אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 310 – האם הכלי יכול להיהפך לריבון?

  אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 310 – האם הכלי יכול להיהפך לריבון?

ראינו בשעור האחרון שהשליח יוחנן הפך את האדם, בשר ודם, ישוע, ל'דבר', לשפה. טענו ששליח זה נתן פרשנות חדשה לנאמר בפרק א' של ספר בראשית, שם נאמר, שאלהים ברא את העולם באמצעות הגדים, שפה. אם ככה, לפי פרק א' של ספר בראשית השפה היתה כלי בידי האלוהות, והנה השליח הזה, שינה את הנאמר בפרק א' של ספר בראשית, הפך את הכלי, את השפה לריבון.

   עלינו לחזור ולהסביר מה משמעות כלי בידי הברויים על כדור הארץ שלנו. לברויים על כדור הארץ שלנו הוענק כלי, כלי הכח למען יוכלו לרכוש מחיה, למען יוכלו להתגונן. אף לאדם כמו ליתר הברויים הוענק כלי הכח. אבל כפי שראינו, האבולוציה בשלב מאוחר יותר העניקה לאדם כלי נוסף, כלי השפה. מאחר שכלי השפה היא ישות נעלמת המאפשרת לאדם ליצור באמצעותו דברים אפי-גנטיים, דברים שלא משכפלים את עצמם. כלי השפה מאפשר גם לאדם 'מודעות'. המודעות הזו שכלי השפה מאפשר לאדם, מאפשר לו גם מודעות שמשך קיומו מוגבל.

    האדם שנעשה מודע בזכות כלי השפה שגופו כלה, משתעשע עם משאלה שהחלק הזה שנוסף לו, כלי השפה שורד, הרי בהבדל מהגוף הכלה, האדם לא מבחין בכליון כלי השפה הנעלמת. מאחר שהאדם אינו משלים עם העובדה שהנו מוותי, הוא מייחס לכלי שנוסף לגופו קיום, קיום בלתי מוגבל.  במציאות הגוף הביאולוגי של האדם מספק לכלי השפה אנרגיה, לכן עם כליון הגוף הביאולוגי הכלי כלה עם הגוף הכלה. הרי עם כליונו גוף ביאולוגי זה  לא מספק לכלי השפה יותר אנרגיה לפעילותו.

     מחשבת התנ"ך הגיעה גם להבנה, שכל העולם הלשוני של האדם שכלי השפה יוצרת, קיים רק כל עוד הקהילה שאנושית הלשונית מתחזקת אותו, מאמינה בקיומו.

    ובכן, המסקנות של מחשבת התנ"ך על כלי השפה, על יכולתיו המוגבלות, לא נעשו נחלת תרבויות אחרות. הן לא נעשות נחלת תרבויות אחרות מהסיבה העיקרית שהאדם גם כאשר הוא לא מודע למהות הכלי שנספח לגופו, בכל זאת הכלי כאלגוריתם הופך אותו לישות מודעת, מודעת לכליונה, דבר שהאדם לא משלים אתו. מאחר שהאדם לא משלים עם מותו, הוא נאחז בכלי הנעלם, מעניק לו קיום עצמאי.

    גם כאשר האדם נוכח לדעת שהכלי הנעלם, השפה, לא ממשיכה להתקיים בעולם הנגלה, הוא יוצר עולמות חלופיים ששם הוא מדמה שהכלי ממשיך להתקיים. כאן לא נרחיב לעת עתה על פתרונות שונים של האדם על המשך קיומו בדמות כלי השפה הנעלמת, נחזור לפתרונו של השליח יוחנן אשר הפך את כלי השפה המגולמת באדם, לריבונית. יוחנן אינו טוען שכלי השפה, ה'דבר' ריבון בעולם חלופי, הוא טוען, שה'דבר' ריבון בעולם הנגלה.

    בשורתו זו של השליח יוחנן על היות האדם ה'דבר', השפה, לכן נצחי, התקבלה על עולם שעייף מהעולם האגרסיבי הרומי וההלניסטי, שעשו את הכלי הראשון המשותף לאדם ולברויים אחרים על כדור הארץ, כלי הכח לריבון, על כך בהמשך.

    בשורה המבטלת את המוות, רצויה תמיד לאדם. השאלה הנשאלת היא, אם פתרון כזה יכול להתגשם, האם הכלי שזקוק לאספקת אנרגיה יכול להתקיים בצורה עצמאית? ברור שלפי חוקי הקיום, כלי הזקוק למקור אנרגיה למען פעילותו, לא יכול להתקיים בצורה עצמאית.. בכל זאת, הבשורה הזו של יוחנן התקבלה.

 

 

 

 

    במציאות בשורתו של יוחנן, יחד עם בשורתו של השליח פאול על שינוי סדרי עולם, התקבלו, אפילו הצליחו לפורר את העולם הרומי ואת העולם ההלניסטי האגרסיביים.

    במציאות ברור שהבטחות אלו של השליחים לא התקיימו, סדרי עולם לא השתנו, לפי בשורת השליח פאול, והאדם לא הפך לכלי ריבוני נצחי. במציאות האנושית, תמיד אפשר להפוך השקפות לטכסים, ממסגרים את הבשורות לטכס ההופך למציאות מדומה, למציאות משקיטה. המצאת טכס ה'מיסה' פתר את אי יכולת התגשמות הבשורות. אבל ליד פתרון טכס ה'מיסה', החיים הממשיים המשיכו להתקיים בצורה יותר קוויטיסטית, הפעילות הקודמת עומעמה. לא בכדי מדברים על תקופת ימי הביניים, זמן השתלטות הנצרות, כתקופת חושך.

    עולם הנצרות הוא עולם מדומה, הרי הכלי, כלי השפה ללא אנרגיה, הוא כלי משותק. בעולם מדומה זה שהשליחים יצרו, דברים היו צריכים להתרחש בצורה פלאית. קודם כל העולם המדומה שנוצר באמצעות טכס ה'מיסה', הפך לעולם של גאולה כביכול. ההזדהות במיסה עם הגואל, ישוע, הבטיח למאמינים נצחיות. ברור שליד עולם מדומה זה העולם הממשי המשיך להתקיים, אבל במידה רבה הוא התקיים על אמונות בפלאים, אמונות על 'גביעה הפלא', ה-grail, גביע שממנו שתה הגואל, גביע השפע שהיה צריך למלא את העולם עם השפע המדומה.

    בעולם מדומה זה נוצרו גם המנזרים, ששם שוכניו וויתרו כביכול על גופם, רצו להיות באמת ה'דבר', הכלי הנעלם. הכנסיה שלאט לאט התפתחה התימרה להיות מלכות שמיים. ימי הביניים מלאים עם מרידות בכנסיה, רצון מאמינים להגשים את הבשורות. את כל המרידות האלו הכנסיה ביד רמה דכאה, עד שקם לותר, המורד החזק ביותר, שנסיכי גרמניה תמכו בו, טען שהכנסיה אינה מלכות שמיים. הוא גם טען שהוא ממשיכו של השליח פאול. במציאות אמירה זו של לותר שהוא ממשיכו של השליח פאול היתה שקרית, הלא הוא בהבדל משליח זה לא האמין בשינוי סדרי עולם. אבל דבר אחד הוא הסיק מתורת פאול, את ביטול השפה המצווה. ואם מבטלים את כלי השפה כיוצרת את עולמו הלשוני של האדם, מה שנשאר הוא אמצעי הכח.

     לותר באמת הסיק את הפן הזה מבשורת פאול, הוא הצביע על כך שהעובדה שההבטחה של

ליח זה שסדרי עולם ישתנו בזכות ישוע, לא התגשמו, יריבו של ישוע, השטן בעל הכח הוא הנסיך הלגיטימי של העולם הנגלה. ובכן בהבדל מנתינת ריבונות לשפה על-ידי השליח יוחנן לותר נתן ריבונות לאמצעי הכח. במציאות נתינת ריבונות לאמצעי הכח על-ידי לותר היו לה השלכות שליליות יותר מאשר נתינת ריבונות ל'דבר', לשפה, על ידי השליח יוחנן.

      מדוע שני הפתרונות האחד של השליח יוחנן, שנתן ריבונות לכלי השפה, ולותר שנתן ריבונות לכלי הכח, הם שליליים? שני אישים אלו לא הבינו את מהות כלי השפה. לפי משל 'עץ הדעת' הכלי הוא אמצעי להטבת החיים הביאולוגיים. בעל המשל, כפי שכבר ראינו בפעמים קודמות ניטרל את ה'נחש', את הפן של השפה הרוצה להיות ריבונית. הוא הצביע על כך שהאדם אינו דומה לאלהים כפי שה'נחש' טוען, נאסר עליו לאכל מפרי 'עץ החיים'. האדם שרכש את כלי השפה מ'עץ הדעת', יכול באמצעות כלי זה ליצור חיים מודעים, הוא גם יכול ליצור בזיעת אפיו מזון . בחלק השלישי של המשל,

 

 

 

 

 

חלק קין והבל, בעל המשל מתריע מהפיכת הכלי לעצמאית, הפיכת הכלי כמצדיק בשמו פגיעה בקדושת החיים, במקרה של קין הריגת אחיו הבל, בשם רצונו לקחת מאחיו את הבכורה שהוענקה לו.

     רוב עקרונות המחשבה הקיומית, הלשונית של התנ"ך נמצאים כבר במשל זה 'עץ הדעת', על שלושת חלקיו. מחשבת התנ"ך בהמשך רק פרטה יותר את העקרונות שבמשל זה. היא פרטה, שהכלי שהאדם רכש צריך לשרת את החיים, צריך לשרת את קדושת החיים.

     לאורך התנ"ך אנחנו רואים כל הזמן שהפרמטר לעולם האדם צריך תמיד להיות החיים, קדושת החיים. לכן הכלי, כלי השפה תפקידו תמיד ליצור תנאים טובים לאדם החי. כלי השפה צריך ליצור מוסדות, להסדרת חיים קהילתיים הנחוצים להתפתחות השפה. הרי השפה נוצרת על-ידי הקהילה. כלי השפה צריך גם ליצור חוקים, לאותה מטרה, הסדרת חיי הקהילה. האדם צריך ליצור ערכים.

     העובדה שמחשבת התנ"ך הפכה את האדם לפרמטר, הפכה את האדם למטרה שלמענו כלי השפה צריך לעמל, מנע הסתבכות לשונית שאנו מוצאים בנצרות, שאנו מוצאים במחשבה הלותרנית. הצטמצמות מחשבת התנ"ך בעולם נגלה בלבד, אף היא תרמה לכך שמחשבה זו לא הסתבכה מעבר לגבולות הרצויים.

      השלמת מחשבת התנ"ך עם קיום בגבולות בעולם נגלה בלבד, לא גרם לכך שתשומת החשיבות הועברה לקיומים חלופיים.. מאחר שמחשבת התנ"ך הסתפקה בעולם נגלה בלבד, לא היה צורך במסגרתה ליצור טכס נוסח ה'מיסה', על אפשרויות מדומות .

    אם הגוף הביאולוגי, הקיום עצמו הוא פרמטר, ההבדלה בין טוב לרע הוא ברור לגמרי. קין ההורג את אחיו, הוא חוטא, כיוון שעשה את הרע, חטא לעיקרון קדושת החיים. הקיום האנושי מבוסס על שיח, על משא ומתן, כל יחיד יודע שתמורת כל משאלה עליו להעניק תמורה. כל עוד עקרונות בסיסיים אלו נשמרים המחשבה האנושית אינה מסתבכת . אבל באותו רגע שהופכים את השפה, את הכלי לריבון, מחשבה אנושית מסתבכת.

    גם כאשר האדם הופך את כלי הכח לריבון, כפי שעשה לותר וממשיכיו, השפה מאבדה פרמטר פשוט, החיים כפרמטר, זה גורם להסתבכות מחשבתית, כפי שאנו מוצאים את המחשבה הלותרנית.

כך הגל יכול היה לכנות בצורה יופמיסטית 'כח' כ'רוחניות'. גם הרוחניות הצרופה של קנאט היתה יופמיזם  של כח, רק ניטשה חזר וכינה את הריבון מחדש בשמו האמיתי 'כח', רצון לכח.

     יהודים שרצו להשתחרר ממסורת אבותיהם שהכבידה עליהם, לא הבינו שה'כח' הריבון הגרמני יהיה מכוון נגדם, שקין הלותרני ירצח את הבל היהודי.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: