אוניברסיטה ווירטואלית – ששגחהיור – 203 – ה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור  293 – ההשגחה

     לא שמו לב לעובדה שפילוסופית השפה בתנ"ך באה יחד עם מושג ה'השגחה', או אלוהות שהנה חלק מעולם השפה. אנחנו יכולים לקבל עדות לכך מהוויכוח שאברהם נושא עם אלהים על גורל סדום.

      כבר בשעורים קודמים דיברנו על המהפכה המחשבתית שחולל אברהם שיצא מהעיר אור, השווינו את השיח הזה של אברהם על גורל העיר סדום, עם הקינה של האלה נינגל על גורל עירה אור. הצבענו על כך שבניגוד לאלי שומר, שהאלה נינגל מתחננת לפניהם שעירה אור לא תחרב, ותשובתם של אלים אלו היא שאם גורל נחרץ, אין לבטלו, אלוהי אברהם מוכן

לשנות את גזרת הרס העיר סדום, אם ימצאו בה קומץ של צדיקים.

     המהפכה המחשבתית של אברהם היתה ניתוק עולם האדם מחוקים דטרמיניסטיים, מחוקי גורל. את המהפכה המחשבתית הזו אברהם יכול היה לחולל ביוצרו 'עולם בתוך עולם', לא רק ניתוק העולם הלשוני מהעולם הדטרמיניסטי, אלא גם הפיכת עולם זה בהשגחת אלוהות שהנה חלק מעולם לשוני זה, אלוהות הנוהגת לפי חוקי השפה, מאפשרת משא ומתן, בהבדל מאלוהי השומרים שגזרו גורלות.

     משמעות אלוהות כ'השגחה' היא שאלוהות זו שבראה עולם בשפה, 'ערבה' לעולם זה, נוהגת לפי כללי כלי השפה. אנחנו יכולים לראות את ההבדל בין אלוהות כ'השגחה', לבין אלים גוזרי גזרות, גם ממשל אחר. אלוהים הגורם למבול בהשאירו רק צדיק אחד את נח, נמלך בדעתו, מחליט שלא ישמיד יותר את המין האנושי. גם גזרת המבול על-ידי ה'השגחה', נובעת מסיבה מוסרית, העובדה שהמין האנושי נשחת. לפי המשל השומרי, האל אנליל החליט על המבול, כיוון שבני אדם הפריעו לשנתו. אין שום שיקול מוסרי של אלוהות זו, בגרימת המבול, גם לא נאמר שהוא מבטיח לא לחזור על גזרה זו.

     אלו מהחוקרים, תיאולוגים, שגילו את המשל השומרי הקדום, ניסו להצביע על כך שמחשבת התנ"ך למעשה לא חידשה דבר. הם כמובן לא שמו לב על ההבדל השיפוטי של אלוהי התנ"ך, שגזר גזרה בגלל שבני אדם נשחתו, בעוד שהאל אנליל בשרירותיות גזר גזרה כיוון שבני אדם הפריעו לו בשנתו.

     ובכן אנו רואים שהתנ"ך השתמש במיתוסים עתיקים, אבל נתן להם פרשנות חדשה, כך במקרה של שיח אברהם עם ההשגחה על גורל סדום, בהבדל מהשיח של נינגל על גורל אור, כך במקרה של מיתוס המבול.

     אבל יותר מאינטרפרטציה חדשה למיתוסים קודמים, אברהם חולל מהפכה עקרונית ביוצרו 'עולם בתוך עולם', עולם לשוני שהאלוהות היא חלק מעולם זה, היא לא גוזרת גזרות שרירותיות, היא ערבה לעולם זה.

     מהשלב השני של המהפכה המחשבתית התנ"כית, שאנו מוצאים ממשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית ובעשרת הדיברות, אנו רואים מה דמות עולם לשוני זה, שבו ניתנת לאדם לגיטימציה ליצור את עולמו באמצעות השפה. ראינו בשעורים קודמים, שהיוונים ראו ביצירה לשונית הסגת גבול האלים.

     אבל לא רק הלגיטימציה של יצירה אנושית בתנ"ך מבדיל אותה מהמחשבה היוונית, אלא תוספת, שעולם לשוני זה, שהנו ישות נעלמת, אלוהות ערבה לו. עולם לשוני שאין ערבות אלוהית בצדו, הוא עולם רפאי. זוהי הסיבה שהאדם שלא אימץ את ההשקפה התנ"כית שאלוהות ערבה לעולם הלשוני, חרד מעולם זה, רוצה תמיד להיות חלק מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, שנראים בעיניו יותר מוחשיים.

      אנחנו שוב יכולים לחזור לדבריו של הפילוסוף דקרט, שאמר שהוא בטוח במה שהוא רואה אכן ממשי, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לכך. דקרט התכוון ל'השגחה' הערבה לעולם הלשוני האנושי. באמירה זו של דקרט אנו יכולים להבחין את סיבת הנרתעות של האדם מהעולם הלשוני. הרי האדם עושה שימוש בכלי השפה, אבל חרד להודות בכך שמה שהוא יוצר הוא לא ממשות, שהעולם שהוא יוצר באמצעות הכלי שבידיו, הוא עולם נעלם, עולם רפאי. דבר זה גורם לכך, שהאדם הנרתע מהעולם הלשוני הנעלם, מנסה כל הזמן להתכחש לעובדה שהוא יוצר את העולם הלשוני, הוא רוצה להיות חלק מהעולם האורגני, הממשי.

      אנחנו לא צריכים להרחיק לכת לשומר, ליוון, מספיק להתיחס לשליחים פאול ויוחנן, ולראות עד כמה שהאדם  נמצא בפחד מפני השפה הנעלמת, רוצה להתכחש לה, או להפכה לביאולוגית. מספיק אם נחזור כאן על דבריו של מרכס, שהוא בדומה לשליח פאול,

חזר על גינוי ה'ניכור', תמצית משל 'עץ הדעת', המאפשר את פעילות השפה, בכנותו מושג זה כ'יהודי', או אם נחזור על קביעתו של נעם חומסקי, הרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, והמודה בכך שכל התופעה הלשונית הזו בעיניו היא מיסתורין.

     בצורה מוזרה דווקא יהודים הם תמיד האויבים הגדולים ביותר של מורשתם, הם המורדים הגדולים ביותר בפילוסופית השפה. הסיבה לכך כנראה היא שהם מאשימים ירושה זו של אבותיהם בכך שהיא מבדילה אותם מעמים אחרים, הופכת אותם למיעוט חסר זכויות.

     למרות מורדים יהודיים אלו במורשת אבותיהם, עלינו לציין שעקרונות התנ"ך על עולם לשוני, 'עולם בתוך עולם', לאט לאט חדרו לעולם המערבי, לא על-ידי יהודים גלותיים, אלא דווקא על-ידי הנומינליסטים האנגליים אוקם, הובס ולוק, על-ידי ניוטון ומילטון, ובעיקר על-ידי קלווין.

      מעטים הם האנשים הקוראים את הכתבים התיאולוגיים של קלווין 'קובץ עקרונות הדת הנוצרית', במציאות קובץ מאד משעמם, וגם את הפרשנות שלו לתנ"ך. גם אלו המעטים הקוראים כתבים אלו, לא יורדים לדעתו. עובדה מוזרה היא, שבמשך כארבע מאות שנה העולם הפרוטסטנטי לא ראה הבדל בין תיאולוגית לותר לבין תיאולוגית קלווין, רק בסוף המאה ה-19 מקס וובר שם לב לכך, בנתנו הסברים מוטעים לשוני. רק בסוף מלחמת העולם השניה, תומס מאן בספרו 'ד"ר פאוסטוס' עמד על ההבדל, בצורה אינטואיטיבית הבין שהרייך השלישי היה תולדה של תיאולוגית לותר, שוב מבלי להתעמק בכתביו של רפורמטור זה.

     ובכן, אנשים לא קוראים מקורות, גם כאשר קוראים לא עומדים מה מאפיין מקורות אלו, מהן העקרונות המבדילים, למשל, בין עקרונות לותר לבין עקרונות קלווין. לא שמים לב לכך שבעוד שלותר ממליך את השטן על העולם הנגלה, קלווין ממליך את ה'השגחה' הכל יכולה על העולם.

      למרות מצב זה, עקרונות קלווין חדרו לעולם המערבי. ומה הוא העיקרון המאפיין את תיאולוגית קלווין? עיקרון של 'ההשגחה', מאפיינת את תורתו. עיקרון 'ההשגחה' תופש את המקום החשוב ביותר במשנת קלווין. אפילו בתנ"ך המבוסס על עיקרון ה'השגחה', אין הדגשה כזו של עיקרון זה כפי שאנו מוצאים בתיאולוגית קלווין.

      אפילו בתשובת אלהים לאיוב בסוף דרמה זו, אין פירוט כזה על מהות ה'השגחה', כפי שאנו מוצאים אצל קלווין.

     העובדה שעיקרון ה'השגחה' בתיאולוגית קלווין חדרה לעולם המערבי, מסביר את התפתחות המדעים החדשים, מדע האבולוציה, מדע האינפורמציה. עובדה היא, שהיא כבר הודגשה בשעורים קודמים, מדע האבולוציה יכול היה להתפתח רק על בסיס עקרונות התנ"ך, שהתקבלו באנגליה. אף מדע האינפורמציה יכול היה להתפתח רק באנגליה, היכון שעקרונות התנ"ך אומצו. מדע האינפורמציה היה גם זקוק לערבות אלוהית, ערבות ההשגחה.

     אבל חדירת עיקרון ההשגחה, במדינות ששם תורת קלווין אומצה, נתן לחלק זה של העולם המערבי אופטימיות גדולה יותר. העולם המערבי אינו טראגי, כפי שהיה העולם היווני. העולם הקלוויניסטי, ביחוד עולם הפוריטנים שיסדו את ארה"ב חדור אופטימיות, חדור אופטימיות שאפשר ליצור עולם טוב שההשגחה ערבה לו.

      מלומדים לא שמו לב שארה"ב היא מדינת חוק, כפי שגם אנגליה. רק אם משווים מדינות אלו למדינה הלותרנית, גרמניה, אפשר לראות את ההבדל. מדינות חוקתיות אלו, אנגליה, ארה"ב, הולנד,  מבוססות  על תיאולוגית קלווין עם עיקרון 'השגחה' הערבה לעולם, הערבה לעולמו הלשוני של האדם, שהחוק  הוא אחד המאפיינים שלו. בעוד גרמניה שהיתה מבוססת על תיאולוגית לותר שלפיה השטן הוא נסיך העולם הנגלה, השטן הממונה על כח, מקום החוק נפקד.

      גם במדינות קאתוליות פחות הודגש מקום החוק, דבר זה לא צריך להפליא אותנו, הרי הקאתוליות מבוססת על תיאולוגית השליח פאול, על התיאולוגיה הכלולה ב'אגרת אל הרומיים', שבה שליח זה מבטל את הצורך בחוק, מדגיש את עיקרון ה'אמונה', אמונה בקורבנו של ישוע שישנה סדרי עולם, שינוי שייתר את החוק.          מס

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: