אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 314 תהליך התפתחות גרעין מחשבתי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 314 – תהליך התפתחות גרעין מחשבתי

    גרעין מחשבתי מכיל את ההגיון שדרכו הוא יתפתח. לגרעין מחשבתי יש משך זמן עד התגשמותו. אמנם הגרעין המחשבתי השומרי התפתח כבר בערי שומר, אבל גרעין מחשבתי שומרי נעשה בסיס התרבות המסופוטמית. מדוע אנו חושבים שגרעין מחשבתי שומרי היה בסיס התרבות המסופוטמית? אנו רואים שיש הבדל מהותי בין התפתחות התרבות המסופוטמית לבין התרבות המצרית הבו-זמנית..

     אמנם התרבות המזפוטמית קיבלה תוספת רעיונית ממיתוס האל מרדוך, שנצח דורות של אלים סבילים, כמו תיאמת. אבל אם אנו בודקים מיתוס מאוחר מזופוטמי זה על מרדוך, אנו מוצאים בו רעיונות דומים לאלו שאנו מוצאים בתרבות השומרית. יש במיתוס זה אמונה בגורל, אין בו אמונה בעולם חלופי, כפי שאנו מוצאים בתרבות המצרית. במיתוס מרדוך מקום כבוד לשמות, למרדוך חמישים שמות, המצביעים על שלטונו, על יכולתו לברא . כבר באפוס גילגמש אנו רואים שהגיבור רוצה לשמר את שמו, שם המחליף את הגוף הכלה. השם באפוס גילגמש מקבל מעמד של נצח. בהבדל מהשומרים המצרים רצו לשמר את גוף האדם בעולם חלופי

     השפה השומרית נשארה שפת קודש בתרבות המסופוטמית, למרות שהיא חדלה כבר מזמן להיות שפה מדוברת. עם השפה השומרית המקודשת גם המיתוסים, הקוסמולוגיה של עם זה נשארו מקודשים, השמות של האלים השומרים נשארו ליד שמות האלים החדשים.

     אין ספק שהתרבות השומרית היתה מקור תרבות העברים. רק שגרעין תרבות עברי זה שצמח על בסיס התרבות השומרית סטה ממנה, בבטלו את האמונה בגורל, בנתנו בסיס להתפתחות פילוסופית השפה שהשומרים לא הגיעו עדיה. על גרעין עברי זה נאריך בהמשך. אבל אנו רואים שהעברים בדומה לשומרים לא האמינו בעולם חלופי, כמו המצרים, שלשם הם נדדו יותר מאוחר. העברים שהגיעו למצרים הביאו כבר אתם גרעין מחשבתי כתוב בכתב פיניקי-כנעני, שהעברים אמצו לעצמם בנדודיהם.

     העברים שנדדו למצריים לא רק לא אימצו את האמונה המצרית בעולם חלופי, הם גם לא אמצו את הכתב ההירוגליפי המצרי, כפי שראינו הם הביאו למצריים כבר מגילות כתובות בכתב הפיניקי-כנעני.

     אבל הגרעין המחשבתי של יוצאי אור, קובע ע"י אברהם המוזכר, שהיה דמות מכוננת, עם בני דורו, אבל גרעין זה עבר שלב שני בהתפתחותו על-ידי יוצאי מצריים. גם בשלב שני זה אנו לא מוצאים השפעה מצרית, מחוץ לשלילת כמה מעקרונות תרבות זו בצורה אנונימית, עקרונות שנגדו את הגרעין הראשוני של יוצאי אור . בשלב שני זה הגרעין הראשוני מקבל הרחבה. למעשה ההגיון שבשלב הראשון ממשיך את מסעו להשלמה ביצירת תשתית מחשבתית לחברה שנוסדת בארץ כנען.

    אנחנו רואים ששלב מחשבתי מתפתח לפי הגיון שבגרעין ההתחלתי. אם אנו רואים תהליך כזה בהתפתחות התרבות העברית, אנחנו יכולים לראות תופעה דומה בהתפתחות הנצרות. אמנם אין

 

 

 

 

 

 

שום דמיון בין הבשורות של השליחים פאול ויוחנן שקיוו  לשינוי סדרי עולם בשמו של ישוע, לבין הכנסיה הקאתולית שנוצרה על בסיס הגרעין שבבשורות של שליחים אלו. רבים וודאי תוהים על התופעה הזו איך התפתח הגרעין המחשבתי של השליחים לכנסיה הקאתולית. אבל כל המבין במחשבה אנושית ברור לו שהציפיות האפוקליפטיות בבשורות של השליחים לא יכלו להתגשם, סדרי עולם לא יכלו להשתנות. לכן היתה אפשרות יחידה בלבד, ליורשי הבשורות, ליצור עולם מדומה. כך נוצרה המיסה הקאתולית, טכס מאגי מיסטי לפיו המאמין שאכל מהלחם המקודש נעשה זהה עם ישוע, נוסף לכך המאמין ששתה מהיין המקודש, הפך לאלוהות הנצלבת, אלוהות נצלבת ונגאלת, וקמה לתחיה.

     המאמינים קבלו את העולם המדומה הזה כפתרון למצוקתם. נוסף לכך, הכנסיה שנוצרה ברבות הימים, התימרה להיות מלכות שמיים. האדם הלשוני יכול לקבל עולם מדומה כזה כתחליף לעולמו הממשי. למרות שהיו מרידות בפרשנות זו של הבשורות, הכנסיה הקאתולית הצליחה לדכא את השואלים שאלות.

      כל זה היה נכון עד אשר קם לותר, אכר גרמני במוצאו, שתחליפים מדומים אלו לא נראו בעיניו. ההוא טען שהכנסיה הקאתולית אינה מלכות שמיים. הכנסיה היתה יכולה לדכא את המורד הזה, אבל נסיכי גרמניה תמכו בו.

      לותר הכריז שהוא הנו תלמידו של השליח פאול והוא נוהג לפי כתבי הקודש. ובכן, לותר רימה את שומעיו כאשר טען שהוא ממשיכו של השליח פאול. הרי פאול האמין באמת באפוקליפסה, האמין שהעולם הולך להשתנות, כאשר ראה שהדברים לא השתנו, הבטיח למאמינים החדשים שישוע יופיע שנית ואזי הדברים ישתנו. אבל בינתיים עברו אלף וחמש מאות שנה מאז ההבטחות ודבר לא השתנה. לותר לא חי באשליות, לא ציפה יותר שסדרי עולם ישתנו.. ובכל זאת בדברים מסוימים לותר הבין, שאם השליח פאול ניטרל את המשל 'עץ הדעת', בחושבו שבעולם שישתנה לא יהיה צורך בשפה המטילה חובות, המצביעה על משך קיום קצוב, הניטרול של השפה השאיר בידי האדם רק את אמצעי הכח.

     לותר האיכר הגרמני גם הסיק מכך שההבטחות בשמו של ישוע לא התקיימו, ואם כך אל זה נכשל, ואם אל זה נכשל, אזי יריבו השטן הוא הנסיך של העולם הנגלה והוא בעל כח.

     ברור שלקח ללותר זמן עד אשר הוא פיתח את הקוסמולוגיה החדשה שלו. לותר פיתח את התיאולוגיה שלו בשלבים, והיא התפתחה לפי ההגיון של גרעין המרד הראשוני שלו, חמישים התיזות שלו, בהן טען שמעשים טובים שהכנסיה דורשת מהמאמין אינם מובילים לגאולה.

     מעניין כאן לציין, שהעולם הפרוטסטנטי, שברובו אימץ את תורתו של קלווין, אף פעם לא בדק את רעיונות לותר כפי שהם באו לבידי ביטוי בספריו, האמינו בהכרזותיו שהוא ממשיכו של פאול, שהוא מסתמך על כתבי הקודש. לקח לעולם הפרוטסטנטי שלוש מאות שנה עד אשר מקס וובר עמד על ההבדל בין תיאולוגית לותר לזו של קלווין. מקס וובר הלותרני כמובן נתן פרשנות מגמתית לא נכונה להבדל. רק התגשמות בשורה זו של לותר ברייך השלישי איפשר לעולם לעמוד על ההבדל.

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    לותר היה עקבי, ההגיון שלו היה עקבי, מהלכיו התבררו סופית בספרו בשם 'העדר רצון חופשי', ספר שהיה מעין תשובה לספרון של ארסמוס, אשר בשם הככסיה הקאתולית רצה להוכיח את קיום     

הרצון החופשי.

     קודם כל אפילו שם הספר של לותר 'העדר קיום רצון חופשי', מלמד שהוא שלל את תפקוד השפה.  בתוך הספר עצמו הוא מדבר על אלוהות שבראה עולם דטרמיניסטי. אבל סיום הספר הוא מעניין,  כאשר לותר טוען שהשטן הוא נסיך העולם הנגלה המושל בכח.

      אבל לותר רק החל בתהליך ולא השלים אותו, היה דרוש עוד זמן אשר תהליך זה יתגשם במלואו.

      התיאולוגיה של לותר הושלמה על-ידי המשורר גיתה ביצירתו 'פאוסט'. ברור היה לגיתה שאם רוצים להשיג מהאלוהות החדשה, השטן או מפיסטו, שהוא יעניק לאדם את משאלותיו, דבר  שהאלוהות הקודמת נכשלה במילוי, צריך לכרות ברית עם אלוהות חדשה זו. וכך גיבורו של גיתה בדרמה הבדיונית 'פאוסט', כורת ברית עם האלוהות החדשה למען להשתחרר מעול חובות קיומיות, מעול חובות חברתיות.

     כמובן שלותר לא העיז להעניק לאלוהות החדשה הזו שהוא המליך יכולת גאולה, אבל גיתה כבר העיז מה שקודמו לא העיז. גיבורו באמת כורת ברית עם האלוהות החדשה ממשכן את נפשו, ותמורת זה מפיסטו מבטיח לו נעורים נצחיים, אהבה בלתי מוגבלת, שחרור מחובות קיומיות, מחובות חברתיות..

     גיתה ברוב תבונתו הבין שלותר התעלם מגורם השפה ככלי בוראת, לכן הוא ביצירתו מעמת את גיבורו פאוסט עם פסוקו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר'. גיתה בפיו של גיבורו מחליף את ה'דבר', השפה הבוראת, בעיקרון 'המעשה'. הראשית לפיו הוא ה'מעשה עם כח'. בצורה כזו גיתה העניק לעם הגרמני אמצעי יעיל ה'מעשה' הגרמני המפורסם, הדייקני, שמקורו ביצירה זו, פאוסט.   עמים אחרים באירופה לא הבינו מאין לגרמנים הדייקנות המעשית הזו, בדייקנות זו הם הצליחו להכניע את עמי אירופה.

      דתות חדשות, השקפות חדשות נוצרות כאשר בני אדם או יחיד נותן פרשות חדשה להשקפה קודמת. ברור שלוקח להשקפה להתגשם זמן רב. אדם אחד אף פעם אינו מצליח להשלים מפנה. מספיק עם נקח בתור דוגמה את אחנאתון שניסה לעשות שינוי בדת המצרית, הכוהנים אחרי מותו מיד ביטלו את השונויים שהוא חולל. כך גם עם אימפריות, כיבושים של אחד לא יוצרים איפריות, לוקח כמה דורות עד אשר מצליחים להקים אימפריה. כובש בודד אף פעם לא הצליח במשימה כזו.

      השלמת קוסמולוגית לותר על- ידי גיתה נתן לגרמנים מיתוס שהם יכלו להתאחד מסביבו, יכלו לאחד את ההנסיכויות המפורדות שהיוו את גרמניה למדינה אחת על-ידי ביסמרק.

    אבל גיתה לא היה ההוגה הגרמני היחיד שהשלים את המהפכה המחשבתית הגרמנית, במשימה זו  היו עוד כמה שותפים,  על כך בשעור הבא.

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 314 – תהליך התפתחות גרעין מחשבתי

    גרעין מחשבתי מכיל את ההגיון שדרכו הוא יתפתח. לגרעין מחשבתי יש משך זמן עד התגשמותו. אמנם הגרעין המחשבתי השומרי התפתח כבר בערי שומר, אבל גרעין מחשבתי שומרי נעשה בסיס התרבות המסופוטמית. מדוע אנו חושבים שגרעין מחשבתי שומרי היה בסיס התרבות המסופוטמית? אנו רואים שיש הבדל מהותי בין התפתחות התרבות המסופוטמית לבין התרבות המצרית הבו-זמנית..

     אמנם התרבות המזפוטמית קיבלה תוספת רעיונית ממיתוס האל מרדוך, שנצח דורות של אלים סבילים, כמו תיאמת. אבל אם אנו בודקים מיתוס מאוחר מזופוטמי זה על מרדוך, אנו מוצאים בו רעיונות דומים לאלו שאנו מוצאים בתרבות השומרית. יש במיתוס זה אמונה בגורל, אין בו אמונה בעולם חלופי, כפי שאנו מוצאים בתרבות המצרית. במיתוס מרדוך מקום כבוד לשמות, למרדוך חמישים שמות, המצביעים על שלטונו, על יכולתו לברא . כבר באפוס גילגמש אנו רואים שהגיבור רוצה לשמר את שמו, שם המחליף את הגוף הכלה. השם באפוס גילגמש מקבל מעמד של נצח. בהבדל מהשומרים המצרים רצו לשמר את גוף האדם בעולם חלופי

     השפה השומרית נשארה שפת קודש בתרבות המסופוטמית, למרות שהיא חדלה כבר מזמן להיות שפה מדוברת. עם השפה השומרית המקודשת גם המיתוסים, הקוסמולוגיה של עם זה נשארו מקודשים, השמות של האלים השומרים נשארו ליד שמות האלים החדשים.

     אין ספק שהתרבות השומרית היתה מקור תרבות העברים. רק שגרעין תרבות עברי זה שצמח על בסיס התרבות השומרית סטה ממנה, בבטלו את האמונה בגורל, בנתנו בסיס להתפתחות פילוסופית השפה שהשומרים לא הגיעו עדיה. על גרעין עברי זה נאריך בהמשך. אבל אנו רואים שהעברים בדומה לשומרים לא האמינו בעולם חלופי, כמו המצרים, שלשם הם נדדו יותר מאוחר. העברים שהגיעו למצרים הביאו כבר אתם גרעין מחשבתי כתוב בכתב פיניקי-כנעני, שהעברים אמצו לעצמם בנדודיהם.

     העברים שנדדו למצריים לא רק לא אימצו את האמונה המצרית בעולם חלופי, הם גם לא אמצו את הכתב ההירוגליפי המצרי, כפי שראינו הם הביאו למצריים כבר מגילות כתובות בכתב הפיניקי-כנעני.

     אבל הגרעין המחשבתי של יוצאי אור, קובע ע"י אברהם המוזכר, שהיה דמות מכוננת, עם בני דורו, אבל גרעין זה עבר שלב שני בהתפתחותו על-ידי יוצאי מצריים. גם בשלב שני זה אנו לא מוצאים השפעה מצרית, מחוץ לשלילת כמה מעקרונות תרבות זו בצורה אנונימית, עקרונות שנגדו את הגרעין הראשוני של יוצאי אור . בשלב שני זה הגרעין הראשוני מקבל הרחבה. למעשה ההגיון שבשלב הראשון ממשיך את מסעו להשלמה ביצירת תשתית מחשבתית לחברה שנוסדת בארץ כנען.

    אנחנו רואים ששלב מחשבתי מתפתח לפי הגיון שבגרעין ההתחלתי. אם אנו רואים תהליך כזה בהתפתחות התרבות העברית, אנחנו יכולים לראות תופעה דומה בהתפתחות הנצרות. אמנם אין

 

 

 

 

 

 

שום דמיון בין הבשורות של השליחים פאול ויוחנן שקיוו  לשינוי סדרי עולם בשמו של ישוע, לבין הכנסיה הקאתולית שנוצרה על בסיס הגרעין שבבשורות של שליחים אלו. רבים וודאי תוהים על התופעה הזו איך התפתח הגרעין המחשבתי של השליחים לכנסיה הקאתולית. אבל כל המבין במחשבה אנושית ברור לו שהציפיות האפוקליפטיות בבשורות של השליחים לא יכלו להתגשם, סדרי עולם לא יכלו להשתנות. לכן היתה אפשרות יחידה בלבד, ליורשי הבשורות, ליצור עולם מדומה. כך נוצרה המיסה הקאתולית, טכס מאגי מיסטי לפיו המאמין שאכל מהלחם המקודש נעשה זהה עם ישוע, נוסף לכך המאמין ששתה מהיין המקודש, הפך לאלוהות הנצלבת, אלוהות נצלבת ונגאלת, וקמה לתחיה.

     המאמינים קבלו את העולם המדומה הזה כפתרון למצוקתם. נוסף לכך, הכנסיה שנוצרה ברבות הימים, התימרה להיות מלכות שמיים. האדם הלשוני יכול לקבל עולם מדומה כזה כתחליף לעולמו הממשי. למרות שהיו מרידות בפרשנות זו של הבשורות, הכנסיה הקאתולית הצליחה לדכא את השואלים שאלות.

      כל זה היה נכון עד אשר קם לותר, אכר גרמני במוצאו, שתחליפים מדומים אלו לא נראו בעיניו. ההוא טען שהכנסיה הקאתולית אינה מלכות שמיים. הכנסיה היתה יכולה לדכא את המורד הזה, אבל נסיכי גרמניה תמכו בו.

      לותר הכריז שהוא הנו תלמידו של השליח פאול והוא נוהג לפי כתבי הקודש. ובכן, לותר רימה את שומעיו כאשר טען שהוא ממשיכו של השליח פאול. הרי פאול האמין באמת באפוקליפסה, האמין שהעולם הולך להשתנות, כאשר ראה שהדברים לא השתנו, הבטיח למאמינים החדשים שישוע יופיע שנית ואזי הדברים ישתנו. אבל בינתיים עברו אלף וחמש מאות שנה מאז ההבטחות ודבר לא השתנה. לותר לא חי באשליות, לא ציפה יותר שסדרי עולם ישתנו.. ובכל זאת בדברים מסוימים לותר הבין, שאם השליח פאול ניטרל את המשל 'עץ הדעת', בחושבו שבעולם שישתנה לא יהיה צורך בשפה המטילה חובות, המצביעה על משך קיום קצוב, הניטרול של השפה השאיר בידי האדם רק את אמצעי הכח.

     לותר האיכר הגרמני גם הסיק מכך שההבטחות בשמו של ישוע לא התקיימו, ואם כך אל זה נכשל, ואם אל זה נכשל, אזי יריבו השטן הוא הנסיך של העולם הנגלה והוא בעל כח.

     ברור שלקח ללותר זמן עד אשר הוא פיתח את הקוסמולוגיה החדשה שלו. לותר פיתח את התיאולוגיה שלו בשלבים, והיא התפתחה לפי ההגיון של גרעין המרד הראשוני שלו, חמישים התיזות שלו, בהן טען שמעשים טובים שהכנסיה דורשת מהמאמין אינם מובילים לגאולה.

     מעניין כאן לציין, שהעולם הפרוטסטנטי, שברובו אימץ את תורתו של קלווין, אף פעם לא בדק את רעיונות לותר כפי שהם באו לבידי ביטוי בספריו, האמינו בהכרזותיו שהוא ממשיכו של פאול, שהוא מסתמך על כתבי הקודש. לקח לעולם הפרוטסטנטי שלוש מאות שנה עד אשר מקס וובר עמד על ההבדל בין תיאולוגית לותר לזו של קלווין. מקס וובר הלותרני כמובן נתן פרשנות מגמתית לא נכונה להבדל. רק התגשמות בשורה זו של לותר ברייך השלישי איפשר לעולם לעמוד על ההבדל.

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    לותר היה עקבי, ההגיון שלו היה עקבי, מהלכיו התבררו סופית בספרו בשם 'העדר רצון חופשי', ספר שהיה מעין תשובה לספרון של ארסמוס, אשר בשם הככסיה הקאתולית רצה להוכיח את קיום     

הרצון החופשי.

     קודם כל אפילו שם הספר של לותר 'העדר קיום רצון חופשי', מלמד שהוא שלל את תפקוד השפה.  בתוך הספר עצמו הוא מדבר על אלוהות שבראה עולם דטרמיניסטי. אבל סיום הספר הוא מעניין,  כאשר לותר טוען שהשטן הוא נסיך העולם הנגלה המושל בכח.

      אבל לותר רק החל בתהליך ולא השלים אותו, היה דרוש עוד זמן אשר תהליך זה יתגשם במלואו.

      התיאולוגיה של לותר הושלמה על-ידי המשורר גיתה ביצירתו 'פאוסט'. ברור היה לגיתה שאם רוצים להשיג מהאלוהות החדשה, השטן או מפיסטו, שהוא יעניק לאדם את משאלותיו, דבר  שהאלוהות הקודמת נכשלה במילוי, צריך לכרות ברית עם אלוהות חדשה זו. וכך גיבורו של גיתה בדרמה הבדיונית 'פאוסט', כורת ברית עם האלוהות החדשה למען להשתחרר מעול חובות קיומיות, מעול חובות חברתיות.

     כמובן שלותר לא העיז להעניק לאלוהות החדשה הזו שהוא המליך יכולת גאולה, אבל גיתה כבר העיז מה שקודמו לא העיז. גיבורו באמת כורת ברית עם האלוהות החדשה ממשכן את נפשו, ותמורת זה מפיסטו מבטיח לו נעורים נצחיים, אהבה בלתי מוגבלת, שחרור מחובות קיומיות, מחובות חברתיות..

     גיתה ברוב תבונתו הבין שלותר התעלם מגורם השפה ככלי בוראת, לכן הוא ביצירתו מעמת את גיבורו פאוסט עם פסוקו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר'. גיתה בפיו של גיבורו מחליף את ה'דבר', השפה הבוראת, בעיקרון 'המעשה'. הראשית לפיו הוא ה'מעשה עם כח'. בצורה כזו גיתה העניק לעם הגרמני אמצעי יעיל ה'מעשה' הגרמני המפורסם, הדייקני, שמקורו ביצירה זו, פאוסט.   עמים אחרים באירופה לא הבינו מאין לגרמנים הדייקנות המעשית הזו, בדייקנות זו הם הצליחו להכניע את עמי אירופה.

      דתות חדשות, השקפות חדשות נוצרות כאשר בני אדם או יחיד נותן פרשות חדשה להשקפה קודמת. ברור שלוקח להשקפה להתגשם זמן רב. אדם אחד אף פעם אינו מצליח להשלים מפנה. מספיק עם נקח בתור דוגמה את אחנאתון שניסה לעשות שינוי בדת המצרית, הכוהנים אחרי מותו מיד ביטלו את השונויים שהוא חולל. כך גם עם אימפריות, כיבושים של אחד לא יוצרים איפריות, לוקח כמה דורות עד אשר מצליחים להקים אימפריה. כובש בודד אף פעם לא הצליח במשימה כזו.

      השלמת קוסמולוגית לותר על- ידי גיתה נתן לגרמנים מיתוס שהם יכלו להתאחד מסביבו, יכלו לאחד את ההנסיכויות המפורדות שהיוו את גרמניה למדינה אחת על-ידי ביסמרק.

    אבל גיתה לא היה ההוגה הגרמני היחיד שהשלים את המהפכה המחשבתית הגרמנית, במשימה זו  היו עוד כמה שותפים,  על כך בשעור הבא.

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 314 – תהליך התפתחות גרעין מחשבתי

    גרעין מחשבתי מכיל את ההגיון שדרכו הוא יתפתח. לגרעין מחשבתי יש משך זמן עד התגשמותו. אמנם הגרעין המחשבתי השומרי התפתח כבר בערי שומר, אבל גרעין מחשבתי שומרי נעשה בסיס התרבות המסופוטמית. מדוע אנו חושבים שגרעין מחשבתי שומרי היה בסיס התרבות המסופוטמית? אנו רואים שיש הבדל מהותי בין התפתחות התרבות המסופוטמית לבין התרבות המצרית הבו-זמנית..

     אמנם התרבות המזפוטמית קיבלה תוספת רעיונית ממיתוס האל מרדוך, שנצח דורות של אלים סבילים, כמו תיאמת. אבל אם אנו בודקים מיתוס מאוחר מזופוטמי זה על מרדוך, אנו מוצאים בו רעיונות דומים לאלו שאנו מוצאים בתרבות השומרית. יש במיתוס זה אמונה בגורל, אין בו אמונה בעולם חלופי, כפי שאנו מוצאים בתרבות המצרית. במיתוס מרדוך מקום כבוד לשמות, למרדוך חמישים שמות, המצביעים על שלטונו, על יכולתו לברא . כבר באפוס גילגמש אנו רואים שהגיבור רוצה לשמר את שמו, שם המחליף את הגוף הכלה. השם באפוס גילגמש מקבל מעמד של נצח. בהבדל מהשומרים המצרים רצו לשמר את גוף האדם בעולם חלופי

     השפה השומרית נשארה שפת קודש בתרבות המסופוטמית, למרות שהיא חדלה כבר מזמן להיות שפה מדוברת. עם השפה השומרית המקודשת גם המיתוסים, הקוסמולוגיה של עם זה נשארו מקודשים, השמות של האלים השומרים נשארו ליד שמות האלים החדשים.

     אין ספק שהתרבות השומרית היתה מקור תרבות העברים. רק שגרעין תרבות עברי זה שצמח על בסיס התרבות השומרית סטה ממנה, בבטלו את האמונה בגורל, בנתנו בסיס להתפתחות פילוסופית השפה שהשומרים לא הגיעו עדיה. על גרעין עברי זה נאריך בהמשך. אבל אנו רואים שהעברים בדומה לשומרים לא האמינו בעולם חלופי, כמו המצרים, שלשם הם נדדו יותר מאוחר. העברים שהגיעו למצרים הביאו כבר אתם גרעין מחשבתי כתוב בכתב פיניקי-כנעני, שהעברים אמצו לעצמם בנדודיהם.

     העברים שנדדו למצריים לא רק לא אימצו את האמונה המצרית בעולם חלופי, הם גם לא אמצו את הכתב ההירוגליפי המצרי, כפי שראינו הם הביאו למצריים כבר מגילות כתובות בכתב הפיניקי-כנעני.

     אבל הגרעין המחשבתי של יוצאי אור, קובע ע"י אברהם המוזכר, שהיה דמות מכוננת, עם בני דורו, אבל גרעין זה עבר שלב שני בהתפתחותו על-ידי יוצאי מצריים. גם בשלב שני זה אנו לא מוצאים השפעה מצרית, מחוץ לשלילת כמה מעקרונות תרבות זו בצורה אנונימית, עקרונות שנגדו את הגרעין הראשוני של יוצאי אור . בשלב שני זה הגרעין הראשוני מקבל הרחבה. למעשה ההגיון שבשלב הראשון ממשיך את מסעו להשלמה ביצירת תשתית מחשבתית לחברה שנוסדת בארץ כנען.

    אנחנו רואים ששלב מחשבתי מתפתח לפי הגיון שבגרעין ההתחלתי. אם אנו רואים תהליך כזה בהתפתחות התרבות העברית, אנחנו יכולים לראות תופעה דומה בהתפתחות הנצרות. אמנם אין

 

 

 

 

 

 

שום דמיון בין הבשורות של השליחים פאול ויוחנן שקיוו  לשינוי סדרי עולם בשמו של ישוע, לבין הכנסיה הקאתולית שנוצרה על בסיס הגרעין שבבשורות של שליחים אלו. רבים וודאי תוהים על התופעה הזו איך התפתח הגרעין המחשבתי של השליחים לכנסיה הקאתולית. אבל כל המבין במחשבה אנושית ברור לו שהציפיות האפוקליפטיות בבשורות של השליחים לא יכלו להתגשם, סדרי עולם לא יכלו להשתנות. לכן היתה אפשרות יחידה בלבד, ליורשי הבשורות, ליצור עולם מדומה. כך נוצרה המיסה הקאתולית, טכס מאגי מיסטי לפיו המאמין שאכל מהלחם המקודש נעשה זהה עם ישוע, נוסף לכך המאמין ששתה מהיין המקודש, הפך לאלוהות הנצלבת, אלוהות נצלבת ונגאלת, וקמה לתחיה.

     המאמינים קבלו את העולם המדומה הזה כפתרון למצוקתם. נוסף לכך, הכנסיה שנוצרה ברבות הימים, התימרה להיות מלכות שמיים. האדם הלשוני יכול לקבל עולם מדומה כזה כתחליף לעולמו הממשי. למרות שהיו מרידות בפרשנות זו של הבשורות, הכנסיה הקאתולית הצליחה לדכא את השואלים שאלות.

      כל זה היה נכון עד אשר קם לותר, אכר גרמני במוצאו, שתחליפים מדומים אלו לא נראו בעיניו. ההוא טען שהכנסיה הקאתולית אינה מלכות שמיים. הכנסיה היתה יכולה לדכא את המורד הזה, אבל נסיכי גרמניה תמכו בו.

      לותר הכריז שהוא הנו תלמידו של השליח פאול והוא נוהג לפי כתבי הקודש. ובכן, לותר רימה את שומעיו כאשר טען שהוא ממשיכו של השליח פאול. הרי פאול האמין באמת באפוקליפסה, האמין שהעולם הולך להשתנות, כאשר ראה שהדברים לא השתנו, הבטיח למאמינים החדשים שישוע יופיע שנית ואזי הדברים ישתנו. אבל בינתיים עברו אלף וחמש מאות שנה מאז ההבטחות ודבר לא השתנה. לותר לא חי באשליות, לא ציפה יותר שסדרי עולם ישתנו.. ובכל זאת בדברים מסוימים לותר הבין, שאם השליח פאול ניטרל את המשל 'עץ הדעת', בחושבו שבעולם שישתנה לא יהיה צורך בשפה המטילה חובות, המצביעה על משך קיום קצוב, הניטרול של השפה השאיר בידי האדם רק את אמצעי הכח.

     לותר האיכר הגרמני גם הסיק מכך שההבטחות בשמו של ישוע לא התקיימו, ואם כך אל זה נכשל, ואם אל זה נכשל, אזי יריבו השטן הוא הנסיך של העולם הנגלה והוא בעל כח.

     ברור שלקח ללותר זמן עד אשר הוא פיתח את הקוסמולוגיה החדשה שלו. לותר פיתח את התיאולוגיה שלו בשלבים, והיא התפתחה לפי ההגיון של גרעין המרד הראשוני שלו, חמישים התיזות שלו, בהן טען שמעשים טובים שהכנסיה דורשת מהמאמין אינם מובילים לגאולה.

     מעניין כאן לציין, שהעולם הפרוטסטנטי, שברובו אימץ את תורתו של קלווין, אף פעם לא בדק את רעיונות לותר כפי שהם באו לבידי ביטוי בספריו, האמינו בהכרזותיו שהוא ממשיכו של פאול, שהוא מסתמך על כתבי הקודש. לקח לעולם הפרוטסטנטי שלוש מאות שנה עד אשר מקס וובר עמד על ההבדל בין תיאולוגית לותר לזו של קלווין. מקס וובר הלותרני כמובן נתן פרשנות מגמתית לא נכונה להבדל. רק התגשמות בשורה זו של לותר ברייך השלישי איפשר לעולם לעמוד על ההבדל.

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    לותר היה עקבי, ההגיון שלו היה עקבי, מהלכיו התבררו סופית בספרו בשם 'העדר רצון חופשי', ספר שהיה מעין תשובה לספרון של ארסמוס, אשר בשם הככסיה הקאתולית רצה להוכיח את קיום     

הרצון החופשי.

     קודם כל אפילו שם הספר של לותר 'העדר קיום רצון חופשי', מלמד שהוא שלל את תפקוד השפה.  בתוך הספר עצמו הוא מדבר על אלוהות שבראה עולם דטרמיניסטי. אבל סיום הספר הוא מעניין,  כאשר לותר טוען שהשטן הוא נסיך העולם הנגלה המושל בכח.

      אבל לותר רק החל בתהליך ולא השלים אותו, היה דרוש עוד זמן אשר תהליך זה יתגשם במלואו.

      התיאולוגיה של לותר הושלמה על-ידי המשורר גיתה ביצירתו 'פאוסט'. ברור היה לגיתה שאם רוצים להשיג מהאלוהות החדשה, השטן או מפיסטו, שהוא יעניק לאדם את משאלותיו, דבר  שהאלוהות הקודמת נכשלה במילוי, צריך לכרות ברית עם אלוהות חדשה זו. וכך גיבורו של גיתה בדרמה הבדיונית 'פאוסט', כורת ברית עם האלוהות החדשה למען להשתחרר מעול חובות קיומיות, מעול חובות חברתיות.

     כמובן שלותר לא העיז להעניק לאלוהות החדשה הזו שהוא המליך יכולת גאולה, אבל גיתה כבר העיז מה שקודמו לא העיז. גיבורו באמת כורת ברית עם האלוהות החדשה ממשכן את נפשו, ותמורת זה מפיסטו מבטיח לו נעורים נצחיים, אהבה בלתי מוגבלת, שחרור מחובות קיומיות, מחובות חברתיות..

     גיתה ברוב תבונתו הבין שלותר התעלם מגורם השפה ככלי בוראת, לכן הוא ביצירתו מעמת את גיבורו פאוסט עם פסוקו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר'. גיתה בפיו של גיבורו מחליף את ה'דבר', השפה הבוראת, בעיקרון 'המעשה'. הראשית לפיו הוא ה'מעשה עם כח'. בצורה כזו גיתה העניק לעם הגרמני אמצעי יעיל ה'מעשה' הגרמני המפורסם, הדייקני, שמקורו ביצירה זו, פאוסט.   עמים אחרים באירופה לא הבינו מאין לגרמנים הדייקנות המעשית הזו, בדייקנות זו הם הצליחו להכניע את עמי אירופה.

      דתות חדשות, השקפות חדשות נוצרות כאשר בני אדם או יחיד נותן פרשות חדשה להשקפה קודמת. ברור שלוקח להשקפה להתגשם זמן רב. אדם אחד אף פעם אינו מצליח להשלים מפנה. מספיק עם נקח בתור דוגמה את אחנאתון שניסה לעשות שינוי בדת המצרית, הכוהנים אחרי מותו מיד ביטלו את השונויים שהוא חולל. כך גם עם אימפריות, כיבושים של אחד לא יוצרים איפריות, לוקח כמה דורות עד אשר מצליחים להקים אימפריה. כובש בודד אף פעם לא הצליח במשימה כזו.

      השלמת קוסמולוגית לותר על- ידי גיתה נתן לגרמנים מיתוס שהם יכלו להתאחד מסביבו, יכלו לאחד את ההנסיכויות המפורדות שהיוו את גרמניה למדינה אחת על-ידי ביסמרק.

    אבל גיתה לא היה ההוגה הגרמני היחיד שהשלים את המהפכה המחשבתית הגרמנית, במשימה זו  היו עוד כמה שותפים,  על כך בשעור הבא.

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: