אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 302 – הבריחה לסטטיות
בשעור הקודם ראינו את ההבדל בין מחשבת התנ"ך שנעדרת בה יצירה טראגית ואת הסיבות לכך, כן ראינו את הסיבות להיווצרות יצירות טראגדיות בשומר וביוון, וראינו את הסיבות להיווצרותן.
לא הזכרנו סיבה נוספת להיווצרות יצירות טראגדיות או העדר יצירה טראגית. אחת הסיבות להעדרות יצירה טראגית בתנ"ך היא העובדה שמחשבת התנ"ך אימצה רק עולם נגלה, השלימה עם משך מוגבל של חיי אדם, כך שמוות אדם לא נחשב כטראגי. מחשבת הת"ך גם אימצה עולם נברא, שהוא קיים רק אם לכל הברויים מוקצבים משך קיום מוגבל. לפי מחשבה זו רציפות קיום היא ביטול הבריאה, לכן נאסר על האדם לאכל מ'עץ החיים', היכול היה להבטיח קיום רציף, מנוגד לחוקי הבריאה, ביטולם, כיוון שברציפות אין קיום.
המחשבה היוונית ראתה את העולם כנצחי, ז.א. שהעולם לא נברא, לכן היא גם לא השלימה עם חוקי בריאה, לא השלימה עם מוות. לפי מחשבה זו האדם נידון לגורל עיוור, לטראגדיה, למוות, שאין מנוס מהם.
מאחר שהיוונים האמינו בעולם נצחי, הם גם לא אימצו את השפה היוצרת, האמינו שהאדם רק מחקה דברים קיימים נצחיים. אפילו אריסטו שכבר הזכרנו אותו, בספרו 'פואטיקה' מיחס לאדם רק יכולת של חקיינות. מכל הסיבות שמנינו בשעור הקודם ובנוכחי, החיים השרירותיים, הלא מתאימים לעקרונות של קיום דטרמיניסטי סטטי, גרם לשאיפה יוונית לברח לעולם הטבע שנראה היה להם יותר יציב. אבל היוונים לא רק ברחו לעולם הטבע עם חוקים דטרמיניסטיים, הם שאפו גם לסטטיות. לכן הפילוסופיה של פרמנידס נעשתה אידיאל, פילוסופיה שטענה שהקיום הוא סטטי.
כך היוונים, אפלטון וגם אריסטו, שנאו את הרקליטוס שדיבר על זרימה מתמדת, על שהשתנות מתמדת. אריסטו אפילו העלה את המשאלה ל-Nunc Stans , להווה סטטי. היוונים שברחו לעולם הטבע הדטרמיניסטי, חשבו אפילו שגרמי השמיים הם נצחיים. הם רצו לגלות את הסודות הנצחיים של חוקי הטבע.
תמיד תוהים על העובדה שבהקשר מחשבת התנ"ך לא התפתח מדע. הסיבה לכך היתה שמחשבת התנ"ך ראתה בטבע יצירה נחותה מאשר עולמו של האדם הלשוני, ראתה ביכולת האדם ליצור באמצעות כלי השפה את עולמו, יכולת אלוהית. הרי נאמר בפרק הבריאה שאלהים ברא את האדם בדמותו, העניק לאדם את יכולת היצירה.
בהבדל ממחשבת התנ"ך, היוונים ראו בטבע הדטרמיניסטי קיום מועדף, לכן חיפשו את הסודות שלו, רצו להדמות לו, לכן פיתחו מדע, חיפושו את סודותיו. אבל הם בכלל העדיפו עולם סטטי, בלא הבינם שבעולם סטטי אין קיום.
היוונים לא הבינו שהם יכולים להתבונן על העולם החיצון, לחקור את סודות הטבע, רק כיוון שהם ישויות לשוניות. אנחנו נראה בהמשך שאפילו בזמן החדש, מדענים ששואפים לעולם דטרמיניסטי נעדרי הבנה שיכולתם להתבונן אפשרית רק כיוון שהם בעלי שפה שרירותית.
ההשקפה האינטואיטיבית התנ"כית שהבינה שהעולם הוא פרי אינפורמציה, פרי שפה, מקבלת היום אשוש דווקא מהמדע החדש, בעיקר מתורת הקוואנטים. כתוצאה מתורת הקוואנטים, התברר לאנשי המדע, שהיקום אינו דטרמיניסטי, אלא שרירותי. הרי כבר התיאוריה על המפץ הגדול מאששת את האינטואיציה התנ"כית שהעולם נברא, שיש לו ראשית. אבל גם תורת האבולוציה מוכיחה שהמינים, הברויים, נוצרו בהדרגתיות, בשלבים, שהם לא נצחיים, כפי שחשבו היוונים. גם תורת האסטרונומיה מזימה את האמונה על יקום סטטי, מתברר שהיקום מתפשט.
אנחנו נחזור על כל ענפי המדע החדש המאששים את האינטואיציה התנ"כית על היות העולם פרי אינפורמציה, שפה. אבל מה שמדהים שהוגים חשובים, או אפילו תרבויות פרי מחשבה אנושית, לא עשו שימוש בשכל הישר, שהם יכולים לתפוש את העולם כיוון שהוא לא רציף, שהם לא עשו שימוש בשכל הישר שהם מרגישים את קיומם רק כיוון שמשך החיים שלהם קצוב. מה שמפליא הוא שהאדם מעדיף תמיד משאלות על מציאות.
אפילו איש מדע מהולל כמו איינשטיין, התנגד לתורת הקוואטים, כיוון שהוא השתוקק לעולם דטרמיניסטי. מסיבה זו איינשטיין ראה אפילו ביצירות הנשגבות של התנ"ך סיפורי ילדים, גם על איינטשיין ומשאלותיו נחזור בהמשך.
היום מהנירולוגיה התברר לנו שאפילו המח האנושי התפתח בשלבים, ללא השלב האחרון, התווספות האונות הקדמיות, שהן מושב האינטלקט, מושב הקולטנים המקשרים את האדם עם האינפורמציה היקומית, המחשבה האנושית לא תיתכן. מאחר שהמח האנושי הוא פרי אבולוציה אנו צריכים לקחת אותו כדגם להתפתחות העולם הלשוני של האדם, אבל גם כדגם להתפתחות היקום.
מאחר שרק התווספות האונות הקדמיות למח האנושי מאפשרות את ההתבוננות של האדם על היקום, יש לראות בהתפתחות זו את פסגת השתכללות האינפורמציה, השתכללות שיצרה את ההכרה האנושית. כל אותם חכמי הדורות שרצו סטטיות, שרצו להיות חלק מחוקי הטבע הדטרמיניסטיים, לא רק שהם ספקי המשאלות המוטעות של האדם, הם לא מבינים שאפילו לקסום משאלות האדם יכול כיוון שהוא בעל לשון, בעל הכרה. הרי החיות מחוסרות השפה אינן מעלות משאלות, מסתפקות בשמירת קיומן.
קשה להעלות על הדעת שמטרת הבריאה היא שתיווצר הכרה, הכרה של האדם הלשוני שיעיד על קיום היקום. לפי פרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את האדם בדמותו, למען מטרה זו. זוהי אינטואיציה עילאית של הוגי מחשבת התנ"ך. אין לנו עדות אחרת שבאמת המטרה של הבריאה היא יצירת ההכרה המעידה על קיום היקום. אבל כפי שאנו צריכים לקבל את הנתון של חיינו, כפי שאנו צריכים לקבל את הנתון שרק לאדם הוענקה מתת השפה, עלינו גם לקבל את הנתון, שההכרה תוצרת מתת השפה מאפשרת לאדם להעיד על היקום האין-סופי.
האדם לא צריך להפליג למשאלות עקרות, עליו לקבל את הנתונים ולדון בהם. משום מה האדם תמיד מעדיף את המשאלות העקרות, על הנתונים. תואר חכמה מוענקת תמיד לספקי המשאלות.
למרות שהעולם ההלניסטי והרומי אימצו את הפרשנות המוטעית של השליחים פאול ויוחנן לעקרונות התנ"כיים, עקרונות תנ"כיים שנדחו בגין העדפת משאלות על שינוי סדרי עולם, העקרונות שנדחו לאט לאט חדרו לעולם המערבי, כיוון שהנצרות השאירה את התנ"ך כספר מקודש. המדעים החדשים, השונים מהמדע היווני, התאפשרו רק על בסיס העקרונות המחשבתיים של התנ"ך.
למרות עובדות אלו של המדע החדש, לגבי חייו הוא האדם ממשיך לרקום משאלות לא מציאותיות על גורלו. גם אם האדם, המדען, יכול להתבונן על היקום בצורה רציונלית, לגבי חייו הוא, הדחפים של גופו הביאולוגי מעוורים אותו מלדון ביכולות הכרתו, בנתונים הקיומיים שלו, לפי מחשבה רציונלית, לפי שיפוט השכל הישר שלו.
גם אם נפסח לרגע על העדפת האדם במשך ההיסטוריה משאלות, מפליאה העובדה של סירובו להתבונן בנתונים הקיומיים, כמו הגילויים של הזמן האחרון, גילויים שמחלת אלצהיימר מספקת לנו.
הנתונים שמחלת האלצהיימר מספקת לנו הנם, שכל אנושיותינו מושמת לאל, אם המח הפלאי שלנו מאבד את הנירונים העמלניים, המאפשרים לעבד את האינפורמציה שנקלטת. נשאלת השאלה היכן ה'מידע' האימננטי שכל חכמי הדורות מדברים עליו? הנתונים המתבררים מתוצאות מחלת האלצהיימר, שכאשר המח הפלאי מאבד את חייליו העמלניים, את הנירונים, המקשרים אבר זה לאינפורמציה היקומית האדם חדל להיות ישות חושבת.
אמנם הבריאה מיעדת את האדם להיות עד לקיומה, הוא יכול להיות עד כזה רק כיוון שהוא קשור לאינפורמציה היקומית היוצרת את הישויות ביקום.
האוטונומיה המוגבלת המוענקת לאדם, היא מתת על תנאי. התנאי הוא שעל האדם לקבל את הנתונים שהקיום מעניק לו, שהוא יעשה שמוש נכון בהתבוננות שלו, בהכרתו את היקום, שהוא יאמין שיכולת זו ניתנה לו למען שהוא יעיד מה שיכולת זו מאפשרת לו. התנאי הוא שהאדם יאמין ביצירתו, שללא אמונה שלו בה היא לא קיימת.
אולי התנאי העיקרי הוא ה'אמונה', בנתונים. בלי אמונה בנתונים הם לא קיימים. כל עולמו הלשוני של האדם תלוי ב'אמונה' בו. אם האדם מפליג במשאלות מנוגדות לנתונים, עולמו הלשוני נמוג. לא יפלא שהעולם השומרי המופלא נמוג כיוון שהשומרים האמינו בגורל, הם לא האמינו ביצירתם הלשונית. לא יפלא שהעולם היווני נמוג, כיוון שחכמיה לא האמינו בעולמם הלשוני היכול להתקיים רק אם מאמינים בו.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 302 – הבריחה לסטטיות
בשעור הקודם ראינו את ההבדל בין מחשבת התנ"ך שנעדרת בה יצירה טראגית ואת הסיבות לכך, כן ראינו את הסיבות להיווצרות יצירות טראגדיות בשומר וביוון, וראינו את הסיבות להיווצרותן.
לא הזכרנו סיבה נוספת להיווצרות יצירות טראגדיות או העדר יצירה טראגית. אחת הסיבות להעדרות יצירה טראגית בתנ"ך היא העובדה שמחשבת התנ"ך אימצה רק עולם נגלה, השלימה עם משך מוגבל של חיי אדם, כך שמוות אדם לא נחשב כטראגי. מחשבת הת"ך גם אימצה עולם נברא, שהוא קיים רק אם לכל הברויים מוקצבים משך קיום מוגבל. לפי מחשבה זו רציפות קיום היא ביטול הבריאה, לכן נאסר על האדם לאכל מ'עץ החיים', היכול היה להבטיח קיום רציף, מנוגד לחוקי הבריאה, ביטולם, כיוון שברציפות אין קיום.
המחשבה היוונית ראתה את העולם כנצחי, ז.א. שהעולם לא נברא, לכן היא גם לא השלימה עם חוקי בריאה, לא השלימה עם מוות. לפי מחשבה זו האדם נידון לגורל עיוור, לטראגדיה, למוות, שאין מנוס מהם.
מאחר שהיוונים האמינו בעולם נצחי, הם גם לא אימצו את השפה היוצרת, האמינו שהאדם רק מחקה דברים קיימים נצחיים. אפילו אריסטו שכבר הזכרנו אותו, בספרו 'פואטיקה' מיחס לאדם רק יכולת של חקיינות. מכל הסיבות שמנינו בשעור הקודם ובנוכחי, החיים השרירותיים, הלא מתאימים לעקרונות של קיום דטרמיניסטי סטטי, גרם לשאיפה יוונית לברח לעולם הטבע שנראה היה להם יותר יציב. אבל היוונים לא רק ברחו לעולם הטבע עם חוקים דטרמיניסטיים, הם שאפו גם לסטטיות. לכן הפילוסופיה של פרמנידס נעשתה אידיאל, פילוסופיה שטענה שהקיום הוא סטטי.
כך היוונים, אפלטון וגם אריסטו, שנאו את הרקליטוס שדיבר על זרימה מתמדת, על שהשתנות מתמדת. אריסטו אפילו העלה את המשאלה ל-Nunc Stans , להווה סטטי. היוונים שברחו לעולם הטבע הדטרמיניסטי, חשבו אפילו שגרמי השמיים הם נצחיים. הם רצו לגלות את הסודות הנצחיים של חוקי הטבע.
תמיד תוהים על העובדה שבהקשר מחשבת התנ"ך לא התפתח מדע. הסיבה לכך היתה שמחשבת התנ"ך ראתה בטבע יצירה נחותה מאשר עולמו של האדם הלשוני, ראתה ביכולת האדם ליצור באמצעות כלי השפה את עולמו, יכולת אלוהית. הרי נאמר בפרק הבריאה שאלהים ברא את האדם בדמותו, העניק לאדם את יכולת היצירה.
בהבדל ממחשבת התנ"ך, היוונים ראו בטבע הדטרמיניסטי קיום מועדף, לכן חיפשו את הסודות שלו, רצו להדמות לו, לכן פיתחו מדע, חיפושו את סודותיו. אבל הם בכלל העדיפו עולם סטטי, בלא הבינם שבעולם סטטי אין קיום.
היוונים לא הבינו שהם יכולים להתבונן על העולם החיצון, לחקור את סודות הטבע, רק כיוון שהם ישויות לשוניות. אנחנו נראה בהמשך שאפילו בזמן החדש, מדענים ששואפים לעולם דטרמיניסטי נעדרי הבנה שיכולתם להתבונן אפשרית רק כיוון שהם בעלי שפה שרירותית.
ההשקפה האינטואיטיבית התנ"כית שהבינה שהעולם הוא פרי אינפורמציה, פרי שפה, מקבלת היום אשוש דווקא מהמדע החדש, בעיקר מתורת הקוואנטים. כתוצאה מתורת הקוואנטים, התברר לאנשי המדע, שהיקום אינו דטרמיניסטי, אלא שרירותי. הרי כבר התיאוריה על המפץ הגדול מאששת את האינטואיציה התנ"כית שהעולם נברא, שיש לו ראשית. אבל גם תורת האבולוציה מוכיחה שהמינים, הברויים, נוצרו בהדרגתיות, בשלבים, שהם לא נצחיים, כפי שחשבו היוונים. גם תורת האסטרונומיה מזימה את האמונה על יקום סטטי, מתברר שהיקום מתפשט.
אנחנו נחזור על כל ענפי המדע החדש המאששים את האינטואיציה התנ"כית על היות העולם פרי אינפורמציה, שפה. אבל מה שמדהים שהוגים חשובים, או אפילו תרבויות פרי מחשבה אנושית, לא עשו שימוש בשכל הישר, שהם יכולים לתפוש את העולם כיוון שהוא לא רציף, שהם לא עשו שימוש בשכל הישר שהם מרגישים את קיומם רק כיוון שמשך החיים שלהם קצוב. מה שמפליא הוא שהאדם מעדיף תמיד משאלות על מציאות.
אפילו איש מדע מהולל כמו איינשטיין, התנגד לתורת הקוואטים, כיוון שהוא השתוקק לעולם דטרמיניסטי. מסיבה זו איינשטיין ראה אפילו ביצירות הנשגבות של התנ"ך סיפורי ילדים, גם על איינטשיין ומשאלותיו נחזור בהמשך.
היום מהנירולוגיה התברר לנו שאפילו המח האנושי התפתח בשלבים, ללא השלב האחרון, התווספות האונות הקדמיות, שהן מושב האינטלקט, מושב הקולטנים המקשרים את האדם עם האינפורמציה היקומית, המחשבה האנושית לא תיתכן. מאחר שהמח האנושי הוא פרי אבולוציה אנו צריכים לקחת אותו כדגם להתפתחות העולם הלשוני של האדם, אבל גם כדגם להתפתחות היקום.
מאחר שרק התווספות האונות הקדמיות למח האנושי מאפשרות את ההתבוננות של האדם על היקום, יש לראות בהתפתחות זו את פסגת השתכללות האינפורמציה, השתכללות שיצרה את ההכרה האנושית. כל אותם חכמי הדורות שרצו סטטיות, שרצו להיות חלק מחוקי הטבע הדטרמיניסטיים, לא רק שהם ספקי המשאלות המוטעות של האדם, הם לא מבינים שאפילו לקסום משאלות האדם יכול כיוון שהוא בעל לשון, בעל הכרה. הרי החיות מחוסרות השפה אינן מעלות משאלות, מסתפקות בשמירת קיומן.
קשה להעלות על הדעת שמטרת הבריאה היא שתיווצר הכרה, הכרה של האדם הלשוני שיעיד על קיום היקום. לפי פרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את האדם בדמותו, למען מטרה זו. זוהי אינטואיציה עילאית של הוגי מחשבת התנ"ך. אין לנו עדות אחרת שבאמת המטרה של הבריאה היא יצירת ההכרה המעידה על קיום היקום. אבל כפי שאנו צריכים לקבל את הנתון של חיינו, כפי שאנו צריכים לקבל את הנתון שרק לאדם הוענקה מתת השפה, עלינו גם לקבל את הנתון, שההכרה תוצרת מתת השפה מאפשרת לאדם להעיד על היקום האין-סופי.
האדם לא צריך להפליג למשאלות עקרות, עליו לקבל את הנתונים ולדון בהם. משום מה האדם תמיד מעדיף את המשאלות העקרות, על הנתונים. תואר חכמה מוענקת תמיד לספקי המשאלות.
למרות שהעולם ההלניסטי והרומי אימצו את הפרשנות המוטעית של השליחים פאול ויוחנן לעקרונות התנ"כיים, עקרונות תנ"כיים שנדחו בגין העדפת משאלות על שינוי סדרי עולם, העקרונות שנדחו לאט לאט חדרו לעולם המערבי, כיוון שהנצרות השאירה את התנ"ך כספר מקודש. המדעים החדשים, השונים מהמדע היווני, התאפשרו רק על בסיס העקרונות המחשבתיים של התנ"ך.
למרות עובדות אלו של המדע החדש, לגבי חייו הוא האדם ממשיך לרקום משאלות לא מציאותיות על גורלו. גם אם האדם, המדען, יכול להתבונן על היקום בצורה רציונלית, לגבי חייו הוא, הדחפים של גופו הביאולוגי מעוורים אותו מלדון ביכולות הכרתו, בנתונים הקיומיים שלו, לפי מחשבה רציונלית, לפי שיפוט השכל הישר שלו.
גם אם נפסח לרגע על העדפת האדם במשך ההיסטוריה משאלות, מפליאה העובדה של סירובו להתבונן בנתונים הקיומיים, כמו הגילויים של הזמן האחרון, גילויים שמחלת אלצהיימר מספקת לנו.
הנתונים שמחלת האלצהיימר מספקת לנו הנם, שכל אנושיותינו מושמת לאל, אם המח הפלאי שלנו מאבד את הנירונים העמלניים, המאפשרים לעבד את האינפורמציה שנקלטת. נשאלת השאלה היכן ה'מידע' האימננטי שכל חכמי הדורות מדברים עליו? הנתונים המתבררים מתוצאות מחלת האלצהיימר, שכאשר המח הפלאי מאבד את חייליו העמלניים, את הנירונים, המקשרים אבר זה לאינפורמציה היקומית האדם חדל להיות ישות חושבת.
אמנם הבריאה מיעדת את האדם להיות עד לקיומה, הוא יכול להיות עד כזה רק כיוון שהוא קשור לאינפורמציה היקומית היוצרת את הישויות ביקום.
האוטונומיה המוגבלת המוענקת לאדם, היא מתת על תנאי. התנאי הוא שעל האדם לקבל את הנתונים שהקיום מעניק לו, שהוא יעשה שמוש נכון בהתבוננות שלו, בהכרתו את היקום, שהוא יאמין שיכולת זו ניתנה לו למען שהוא יעיד מה שיכולת זו מאפשרת לו. התנאי הוא שהאדם יאמין ביצירתו, שללא אמונה שלו בה היא לא קיימת.
אולי התנאי העיקרי הוא ה'אמונה', בנתונים. בלי אמונה בנתונים הם לא קיימים. כל עולמו הלשוני של האדם תלוי ב'אמונה' בו. אם האדם מפליג במשאלות מנוגדות לנתונים, עולמו הלשוני נמוג. לא יפלא שהעולם השומרי המופלא נמוג כיוון שהשומרים האמינו בגורל, הם לא האמינו ביצירתם הלשונית. לא יפלא שהעולם היווני נמוג, כיוון שחכמיה לא האמינו בעולמם הלשוני היכול להתקיים רק אם מאמינים בו.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 