אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 299 – הרצון להיות גנטיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 299 – הרצון להיות גנטיים

     לא בכדי תורתו הלשונית של נועם חומסקי זכתה לבכורה, הרי הוא טוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי. אבל עלינו לא לשכח את העובדה, שכבר בני יהודה בבית הראשון מרדו בירושה הלשונית של אבותיהם, הרי כל ההטפות של הנביאים הן נוסף להטפות נגד עוולות חברתיות, הן נגד פולחני טבע. אפילו יחזקאל בפרק ח' מזכיר בין חטאי בני יהודה שנשות ירושלים מקוננות על מות האל 'תמוז'. הרי אל זה סימל את הטבע המת וקם לתחיה.

    נטיותיו הארכיטיפיות של האדם להיות חלק מהטבע, להיות מוחשי ולא להיות לשוני רפאי. אמנם כפי שראינו שהאדם קובר את מתיו כבר בתקופה הפרה-היסטורית, כפי שממצאים ארכיאולוגיים מוכיחים, הוא מקווה שאמנם הגוף המוחשי הביאולוגי כלה, אבל הנספח הלשוני שורד. אנחנו רואים שלאדם נטיות מנוגדות, רוצה להיות מוחשי חלק מהטבע המוחשי, בו בזמן הוא מזדהה עם התוספת הלשונית ומקווה שהיא שורדת את הגוף.

     מינינו בשעור קודם סיבה נוספת שהאדם רוצה שהמידע יהיה אימננטי, מולד. גם במקרה זה האדם רוצה להיות גנטי, רוצה שהמידע, הזכרון שלו יעבור בצורה גנטית, כפי שגנים המהווים את הגוף עוברים.

     שוב, לא בכדי, תורות של פילוסופים שטענו שהמידע הוא מולד, התקבלו על-ידי הדורות, בעוד שהירושה הפילוסופית הלשונית התנ"כית שטענה ש'דעת' נרכש ממקור חיצוני, לא מולדת, לא התקבלה עד היום הזה. עובדה היא שניטרולו של השליח פאול את משל 'עץ הדעת', משל הטוען את הטענה ש'דעת' נרכש מבחוץ, שריר וקיים. לא קמו עד היום הוגים, אפילו לא יהודיים, שחולקים על דעתו של שליח זה. וכפי שהזכרנו לעיל, צאצא של העברים, נועם חומסקי טוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, לכן מולדת, ותורתו מקובלת על רוב אלו העוסקים בשפה.

     אלו שהזימו את תורתו של למרק שהמידע, הזכרון מורש, לא העלו טענה נגדית, שהשפה ויצירותיה הן אפי-גנטיות ולא מורשות. מאחר שהשפה היא טרנספורמציה של האינפורמציה היקומית, שקולטנים באונות הקדמיות של האדם מקושרות אליה, לכן היא ממקור חיצוני, לא מולדת. רק הקולטנים באונות הקדמיות הן גנטיות, מורשים, אבל היצירה של כלי השפה, היא אפי גנטית, לא מורשת.

     האדם עד היום הזה אינו מוכן להודות בכך שכל עולמו הלשוני, עולם לשוני ההופך אותו מיצור ביאולוגי בלבד, ממצב חיתי, לישות מודעת, הוא פרי מתת נעלמת רפאית, הוא פרי הכלי שהוענק לו ממקור חיצוני שבאמצעותו הוא יוצר את עולמו הלשוני.

     אם האדם אינו מוכן להשלים עם העובדה שכבר אבות העברים הביעו במשלים הלשוניים שלהם, שכלי זה, השפה, היא ממקור חיצוני, קשה יהיה גם היום לשכנע את האדם על עובדה קיומית זו. קשה לשכנע אותו על אמתות אלו, למרות התפתחות תורת האינפורמציה, גילו ה-DNA , גלויים המאששים את מה שנאמר במשלים הלשוניים של התנ"ך.

     עד כמה קשה לשכנע אנשים שיצאו נגד נטיות ארכיטיפיות שלהם, אפשר לראות בספר של יונג, 'תשובה לאיוב', שכבר הזכרתי אותו פעמים רבות. ובכן, פסיכולוג זה, סבור, שאלוהי התנ"ך, כפי שהוא מופיע בדרמת איוב, נכשל, לכן היה צורך בהופעת בנו, ישוע, למען לגאול את העולם. אנחנו רואים שפסיכולוג מהולל זה סבור באמת שסדרי עולם השתנו עם הופעתו של ישוע, כפי שהשליח פאול הבטיח.

     יונג האמין בארכיטיפים מולדים העוברים לבעלי תרבות זהה בצורה גנטית, כך הוא הסביר את ההתעוררות של ארכיטיפים קמאיים אצל אנשי הרייך השלישי. רק נשאלת השאלה, איך יונג שילב את הערכים הנוצריים שהוא מביא בספרו זה 'תשובה לאיוב', עם הארכיטיפים הקמאיים אצל הגרמנים, הרי הערכים הנוצריים נרכשו על-ידי אנשי המערב ממקורות כתובים, חיצוניים, אבל אין לחפש הגיון אצל בני אדם, הם פועלים בצורה פרדוכסלית.

      במציאות הגרמנים, אנשי הרייך השלישי, פעלו לפי ערכים שלותר קבע בזמן הרפורמציה, ערכים חיצוניים, שנמסרו לדורות בכתב חיצוני. ערכים אלו של לותר עיצבו את כל המחשבה הלותרנית בהמשך, הם לא פעלו לפי ארכיטיפים קמאיים שלהם.

      אנחנו רואים שלמרות שתורתו של למרק הוזמה, הוגים גם אחריו רוצים מידע מולד, לא מוכנים להשלים עם העובדות שכל העולם הלשוני הוא אפי-גנטי, לא עובר בירושה, לא מולד, שלמען שהזכרון האנושי ישמר, שלמען שהמידע שהאדם רוכש ישמר, יש צורך במוסדות מסייעים לשוניים שישמרו אותם.

     נשאלת השאלה הפשוטה, האם היינו יודעים את קורות בני אדם, אם הן לא היו מקובעים בכתב? עובדה שעמים שלא המציאו את הכתב קורותיהן נמוגו. עלינו לחזור על דוגמאות שהבאנו כבר בשעורים קודמים, ילד של הורים דוברי אנגלית, אם הוא בילדותו מאומץ על-ידי הורים מאמצים דוברי צרפתים, הילד ידבר בשפה של הוריו המאמצים, שפת הוריו הביאולוגיים לא זכורה לילוד, היא לא עוברת בצורה גנטית.

     הזכרנו את מוסד הנשואים, שהאדם הלשוני יוצר למען שהצאצאים שלו ישאו את שמו. שוב, אם הצאצא מאומץ על-ידי הורים מאמצים מיד אחרי לדתו, הוא ישא את שם ההורים המאמצים. הענקת השם לילוד היא חיצונית, השם לא מולד.

     עובדות אלו מוכרות לבני אדם בצורה אינטואיטיבית, למרות זה הם תמיד מוכנים לאמץ תורות המוכיחות כביכול שמידע עובר בצורה גנטית, מולדת, שמידע עובר על-ידי ארכיטיפים מולדים, כפי שטען הפסיכולוג המהולל יונג.

     וראה זה פלא, אלו המטיפים למידע מולד, ליצירות לשוניות מולדות, גנטיות, כפי שנועם חומסקי טוען, בדרך כלל מאמצים במקום כלי השפה, את כלי הכח. הרי הארכיטיפים שעליהם דיבר יונג העלו על פני השטח 'רצון לכח' של אנשי הרייך השלישי, אמצעי כח שאותו כבר אימץ לותר בכתבים כתובים.

     יונג בצורה לא מודעת הבין שאם מידע הוא תולדה של ארכיטיפים מולדים, אזי הוא כוחני. הרי השפה החיצונית באה להחליף את אמצעי הכח, ואם נסוגים וחוזרים לערכים מולדים, האדם חוזר להיות יצור ביאולוגי דומה לחיות שלרשותן עומד רק כלי הכח.

     אבל 'הרצון לכח' של חסידי לותר לא היה תולדה של ארכיטיפים קמאיים שהתעוררו, אלא פרי כתביו של רפורמטור זה, שאימץ בצורה מודעת את אמצעי הכח כלגיטימי. לותר הגיע למסקנותיו, כיוון שנוכח לדעת שההבטחות על שינוי סדרי עולם, שהובטחו עם ראשית הנצרות התבדו. אלו מבין חסידיו של לותר, הגרמנים ששם תורתו התקבלה, הטיפו לאמצעי הכח, בו בזמן שעשו שימוש גם בכלי השפה שהתכחשו לה. מספיק כאן להזכיר שוב את העובדה הזו, שגיתה ביצירתו פאוסט, מבטל את ה'דבר', השפה, שלפי השליח יוחנן היא הראשית. במקום השפה הוא מאמץ 'כח' ו'מעשים'. תמיד מתפלאים על החריצות הגרמנית, הרי אימוץ המעשים כעיקרון על-ידי גיתה, נתן לגיטימציה לעשייה מכנית זו.

     אף אחד ממעריצי גיתה לא עמד על הסתירה במחשבתו, אם הוא ביטל את ה'דבר', השפה, רצה ב'כח', 'כח מאגי', מדוע הוא עשה שימוש בכלי שהתכחש לו, והעלה על הכתב את משאלותיו. המעריצים של משורר זה אף הם נעים במחשבה פרדוכסלית, רוצים דבר והיפוכו.

     אבל גיתה לא היה היחיד מבין חסידיו של לותר שאימץ 'כח', שאימץ 'מעשים', ניטשה נתן לגיטימציה מחודשת לעיקרון 'רצון לכח'.

      עלינו שוב להזכיר פרדוכסים אנושיים. כל אלו המאמצים 'כח' כאמצעי לגיטימי, לא חדלים להיות ישויות לשוניות. אנשי הרייך השלישי רצו ב'רייך אלף שנה', האם החיות מחוסרות השפה, בעלי אמצעי ה'כח' בלבד, רוצים 'רייך אלף שנה'?

     ניטשה שהטיף ל'רצון לכח', רצה גם להיות האל 'דיוניזוס', וגם ה'צלוב', כך לפחות הוא מכריז בספרו האחרון לפני התמוטטותו הנפשית,ב-  ECCE HOMO.  האם משאלות כאלו אפשריות אם מאמצים את אמצעי  'כח' במקום כלי השפה? ניטשה לא עמד על הפרדוכסליות של מחשבתו, וראה זה פלא, גם אלו המעריצים אותו עד היום הזה לא עמדו על הסתירות המחשבתיות האלו של גיבורם.

      אף אחד לא שאל את יונג, האם הארכיטיפים הם לשוניים או רק 'דחפים', כמו אצל החיות מחוסרות השפה. בלי ספק שהאדם הדואלי, האדם שהוא יצור ביאולוגי עם תוספת לשונית, הוא בעל דחפים כמו החיה. הארכיטיפים של יונג הם הדחפים הביאולוגיים המשותפים לאדם ולחיה. השכבה הדקה, השפה שנוספה לאדם הביאולוגי, מנסה ללא הצלחה גדולה לרסן את הדחפים המולדים של האדם.

     פרויד היהודי, רבו של יונג, הבין יותר מתלמידו. הוא באינטואיציה הבין שהאדם הוא ישות בעלת  דחפים, דחפים שהוא כינה אותם תולדה של 'תת-מודע', שמעליה ה-Super Ego, המנסה לרסן אותם. רק שפרויד היהודי לא התעמק במסורת אבותיו, אחרת היה מכנה את שני החלקים המרכיבים את האדם,  אחד כמהווה את הגוף ביאולוגי, עם דחפים, ש'דעת', התוספת מנסה לרסן.

     כל אלו הרוצים במידע 'מולד', ב'ארכיטיפים' מולדים, להיות גנטיים, חלק מהטבע, לא מודעים לכך שהם מתגעגעים לנסיגה למצב חיתי. השפה, אותו יסוד חיצוני שנוסף לישות הביאולוגית, מנסה, לא תמיד בהצלחה, להוציא את האדם ממצבו החיתי, מנסה לא תמיד בהצלחה, לאפשר לו ליצור לעצמו עולם נעלם, רפאי. רק השפה מאפשרת לאדם לצאת מגופו הקטן, לרחף במרחבים.

                                       ווירטואלית  שעור 298 –

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: