אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 322 – בריאה יש מאין

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 322 – בריאה יש מאין
האם האדם מודע לכך שכל מלה חדשה הנוצרת היא בריאה יש מאין? הרי המלה החדשה טרם נוצרה על-ידי האדם, לא היתה קיימת, היא לא מתפתחת מגרעין כמו עץ, היא לא מתפתחת מגן כמו הברויים על כדור הארץ שלנו. המלה החדשה היא תוצר המח שלנו השובה אינפורמציה מעופפת ביקום, לפי מטפורה של מיסטיקה, אותיות מעופפות ביקום, מחבר אותיות אלו עם אנרגיה ויוצר מלה, שפה.
אמנם המלה, השפה היא לא תולדה של גרעין המצמיח עץ, היא לא תולדה של גן, היא תולדה של קסם שהמח האנושי מבצע בשוביו מהיקום יסודות, ובאמצעות מעשי קסם הופך אותם למלים, בורא יש מאין, בורא ישויות שלא היו קיימות קודם. ישויות מאגיות אלו, המילים, השפה בדומה לקסמים, לא משכפלות את עצמן. המילים, השפה, קיימות רק במח הקוסם, עם כיליונו קסמי המח נמוגים.
הגוף הביאולי שלנו תולדה של גן, חב את כל קסמיו למח הקוסם שנספח אליו, על כל שכבותיו, הוא זה המספק את מירב האנרגיה, את מירב הדם, למח הקוסם, למען שאבר זה יצור את עולם הקסמים הלשוניים שלו.
המח הקוסם הוא ריבון על כל קסמיו, מאכסן אותם, מאפשר לאדם לשלוף את הקסמים ממנו לזמן קצוב. הגוף, ספק האנרגיה שלו, ספק הדם, חייב לספק אותה, אם הוא לשניה מתרשל, המח נדם, הקסמים נמוגים.
אם אמרנו שהמח יוצר, בורא את העולם הלשוני של האדם יש מאין, לא דייקנו, הרי הוא שובה מהיקום אינפורמציה, הוא יונק מהגוף הביאולוגי אנרגיה, דם, אבל היצירה שהוא קוסם היא יש מאין. האדם לא מודע לעובדה שהוא עושה שימוש יום יומי ביכולות של המח ובורא דברים יש מאין. עלינו שוב לצטט את הפילוסוף היווני הנחשב, אריסטו, שדורות למדו את משנתו, שטען בספרו פואטיקה, שהאדם הוא החקיין הטוב ביותר. האם קיימת שפה ביקום שהאדם יכול לחקות אותה? אין צורך שנמנה מחדש את כל היצירות הלשוניות של האדם, שלא קיימות ביקום, שהאדם יוצר יש מאין.
הפילוסופים היווניים חיו כאלפיים שנה אחרי אבות העברים, אבות עבריים, שבאינטואיציה הבינו שהעולם הוא שפה, שהאדם בורא את עולמו הלשוני. רק עלינו מיד להוסיף שהם עדיין לא ידעו על האבר המופלא, המח, שהאבולוציה ציידה אותו עם יכולות בריאה. שחררה אותו מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, העניקה לו אוטונומיה, יכולת לברא. מאחר שאבות העברים לא ידעו על האבר המופלא המח, הם השתמשו במטפורה, 'עץ הדעת', המעניק לאדם את 'דעת', את היכולת להבדיל, מעניקה לאדם את יכולת להיהפך למודע, ליצור.
עלינו מיד לסייג את פליאתינו ממעשי הקסמים של המח הקוסם, הרי קסמיו של המח אינם ברי קיימא, הם לא משכפלים את עצמם, הם אפי-גנטיים. עובדה זו שקסמיו של המח הקוסם אינם ברי קיימא, גורמת להרתעות האדם מקסמים אלו.

מעניין, שדווקא היום (12.2.2013) מופיע ויכוח בעתון Herold Tribune,על ספר של פילוסוף אמריקאי בשם Thomas Nagel שכתב ספר בשם Mind and Cosmos, שבו הוא שולל את התורה
האבולוציונית האורתודוכסית, וכאילו תומך בהשקפה הסבורה שקיימת ביקום 'תכנית תבונית'. אני כשלעצמי מסתפקת בנתונים, אינני מעלה השערות שלדעתי הן מעבר הבנת האדם.
הנתונים הקיומיים הם שחוקי הקיום, או האבולוציה, או אלוהות, ציידה את האדם באבר המאפשר לו ליצור. הנתונים הקיומיים הם, שיצירות אלו שהאדם יוצר באמצעות כלי השפה, שאבר המח מספק לו, הן אפי-גנטיות, הן לא משכפלות את עצמן. הנתונים הקיומיים הם שמשך קיום היצירות הלשוניות קצובות, תלויות בזכרון המח, ואפשר לקבע אותם בכתב, המשמר אותם במצב סטטי.
מה שנאמר על נגל, שהוא מתנגד לפרשנות המכניסטית של נירולוגים וביאולוגים. בנקודה זו אני מסכימה אתו. הנירולוגים עוסקים במח כאיבר מכני, חוקרים איך הנירונים מגיבים על רשמים. הנירולוגים לא עוסקים בקסמי היצירה שאבר המח מאפשר לאדם. קסמי היצירה של המח אף הם נתונים קיומיים, הם לא תוצר העיבוד המכני של הנירונים. היסודות שהמח שובה מהיקום מפעילים את הנירונים, שהם החלק המעבדתי של המח. היסודות שהמח שובה מהיקום היא האינפורמציה היקומית הפועלת על-ידי הבדלות, כך היא יוצרת ביקום, בהתחברה עם אנרגיה. אבר המח שהתפתח מסוגל לנכס לעצמו נתח מאינפורמציה זו ובצורה כזו להפעיל את החלק המעבדתי שלו היונק אנרגיה מהגוף, היונק דם, ובצורה כזו מאפשר לאדם ליצור.
תהליך זה של המח רק בחלקו מכני, אבל המח קודם כל מופעל על-ידי האינפורמציה שהוא שובה. הוא יכול לשבות נתח מהאינפורמציה כיוון שהוא התפתח עם יכולת של חופש פעולה, שהוא מעניק אותה לאדם, הרי אי אפשר ליצור, לברא ללא יכולת של רצון חופשי. הנירולוגים והביאולוגים הבודקים את פעילות המח לא מתיחסים לנתונים קיומיים אלו.
הנירולוגים לא מתיחסים לעובדות הקיומיות שהאדם בורא דברים שלא נמצאים ביקום. עובדה זו שהאדם יוצר דברים שלא נמצאים ביקום הוא פלא, הוא קסם שמעבר להבנתו של האדם להבין. אם יכולת זו הוענקה לאדם לפי 'תכנית תבונית' או שהיא תוצאה מקרית של האבולוציה, כך חשב הפלנטולוג סטפן גולד. הוא גם חשב שהיווצרות האדם היא תופעה חד-פעמית, שאם המין האנושי יכלה תופעה זו לא תחזור על עצמה.
אם אני מכנה את יכולת היצירה של האדם כפלא, כקסם, אין זה אומר שהאדם של יום יום צריך להתיחס ליכולת היצירה שלו כפלא, הוא צריך להתיחס לזה כנתון קיומי. וכאל נתון קיומי האדם צריך לעשות את המיטב ממתן זו, ולא לשאול אם מתן זו הוענקה לו לפי 'תכנית תבונית', או היא פרי מקריות. .
הזכרנו את העובדה שהאדם נרתע מעולמו הלשוני הנעלם, הרפאי, כיוון שהוא מודע לעובדה שעולם זה הנו בן חלוף, גם בגין העובדה שכלי השפה היוצרת יש מאין, לא מגשימה את משאלותיו.

האדם נרתע מהמתת שהאבולוציה העניקה לו, נרתע מהנתונים הקיומיים, רוצה להיות חלק מחוקי הטבע, מבלי להבין שבמקרה כזה יאבד את מודעתו, את יתרונותיו. לכן רצוי שהאדם יהיה מודע לנתונים, להבין אותם, להשלים עם היתרונות וגם להשלים עם העובדה שיתרונות אלו אינן מכילות משאלות מנוגדות לחוקי הקיום.
העובדות הקיומיות הנן שקיומו של האדם וגם יתרונותיו על ברויים אחרים, הם קצובים, הם לא יכולים להיות רציפים, כיוון שהבריאה כולה אפשרית רק לפי חוקי קיצוב, כיוון שברציפות אין קיום.
למרות עובדות קיומיות אלו אין להתיחס לאבר המח רק כמעבדה מכנית, יש להתיחס לאבר זה כפלא האבולוציה. אבר זה הודות לאונות הקדמיות שבהן קולטנים הקשורים לאינפורמציה, הודות להן, אבר המח רכש באמצעותן שחרור מחוקים דטרמיניסטיים, רכש באמצעותן אוטונומיה ליצור. היצירה מתגשמת, אם בני אדם יחידים מתאגדים לקהילות, ובכוחות משותפים, בהנחית נתח האינפורמציה שהאונות הקדמיות מספקות, נתח ההופך לאלגוריתם, המכוון את יחידי האדם ליצור את שפתם, בהמשך ליצור את הערכים שלהם, את המוסדות שלהם.
אמנם המח הפלאי בחלקו הוא מעבדה, הופך את נתח האינפורמציה לשפה, אבל המפעל כולו הוא פלא, ואין להסבירו רק בצורה מכנית.
אפילו אם לא נשלים עם דעות שקיימת 'תכנית תבונית', שגם הפילוסוף נגל שותף לדעת זו, מהנתונים הקיומיים יש להניח, אם לאדם הוענקה מתת יכולת יצירת עולם לשוני, גם אם עולם זה הוא אפי גנטי, הרי כלי השפה מאפשרת לאדם קיום טוב יותר מאשר קיום החיות. לכן יש לברך על המתת. ואם משלימים עם העובדה שמתת זה שהוענק לאדם על-ידי חוקי הקיום הוא ברכה, ברור הוא שאל לאדם להשתמש בכלי הקודם, כלי הכח המשותף לו ולחיות, למען להרוס עולם לשוני זה.
אין לנסות להבין דברים שמעבר ליכולת ההבנה האנושית, האם יש 'תכמית תבונית' או לאו, חשוב להבין את הנתונים הקיומיים, למען להשלים אתם. המסורת הנבואית התנ"כית משלימה עם הנתונים הקיומיים, רואה מטרת הקיום לפאר את עולמו של האל.
אולי כדאי כאן להזכיר את וולטיר, שביצירתו 'קנדיד',. אחרי שהגיבור עובר את כל ההרפתקאות האנושיות הכוחניות,, הפילוסוף מייעד לו לבסוף לטפח את גנו. יש לראות בסיום זה של ולטיר מטפורה, על האדם לטפח את גן עולמו הלשוני ולא להרוס אותו.
כידוע ולטיר היה חסיד הנומינליסטים האנגליים, וכפי שיוצא מיצירתו זה 'קנדיד', הוא היה נגד שימוש כוחני של האדם. ואם היה ולטיר נגד השקפות כוחניות, הוא היה נגד השקפות גרמניות, היה נגד 'המלך הפילוסוף פרדריך הגדול', כפי שהגל כנה אותו, ורצה לברח מחצרו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: