אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 307 – שבירת סימטריות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 307 – שבירת סימטריות 

    סימטריה בהגדרתה היא התכונה להשאר זהה גם בשינויים של כוון. זוהי הגדרה ,פיזיקלית, בהגדרה פילוסופית סימטריה היא רציפות. אפשר להוסיף שדטרמיניזם הוא סימטריה של מצב, רציפות של חוקים זהים, חוקים לא משתנים.

     המדע היום נעשה מודע שבריאה תיתכן רק בשבירת סימטריות, בשבירת מצב אחיד, מצב רציף.

     כאן אנו מגיעים שוב,  להבדל המהותי בין ההשקפה התנ"כית, לבין ההשקפה היוונית. ההשקפה התנ"כית מראשיתה היתה מבוססת על שבירת סימטריה, שבירת רצף. אם אנו מתיחסים לפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, אלהים היוצא מהאין הרציף, בורא את העולם על-ידי שבירת אין זה באמצעות הגדים, שפה, הדברים הנבראים הם בגבולות, הם לא רציפים.

     אבות העברים באינטואיציה הבינו, שבריאה תיתכן רק כאשר שוברים את הסימטריה, את הרצף, בוראים דברים בגבולות שונים אחד ממשנהו.

     אבל לא רק בבריאה אבות העברים באינטואיציה הבינו שבריאה פירושה שבירת רצף, שבירת סימטריה אחידה, הם הבינו את זה גם כאשר הם יצאו ליצור את המהפכה המחשבתית שלהם, את ראשית תרבותם. אברהם מצווה: 'לך לך מארצך…'. אברהם יוצא מאור, מרכז תרבותי שומרי, שובר את הרצף התרבותי הזה ומתחיל במהפכה מחשבתית, מהפכה שתהיה ראשית התרבות העברית.

     למען לעמוד על ההבנה האינטואיטיבית הזו של אבות העברים, אנחנו יכולים רק אם אנו משווים אותה לראית העולם היוונית. היוונים האמינו שהעולם הוא נצחי, הם האמינו בדטרמיניזם, בכך ששום דבר חדש לא נוצר. הבאנו כבר את האמור על-ידי אריסטו, אשר בספרו 'פואטיקה', מיחס לאדם רק את יכולת 'החקוי', הוא לא מייחס לאדם יכולת יצירה, כיוון שלפיו בעולם נצחי, ובעולם נצחי, אין שינויים. השקפה זו של אריסטו היא תואמת את האמונה היוונית שיצירה אנושית היא הסגת גבול האלים.

     אנחנו יכולים בהקשר לדיונינו זה לחזור על הבאת דוגמת הטראגדיה של איסכילוס, פרומתאוס, לפיה חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, על כי העניק לאדם את אמצעי ה'אש', למען יוכל לשפר את קיומו. הרי יכולת יצירה נאסרה על האדם לפי המסורת היוונית, וחצי אל זה הפר את האיסור.

    אריסטו לא היה היחיד שהאמין שהאדם הוא חקיין בלבד, לא יוצר דברים חדשים, גם אפלטון ראה את האדם כחקיין, הוא אפילו היה חסיד הפילוסוף פרמנידס שהאמין בעולם סטטי לא משתנה.

     אחרי שראינו שההשקפה האינטואיטיבית התנ"כית לא היתה מנת חלקן של כל התרבויות, אנחנו יכולים לחזור לדיונינו שיצירה אפשרית רק בשבירת סימטריות, בשבירת רצף.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   האינטואיציה שרק אל-ידי שבירת רצף, במקרה זה של אברהם ומלוו , הבנתם שרק עם שבירת רצף התרבות השומרית, יוכלו לחולל מהפכה מחשבתית, מהפכה שתהיה ראשית התרבות העברית, היא חד-פעמית במחשבה האנושית.  כבר בשעורים קודמים השווינו יצירה שומרית אופינית, את קינת האלה נינגל על חורבן העיר אור.  לפי קינה זו של אלה זו, האלים שלפניהם היא מתחננת לא להרוס את עירה, עונים שגזרה שנגזרה אין לשנותה. האלים השומריים היו גוזרי גזרות. העמדנו מול קינה זו של האלה נינגל את השיח של אברהם עם האלוהות בקשר להריסת סדום. בשיח זה של אברהם עם האלוהות, זו מוכנה לשנות את גזרת הרס סדום, אם ימצאו בה קומץ של צדיקים.

      מהבאת שתי היצירות האלו, השומרית והעברית, אנו לומדים שאברהם שבר את רצף האמונה השומרית בגורליות, בדטרמיניזם. ובכן, למען יצירת דבר חדש, אברהם היה צריך לצאת מרצף תרבותי שומרי, וכך התאפשרה המהפכה. אברהם עם מלוו, לפי נסיונם הלשוני הפרגמטי נתנו לגיטימציה לעיקרון 'רצון חופשי', שרק הוא מאפשר יצירה לשונית. לא רק השומרים האמינו בעולם אנושי שבו גורל שולט  שאין לשנותו, כך האמינו גם היוונים  אלפים שנה אחריהם, היוונים אפילו לא הכירו את המושג 'רצון חופשי'. מדוגמאות אלו של אמונות בגורל של תרבויות מוזכרות אלו, אנחנו יכולים לראות את גודל המהפכה המחשבתית שאברהם ובני לוויתיו חוללו.

     מפליאה העובדה ששני עמים אלו, השומרים והיוונים שיצרו תרביות מפוארות, התכחשו ליכולתם ליצור, התכחשו ליכולתם להפעיל את רצונם החופשי ליצור. נשאלת השאלה מדוע?             

ובכן, הסיבה העיקרית להתכחשות זו של תרבויות אלו לרצון חופשי של האדם המאפשר ליצור, נבעה מכך, שהם נוכחו לדעת שהם לא יכולים למנע מוות, שאין להם שליטה על שרירותיות הקיום. משיכנוע זה השומרים והיוונים השליכו את אי יכולתם זה גם על דברים שבמציאות הם יכלו לשנות.

      ומדוע אם כך העברים שנו אחרת? המהפכה המחשבתית שאברהם ומלוו חוללו, כללה גם את ההבנה שקיים עולם בתוך עולם. הם האמינו שקיים עולם טבע דטרמיניסטי, שהיום המדע הקוואנטי כבר סותר שהוא דטרמיניסטי, ועולם האדם, עולם פרי השפה, שפה היכולה ליצור רק אם היא בעלת רצון חופשי, יכולה ליצור, רק אם היא שוברת את הסימטריה, את הרצף.

    לא הזכרנו קודם את הרתיעה של השומרים והיוונים מאמונה ברצון חופשי שלהם המאפשר  ליצור, שהיה חלק מהרתיעה שלהם מעולם השפה, בהיות עולם שפה זה ישות נעלמת, רפאית, עולם הקיים רק אם בני אדם מאמינים בקיומו. אבל אבות העברים במהפכה המחשבתית שלהם, ביוצרם עולם לשון בתוך עולם דטרמיניסטי, כללו גם את האלוהות כחלק מעולם זה, כערב  לעולם לשוני נעלם  זה.

    אם כך, העולם הלשוני העברי הנעלם קיים  לא רק כיוון שהקהילה מאמינה בו, אלא לעולם זה יש ערב, האלוהות שבראה עולם זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   האלוהות שבראה עולם לשוני זה, בראה את האדם בדמותה, בראה עולם למען האדם, לרווחתו. אלוהות זו בהבדל מהאלים היווניים אינה רואה יצירה אנושית כהסגת גבולה, היא נותנת רשות לאדם לברא את עולמו. אלוהות זו לא רק נותנת לאדם ליצור את עולמו, היא מצווה עליו לעשות כך, היא ערבה לעולם זה.

   היתה רווחת אמונה שבראשית קיום האדם היתה תקופת זהב. בעל משל 'עץ הדעת' מאפס אמונה כזו על תחילה אידאלית, מתאר את הזוג הראשון ב'גן-עדן', שהם עירומים בדומה לחיות ואינם מתבוששים במצבם כמו החיות האחרות. הוא מצביע על כך שרכש 'דעת' מאפשר לאדם 'מודעות', המבדילה אותו ממצבו החיתי הקודם מודעות המעלה אותו בדרגת התפתחות, בשפת מדע האבולוציה, בדרגה גבוהה יותר בסולם האבולוציוני.

    בעל משל 'עץ הדעת' הבין בצורה אינטואיטיבית ששפה לא היתה מנת חלקו של האדם בתחילה, שהיא התווספה לו בהמשך, הוא מתאר את רכש השפה ממקור חיצוני בצורה מטפורית. כבר רכישת השפה היא שבירת רצף בתולדות האדם מהיותו מחוסר כלי זה ורכישת כלי זה בשלב מאוחר יותר.

     אנחנו רואים שכל מחשבת התנ"ך מבוססת על שבירות סימטריות, שבירת רצפים, התחלות חדשות.

     ובכן, כל ההבנות האינטואיטיביות האלו של אבות העברים שיצרו את הפילוסופיה הלשונית התאפשרה כיוון שהם השלימו עם העובדה שחיי אדם הם קצובים, הם השלימו עם המטפורה הנמצאת במשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכול מ'עץ החיים', שהוא לא נצחי. יוצרי הפילוסופיה הלשונית התנ"כית גם השלימו עם עולם נגלה, לא יצרו עולם חלופי בדומה למצרים העתיקים, גם לא יצרו אמונה בגלגוים של חיי אדם כמו אמונה זו שאנו מוצאים בדיאוג 'פיידו' של אפלטון, שבו סוקראטס לפני מותו מספר לתלמידיו על המיתוס האורפי על גלגולי הנשמה.

     אנחנו רואים שחכמי אבות העברים באינטואיציה הבינו מה שהמדע החדש מבין, שלעולם התחלה, המפץ הגדול, שהעולם משתכלל, לפחות החיים הביאולוגיים על כדור הארץ שלנו, לפי תורת האבולוציה, המדע החדש גם גלה שהיקום הולך ומתרחב, כך מצאו האסטרונומים. הובל בשנת 1929 עמד על תופעה זו של התרחבות היקום.

     אבות העברים יכלו להגיע להבנות אינטואיטיביות אלו, כיוון שבהבדל אולי  מהוגי דעות שומריים, וודאי הוגי דעות יווניים, הם יצאו להבין את עולמו של האדם מהכלי, השפה, המאפשרת לאדם ליצור, ולא כמו הוגים אחרים שיצאו להבין את העולם האנושי מחוקי הטבע הדטרמיניסטיים.

    אל עלינו לחשוב שהאדם הפרגמטי המונחה על-ידי האלגוריתם הלשוני מבלי להיות מודע לגמרי למהותו, הושפע מהוגים שהם במשך ההיסטוריה האנושית מבטאים משאלות. האדם הפרגמטי מראשית הפיכתו לישות לשונית, עושה שימוש בכלי זה שהוענק לו על-ידי האבולוציה, יוצר שפה, יוצר ערכים, יוצר מוסדות. אבל ליד המעשיות שלו, האדם הפרגמטי בדומה להוגים יוצרי המשאלות, אף הוא מניח בצד משאלות על אפשרויות בלתי אפשריים.

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: