אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 316 – חליפין – כסף

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 316 –חליפין – כסף

הכסף הוא צורה סמלית, של חוקי הקיום, חוקים הפועלים באמצעות חליפין. האדם הלשוני מראשיתו הבין   שתמורת כל משאלה עליו לתת תמורה. כך אנו מוצאים בחפירות ארכיאולוגיות שכבר האדם הפרה-היסטורי הקריב קורבנות, הוא ידע שאם הוא רוצה דבר מהכוחות הנעלמים עליו לתת תמורת משאלתו קורבן.

     השפה האנושית המאפשרת לאדם להפוך כל דבר לסמל, מאפשרת לאדם מהר מאד להחליף את התמורה שהוא מגיש לדבר סמלי, במקום תמורה שקשה לשאתה להפוך אותה למתכת מוסכמת. להסכים למתכת מוסכמת כתמורה, לא שונה במהותה כהסכמה לכנות חפץ מסוים בשם מוסכם. הרי כל העולם הלשוני מבוסס על הסכמות, מבוסס על אמונות בהסכמות אלו.

    במציאות האנושית כאשר סדרים מתפוררים, סחר בין אנשים עובר למיר, barter החלפת  חפץ בחפץ. מן המוכן, אנחנו מגדירים סחר במיר כסחר פרימיטיבי יותר. כסף כתמורה מוסכמת מלמדת על קיום הסדר חברתי תקין, שבו אנשים מאמינים בהסדר.

     בקשר להיוצרות סחר מוסכם אנו מגיעים ליתרונו של האדם על החיה. החיה יכולה למצא את מזונה רק מהמוכן, לעומתה האדם על ידי סחר יכול להשיג דברים חסרים לו, אם הוא מספק דברים שברשותו, תמורת מזון החסר לו. האדם יכול גם להשיג מזון עם הוא מנדב עבודה כתמורה.

     הסחר הוא חלק מתרומת השפה, חלק מעולמו הלשוני של האדם, המאפשר לו להשיג דברים חסרים תמורת חליפין. במדינות מפותחות הסחר יכול ללבוש צורות סמליות יותר ויותר, במקרה כזה המדינה ערבה שהסמלים המוסכמים אכן תקפים.

     כאשר מרקו פולו חזר מסין למולדתו וסיפר שבמדינה מפותחת זו קיים כסף נייר כאמצעי חליפין, לא האמינו לו באירופה הפחות מפותחת. אבל כסף נייר כחליפין יכול היה להתפתח בסין, כיוון שהקיסר שבאופן סמלי היה בעל כל האדמות, הוציא כסף נייר, שהוא היה ערב לו, רכושו היה ערב לו. כל הסחר הזה בסין היה מבוסס על אמונה שהקיסר היה ערב לו.

    מדוע הדולר בימינו הוא המטבע, מטבע חליפין מוסכם על-ידי כולם, כיוון שארה"ב ערבה למטבע זה ברכוש שלה. אם השלטון בארה"ב יתפורר, מדינה זו לא תהיה מסוגלת יותר להיות ערבה למטבע שלה, הדולר יאבד את ערכו. אנחנו שוב חוזרים שמוסדות לשוניים מבוססים על הסכמות, מבוססים על אמונה.

    כל ההקדמה הזו באה למען נוכל להצביע על הטעויות המחשבתיות של מרכס, בספרו 'הקפיטאל', ובכתבים אחרים שלו. מי שקורא את ה'קפיטאל' נתקל באמונתו של מרכס שכסף הוא החטא הקדמון. אבל למען להבין מדוע מרכס הגיע למסקנה כזו עלינו להתיחס לכל השקפתו. כבר בכתבים המוקדמים שלו נמצאת מסה בשם : 'השאלה היהודית' בה מרכס שולל את הניכור היהודי. שלילת הניכור היהודי פירושו היה שלילת השפה, בכך מרכס חזר על הרעיון של השליח פאול, ששלל את

ההבדלה.שחוה ואדם ניכסו לעצמם באוכלם מפרי 'עץ הדעת'. בשני המקרים האלו שני אישים אלו שללו את אופן פעולת השפה, כך שניטרלו אותה.

אם ניטרלו את השפה, ברור שניטרלו גם את החליפין, אם ניטרלו את החליפין ניטרלו גם את הכסף, אמצעי החליפין. מרכס היה חלק מהמחשבה הלותרנית אשר אימצה את אמצעי ה'כח' במקום אמצעי השפה, או יותר נכון, היא נסוגה לאמצעי הכח שהנו אמצעי משותף לאדם ולחיה, מאחר שאמצעי השפה, שהאבולוציה הוסיפה לאדם נמצא בשלב  מפותח יותר בסולם האבולוציוני.

      עלינו לא לפקפק לגבי היות מרכס חלק מהמחשבה הלותרנית, אפילו אביו כנה אותו בשם 'פאוסט'.. אם הוגים אחרים לותרנים שללו את המוסדת פרי אמצעי השפה, מרכס נבדל מהם הוא שלל את ה'כסף', אמצעי החליפין של השפה. אם הלותרנים רצו להשתחרר מכל ההגבלות של מוסדות לשוניים, מרכס רצה להשתחרר מאמצעי החליפין, אמצעי של השפה, שהוא ראה בו את חטא הקדמון.

    אנשים שלא מבינים את מכלול השקפתו של מרכס, חשבו שהיווצרות הגולג בברית המועצות היה פרוורסיה של השקפתו. אבל לא כך. בגולג הכריחו בני אדם לבצע עבודה ללא תמורה, באמצעים  כוחניים. זה מזכיר את ההכרזה האבסורדית של פאול פוט שליט קמבודיה שהתפאר שביטל את אמצעי הכסף, אף הוא רצה שנתיניו יבצעו עבודה כפויה בכח, ואלו שלא צייתו לצווים אלו הוצאו להורג.

   ובכן, אם מבטלים את הכסף, אמצעי של השפה, אמצעי המאפשר חליפין בדרכי שלום, להחליף דבר בדבר חסר, אזי מכריכים אנשים לבצע עבודה בכח, ללא תמורה. הגולג התאים להשקפתו של מרכס שרצה לבטל את הכסף, אמצעי חליפין לשוני. נשאלת השאלה מה עדיף כסף כאמצעי חליפין או חזרה לאמצעי הכח, כמו בגולג..

     ברור שכסף יכול להיהפך לאמצעי נצלני, אבל אמצעי זה הוא מועדף על אמצעי הכח במדינה האידאלית של מרכס או של פול פורט.

    סחר בין עמים תמיד היה אמצעי של שלום, אבל אלו שדגלו בכח כאמצעי, ניהלו מלחמות חורמה, הובילו תמיד להרס, כיוון שכח כאמצעי רוצה את הכל ללא תמורה.

     האידאולוגיה הלותרנית שהיתה מבוססת על נסיגה לאמצעי ה'כח', בשתי פניה, ברייך השלישי, ובברית המועצות התגלמה במדינות אגרסיביות, שתבעו לעצמם בשם אמצעי הכח את הכל.

     מי שלא מכיר את כתביו המוקדמים של מרכס, לא מבין את מכלול משנתו בספרו ה'קאפיטאל". בדרך כלל אנשים לא קראו לא את כתביו המוקדמים של מרכס וגם לא את ה'קפיטאל'. היו מתחילים לקרא את היצירה המשעממת הזו ונעצרו בדפים הראשונים, הסתמכו על ההכרזות של הוגה זה ב'מניפסט הקומוניסטי' שלו. במקרה של מרכס קרה מה שקרה לגבי כתביו של לותר שאף אחד לא טרח לקרא אותם, הסתפקו בהכרזותיו שהוא ממשיכו של השליח פאול, שהוא מסתמך על כתבי הקודש.

ה'מניפסט הקומוניסטי', מדבר על 'שחרור', שאלה תמיד ממה רוצים להשתחרר, רוצים להשתחרר מחובות השפה, נשאלת תמיד השאלה, מה מציעים במקומה? אנשים מסתפקים במלה של 'שחרור', לא שואלים מה הם התחליפים.

     אם היו בשלט רחוק מראים לפאוסטים שהצליחו להשתחרר מחובות קיומיות, מחובות חברתיות, את ממלכתו של השטן עם מחנות המוות, וודאי היו מזדעזים, אבל הם לא הרחיבו לחשוב, מה משמעות התחליפים לשחרור מחובות חברתיות.

      אם היו בשלט רחוק מצביעים לפני חסידי מרכס מה תהיינה התוצאות מהשתחררות מכבלי השעבוד של אמצעי החליפין הכסף, היו מראים להם את הגולגים, וודאי היו נחרדים. אבל חסידי מרכס כמו הפאוסטים, לא רצו לחשוב, רצו חופש, רצו חופש..

     נשאלת תמיד השאלה מדוע המונים מסתחררים מהבטחות אפוקליפטיות. ברור שהחיים הם שרירותיים, לאדם הוקצב משך קיום קצוב, אין לו שליטה על ההתרחשויות. אבל לאדם ניתן שבב של אפשרויות, שבב השפה עם רצון חופשי המאפשר לאדם ליצור לו אי קטן של שפיות. הוא יכול ליצור לעצמו בית קטן, הוא יכול ליצור לעצמו בשיתוף פעולה עם אחרים סדרים חברתיים.

     החופש שהאדם משתוקק לו לא מבטיח דבר, בחלל הריק האדם אינו חופשי, הוא רק חופשי בחברה לזמן קצוב. האמצעי שהוענק לאדם שאינו מספק את ציפיותיו, הוא אמצעי עדיף על האמצעי הקודם המשותף לו ולחיה, אמצעי הכח. חייו טובים יותר מאשר חיי החיה. החיה אינה משוחררת מפחדים, עובדה שהיא נמצאת בבריחה מתמדת מסכנות.

      כסף שהאדם משתוקק לו, מתנכר לו, הוא אמצעי טוב כל עוד הוא לא הופך לאמצעי של שחיתות. דבר שהאדם רוכש תמורת כסף הוא מוערך יותר מאשר דבר שהוא זוכה בו בחינם.

     אם האדם היה מתעמק באפשרויות הקיומיות, היה מתעמק מה הקיום מעמיד לפניו, היה יודע שהאפשרויות הן מוגבלות. הקיום מאפשר לאדם קיום קצוב עם תוספת פלאית, כלי השפה. לכן המוצא הסביר לעשות שימוש באפשרויות אלו, לעשות שימוש מירבי בהם, ולא לקוות לפלאים, לאפוקליפסות שעד היום לא התממשו, לא יכולות להתממש.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: