אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 320 -המח האוטונומי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 320 – המח האוטונומי
כאשר האבולוציה הוסיפה למח המורכב משכבות שכבות, עוד שכבה, את האונות הקדמיות שבהן קולטנים הקולטים מיסוד האינפורמציה ביקום נתח, היא גם קטעה את המח מהחוקים הדטרמיניסטיים, כך שהמח רכש אוטונומיה, אוטונומיה ליצור באמצעות הנתח מהאינפורמציה, שפה.
מאחר שהרכש החדש של המח, נתח מהאינפורמציה, שפה, יוצרת ישויות אפי-גנטיות, ישויות נעלמות, ישויות רפאיות, קיום יצירות אלו מתאפשר רק אם הן מאוכסנות בזכרון. אבל הזכרון השונה של האדם מזה של החיה, התאפשר כיוון שבדומה לשפה היוצרת על-ידי קטוע, או הבדלה ברצף, גם הזכרון האנושי מאכסן יחידות מקוטעות, יחידות שמיות.
עלינו לדעת שהזכרון מאכלס שני סוגי יחידות מקוטעות שמיות. יחידות שמיות של עצמים קיימים, יחידות שמיות של פעולות הצריכות להיווצר אם בהמשך האדם יוסיף להם מעשה, פעולה, אנרגיה. הסוג השני הזה של יחידה שמית של פעולה שצריכה להיווצר, היא למעשה אלגוריתם.
המח שהפך לאוטונומי על-ידי האבולוציה, מסוגל על-ידי האלגוריתמים שבזכרון שלו, ליצור את עולמו הלשוני של האדם.
עלינו כאן לחזור ולהזכיר שתי אסכולות פילוסופיות, ביחוד בימי הביניים, שדנו בשפה, ושתיהן למעשה לא הבינו את מהותה. האסכולה הראליסטית העניקה לשמות, למושגים קיום עצמאי, לסוג זה של פרשנות אפשר לשייך גם את אפלטון, שנתן לאידיאות קיום עצמאי. בהמשך נראה מדוע זה בלתי אפשרי. בהבדל מבעלי השקפה ראליסטית, הנומינליסטים טענו, ששם צריך לסמל חפץ. אבל הנומינליסטים אף הם לא דיברו על שמות לפעולות, ההופכים אותן לאלגוריתמים, שבהמשך אם מוסיפים להם מעשה הם יוצרים את עולמו הלשוני של האדם.
גם הנומינליסטים לא ידעו על הפן היצירתי של הענקת שם לפעולה, שם ההופך את הפעולה לאלגוריתם המאוכלס בזכרון, שבהמשך אם מוסיפים לו מעשה, אנרגיה הוא יוצר דברים שלא קיימים ביקום, הוא יוצר ישויות אפי-גנטיות. ישויות אלו שהאלגוריתם יוצר הן אפי-גנטיות, כיוון שהן לא נירשות, לא משכפלות את עצמן.
המח האוטונומי מאחר שהוא מאכסן בזכרון שמות של פעולות, שהופכים לאלגוריתם, מאפשר לאדם להיהפך ליוצר דברים שלא היו קיימים קודם, אם הוא מוסיף לאלגוריתמים אלו מעשה, פעולה. התנ"ך בצורה אינטואיטיבית, למרות אי ידיעת התהליך, קבע עיקרון:'מחשבה כמעשה', במינוח שלנו, האלגוריתם מתממש במעשה.
עובדה היא שעד היום אלו שעוסקים בשפה אינם מודעים לפן היצירתי של כלי זה, בדרך כלל מתיחסים אליו כאל כלי של קומוניקציה בלבד. אפילו אם נוגעים לפן היצירתי, הם לא מבינים את התהליך של הפן היצירתי.
הפן היצירתי של השפה, שפה שהיא נתח מהאינפורמציה היקומית היוצרת על-ידי הבדלות,

מתאפשרת רק כיוון שהמח הפך לאוטונומי, שהמח באמצעות מנגנון הזכירה שלו מאכסן את השמות של ישויות קיימות, שמות של ישויות הצריכות להתהוות. המח האוטונומי מאפשר לאדם לשלוף מהזכרון שלו את השמות של פעולות שהפכו לאלגוריתמים ולהוסיף להם מעשה, בצורה כזו ליצור יצירות אפי-גנטיות, שלא היו קיימות קודם, שלא משכפלות את עצמן.
בהבדל מהגוף הביאולוגי של האדם, הגנים שלו משכפלים את עצמם, הם לא תלויים במח הזוכר. הגנים הביאולוגיים הם חלק מחוקים דטרמיניסטיים.
כל העולם הלשוני יצירת האדם באמצעות כלי השפה , תלוי כולו במח האוטונומי הזוכר.
העובדה שכל עולמו הלשוני של האדם קיים רק הודות למח הזוכר, מפחיד את האדם, והוא רוצה להתעלם מהעובדה שלמעשה עולמו הוא רפאי לגמרי, קיים רק הודות לזכרון המח, קיים רק אם בני אדם מאמינים בקיומו. זוהי הסיבה שהאדם מעניק לשפה רק את התפקיד של קומוניקציה.
העובדה שמחשבת התנ"ך, לפחות באינטואיציה הבינה את תהליך היווצרות העולם הלשוני, גרם לכך, שניסו תמיד לנטרל הבנה זו של המשלים הפילוסופיים שלו. תרבויות, שונות מתרבות התנ"ך, לא יצרו פילוסופיה לשונית, לא האמינו באוטונומיה מוגבלת של האדם ליצור את עולמו, הם האמינו שעולמו של האדם הוא חלק מחוקים דטרמיניסטיים, לכן לא קמו שוללים של תרבויות אלו את מחשבת התנ"ך.. כמובן שהתרבות השומרית קדמה לתרבות התנ"ך, לכן היא לא יכלה לשלול אותה, אבל תרבות יוון המאוחרת יותר אף היא לא שללה את מחשבת התנ"ך, כיוון שלא הכירה אותה.
העובדה שמחשבת התנ"ך בצורה אינטואיטיבית הבינה את תהליך יצירת העולם הלשוני של האדם, עובדה המרתיע את האדם על היות עולמו רפאי, תלוי בזכרון המוחי, תלוי באמונה של הקהילות בו, הקים למחשבה זו מתנגדים. מאחר שמחוץ לעברים עצמם תרבותם לא היתה ידועה, ההתנגדות למחשבת התנ"ך יכלה לבוא רק מצד עברים בגולה, שהכירו תרבות אבותיהם יחד עם הכרות שלהם של תרבות שונה.
לכן לא יפלא, שהמתנגד העיקרי למחשבת התנ"ך בא מצד עברי, פאול, שהיה דו-תרבותי, בעל תרבות עברית ויוונית. פאול שהכיר את התרבות היוונית שהאמינה בנצחיות העולם, לא האמינה שהעולם נברא מאין, העדיף השקפה זו על השקפת אבותיו על עולם לשוני רפאי התלוי במח זוכר, התלוי באמונה של הקהילה בקיומו.
פאול גם לא רצה באוטונומיה חלקית של מחשבת התנ"ך, ברצון חופשי, שפירושו היה שקיום תקין של עולם לשוני זה תלוי אם בני אדם מקיימים מערכת ערכית המאפשרת סדר תקין של עולם זה. הוא לא רצה בעיקרון רצון חופשי המאפשר לאדם ליצור את עולמו הלשוני. פאול לא רצה בעיקרון רצון חופשי במחשבת התנ"ך שפירושו היה מילוי חובות, מלוי ערכים. והרי, פאול שהכיר את המחשבה היוונית ידע שמחשבה זו בכלל לא הכירה אפילו בעיקרון של 'רצון חופשי', לא היה לה צורך בעיקרון כזה, שלפי מחשבת התנ"ך, מאפשרת לאדם ליצור את עולמו הלשוני. הרי לפי המחשבה היוונית

העולם הוא נצחי, לכן אין לברוא אותו. פאול גם ידע שלפי המחשבה היוונית עולמו של האדם נשלט על-ידי חוקים דטרמיניסטיים, גורל שליט בעולמו של האדם.
ברור, שהתנגדות למחשבת התנ"ך, לפילוסופיה הלשונית שלה יכלה לבוא רק מאדם דו-תרבותי, במקרה זה מיהודי שחי בגלות, כמו פאול. אבל הצלחת פאול ליסד דת חדשה לא נבעה רק מהתנגדותו לעקרונות של הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, הוא נוסף לכך אימץ ציפיות משיחיות שוליות ביהודה של זמנו. ציפיות לשינוי סדרי עולם.
עלינו לדעת שהעולם היווני בזמנו של פאול היה במשבר, מעידות על כך הטראגדיות היווניות, שלא השלימו עם גורל עיוור שליט בחיי אדם. לאנשים מיואשים אלו, בשורתו של פאול על שינוי סדרי עולם באמצעות גואל מתווך, היתה בשורה משחררת.
הבאנו מחדש את דוגמת בשורת השליח פאול, כדי להצביע על העובדה שעד היום לא התפתחה פילוסופיה לשונית השווה לזו של התנ"ך, שאלו העוסקים בשפה, מיעדים לה עד היום רק תפקיד של קומוניקציה. האדם גם היום נרתע מהמחשבה שהוא יוצר את עולמו הלשוני האנושי, שעולם לשוני רפאי זה תלוי במח הזוכר, שעולם לשוני זה תלוי באמונה של הקהילות בו.
לכן, אנו רואים שנסיון של נעם חומסקי לטעון שהשפה היא גן-ביאולוגי, התקבל על העולם, שטענתו של מרכס במסתו, 'השאלה היהודית', על היות העיקרון של 'ניכור' יהודי שלילי, התקבל. הרי השפה יכולה רק ליצור אם היא מנכרת, אם היא מבדילה.
אבל קדם כבר לשני יהודים אלו, חומסקי ומרכס לותר, ששלל את ה'רצון החופשי', הרי בלי רצון חופשי האדם לא יכול ליצור. ובאמת לותר חזר לחוקים דטרמיניסטיים, הוא חזר להשקפה אורגנית, כך עשו גם חסידיו.
יהודים שהם כבר בעצמם לא היו מודעים לפילוסופיה הלשונית התנ"כית, לא היו ערים לעובדה שהתיאולוגים הלותרניים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך, לכן גם לא היו מודעים לסכנה האורבת להם מאלו שהתנכלו לירושת אבותיהם.
אם הרתיעות האלו של בני אדם שהם אחראיים לעולמם הלשוני, לא היה גורם לאסונות, לא היה צורך להצביע מחדש עליהם. הרי האדם צריך להיות אסיר תודה שהוענקה לו המתת שהוא יכול ליצור לעצמו עולם מתוקן יותר מאשר זה של החיות. האדם לא מודע לעובדה שהוא מחזיק את חופת עולמו.
האדם גם לא אסיר תודה לעוד מתת שהאבולוציה העניקה לו, מתת הכתב המאפשר לאדם לקבע את זכרונות חייו. האם בלי הכתב פרוסט היה מצליח לשמר את עולם ילדותו, את עולמו המאוחר יותר. הוא חיפש את הזמן בלא הבינו שהזמן הוא רק מודד, הוא חיפש את האתונות, ומצא את המלוכה, הכתב איפשר לו לתת נצח לקורות חייו, על כך בהמשך.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: