אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 323 – תכנית תבונית או נתונים קיומיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 323 – תכנית תבונית או נתונים קיומיים
בארה"ב מתנהל ויכוח בין אלו הדוגלים ב'תוכנית תבונית' לבין אלו הדוגלים בהשקפה אבולוציונית. אם אנו בודקים מה היא התפתחות אבולוציונית אזי עלינו להגיע למסקנה שאף היא 'תכנית תבונית', לכן אין מקום לויכוח בין שתי האסכולות. הרי את ההתפתחות האבולוציונית המאפשרת למינים היותר עמידים לשרוד אפשר, לכנות התפתחות 'תבונית', ביחוד מהסיבה, שלפי תורת האבולוציה, כאילו חל תהליך של שיפור המינים, מינים יותר מתוחכמים נוצרו.
למעשה שורש הוויכוח הוא האם 'התבונה' היא תולדה מכנית של המח, או שמא היא תולדה של תכנית חוץ מוחית. מחשבת התנ"ך שעדיין לא היתה מודעת לקיום אבר המח האנושי כמרכז התבונה, באינטואיציה עילאית הגדירה במטפורה את רכישת 'דעת' מ'עץ הדעת'. מחשבת התנ"ך הבינה באינטואיציה שהאדם רוכש 'דעת' מיסוד חיצוני.
בני דורינו המודעים לאבר המח כמרכז החשיבה, יכולים לתרגם את האינטואיציה התנ"כית, שהמח שהנו מעבדה, הוא מעבדה של יסוד שהוא רוכש מיסוד הקיים ביקום, יסוד האינפורמציה הבורא את הישויות ביקום בהתרכבו עם אנרגיה. המח האנושי הוא גם מעבדה מכנית אבל הוא גם קולטן של יסוד המפעיל את המעבדה המכנית הזו.
אלו הדוגלים באבולוציה אורתודוכסית, מתיחסים רק לפן המכני של המח, מתעלמים מהעובדה שהמח צריך לעבד איזה חומר המגיע אליו מבחוץ, בדומה לעיבוד המכני של המח את הפוטונים, המגיעים למח מבחוץ, למען להפוך אותן לראיה. את התהליך האבולוציוני הזה של המח אפשר לכנות 'תבוני'
ההגדרות האנושיות הן שרירותיות, הרי למעשה אנו לא מבינים את מהות התהליכים, אפשר בשרירותיות לכנות גם את האבולוציה כתוכנית אלוהית, הגדרה כזו נכונה באותה מידה כהגדרה מכנית. בסופו של דבר כל התהליכים הקיומיים הם חידה, מעבר להבנת האדם.
אנחנו יכולים רק להתיחס לנתונים קיומיים. אנחנו יכולים להתיחס לעובדה שנוצרו חיים בצורה אנומלית על כדור הארץ שלנו, ועדיין אין לנו מידע על חיים על גרמי שמיים אחרים. הנתונים הקיומיים מצביעים על כך, שאנחנו, בני אדם מפותחים יותר מאשר ברויים אחרים על כדור הארץ האנומלי הזה. אנחנו יכולים להתיחס לנתונים קיומיים, שהשפה המוענקת לנו באמצעות אבר המח, מאפשרת לנו ליצור עולם לשוני אפי-גנטי שלא משכפל את עצמו, בהבדל מיצירות ביאולוגיות המשכפלות את עצמן. עובדה קיומית היא, שהעולם הלשוני, של כלי השפה, על ערכיו, מוסדותיו, אינם משכפלים את עצמם, תלויים לגמרי בזכרון של המח, תלויים באמצעי חיצוני, הכתב, היכול לקבע אותם. אפשר גם להוסיף, שנתון קיומי הוא, שהעולם הלשוני שהאדם היוצר אותו באמצעות השפה, מתקיים נוסף לזכרון במח, באמונה של יחדי הקהילה בו.
אנחנו יכולים לכנות את תהליך היווצרות האדם כתולדה של 'תכנית תבונית', כנוי שרירותי, או לכנות תהליך זה כתהליך אבולוציוני מכני. גם כנוי כזה הוא שרירותי. לכן ראוי להתיחס לנתונים

קיומיים כנתון, ולא לנסות להגדירם במושגים שרירותיים לא מובנים.
הנירולוגים אימצו לעצמם אכסיומות מכניות להסברת היווצרות השפה, הם אינם מקישים מתהליכים מוחיים אחרים לגבי תופעת השפה. אם היו הנירולוגים מקישים מתהליכים אחרים של המח על הווצרות השפה, היו מבינים שאבר המח הוא רק בחלקו מכני, רק בחלקו מעבדה, שהוא ניזון מיסודות ביקום, המפעילים מעבדה זו. כפי שכבר הזכרנו המח יוצר את הראיה אצל רוב הברויים על כדור הארץ שלנו, על-ידי כך שהוא קולט את הפוטונים שאותם הוא הופך לאותה ראיה. המח קולט את גלי הקול מבחוץ והופך אותם לשמיעה. לכן סביר להניח שהמח מאפשר את היווצרות השפה בתהליך דומה, על-ידי קליטת המח יסוד מהיקום המפעל את החלק המכני שלו, את הנירונים.
שוב, אם אנו מתיחסים לנתונים הקיומיים, קל להבחין שלאדם הוענק כלי, כלי השפה, שברויים אחרים על כדור הארץ שלנו חסרים. הנתון הקיומי הזה, כלי השפה, מאפשר לאדם את יצירת עולמו הלשוני. הנתון הקיומי מלמד שכלי השפה יוצר באמצעות 'ניכורים', 'הבדלות',. כאן עלינו להתעכב על הרתיעה האנושית מאופן פעולת כלי השפה 'הניכור', שמשום מה מרתיע את האדם. הוא מתיחס לצורת פעילות זו של כלי השפה בצורה שלילית,. 'ניכור' הוא כינוי גנאי. האדם מתעלם מעובדה יסודית, שהוולד נעשה מודע, כאשר הוא מנכר את עצמו מאמו, יכול לכנות את עצמו כ'אני', ישות עצמאית, מנוכרת מאמו מולידו.
רק לפי מחשבת התנ"ך שאימצה נתונים קיומיים, 'ניכור' אינו מושג גנאי. בעברית מהשורש 'נכר', נגזר מושג 'הכרה', נגזרים מושגים 'נוכרי' , נגזר פועל 'להכיר'. בעברית הפעל 'להכיר', הנגזר מ'נכר', מאפשר לאדם להכיר את העולם, להתבונן, להיהפך ליצור תבוני.
אבל העולם מסרב לאמץ את ההשקפה הלשונית התנ"כית, השקפה שאימצה את הנתונים הקיומיים והשלימה עם עולם נגלה, שבו קיים עיקרון 'מחשבה כמעשה', מחשבה מתגלמת ביצירה, במעשה, ביצירת העולם הלשוני האנושי.
הסיבה שעקרונות אלו של התנ"ך לא אומצו היא שהאדם לא משלים עם העובדות הקיומיות, שעולם השפה, העולם האנושי הוא אפי-גנטי, אינו משכפל את עצמו, קיים רק בזכרון המוחי, קיים רק בצורה סטטית בקיבוע בכתב. האדם משתוקק לקיום אחר, הוא משתוקק לקיום רציף, ללא הבנה שברציפות, בנצחיות, אין קיום.
אפשר רק לחזור על מה שנאמר קודם, שהאדם אינו משלים עם הנתונים הקיומיים. אם היה משלים עם הנתונים הקיומיים היה רואה שחוקי הקיום מקציבים משך מוגבל לישויות, שבריאה תיתכן רק בקיצובים, כך גם חיי אדם. באנגלית קיים מושג discrete, קיום מקוטע.
לא בכדי כל האנשים האלו שלא משלימים עם הנתונים הקיומיים, רוצים באפוקליפסה, או רוצים חיים אורגניים, מבלי להבין שבחיים אורגניים הם יאבדו את היתרונות שהוענקו להם. האנשים הרוצים בשינוי סדרי עולם, רוצים בקיום רציף, אינם מודעים לעובדה שלמעשה קיום רציף אינו מאפשר חיים,

הם גם לא מודעים לעובדה שבקיום רציף הם יאבדו את 'הכרתם' שהם קיימים, שהכרה של קיום אישי אפשרי רק אם השפה 'מנכרת', ישות אחת מחברתה.
ושוב, יש להתיחס לנתונים קיומיים למען להבין מה הן היתרונות שהוענקו לאדם. הנתונים הקיומיים מצביעים על כך, שלאדם הוענק כלי נוסף, כלי נוסף על כלי הכח הנתון לברויים אחרים על כדור הארץ. הנתון הקיומי הזה, כלי השפה מאפשר לאדם ליצור לעצמו תנאי קיום משופרים. למעשה האדם צריך להתברך שקיבל מתת נוספת כזו המאפשרת לו שיפור תנאי קיומו. הוא לא מודע לעובדה שאם באמת משאלתו להיות חלק מהטבע היה מתמלא, הוא היה מפסיד את המתן הזו, את היתרון הזה, את האפשרות להיות מודע, את האפשרות ליצור את עולמו הלשוני.
אבל האדם הצריך להיות מודע לנתונים קיומיים, צריך להיות מודע גם לעובדה נוספת, שכלי השפה מאפשרת לו לשמר את שמו על-ידי הצאצאים. את ההשג הזה האדם רוכש אם הוא כורת ברית נשואים ואזי הוא נעשה מודע שצאצאיו אכן הם שלו, והם ישאו את שמו, שהם ייצרו שרשרת דורות, שרשרת דורות שהנה תחליף לקיום רציף.
אם האדם היה מודע לנתונים קיומיים ולא משתוקק לאפוקליפסה, שינוי סדרי עולם, היה גם מבין שכישות שמית, הוא יכול להתחכם לשומר הסף, שומר הסף הממונה על קצוב משך קיום, הוא יכול לעבור את הסף שלו, להתעופף מעליו, לשמר את שמו. כישות שמית האדם יכול ליצור היסטוריה שהנה משמרת את זכרון הדורות.
אמנם ההיסטוריה היא סטטית, כפי שהכתב משמר מציאות סטטית, אבל האדם כחלק מהיסטוריה מרגיש שהוא חלק משרשרת הדורות.
אלו השואפים להיות חלק מהטבע, הם בעלי השקפות אורגניות,שוללים את הניכור, את השפה, רוצים בכלי הכח הנראה להם כאמצעי מועדף, היכול יותר מאשר אמצעי השפה למלא בקלות את משאלותיהם. במציאות, כלי הכח אינו יוצר דבר. בעל הכח לרגע מרגיש כאילו באמצעותו הוא השיג את מבוקשו, אלא במציאות, אחרי שהוא השיג את מבוקשו לרגע, הוא נמצא מול ריקנות, כיוון אמצעי הכח אינו יוצר דבר.
אנחנו יכולים לחזור לחזונו של דניאל, אשר בצורה מטפורית מכנה את בעלי הכח כחיות, מצביע על העובדה שחיה אחת ממגרת חיה אחרת, כך באמת קרה בהיסטוריה לכל האימפריות האגרסיביות שאחת מיגרה את רעותה.
כבר גילגמש באפוס השומרי הבין שהמוצא היחידי של האדם הוא בשמירת שמו, בזכרון שמו על-ידי הדורות הזוכרים. במציאות שמו של גילגמש ידוע יותר מאשר של סרגון האכדי,אשר כבש את כל מזופוטמיה. שמות אבות העברים ידועים יותר מאשר שמות הכובשים האגרסיביים של מזופוטמיה שעלו זה אחרי זה על במת ההיסטוריה.
ההיסטוריה האנושית היא וודאי נתון קיומי, שממנה אפשר ללמוד על אפשרויות קיומיות של האדם עלי כדור הארץ האנומלי שלנו, מאשר מהגדרות שרירותיות כמו 'תכנית תבונית', או 'אבולוציה מכנית' או 'מקרית'., שלא מסבירים דבר, כיוון שהן חידות.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: