אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 306 – מטמורפוזה
את הבטוי המפחיד ביותר מה יכול לעולל לנו הענקת זהות על-ידי האחרים, על-ידי השליטים, על-ידי החזקים נותן לנו קפקה בסיפור שלו 'מטמורפוזה' על הגיבור גרגור סמסה. אין אנו יודעים אם קפקה נתן כאן ביטוי למצב אישי שלו, יחס משפחתו אליו שהוא איכזב מה שקורה לאדם שנחלש והסביבה מעניקה לו זהות של חרק.
אם אנו מתיחסים לסיפור זה כסיפור סמלי למצב אנושי בכלל, למצב אנושי שבו הוא חסר אונים, לא יכול להתגונן מפני שיפוט החזקים, אזי אנחנו יכולים לראות בסיפור זה גם סיפור נבואי של קפקה לגבי קורות היהודים ברייך השלישי, כאשר שליטי רייך זה הפכו את היהודים לחרקים שאיפשר להם להשמידם ללא מוסר כליות.
בהחלט אפשר לתת לסיפור זוועתי זה פרשנות נבואית כזו על-ידי קפקה, כיוון שהוא הרגיש שמצבם של היהודים שאתם הזדהה שברירי ביותר בעולם הגרמני שהוא חי בו. באחד המסות הקצרות שלו קפקה אומר שהחלשים נאחזים בחוקים, חוקים שלמעשה משמשים רק את החזקים, שהם מפרשים אותם לפי צורכיהם, הם לא משענת לחלשים.
מסה קצרה זו של קפקה על החוקים מלמד אותנו שהוא היה ער למצבם המעורער של היהודים בממלכות הגרמניות.
ובכן, מה מלמד אותנו סיפור זה של קפקה. הסיפור מלמד אותנו שכל זהותינו תלויה בשיפוט של החזקים, ואוי ליחיד אם הוא נחלש, אזי הוא הופך לשרץ שכולם רוצים להפטר ממנו.
היהודים ברייך השלישי נאחזו בחוקים, לא הבינו שחוקים אלו הם חוקי השליטים שלא עתידים להגן עליהם, הם לא הבינו מה שקפקה ברגישותו הרבה הבין. היהודים ברייך השלישי, וגם היהודים במזרח אירופה, אלו שאימצו את התרבות הגרמנית, לא שמו לב שהשליטים הפכו אותם ל'אויב קוסמי'. לכאורה 'אויב קוסמי' מצביע על כך שליהודים כמעוט יש השפעה רבה, כנוי זה יכול להיות מחמאה. במציאות כנוי זה היה כנוי זדוני, הוא שימש את אנשי הרייך למקד את מלחמתם ביהודים שהיו מעוט חסר כח הגנה.
אנשי הרייך השלישי לא רצו להכריז שכל העולם הוא אויב שלהם, שהם עתידים להלחם בכל העולם, נוח היה להם ליצור 'אויב קוסמי' מדומה שקל להשמידו. ובאמת אנשי הרייך השלישי התכוננו להשמדת מיעוט יהודי זה, שהעניקו לו זהות של 'אויב קוסמי'. (ראה ספרי 'אויב קוסמי', שבו אני דנה בכנוי זדוני זה שאנשי הרייך השלישי העניקו ליהודים).
במציאות המיתוס של פאוסט, כפי שהוא עוצב על-ידי גיתה השתלט על הגרמנים, הם ראו את עצמם כ'פאוסטים', פאוסט גיבור הדרמה של גיתה שכרת ברית עם מפיסטו, השטן, ופטרון זה סיפק לגיבור זה לפי מה שמסופר בדרמה זו, אמצעי מאגי איך להשמיד את אויבי הקיסר, למען להשיג מקיסר זה חלקת אדמה שעליה הוא יקים את ממלכתו.
לפי הדרמה הזו של גיתה, הגיבור משכן את נפשו תמורת הברית עם מפיסטו, למען להשיג ממנו נעורים נצחיים, שלטון. אנשי הרייך השלישי שמיתוס זה השתלט עליהם, לא היו
מוכנים להעניק תמורת החסדים שמפיסטו היה מוכן להעניק להם, את נפשותיהם. הם רקמו רמאות, לפיה יעניקו במקום נפשותיהם את נפשותיהם של היהודים, תמורת מענקים אלו של מיטבם מפסטו. ובאמת, האחרון העניק להן מהאוצר המאגי שלו, אמצעי מאגי, גאז, שאיפשר להם להשמיד את ה'אויב הקוסמי', על במות אושוויץ.
הדברים האלו נראים מופרכים, אבל עובדה היא שאנשי הרייך השלישי המשיכו בהקרבת היהודים למולך שלהם, למפיסטו, עד סוף המלחמה, כיוון שהמיתוס הזה השתלט עליהם והם באמת היו סבורים שאם ישמידו את שארית היהודים, יקרה באמת נס והם יהפכו לאדוני העולם, ינצחו במלחמה.
כפי שסיפורו הסמלי של קפקה המתאר מה בכוח האדם, השליט, בעל הכח, לעולל לזולת באמצעות הענקת 'זהות' משפילה לו, תיאור זה אינו מופרך, כך עלינו להתיחס ברצינות להשפעת הכנוים הזדוניים של אנשי הרייך השלישי שהם העניקו ליהודים. עלינו בעיקר להתיחס ברצינות לזהות הזדונית הזו שאנשי הרייך השלישי, שהעניקו ליהודים תאר 'אויב קוסמי', היטלר אפילו בספרו:'מייו קמף', מכנה את היהודים בתואר 'החטא הקדמון', ביטוי של השליח פאול, שלפיו העולם נחטא בגין החטא הקדמון.
קורות גרגור סמסה, גיבור הסיפור 'מטמורפוזה', נראה בעינינו מקרה מוגזם, לדאבונינו גורל היהודים במלחמת העולם השניה התאפשר הודות ליכולת זו של אחד, של קהילה להעניק לקבוצה אחרת 'זהות' משפילה. מקרה היהודים ברייך השלישי הוא מקרה קיצוני, אבל במשך ההיסטוריה האנושית רוב המלחמות נגרמות על-ידי כך שקבוצה אחת מעניקה זהות של 'אויב' לקבוצה אחרת.
היהודים לא היו הקבוצה היחידה בזמן מלחמת העולם השניה שאפשר היה להשמידם בהענקה להם זהויות שליליות. כך בעולם ברית המועצות, המשטר התפטר מאויביו, הגלה אותם לגולג ששם הם נמקו, בנותנו להם זהויות שהצדיק את השמדתם.
אנחנו הבאנו כאן מקרים קיצוניים, איך היכולת הזו של צד אחד להעניק זהות שלילית לצד השני מאפשר את השמדתו של הצד, שזכה לזהות שלילית. אבל אנחנו לא צריכים להרחיק לכת עד להשמדת הזולת על-ידי הענקת זהות שלילית לו. כל החיים החברתיים מבוססים על אי צדק בזכות היכולת של החזקים להעניק זהות שלילית לזולת.
כל החברות שהיו והנם מבוססים על 'קסטות', כמו בהודו, מאפשר לחזקים להעניק זהויות שליליות לקסטות אחרות ובצורה כזו לשלול מהם זכויות. אבל אנו יכולים אפילו להביא את דוגמת אפלטון, שבספרו הרפובליקה ממציא מיתוס שקרי, לפי דבריו הוא עצמו, לפי מיתוס זה, אנשי הרפובליקה נוצרו בתוך אמא אדמה, הנם אוטוכטונים, הם נוצרו ממתכות שונות, ומעמדם ברפובליקה נקבע לי ערך המתכת שממנה נוצרו. לכאורה מי תוס זה הוא שקרי, אבל באתונה הנאורה, לכאורה, שכולם רואים בה את הדמוקראטיה הראשונה, זכויות אזרחיות היה רק מנת חלקם של קבוצה קטנה, בעלי מלאכה לא היה להם מעמד של אזרחים
שווים היכולים להשתתף בניהול העיר, כמובן הנשים לא נכללו בין אלו הרשאים להשתתף בניהול העיר, ולא לדבר על עבדים מחוסרי הזכויות.
המיתוס השקרי של אפלטון לא היה כל כך מרוחק מהמציאות החברתית באתונה, לא לדבר על ספרטה, ששם זכויות היו מנת חלקם של מעוט, רוב האוכלוסיה מסביב העיר ספרטה היו במעמד של עבדים.
באמריקה הנאורה, שלפי החוקה שלה אדם נולד אדם חופשי, בכל זאת לכושים שהובאו לשם כעבדים, לא היו זכויות שוות עד למאה ה-20. הכושים בארה"ב קבלו 'זהות' של עבדים והאוכלוסיה החופשית ייחסה להם תכונות שליליות.
עלינו לא להתעלם מהעובדה שגם בעולם החיות קיימת היררכיה, החיה החזקה היא בראש הסולם ההיררכי. האדם הרוצה תמיד לחזור למצב אבולוציוני קודם, אף הוא מעדיף חברה היררכית. אבל בכל זאת קיים הבדל בין החברה ההירכית של החיות לזו של האדם. האחרון אינו מסתפק שהוא משיג זהות היררכית כוחנית כמו החיה, האדם הלשוני בסופו של דבר רוצה בזהות לשונית. עובדה היא שהאדם המשיג זהות היררכית, תמיד שואף לקבל הסכמה לשונית למעמדו מהשווים לו, הוא לא רוצה לקבל את הסכמת העבדים שלו. ולא רק זה. אנו יכולים לראות שחברה של קסטות מנסה תמיד להסביר את הריבוד החברתי שלהם בצדוק שאלו במעמדות הנחותים חטאו בגלגולים קודמים, מעמדם הנחו, הוא עונש על.חטאים קודמים.
אפילו סוקראטס שהאמין בגלגול נשמות, כך הוא מתאר בדיאלוג פיידו לפני מותו, שאנשים שלא נהגו כהלכה חייבים לעבור גלגולים שונים עד אשר חטאיהם ימורקו. סוקראטס ראה את עצמו זכאי למעמד עליון בעולם החלופי שהוא האמין בו, ראה את עצמו שוכן בין האלים. כך סוקראטס רצה לפצות את עצמו על העוות שנגרם לו על-ידי בני עירו אתונה, שדנו אותו למוות. אבל מאחורי המיתוס האורפי הזה שסוקראטס האמין בו, לפנינו אמונה דומה שאנו מוצאים בחוקה של מנו, המחוקק ההודי שנתן צידוק לחברה מבוססת על קסטות לא שביוניות.
בהבדל מחברה הייררכית אצל החיות, האדם הלשוני היוצר חברה היררכית, בכל זאת צריך לתת צידוק לאי השויון, כיוון שגם כאשר האדם מתנכר לשויוניות שהשפה כופה עליו, הוא עדיין זקוק למושג 'צדק', שהוא עוגן שלו.
מכל זה עלינו להסיק מסקנה מופרכת של הגרמנים, צידוק מופרך שלהם, שהיהודים מהווים סכנה קוסמית, תואר 'אויב קוסמי', היה צריך להצדיק בעיניהם את הדחף הרצחני שלהם להשמיד את היהודים.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 306 – מטמורפוזה
את הבטוי המפחיד ביותר מה יכול לעולל לנו הענקת זהות על-ידי האחרים, על-ידי השליטים, על-ידי החזקים נותן לנו קפקה בסיפור שלו 'מטמורפוזה' על הגיבור גרגור סמסה. אין אנו יודעים אם קפקה נתן כאן ביטוי למצב אישי שלו, יחס משפחתו אליו שהוא איכזב מה שקורה לאדם שנחלש והסביבה מעניקה לו זהות של חרק.
אם אנו מתיחסים לסיפור זה כסיפור סמלי למצב אנושי בכלל, למצב אנושי שבו הוא חסר אונים, לא יכול להתגונן מפני שיפוט החזקים, אזי אנחנו יכולים לראות בסיפור זה גם סיפור נבואי של קפקה לגבי קורות היהודים ברייך השלישי, כאשר שליטי רייך זה הפכו את היהודים לחרקים שאיפשר להם להשמידם ללא מוסר כליות.
בהחלט אפשר לתת לסיפור זוועתי זה פרשנות נבואית כזו על-ידי קפקה, כיוון שהוא הרגיש שמצבם של היהודים שאתם הזדהה שברירי ביותר בעולם הגרמני שהוא חי בו. באחד המסות הקצרות שלו קפקה אומר שהחלשים נאחזים בחוקים, חוקים שלמעשה משמשים רק את החזקים, שהם מפרשים אותם לפי צורכיהם, הם לא משענת לחלשים.
מסה קצרה זו של קפקה על החוקים מלמד אותנו שהוא היה ער למצבם המעורער של היהודים בממלכות הגרמניות.
ובכן, מה מלמד אותנו סיפור זה של קפקה. הסיפור מלמד אותנו שכל זהותינו תלויה בשיפוט של החזקים, ואוי ליחיד אם הוא נחלש, אזי הוא הופך לשרץ שכולם רוצים להפטר ממנו.
היהודים ברייך השלישי נאחזו בחוקים, לא הבינו שחוקים אלו הם חוקי השליטים שלא עתידים להגן עליהם, הם לא הבינו מה שקפקה ברגישותו הרבה הבין. היהודים ברייך השלישי, וגם היהודים במזרח אירופה, אלו שאימצו את התרבות הגרמנית, לא שמו לב שהשליטים הפכו אותם ל'אויב קוסמי'. לכאורה 'אויב קוסמי' מצביע על כך שליהודים כמעוט יש השפעה רבה, כנוי זה יכול להיות מחמאה. במציאות כנוי זה היה כנוי זדוני, הוא שימש את אנשי הרייך למקד את מלחמתם ביהודים שהיו מעוט חסר כח הגנה.
אנשי הרייך השלישי לא רצו להכריז שכל העולם הוא אויב שלהם, שהם עתידים להלחם בכל העולם, נוח היה להם ליצור 'אויב קוסמי' מדומה שקל להשמידו. ובאמת אנשי הרייך השלישי התכוננו להשמדת מיעוט יהודי זה, שהעניקו לו זהות של 'אויב קוסמי'. (ראה ספרי 'אויב קוסמי', שבו אני דנה בכנוי זדוני זה שאנשי הרייך השלישי העניקו ליהודים).
במציאות המיתוס של פאוסט, כפי שהוא עוצב על-ידי גיתה השתלט על הגרמנים, הם ראו את עצמם כ'פאוסטים', פאוסט גיבור הדרמה של גיתה שכרת ברית עם מפיסטו, השטן, ופטרון זה סיפק לגיבור זה לפי מה שמסופר בדרמה זו, אמצעי מאגי איך להשמיד את אויבי הקיסר, למען להשיג מקיסר זה חלקת אדמה שעליה הוא יקים את ממלכתו.
לפי הדרמה הזו של גיתה, הגיבור משכן את נפשו תמורת הברית עם מפיסטו, למען להשיג ממנו נעורים נצחיים, שלטון. אנשי הרייך השלישי שמיתוס זה השתלט עליהם, לא היו
מוכנים להעניק תמורת החסדים שמפיסטו היה מוכן להעניק להם, את נפשותיהם. הם רקמו רמאות, לפיה יעניקו במקום נפשותיהם את נפשותיהם של היהודים, תמורת מענקים אלו של מיטבם מפסטו. ובאמת, האחרון העניק להן מהאוצר המאגי שלו, אמצעי מאגי, גאז, שאיפשר להם להשמיד את ה'אויב הקוסמי', על במות אושוויץ.
הדברים האלו נראים מופרכים, אבל עובדה היא שאנשי הרייך השלישי המשיכו בהקרבת היהודים למולך שלהם, למפיסטו, עד סוף המלחמה, כיוון שהמיתוס הזה השתלט עליהם והם באמת היו סבורים שאם ישמידו את שארית היהודים, יקרה באמת נס והם יהפכו לאדוני העולם, ינצחו במלחמה.
כפי שסיפורו הסמלי של קפקה המתאר מה בכוח האדם, השליט, בעל הכח, לעולל לזולת באמצעות הענקת 'זהות' משפילה לו, תיאור זה אינו מופרך, כך עלינו להתיחס ברצינות להשפעת הכנוים הזדוניים של אנשי הרייך השלישי שהם העניקו ליהודים. עלינו בעיקר להתיחס ברצינות לזהות הזדונית הזו שאנשי הרייך השלישי, שהעניקו ליהודים תאר 'אויב קוסמי', היטלר אפילו בספרו:'מייו קמף', מכנה את היהודים בתואר 'החטא הקדמון', ביטוי של השליח פאול, שלפיו העולם נחטא בגין החטא הקדמון.
קורות גרגור סמסה, גיבור הסיפור 'מטמורפוזה', נראה בעינינו מקרה מוגזם, לדאבונינו גורל היהודים במלחמת העולם השניה התאפשר הודות ליכולת זו של אחד, של קהילה להעניק לקבוצה אחרת 'זהות' משפילה. מקרה היהודים ברייך השלישי הוא מקרה קיצוני, אבל במשך ההיסטוריה האנושית רוב המלחמות נגרמות על-ידי כך שקבוצה אחת מעניקה זהות של 'אויב' לקבוצה אחרת.
היהודים לא היו הקבוצה היחידה בזמן מלחמת העולם השניה שאפשר היה להשמידם בהענקה להם זהויות שליליות. כך בעולם ברית המועצות, המשטר התפטר מאויביו, הגלה אותם לגולג ששם הם נמקו, בנותנו להם זהויות שהצדיק את השמדתם.
אנחנו הבאנו כאן מקרים קיצוניים, איך היכולת הזו של צד אחד להעניק זהות שלילית לצד השני מאפשר את השמדתו של הצד, שזכה לזהות שלילית. אבל אנחנו לא צריכים להרחיק לכת עד להשמדת הזולת על-ידי הענקת זהות שלילית לו. כל החיים החברתיים מבוססים על אי צדק בזכות היכולת של החזקים להעניק זהות שלילית לזולת.
כל החברות שהיו והנם מבוססים על 'קסטות', כמו בהודו, מאפשר לחזקים להעניק זהויות שליליות לקסטות אחרות ובצורה כזו לשלול מהם זכויות. אבל אנו יכולים אפילו להביא את דוגמת אפלטון, שבספרו הרפובליקה ממציא מיתוס שקרי, לפי דבריו הוא עצמו, לפי מיתוס זה, אנשי הרפובליקה נוצרו בתוך אמא אדמה, הנם אוטוכטונים, הם נוצרו ממתכות שונות, ומעמדם ברפובליקה נקבע לי ערך המתכת שממנה נוצרו. לכאורה מי תוס זה הוא שקרי, אבל באתונה הנאורה, לכאורה, שכולם רואים בה את הדמוקראטיה הראשונה, זכויות אזרחיות היה רק מנת חלקם של קבוצה קטנה, בעלי מלאכה לא היה להם מעמד של אזרחים
שווים היכולים להשתתף בניהול העיר, כמובן הנשים לא נכללו בין אלו הרשאים להשתתף בניהול העיר, ולא לדבר על עבדים מחוסרי הזכויות.
המיתוס השקרי של אפלטון לא היה כל כך מרוחק מהמציאות החברתית באתונה, לא לדבר על ספרטה, ששם זכויות היו מנת חלקם של מעוט, רוב האוכלוסיה מסביב העיר ספרטה היו במעמד של עבדים.
באמריקה הנאורה, שלפי החוקה שלה אדם נולד אדם חופשי, בכל זאת לכושים שהובאו לשם כעבדים, לא היו זכויות שוות עד למאה ה-20. הכושים בארה"ב קבלו 'זהות' של עבדים והאוכלוסיה החופשית ייחסה להם תכונות שליליות.
עלינו לא להתעלם מהעובדה שגם בעולם החיות קיימת היררכיה, החיה החזקה היא בראש הסולם ההיררכי. האדם הרוצה תמיד לחזור למצב אבולוציוני קודם, אף הוא מעדיף חברה היררכית. אבל בכל זאת קיים הבדל בין החברה ההירכית של החיות לזו של האדם. האחרון אינו מסתפק שהוא משיג זהות היררכית כוחנית כמו החיה, האדם הלשוני בסופו של דבר רוצה בזהות לשונית. עובדה היא שהאדם המשיג זהות היררכית, תמיד שואף לקבל הסכמה לשונית למעמדו מהשווים לו, הוא לא רוצה לקבל את הסכמת העבדים שלו. ולא רק זה. אנו יכולים לראות שחברה של קסטות מנסה תמיד להסביר את הריבוד החברתי שלהם בצדוק שאלו במעמדות הנחותים חטאו בגלגולים קודמים, מעמדם הנחו, הוא עונש על.חטאים קודמים.
אפילו סוקראטס שהאמין בגלגול נשמות, כך הוא מתאר בדיאלוג פיידו לפני מותו, שאנשים שלא נהגו כהלכה חייבים לעבור גלגולים שונים עד אשר חטאיהם ימורקו. סוקראטס ראה את עצמו זכאי למעמד עליון בעולם החלופי שהוא האמין בו, ראה את עצמו שוכן בין האלים. כך סוקראטס רצה לפצות את עצמו על העוות שנגרם לו על-ידי בני עירו אתונה, שדנו אותו למוות. אבל מאחורי המיתוס האורפי הזה שסוקראטס האמין בו, לפנינו אמונה דומה שאנו מוצאים בחוקה של מנו, המחוקק ההודי שנתן צידוק לחברה מבוססת על קסטות לא שביוניות.
בהבדל מחברה הייררכית אצל החיות, האדם הלשוני היוצר חברה היררכית, בכל זאת צריך לתת צידוק לאי השויון, כיוון שגם כאשר האדם מתנכר לשויוניות שהשפה כופה עליו, הוא עדיין זקוק למושג 'צדק', שהוא עוגן שלו.
מכל זה עלינו להסיק מסקנה מופרכת של הגרמנים, צידוק מופרך שלהם, שהיהודים מהווים סכנה קוסמית, תואר 'אויב קוסמי', היה צריך להצדיק בעיניהם את הדחף הרצחני שלהם להשמיד את היהודים.
בני אדם בהבדל מהחיות תמיד זקוקים להצדקות לשוניות מופרכות למעשיהם הרצחניים, לחוסר השוויון, לניצול הזולת.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 306 – מטמורפוזה
את הבטוי המפחיד ביותר מה יכול לעולל לנו הענקת זהות על-ידי האחרים, על-ידי השליטים, על-ידי החזקים נותן לנו קפקה בסיפור שלו 'מטמורפוזה' על הגיבור גרגור סמסה. אין אנו יודעים אם קפקה נתן כאן ביטוי למצב אישי שלו, יחס משפחתו אליו שהוא איכזב מה שקורה לאדם שנחלש והסביבה מעניקה לו זהות של חרק.
אם אנו מתיחסים לסיפור זה כסיפור סמלי למצב אנושי בכלל, למצב אנושי שבו הוא חסר אונים, לא יכול להתגונן מפני שיפוט החזקים, אזי אנחנו יכולים לראות בסיפור זה גם סיפור נבואי של קפקה לגבי קורות היהודים ברייך השלישי, כאשר שליטי רייך זה הפכו את היהודים לחרקים שאיפשר להם להשמידם ללא מוסר כליות.
בהחלט אפשר לתת לסיפור זוועתי זה פרשנות נבואית כזו על-ידי קפקה, כיוון שהוא הרגיש שמצבם של היהודים שאתם הזדהה שברירי ביותר בעולם הגרמני שהוא חי בו. באחד המסות הקצרות שלו קפקה אומר שהחלשים נאחזים בחוקים, חוקים שלמעשה משמשים רק את החזקים, שהם מפרשים אותם לפי צורכיהם, הם לא משענת לחלשים.
מסה קצרה זו של קפקה על החוקים מלמד אותנו שהוא היה ער למצבם המעורער של היהודים בממלכות הגרמניות.
ובכן, מה מלמד אותנו סיפור זה של קפקה. הסיפור מלמד אותנו שכל זהותינו תלויה בשיפוט של החזקים, ואוי ליחיד אם הוא נחלש, אזי הוא הופך לשרץ שכולם רוצים להפטר ממנו.
היהודים ברייך השלישי נאחזו בחוקים, לא הבינו שחוקים אלו הם חוקי השליטים שלא עתידים להגן עליהם, הם לא הבינו מה שקפקה ברגישותו הרבה הבין. היהודים ברייך השלישי, וגם היהודים במזרח אירופה, אלו שאימצו את התרבות הגרמנית, לא שמו לב שהשליטים הפכו אותם ל'אויב קוסמי'. לכאורה 'אויב קוסמי' מצביע על כך שליהודים כמעוט יש השפעה רבה, כנוי זה יכול להיות מחמאה. במציאות כנוי זה היה כנוי זדוני, הוא שימש את אנשי הרייך למקד את מלחמתם ביהודים שהיו מעוט חסר כח הגנה.
אנשי הרייך השלישי לא רצו להכריז שכל העולם הוא אויב שלהם, שהם עתידים להלחם בכל העולם, נוח היה להם ליצור 'אויב קוסמי' מדומה שקל להשמידו. ובאמת אנשי הרייך השלישי התכוננו להשמדת מיעוט יהודי זה, שהעניקו לו זהות של 'אויב קוסמי'. (ראה ספרי 'אויב קוסמי', שבו אני דנה בכנוי זדוני זה שאנשי הרייך השלישי העניקו ליהודים).
במציאות המיתוס של פאוסט, כפי שהוא עוצב על-ידי גיתה השתלט על הגרמנים, הם ראו את עצמם כ'פאוסטים', פאוסט גיבור הדרמה של גיתה שכרת ברית עם מפיסטו, השטן, ופטרון זה סיפק לגיבור זה לפי מה שמסופר בדרמה זו, אמצעי מאגי איך להשמיד את אויבי הקיסר, למען להשיג מקיסר זה חלקת אדמה שעליה הוא יקים את ממלכתו.
לפי הדרמה הזו של גיתה, הגיבור משכן את נפשו תמורת הברית עם מפיסטו, למען להשיג ממנו נעורים נצחיים, שלטון. אנשי הרייך השלישי שמיתוס זה השתלט עליהם, לא היו
מוכנים להעניק תמורת החסדים שמפיסטו היה מוכן להעניק להם, את נפשותיהם. הם רקמו רמאות, לפיה יעניקו במקום נפשותיהם את נפשותיהם של היהודים, תמורת מענקים אלו של מיטבם מפסטו. ובאמת, האחרון העניק להן מהאוצר המאגי שלו, אמצעי מאגי, גאז, שאיפשר להם להשמיד את ה'אויב הקוסמי', על במות אושוויץ.
הדברים האלו נראים מופרכים, אבל עובדה היא שאנשי הרייך השלישי המשיכו בהקרבת היהודים למולך שלהם, למפיסטו, עד סוף המלחמה, כיוון שהמיתוס הזה השתלט עליהם והם באמת היו סבורים שאם ישמידו את שארית היהודים, יקרה באמת נס והם יהפכו לאדוני העולם, ינצחו במלחמה.
כפי שסיפורו הסמלי של קפקה המתאר מה בכוח האדם, השליט, בעל הכח, לעולל לזולת באמצעות הענקת 'זהות' משפילה לו, תיאור זה אינו מופרך, כך עלינו להתיחס ברצינות להשפעת הכנוים הזדוניים של אנשי הרייך השלישי שהם העניקו ליהודים. עלינו בעיקר להתיחס ברצינות לזהות הזדונית הזו שאנשי הרייך השלישי, שהעניקו ליהודים תאר 'אויב קוסמי', היטלר אפילו בספרו:'מייו קמף', מכנה את היהודים בתואר 'החטא הקדמון', ביטוי של השליח פאול, שלפיו העולם נחטא בגין החטא הקדמון.
קורות גרגור סמסה, גיבור הסיפור 'מטמורפוזה', נראה בעינינו מקרה מוגזם, לדאבונינו גורל היהודים במלחמת העולם השניה התאפשר הודות ליכולת זו של אחד, של קהילה להעניק לקבוצה אחרת 'זהות' משפילה. מקרה היהודים ברייך השלישי הוא מקרה קיצוני, אבל במשך ההיסטוריה האנושית רוב המלחמות נגרמות על-ידי כך שקבוצה אחת מעניקה זהות של 'אויב' לקבוצה אחרת.
היהודים לא היו הקבוצה היחידה בזמן מלחמת העולם השניה שאפשר היה להשמידם בהענקה להם זהויות שליליות. כך בעולם ברית המועצות, המשטר התפטר מאויביו, הגלה אותם לגולג ששם הם נמקו, בנותנו להם זהויות שהצדיק את השמדתם.
אנחנו הבאנו כאן מקרים קיצוניים, איך היכולת הזו של צד אחד להעניק זהות שלילית לצד השני מאפשר את השמדתו של הצד, שזכה לזהות שלילית. אבל אנחנו לא צריכים להרחיק לכת עד להשמדת הזולת על-ידי הענקת זהות שלילית לו. כל החיים החברתיים מבוססים על אי צדק בזכות היכולת של החזקים להעניק זהות שלילית לזולת.
כל החברות שהיו והנם מבוססים על 'קסטות', כמו בהודו, מאפשר לחזקים להעניק זהויות שליליות לקסטות אחרות ובצורה כזו לשלול מהם זכויות. אבל אנו יכולים אפילו להביא את דוגמת אפלטון, שבספרו הרפובליקה ממציא מיתוס שקרי, לפי דבריו הוא עצמו, לפי מיתוס זה, אנשי הרפובליקה נוצרו בתוך אמא אדמה, הנם אוטוכטונים, הם נוצרו ממתכות שונות, ומעמדם ברפובליקה נקבע לי ערך המתכת שממנה נוצרו. לכאורה מי תוס זה הוא שקרי, אבל באתונה הנאורה, לכאורה, שכולם רואים בה את הדמוקראטיה הראשונה, זכויות אזרחיות היה רק מנת חלקם של קבוצה קטנה, בעלי מלאכה לא היה להם מעמד של אזרחים
שווים היכולים להשתתף בניהול העיר, כמובן הנשים לא נכללו בין אלו הרשאים להשתתף בניהול העיר, ולא לדבר על עבדים מחוסרי הזכויות.
המיתוס השקרי של אפלטון לא היה כל כך מרוחק מהמציאות החברתית באתונה, לא לדבר על ספרטה, ששם זכויות היו מנת חלקם של מעוט, רוב האוכלוסיה מסביב העיר ספרטה היו במעמד של עבדים.
באמריקה הנאורה, שלפי החוקה שלה אדם נולד אדם חופשי, בכל זאת לכושים שהובאו לשם כעבדים, לא היו זכויות שוות עד למאה ה-20. הכושים בארה"ב קבלו 'זהות' של עבדים והאוכלוסיה החופשית ייחסה להם תכונות שליליות.
עלינו לא להתעלם מהעובדה שגם בעולם החיות קיימת היררכיה, החיה החזקה היא בראש הסולם ההיררכי. האדם הרוצה תמיד לחזור למצב אבולוציוני קודם, אף הוא מעדיף חברה היררכית. אבל בכל זאת קיים הבדל בין החברה ההירכית של החיות לזו של האדם. האחרון אינו מסתפק שהוא משיג זהות היררכית כוחנית כמו החיה, האדם הלשוני בסופו של דבר רוצה בזהות לשונית. עובדה היא שהאדם המשיג זהות היררכית, תמיד שואף לקבל הסכמה לשונית למעמדו מהשווים לו, הוא לא רוצה לקבל את הסכמת העבדים שלו. ולא רק זה. אנו יכולים לראות שחברה של קסטות מנסה תמיד להסביר את הריבוד החברתי שלהם בצדוק שאלו במעמדות הנחותים חטאו בגלגולים קודמים, מעמדם הנחו, הוא עונש על.חטאים קודמים.
אפילו סוקראטס שהאמין בגלגול נשמות, כך הוא מתאר בדיאלוג פיידו לפני מותו, שאנשים שלא נהגו כהלכה חייבים לעבור גלגולים שונים עד אשר חטאיהם ימורקו. סוקראטס ראה את עצמו זכאי למעמד עליון בעולם החלופי שהוא האמין בו, ראה את עצמו שוכן בין האלים. כך סוקראטס רצה לפצות את עצמו על העוות שנגרם לו על-ידי בני עירו אתונה, שדנו אותו למוות. אבל מאחורי המיתוס האורפי הזה שסוקראטס האמין בו, לפנינו אמונה דומה שאנו מוצאים בחוקה של מנו, המחוקק ההודי שנתן צידוק לחברה מבוססת על קסטות לא שביוניות.
בהבדל מחברה הייררכית אצל החיות, האדם הלשוני היוצר חברה היררכית, בכל זאת צריך לתת צידוק לאי השויון, כיוון שגם כאשר האדם מתנכר לשויוניות שהשפה כופה עליו, הוא עדיין זקוק למושג 'צדק', שהוא עוגן שלו.
מכל זה עלינו להסיק מסקנה מופרכת של הגרמנים, צידוק מופרך שלהם, שהיהודים מהווים סכנה קוסמית, תואר 'אויב קוסמי', היה צריך להצדיק בעיניהם את הדחף הרצחני שלהם להשמיד את היהודים.
בני אדם בהבדל מהחיות תמיד זקוקים להצדקות לשוניות מופרכות למעשיהם הרצחניים, לחוסר השוויון, לניצול הזולת.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 306 – מטמורפוזה
את הבטוי המפחיד ביותר מה יכול לעולל לנו הענקת זהות על-ידי האחרים, על-ידי השליטים, על-ידי החזקים נותן לנו קפקה בסיפור שלו 'מטמורפוזה' על הגיבור גרגור סמסה. אין אנו יודעים אם קפקה נתן כאן ביטוי למצב אישי שלו, יחס משפחתו אליו שהוא איכזב מה שקורה לאדם שנחלש והסביבה מעניקה לו זהות של חרק.
אם אנו מתיחסים לסיפור זה כסיפור סמלי למצב אנושי בכלל, למצב אנושי שבו הוא חסר אונים, לא יכול להתגונן מפני שיפוט החזקים, אזי אנחנו יכולים לראות בסיפור זה גם סיפור נבואי של קפקה לגבי קורות היהודים ברייך השלישי, כאשר שליטי רייך זה הפכו את היהודים לחרקים שאיפשר להם להשמידם ללא מוסר כליות.
בהחלט אפשר לתת לסיפור זוועתי זה פרשנות נבואית כזו על-ידי קפקה, כיוון שהוא הרגיש שמצבם של היהודים שאתם הזדהה שברירי ביותר בעולם הגרמני שהוא חי בו. באחד המסות הקצרות שלו קפקה אומר שהחלשים נאחזים בחוקים, חוקים שלמעשה משמשים רק את החזקים, שהם מפרשים אותם לפי צורכיהם, הם לא משענת לחלשים.
מסה קצרה זו של קפקה על החוקים מלמד אותנו שהוא היה ער למצבם המעורער של היהודים בממלכות הגרמניות.
ובכן, מה מלמד אותנו סיפור זה של קפקה. הסיפור מלמד אותנו שכל זהותינו תלויה בשיפוט של החזקים, ואוי ליחיד אם הוא נחלש, אזי הוא הופך לשרץ שכולם רוצים להפטר ממנו.
היהודים ברייך השלישי נאחזו בחוקים, לא הבינו שחוקים אלו הם חוקי השליטים שלא עתידים להגן עליהם, הם לא הבינו מה שקפקה ברגישותו הרבה הבין. היהודים ברייך השלישי, וגם היהודים במזרח אירופה, אלו שאימצו את התרבות הגרמנית, לא שמו לב שהשליטים הפכו אותם ל'אויב קוסמי'. לכאורה 'אויב קוסמי' מצביע על כך שליהודים כמעוט יש השפעה רבה, כנוי זה יכול להיות מחמאה. במציאות כנוי זה היה כנוי זדוני, הוא שימש את אנשי הרייך למקד את מלחמתם ביהודים שהיו מעוט חסר כח הגנה.
אנשי הרייך השלישי לא רצו להכריז שכל העולם הוא אויב שלהם, שהם עתידים להלחם בכל העולם, נוח היה להם ליצור 'אויב קוסמי' מדומה שקל להשמידו. ובאמת אנשי הרייך השלישי התכוננו להשמדת מיעוט יהודי זה, שהעניקו לו זהות של 'אויב קוסמי'. (ראה ספרי 'אויב קוסמי', שבו אני דנה בכנוי זדוני זה שאנשי הרייך השלישי העניקו ליהודים).
במציאות המיתוס של פאוסט, כפי שהוא עוצב על-ידי גיתה השתלט על הגרמנים, הם ראו את עצמם כ'פאוסטים', פאוסט גיבור הדרמה של גיתה שכרת ברית עם מפיסטו, השטן, ופטרון זה סיפק לגיבור זה לפי מה שמסופר בדרמה זו, אמצעי מאגי איך להשמיד את אויבי הקיסר, למען להשיג מקיסר זה חלקת אדמה שעליה הוא יקים את ממלכתו.
לפי הדרמה הזו של גיתה, הגיבור משכן את נפשו תמורת הברית עם מפיסטו, למען להשיג ממנו נעורים נצחיים, שלטון. אנשי הרייך השלישי שמיתוס זה השתלט עליהם, לא היו
מוכנים להעניק תמורת החסדים שמפיסטו היה מוכן להעניק להם, את נפשותיהם. הם רקמו רמאות, לפיה יעניקו במקום נפשותיהם את נפשותיהם של היהודים, תמורת מענקים אלו של מיטבם מפסטו. ובאמת, האחרון העניק להן מהאוצר המאגי שלו, אמצעי מאגי, גאז, שאיפשר להם להשמיד את ה'אויב הקוסמי', על במות אושוויץ.
הדברים האלו נראים מופרכים, אבל עובדה היא שאנשי הרייך השלישי המשיכו בהקרבת היהודים למולך שלהם, למפיסטו, עד סוף המלחמה, כיוון שהמיתוס הזה השתלט עליהם והם באמת היו סבורים שאם ישמידו את שארית היהודים, יקרה באמת נס והם יהפכו לאדוני העולם, ינצחו במלחמה.
כפי שסיפורו הסמלי של קפקה המתאר מה בכוח האדם, השליט, בעל הכח, לעולל לזולת באמצעות הענקת 'זהות' משפילה לו, תיאור זה אינו מופרך, כך עלינו להתיחס ברצינות להשפעת הכנוים הזדוניים של אנשי הרייך השלישי שהם העניקו ליהודים. עלינו בעיקר להתיחס ברצינות לזהות הזדונית הזו שאנשי הרייך השלישי, שהעניקו ליהודים תאר 'אויב קוסמי', היטלר אפילו בספרו:'מייו קמף', מכנה את היהודים בתואר 'החטא הקדמון', ביטוי של השליח פאול, שלפיו העולם נחטא בגין החטא הקדמון.
קורות גרגור סמסה, גיבור הסיפור 'מטמורפוזה', נראה בעינינו מקרה מוגזם, לדאבונינו גורל היהודים במלחמת העולם השניה התאפשר הודות ליכולת זו של אחד, של קהילה להעניק לקבוצה אחרת 'זהות' משפילה. מקרה היהודים ברייך השלישי הוא מקרה קיצוני, אבל במשך ההיסטוריה האנושית רוב המלחמות נגרמות על-ידי כך שקבוצה אחת מעניקה זהות של 'אויב' לקבוצה אחרת.
היהודים לא היו הקבוצה היחידה בזמן מלחמת העולם השניה שאפשר היה להשמידם בהענקה להם זהויות שליליות. כך בעולם ברית המועצות, המשטר התפטר מאויביו, הגלה אותם לגולג ששם הם נמקו, בנותנו להם זהויות שהצדיק את השמדתם.
אנחנו הבאנו כאן מקרים קיצוניים, איך היכולת הזו של צד אחד להעניק זהות שלילית לצד השני מאפשר את השמדתו של הצד, שזכה לזהות שלילית. אבל אנחנו לא צריכים להרחיק לכת עד להשמדת הזולת על-ידי הענקת זהות שלילית לו. כל החיים החברתיים מבוססים על אי צדק בזכות היכולת של החזקים להעניק זהות שלילית לזולת.
כל החברות שהיו והנם מבוססים על 'קסטות', כמו בהודו, מאפשר לחזקים להעניק זהויות שליליות לקסטות אחרות ובצורה כזו לשלול מהם זכויות. אבל אנו יכולים אפילו להביא את דוגמת אפלטון, שבספרו הרפובליקה ממציא מיתוס שקרי, לפי דבריו הוא עצמו, לפי מיתוס זה, אנשי הרפובליקה נוצרו בתוך אמא אדמה, הנם אוטוכטונים, הם נוצרו ממתכות שונות, ומעמדם ברפובליקה נקבע לי ערך המתכת שממנה נוצרו. לכאורה מי תוס זה הוא שקרי, אבל באתונה הנאורה, לכאורה, שכולם רואים בה את הדמוקראטיה הראשונה, זכויות אזרחיות היה רק מנת חלקם של קבוצה קטנה, בעלי מלאכה לא היה להם מעמד של אזרחים
שווים היכולים להשתתף בניהול העיר, כמובן הנשים לא נכללו בין אלו הרשאים להשתתף בניהול העיר, ולא לדבר על עבדים מחוסרי הזכויות.
המיתוס השקרי של אפלטון לא היה כל כך מרוחק מהמציאות החברתית באתונה, לא לדבר על ספרטה, ששם זכויות היו מנת חלקם של מעוט, רוב האוכלוסיה מסביב העיר ספרטה היו במעמד של עבדים.
באמריקה הנאורה, שלפי החוקה שלה אדם נולד אדם חופשי, בכל זאת לכושים שהובאו לשם כעבדים, לא היו זכויות שוות עד למאה ה-20. הכושים בארה"ב קבלו 'זהות' של עבדים והאוכלוסיה החופשית ייחסה להם תכונות שליליות.
עלינו לא להתעלם מהעובדה שגם בעולם החיות קיימת היררכיה, החיה החזקה היא בראש הסולם ההיררכי. האדם הרוצה תמיד לחזור למצב אבולוציוני קודם, אף הוא מעדיף חברה היררכית. אבל בכל זאת קיים הבדל בין החברה ההירכית של החיות לזו של האדם. האחרון אינו מסתפק שהוא משיג זהות היררכית כוחנית כמו החיה, האדם הלשוני בסופו של דבר רוצה בזהות לשונית. עובדה היא שהאדם המשיג זהות היררכית, תמיד שואף לקבל הסכמה לשונית למעמדו מהשווים לו, הוא לא רוצה לקבל את הסכמת העבדים שלו. ולא רק זה. אנו יכולים לראות שחברה של קסטות מנסה תמיד להסביר את הריבוד החברתי שלהם בצדוק שאלו במעמדות הנחותים חטאו בגלגולים קודמים, מעמדם הנחו, הוא עונש על.חטאים קודמים.
אפילו סוקראטס שהאמין בגלגול נשמות, כך הוא מתאר בדיאלוג פיידו לפני מותו, שאנשים שלא נהגו כהלכה חייבים לעבור גלגולים שונים עד אשר חטאיהם ימורקו. סוקראטס ראה את עצמו זכאי למעמד עליון בעולם החלופי שהוא האמין בו, ראה את עצמו שוכן בין האלים. כך סוקראטס רצה לפצות את עצמו על העוות שנגרם לו על-ידי בני עירו אתונה, שדנו אותו למוות. אבל מאחורי המיתוס האורפי הזה שסוקראטס האמין בו, לפנינו אמונה דומה שאנו מוצאים בחוקה של מנו, המחוקק ההודי שנתן צידוק לחברה מבוססת על קסטות לא שביוניות.
בהבדל מחברה הייררכית אצל החיות, האדם הלשוני היוצר חברה היררכית, בכל זאת צריך לתת צידוק לאי השויון, כיוון שגם כאשר האדם מתנכר לשויוניות שהשפה כופה עליו, הוא עדיין זקוק למושג 'צדק', שהוא עוגן שלו.
מכל זה עלינו להסיק מסקנה מופרכת של הגרמנים, צידוק מופרך שלהם, שהיהודים מהווים סכנה קוסמית, תואר 'אויב קוסמי', היה צריך להצדיק בעיניהם את הדחף הרצחני שלהם להשמיד את היהודים.
בני אדם בהבדל מהחיות תמיד זקוקים להצדקות לשוניות מופרכות למעשיהם הרצחניים, לחוסר השוויון, לניצול הזולת.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 306 – מטמורפוזה
את הבטוי המפחיד ביותר מה יכול לעולל לנו הענקת זהות על-ידי האחרים, על-ידי השליטים, על-ידי החזקים נותן לנו קפקה בסיפור שלו 'מטמורפוזה' על הגיבור גרגור סמסה. אין אנו יודעים אם קפקה נתן כאן ביטוי למצב אישי שלו, יחס משפחתו אליו שהוא איכזב מה שקורה לאדם שנחלש והסביבה מעניקה לו זהות של חרק.
אם אנו מתיחסים לסיפור זה כסיפור סמלי למצב אנושי בכלל, למצב אנושי שבו הוא חסר אונים, לא יכול להתגונן מפני שיפוט החזקים, אזי אנחנו יכולים לראות בסיפור זה גם סיפור נבואי של קפקה לגבי קורות היהודים ברייך השלישי, כאשר שליטי רייך זה הפכו את היהודים לחרקים שאיפשר להם להשמידם ללא מוסר כליות.
בהחלט אפשר לתת לסיפור זוועתי זה פרשנות נבואית כזו על-ידי קפקה, כיוון שהוא הרגיש שמצבם של היהודים שאתם הזדהה שברירי ביותר בעולם הגרמני שהוא חי בו. באחד המסות הקצרות שלו קפקה אומר שהחלשים נאחזים בחוקים, חוקים שלמעשה משמשים רק את החזקים, שהם מפרשים אותם לפי צורכיהם, הם לא משענת לחלשים.
מסה קצרה זו של קפקה על החוקים מלמד אותנו שהוא היה ער למצבם המעורער של היהודים בממלכות הגרמניות.
ובכן, מה מלמד אותנו סיפור זה של קפקה. הסיפור מלמד אותנו שכל זהותינו תלויה בשיפוט של החזקים, ואוי ליחיד אם הוא נחלש, אזי הוא הופך לשרץ שכולם רוצים להפטר ממנו.
היהודים ברייך השלישי נאחזו בחוקים, לא הבינו שחוקים אלו הם חוקי השליטים שלא עתידים להגן עליהם, הם לא הבינו מה שקפקה ברגישותו הרבה הבין. היהודים ברייך השלישי, וגם היהודים במזרח אירופה, אלו שאימצו את התרבות הגרמנית, לא שמו לב שהשליטים הפכו אותם ל'אויב קוסמי'. לכאורה 'אויב קוסמי' מצביע על כך שליהודים כמעוט יש השפעה רבה, כנוי זה יכול להיות מחמאה. במציאות כנוי זה היה כנוי זדוני, הוא שימש את אנשי הרייך למקד את מלחמתם ביהודים שהיו מעוט חסר כח הגנה.
אנשי הרייך השלישי לא רצו להכריז שכל העולם הוא אויב שלהם, שהם עתידים להלחם בכל העולם, נוח היה להם ליצור 'אויב קוסמי' מדומה שקל להשמידו. ובאמת אנשי הרייך השלישי התכוננו להשמדת מיעוט יהודי זה, שהעניקו לו זהות של 'אויב קוסמי'. (ראה ספרי 'אויב קוסמי', שבו אני דנה בכנוי זדוני זה שאנשי הרייך השלישי העניקו ליהודים).
במציאות המיתוס של פאוסט, כפי שהוא עוצב על-ידי גיתה השתלט על הגרמנים, הם ראו את עצמם כ'פאוסטים', פאוסט גיבור הדרמה של גיתה שכרת ברית עם מפיסטו, השטן, ופטרון זה סיפק לגיבור זה לפי מה שמסופר בדרמה זו, אמצעי מאגי איך להשמיד את אויבי הקיסר, למען להשיג מקיסר זה חלקת אדמה שעליה הוא יקים את ממלכתו.
לפי הדרמה הזו של גיתה, הגיבור משכן את נפשו תמורת הברית עם מפיסטו, למען להשיג ממנו נעורים נצחיים, שלטון. אנשי הרייך השלישי שמיתוס זה השתלט עליהם, לא היו
מוכנים להעניק תמורת החסדים שמפיסטו היה מוכן להעניק להם, את נפשותיהם. הם רקמו רמאות, לפיה יעניקו במקום נפשותיהם את נפשותיהם של היהודים, תמורת מענקים אלו של מיטבם מפסטו. ובאמת, האחרון העניק להן מהאוצר המאגי שלו, אמצעי מאגי, גאז, שאיפשר להם להשמיד את ה'אויב הקוסמי', על במות אושוויץ.
הדברים האלו נראים מופרכים, אבל עובדה היא שאנשי הרייך השלישי המשיכו בהקרבת היהודים למולך שלהם, למפיסטו, עד סוף המלחמה, כיוון שהמיתוס הזה השתלט עליהם והם באמת היו סבורים שאם ישמידו את שארית היהודים, יקרה באמת נס והם יהפכו לאדוני העולם, ינצחו במלחמה.
כפי שסיפורו הסמלי של קפקה המתאר מה בכוח האדם, השליט, בעל הכח, לעולל לזולת באמצעות הענקת 'זהות' משפילה לו, תיאור זה אינו מופרך, כך עלינו להתיחס ברצינות להשפעת הכנוים הזדוניים של אנשי הרייך השלישי שהם העניקו ליהודים. עלינו בעיקר להתיחס ברצינות לזהות הזדונית הזו שאנשי הרייך השלישי, שהעניקו ליהודים תאר 'אויב קוסמי', היטלר אפילו בספרו:'מייו קמף', מכנה את היהודים בתואר 'החטא הקדמון', ביטוי של השליח פאול, שלפיו העולם נחטא בגין החטא הקדמון.
קורות גרגור סמסה, גיבור הסיפור 'מטמורפוזה', נראה בעינינו מקרה מוגזם, לדאבונינו גורל היהודים במלחמת העולם השניה התאפשר הודות ליכולת זו של אחד, של קהילה להעניק לקבוצה אחרת 'זהות' משפילה. מקרה היהודים ברייך השלישי הוא מקרה קיצוני, אבל במשך ההיסטוריה האנושית רוב המלחמות נגרמות על-ידי כך שקבוצה אחת מעניקה זהות של 'אויב' לקבוצה אחרת.
היהודים לא היו הקבוצה היחידה בזמן מלחמת העולם השניה שאפשר היה להשמידם בהענקה להם זהויות שליליות. כך בעולם ברית המועצות, המשטר התפטר מאויביו, הגלה אותם לגולג ששם הם נמקו, בנותנו להם זהויות שהצדיק את השמדתם.
אנחנו הבאנו כאן מקרים קיצוניים, איך היכולת הזו של צד אחד להעניק זהות שלילית לצד השני מאפשר את השמדתו של הצד, שזכה לזהות שלילית. אבל אנחנו לא צריכים להרחיק לכת עד להשמדת הזולת על-ידי הענקת זהות שלילית לו. כל החיים החברתיים מבוססים על אי צדק בזכות היכולת של החזקים להעניק זהות שלילית לזולת.
כל החברות שהיו והנם מבוססים על 'קסטות', כמו בהודו, מאפשר לחזקים להעניק זהויות שליליות לקסטות אחרות ובצורה כזו לשלול מהם זכויות. אבל אנו יכולים אפילו להביא את דוגמת אפלטון, שבספרו הרפובליקה ממציא מיתוס שקרי, לפי דבריו הוא עצמו, לפי מיתוס זה, אנשי הרפובליקה נוצרו בתוך אמא אדמה, הנם אוטוכטונים, הם נוצרו ממתכות שונות, ומעמדם ברפובליקה נקבע לי ערך המתכת שממנה נוצרו. לכאורה מי תוס זה הוא שקרי, אבל באתונה הנאורה, לכאורה, שכולם רואים בה את הדמוקראטיה הראשונה, זכויות אזרחיות היה רק מנת חלקם של קבוצה קטנה, בעלי מלאכה לא היה להם מעמד של אזרחים
שווים היכולים להשתתף בניהול העיר, כמובן הנשים לא נכללו בין אלו הרשאים להשתתף בניהול העיר, ולא לדבר על עבדים מחוסרי הזכויות.
המיתוס השקרי של אפלטון לא היה כל כך מרוחק מהמציאות החברתית באתונה, לא לדבר על ספרטה, ששם זכויות היו מנת חלקם של מעוט, רוב האוכלוסיה מסביב העיר ספרטה היו במעמד של עבדים.
באמריקה הנאורה, שלפי החוקה שלה אדם נולד אדם חופשי, בכל זאת לכושים שהובאו לשם כעבדים, לא היו זכויות שוות עד למאה ה-20. הכושים בארה"ב קבלו 'זהות' של עבדים והאוכלוסיה החופשית ייחסה להם תכונות שליליות.
עלינו לא להתעלם מהעובדה שגם בעולם החיות קיימת היררכיה, החיה החזקה היא בראש הסולם ההיררכי. האדם הרוצה תמיד לחזור למצב אבולוציוני קודם, אף הוא מעדיף חברה היררכית. אבל בכל זאת קיים הבדל בין החברה ההירכית של החיות לזו של האדם. האחרון אינו מסתפק שהוא משיג זהות היררכית כוחנית כמו החיה, האדם הלשוני בסופו של דבר רוצה בזהות לשונית. עובדה היא שהאדם המשיג זהות היררכית, תמיד שואף לקבל הסכמה לשונית למעמדו מהשווים לו, הוא לא רוצה לקבל את הסכמת העבדים שלו. ולא רק זה. אנו יכולים לראות שחברה של קסטות מנסה תמיד להסביר את הריבוד החברתי שלהם בצדוק שאלו במעמדות הנחותים חטאו בגלגולים קודמים, מעמדם הנחו, הוא עונש על.חטאים קודמים.
אפילו סוקראטס שהאמין בגלגול נשמות, כך הוא מתאר בדיאלוג פיידו לפני מותו, שאנשים שלא נהגו כהלכה חייבים לעבור גלגולים שונים עד אשר חטאיהם ימורקו. סוקראטס ראה את עצמו זכאי למעמד עליון בעולם החלופי שהוא האמין בו, ראה את עצמו שוכן בין האלים. כך סוקראטס רצה לפצות את עצמו על העוות שנגרם לו על-ידי בני עירו אתונה, שדנו אותו למוות. אבל מאחורי המיתוס האורפי הזה שסוקראטס האמין בו, לפנינו אמונה דומה שאנו מוצאים בחוקה של מנו, המחוקק ההודי שנתן צידוק לחברה מבוססת על קסטות לא שביוניות.
בהבדל מחברה הייררכית אצל החיות, האדם הלשוני היוצר חברה היררכית, בכל זאת צריך לתת צידוק לאי השויון, כיוון שגם כאשר האדם מתנכר לשויוניות שהשפה כופה עליו, הוא עדיין זקוק למושג 'צדק', שהוא עוגן שלו.
מכל זה עלינו להסיק מסקנה מופרכת של הגרמנים, צידוק מופרך שלהם, שהיהודים מהווים סכנה קוסמית, תואר 'אויב קוסמי', היה צריך להצדיק בעיניהם את הדחף הרצחני שלהם להשמיד את היהודים.
בני אדם בהבדל מהחיות תמיד זקוקים להצדקות לשוניות מופרכות למעשיהם הרצחניים, לחוסר השוויון, לניצול הזולת.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 