בווקום יש כל הזמן התהוות של חלקיקים והעלמותם. הוספת ה-0 למדע החדש איפשר לו לקלוט את ה'אין', הרי בפרק א' של ספר בראשית, אלהים בורא את העולם מ'האין'. היוונים שהאמינו בעולם נצחי, לא רצו ב'אין', הם רצו ברצף טריטורילי.

     מחשבת התנ"ך אמנם לא פיתחה מדע, היא הסתפקה בחידת השפה, בעולם השפה, בשפה ככלי המאפשר להיטיב את מצבו של האדם. לכן מחשבת התנ"ך גם לא המציאה את ה-0 , למרות שבפרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את העולם מה'אין'. אבל המפגש בעת החדשה בין המדע שנחסם על-ידי ההשקפה היוונית המרחבית, עם המחשבה התנ"כית הדינמית, איפשר את התפתחות המדע החדש.

     כפי שכבר הזכרנו בשעורים קודמים תורת ה'אבולוציה' לא היתה יכולה להתפתח ביוון, שהאמינה בעולם נצחי. אבל המדע החשוב ביותר, מדע האינפורמציה יכול היה להתפתח רק על בסיס המחשבה הלשונית התנ"כית. עובדה שגם מדע ה'אבולוציה', וגם מדע  ה'אינפורמציה' התפתחו באנגליה, שהפילוסופים הנומינליסטיים שלה אימצו במידה רבה את עקרונות הפילוסופיה הלשונית התנ"כית ובצורה כזו סללו את הדרך להתפתחותם. גם תיאולוגית קלווין שאומצה באנגליה  חלקית, ואומצה בארצות הברית על-ידי הפוריטנים, תיאולוגיה שאימצה את העקרונות הפילוספיים של התנ"ך, עצבה את המחשבה המערבית, ואת המדע החדש.

      עלינו עוד להוסיף אפיון למחשבה 'מרחבית', או במינוח אחר מחשבה 'אורגנית', היא תמיד אגרסיבית. הסיבה הפשוטה לעובדה זו היא שברגע ששוללים את השפה ככלי יצירה, ככלי בידי האדם ליצור את עולמו, מה שנשאר בידי האדם הוא כלי הכח.

     לכן לא יפלא, שספרטה שכולה היתה מדינת כח, שאפילו אפלטון היה מעריץ שלה, פתחה  במלחמה הפלופונזית. לפי דברי ההיסטוריון תוקידידס סיבת המלחמה היתה דווקא על מושג לשוני, מושג 'הגמוניה' ביוון. במלחמה כוחנית זו החלה ירידת יוון, אלכסנדר מוקדון הכוחני הצליח לכבוש אותה, ואחרי מותו טרם זמנו, יורשיו הדיאדוכים המשיכו בכיבושים שלהם. עם כל תרומתה התרבותית של יוון הקלאסית, אמצעי הכח מהר מאד הכריע אותה.

      בהבדל מגורל יוון שכח מבפנים שם קץ לפריחתה, יהודה בבית ראשון ובבית שני הוכרעה על-ידי כובשים זרים.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 292 – מחשבה מרחבית

     בשעור הקודם ראינו שהמחשבה היוונית הפרומתאית ראתה ביומרה האנושית ליצור, במקרה של דיונינו, ליצור באמצעות כלי השפה, הסגת גבול האלים, שעליו האדם נענש. ראינו גם שהמחשבה התנ"כית נתנה לגיטימציה ליצירה אנושית. מי שלא מיומן במחשבה אנושית לא יראה בהבדל זה סיבה לשוני מהותי של מהלך המחשבה של שתי התרבויות.

     כבר בשעורים קודמים הזכרתי תיאולוג נורווגי בשם –Thorleif Boman שכתב ספר בשם: Hebrew Thought Compared with Greek, בספר חשוב זה, הוגה, תיאולוג זה עומד על ההבדל המהותי בין המחשבה התנ"כית לבין היוונית. הוא רואה את המחשבה התנ"כית כמחשבה דינמית, בעוד שהמחשבה היוונית לפיו היא מחשבה מרחבית, סטטית. למרות הבנה זו של תיאולוג זה, הוא חסר את ההבנה שמחשבת התנ"ך היא דינמית, כיוון שהיא לשונית, כיוון שמחשבת התנ"ך נתנה לגיטימציה ליצירה לשונית. לגיטימציה ליצירה זו אנו מוצאים בדבר הרביעי מתוך עשרת הדיברות, בו האדם מצווה ליצור את עולמו בדומה לאלהים שברא את העולם בששה ימים.

      בומן עם כל הבנתו האינטואיטיבית שהמחשבה היוונית היא 'מרחבית', 'סטטית', לא הבין גם את ה'מדוע', של נטיה זו של המחשבה היוונית . ואנו יכולים להוסיף לקביעתו, שהמחשבה היוונית הפכה למחשבה מרחבית, סטטית, כיוון שיצירה באמצעות כלי השפה זכתה אצלם ל'דלגיטימציה', יצירה הצטיירה אצלם כמרד, הסגת ריבונות האלים, ואלו שהעיזו להתחרות  באלים על יכולת היצירה, נענשו על-ידם.

     ה'דלגיטימציה' של יצירה לשונית, הובילה את היוונים לשאיפה להיות חלק אורגני, חלק מחוקי הקיום. להיות אורגניים משמעה למדוד את המושגים או ליצור מושגים מרחביים. היוונים עשו טרנספורמציה למושגים לשוניים למושגים מרחביים. עובדה היא שהיוונים יצרו גאומטריה, את הגאומטריה האאוקלידית המרחבית, מדידת טריטוריה, היוונים לא המציאו אלגברה, שהנה חלק ממחשבה לשונית , לא היו מודעים ל-0, שאף הוא יכול היה להתפתח רק על רקע מחשבה לשונית, שבלעדיו המתמטיקה החדשה לא תיתכן. ענפים אלו של מתמטיקה הם תולדה של הפילוסופיה הלשונית, אפילו אם רק בצורה לא מודעת.

      אבל אנו יכולים גם להעזר בתור דוגמה על השאיפה היוונית להפוך את הכל למוחשי, אם נזכיר את המשל של אפלטון, ברפובליקה שלו, משל שקרי לפי דבריו הוא, אבל מצביע על הנטיה היוונית להפוך הכל למוחשי. לפי המשל השקרי הזה של אפלטון המעמדות במדינתו הם אוטוכטוניים, נולדו באמא אדמה, והם יצורי מתכות שונות.

     אנחנו יכולים להיעזר גם בדיאלוגים אחרים של אפלטון, בזלזול שלו בשפה ויכולתה, כך לפי דיאלוג קרטילוס, השפה אינה יכולה לרדת לאמתות. בדיאלוג אחר, פיידרוס, אפלטון ממעיט בערך הכתב, מיחס את הזלזול בו למלך תמוז המצרי, שהאל תות, ממציא הכתב בא לפניו לפאר את המצאתו, בעוד המלך המעיט בערכו.

      אבל את שלילת היצירה הלשונית אנו מוצאים אצל אריסטו בספרו 'פואטיקה', שם הוא טוען שהאדם הוא החקיין הטוב ביותר. הוא לא מייחס לאדם יכולת יצירה, כפי שגם רבו אפלטון לא ייחס לאדם יכולת כזו.

      למען להבין עד כמה נטו היוונים לסטטיות אנו למדים מכך שהם העדיפו את פרמנידס שסבר שהעולם הנו סטטי, וגם אפלטון וגם אריסטו יצאו בשצף קצף נגד הרקליטוס שדיבר שהכל נמצא בזרימה

      אבל אנו צריכים ליחס את הנטיה היוונית למרחביות לא רק לדלגיטימצה של היצירה הלשונית, יש לראות בנטיה זו גם נטיה ארכיטיפית אנושית, רתיעה מהיצירה הלשונית הרפאית, ושאיפה למוחשיות.

      נטיה ארכיטיפית זו של האדם להפוך את הכל למוחשי אפשר לראות גם ביצירה של הפירמידות על-ידי הפרעונים המצריים, שרצו להמחיש את עצמם במבנים מוחשיים אלו. גם את היציאות של הגוגים מארץ מגוג לכבוש יותר ויותר טריטוריות, מצביעות על הנטיה הזו של האדם למרחביות, לאורגניות, למוחשיות. המטרה לכבוש טריטוריות מוחשיות מיועדת למען להגדיל את האני הרפאי הלשוני, להפוך אותו למרחבי, למוחשי.

     גם אם נבדוק גם את הנטיה האנושית לטעון שהמידע הוא אימננטי, חלק מהגוף האנושי, אפשר להסביר אותה  על בסיס השאיפה האנושית לתת למידע הרפאי הלשוני גוף מוחשי. האדם נרתע מהעולם הלשוני הרפאי ורוצה לעשות טרנספורמציה למושגים רפאיים לשוניים, להפוך אותם למושגים מרחביים.

     גם אם בימינו בעולם המערבי, הודות לפילוסופים הנומינליסטיים האנגליים, הודות לתיאולוגיה של לקלווין, עקרונות מחשבתיים של התנ"ך נעשו חלק מהמרקם המחשבתי, יש כל הזמן נסיגה למחשבה מרחבית, טריטורילית. עדיין אנו מוצאים מול טענתו של לוק שהמח הוא לוח חלק, שהאדם רוכש את המידע מבחוץ, את הטענות של לייבניץ על היות האדם מונדה, מיקרוקוסמוס, המכיל כבר את כל המידע מבפנים,  את דעותיו של קאנט שלמושגי זמן ומרחב הם א-פריוריים. אנו גם מוצאים את נעם חומסקי אומר שהשפה היא פרי גן ביאולוגי.

    הפרדוכסליות של המחשבה המרחבית היא שבסופו של דבר האדם על-ידי טרנספורמציה שוב הופך מושגים מרחביים למושגים לשוניים, אחרת הרי הוא לא מסוגל לקלוט אותם. מושגים מרחביים, טריטוריליים לא נתפסים במח האנושי מבלי טרנספורמציה שלהם למושגים לשוניים.

      האם הפירמידות יכלו לתת עדות על גדולת הפרעה? ברור שהמסתכל עליהם צריך להפוך ישות מוחשית זו למושג לשוני, אותו דבר אמור על טריטוריות, האם הן יכלו לתת עדות על גודל הכובש? לא ולא, היה צורך להפוך טריטוריות אלו למושגים לשוניים כמו 'גדולה'.

      בומן בלי ספק בצורה אינטואיטיבית הבין שהמחשבה התנ"כית היא דינמית, לעומת המחשבה היוונית המרחבית סטטית. בלי ספק שהשפה מאפשרת יצירת עתידות דינמיים, בעוד שמחשבה מרחבית סותמת המשך, לא מאפשרת יצירת עתידות.

      המחשבה היוונית עם כל השגיה המדעיים נעצרה בגלל אופיה המרחבי, אופיה הטריטוריאלי. רק הכנסת היסוד הדינמי מהמחשבה הלשונית התנ"כית למדע החדש איפשר את כל התפתחותו.

     המדע החדש בהבדל מהמדע היווני המרחבי, יכול למדוד את הפעילות ביקום, הרי הקיום אינו סטטי, הקיום הוא דינמי. הקיום הוא התהוות והעלמות, אפילו בווקום יש כל הזמן התהוות של חלקיקים והעלמותם. הוספת ה-0 למדע החדש איפשר לו לקלוט את ה'אין', הרי בפרק א' של ספר בראשית, אלהים בורא את העולם מ'האין'. היוונים שהאמינו בעולם נצחי, לא רצו ב'אין', הם רצו ברצף טריטורילי.

     מחשבת התנ"ך אמנם לא פיתחה מדע, היא הסתפקה בחידת השפה, בעולם השפה, בשפה ככלי המאפשר להיטיב את מצבו של האדם. לכן מחשבת התנ"ך גם לא המציאה את ה-0 , למרות שבפרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את העולם מה'אין'. אבל המפגש בעת החדשה בין המדע שנחסם על-ידי ההשקפה היוונית המרחבית, עם המחשבה התנ"כית הדינמית, איפשר את התפתחות המדע החדש.

     כפי שכבר הזכרנו בשעורים קודמים תורת ה'אבולוציה' לא היתה יכולה להתפתח ביוון, שהאמינה בעולם נצחי. אבל המדע החשוב ביותר, מדע האינפורמציה יכול היה להתפתח רק על בסיס המחשבה הלשונית התנ"כית. עובדה שגם מדע ה'אבולוציה', וגם מדע  ה'אינפורמציה' התפתחו באנגליה, שהפילוסופים הנומינליסטיים שלה אימצו במידה רבה את עקרונות הפילוסופיה הלשונית התנ"כית ובצורה כזו סללו את הדרך להתפתחותם. גם תיאולוגית קלווין שאומצה באנגליה  חלקית, ואומצה בארצות הברית על-ידי הפוריטנים, תיאולוגיה שאימצה את העקרונות הפילוספיים של התנ"ך, עצבה את המחשבה המערבית, ואת המדע החדש.

      עלינו עוד להוסיף אפיון למחשבה 'מרחבית', או במינוח אחר מחשבה 'אורגנית', היא תמיד אגרסיבית. הסיבה הפשוטה לעובדה זו היא שברגע ששוללים את השפה ככלי יצירה, ככלי בידי האדם ליצור את עולמו, מה שנשאר בידי האדם הוא כלי הכח.

     לכן לא יפלא, שספרטה שכולה היתה מדינת כח, שאפילו אפלטון היה מעריץ שלה, פתחה  במלחמה הפלופונזית. לפי דברי ההיסטוריון תוקידידס סיבת המלחמה היתה דווקא על מושג לשוני, מושג 'הגמוניה' ביוון. במלחמה כוחנית זו החלה ירידת יוון, אלכסנדר מוקדון הכוחני הצליח לכבוש אותה, ואחרי מותו טרם זמנו, יורשיו הדיאדוכים המשיכו בכיבושים שלהם. עם כל תרומתה התרבותית של יוון הקלאסית, אמצעי הכח מהר מאד הכריע אותה.

      בהבדל מגורל יוון שכח מבפנים שם קץ לפריחתה, יהודה בבית ראשון ובבית שני הוכרעה על-ידי כובשים זרים.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: