אוניברסיטה ווירטואלית – שיור 328 – השפה המחוקקת
יש לשער שהאבולוציה שהפכה את האינפורמציה שהאונות הדמיות מקושרות אליה, לשפה אנושית, הפכה אותה לאלגוריתם המנחה את האדם ליצור באמצעותו את עולמו הלשוני האנושי. כפי שכבר הזכרנו למען תיווצר שפה אנושית צריך להקהיל בני אדם יחידים לקהילה, הרי לשפה הנעלמת, הלא מוחשית אין משמעות ביחידות.אבל השפה שנוצרה על-ידי האבולוציה מהאינפורמציה היקומית, כמו הורתה, האינפורמציה, פועלת על-ידי הבדלות.
האינפורמציה היקומית שהפכה לשפה האנושית צריכה לשרת את האדם בקיומו, כפי שכלי הכח משרת את הברויים האחרים על כדור הארץ שלנו, גם את האדם. הכלי החדש הזה, השפה שנוספה לאדם, עם היכולת להבדיל, מבדילה מראשיתה מה טוב לאדם, מה רע לאדם. הבדלות ראשוניות אלו הן למעשה ראשית החוקות של בני אדם.
אם אנו תוהים על משמעות חוקה, הרי היא צריכה לשרת את האדם היחיד, את מכלול אנשי הקהילה איך להתנהג למען קיום טוב. מספיק אם אנו נבדוק את עשרת הדברות, הדיבר החמישי אומר שעל האדם לקיים את כבוד האב והאם למען יאריכו חייו עלי אדמה. הצווים שאותם מחוקק האלגוריתם הלשוני תפקידים לשפר את חייו של האדם כיצור חברתי עלי אדמה. בהבדל מהכלי הכח המשותף לאדם ולחיה שתפקידו לאפשר לברויים רק את קיומם, החוקים הלשוניים תפקידם להסדיר את חיו החברתיים של האדם, הסדר המעלה אותם בדרגה גבוהה יותר מאשר ברויים שלרשותם רק כלי הכח.
הדחף לקיום של כל הברויים עלי אדמה עם כלי הכח למטרה זו, מיועד רק לשמר את הגוף, כלי השפה עם היכולת להבדיל הוא תוספת, איך לשפר את חייו של האדם, את חייו החברתיים. הכלי הנוסף, כלי השפה עם היכולת להבדיל הופך את האדם לאוטונומי עם יכולת יצירה למען המטרה של שיפור קיומו.
אנחנו רואים שהשפה שנספחת למח, לאבר המבצע, כאלגוריתם, מנחה את אבר המח המבצע, אבר המח עם אין ספור חייליו הנירונים, ליצור הבדלות, חוקים לשיפור חייו של האדם. הרי חוקות מבוססות על הבדלות, מה טוב ומה רע. בעיני השפה המחוקקת, גוף האדם הנו הפרמטר. לכן לא צריך להתמיה אותנו, שהשומרים שגילו גם את הכתב, הם הראשונים שיצרו חוקות, כי כך האלגוריתם הלשוני הנחה אותם.
כך מתמיה אותנו קאנט שבספרו Die Religion innerhalb der Grenzen der blossen Vernuft
משמיץ את החוקה התנ"כית הלשונית, בטענתו שהיא חיצונית, והוא מעדיף חוקים פנימיים. לפי פסקנותו זו של קאנט, אנחנו עדים לעובדה התמוהה שהוא אינו מודע בכלל שכל יכולתיו של האדם, המעלים אותו מעל ברויים אחרים עלי כדור הארץ שלנו הוא בזכות כלי השפה שהוענקה לו, שפועלת בצורה חיצונית, שפה כאלגוריתם המנחה את האדם ליצור את עולמו הלשוני. האם קאנט נולד עם שפה מולדת, או שמא למד אותה בשלבים מסביבתו החיצונית?
לקאנט לא היתה שום התבוננות חיצונית, הוא שיחק במושגים לשוניים קיימים ונתן להם פרשנות לפי ראות עיניו. אם היה קאנט מתבונן על הקיום על כדור הארץ שלנו, היה נוכח לדעת שהאבולוציה, מושג שעדיין לא היה קיים בזמנו, העניקה לברויים על כדור הארץ כלי שישמש אותם בתחזוק קיומם, את כלי הכח. אותה אבולוציה העניקה לאדם שעלה בסולם ההתפתחותי את כלי השפה, כלי שיארגן את חייהם של בני אדם בחברה, כלי שיאפשר הם ליצור ערכים ומוסדות למטרה של שיפור חייהם. ברור שכלי זה, כלי השפה פועלת בצורה חיצונית. היכולת לשפה של האדם היא מולדת, אבל הביצוע של כלי זה הוא חיצוני, הוא קהילתי. אם הגוף הביאולוגי של האדם משכפל את עצמו על-ידי הגנים, היצירות הלשוניות לא משכפלות את עצמן, הן אפי-גנטיות.
מפליא שיהודים טובים שעסקו במשך דורות בפלפולים אין סופיים, פילפלו גם בטענות ההיבריסיות של קאנט, הקוסם הגדול, לא הבינו שדלגיטימציה של היצירה הלשונית התנ"כית בידי קאנט, היתה השלב הראשון של דלגיטימציה של הקיום הרוחני של היהודים, דלגיטימציה שנגמרה בדלגיטימציה הגופנית של היהודים, שנגמרה בשואה. קאנט באחד היצירות שלו גם מציע 'יותנזיה' של יהדות, הוא התוה גם דרך איך לעשות דלגיטימציה לא רק רוחנית, אלא גם גופנית לאותם יהודים תמימים, טיפשים, שקלסו את הגיגיו, גם לפני השואה, גם אחריה, כמו חנה ארנדט העושה את זה בספרה:Life of the Mind.
אני לוקחת בתור דוגמה את קאנט שאותו העלו היהודים לדרגת אל, מחוץ להיינה החכם, שעמד על טבעו. לא רק שאיש זה לא עמד על מהות השפה, הוא ברוב ההובריס שלו עשה בה תעלולים, תעלולים שלא קשורים לגוף האנושי כפרמטר, אלא לולינות עקרה, כאילו השפה נוצרה רק למען מעשי קסם. כך למשל אנו מוצאים אצל קוסם זה קביעה שהמהפכה הצרפתית, היתה מפעל גדול, אבל האדם לא רשאי למרוד במשטר שבו הוא נמצא. הוא לא הרגיש בסתירה בקביעה זו, גם חסידיו התמימים לא הרגישו בה סתירה.
אם האבולוציה העניקה לברויים עלי כדור הארץ שלנו את כלי הכח שישמש אותם להשגת מזון לקיומם, יש לשער שהענקת כלי השפה לאדם אף היא נועדה לשם מטרה מסוימת, מטרה לשיפור חייו של האדם כיצור חברתי. הרי השפה מעצם מהותה היא כלי חברתי, אין לה משמעות ביחידות. קאנט בעל ההובריס רצה בניגוד לנתון הקיומי, שהיכולות הלשוניות שלו תהיינה מולדות, לא חברתיות. הוא לא רצה להיות חייב לזולת, למרות שאת ספריו עבי הקרס הוא ייעד לאותם חסידים תמימים שקבלו את פלפוליו.
כמובן שקאנט כפי שראינו, שרק היינה החכם עמד על טבעו, הבין שיש לו יומרות לאלוהיות, לא רצה בשפה מחוקקת, הוא רצה בחקיקה משלו, בחקיקה מולדת שתשמש את משאלותיו לנצחיות.
הבאת קאנט כדוגמה, מטרתה להצביע על הדומים לו, הרוצים בחוקים מולדים. אלו הרוצים בחוקים מולדים, אינם מבינים שבמקרה כזה יכולת היצירה תשלל מהם, הרי חוקים מולדים הם חוקים דטרמיניסטיים. הרי גם הגוף הביאולוגי שלנו נוהג לפי חוקים דטרמיניסיים, שאין בידינו לשנות אותם.
בהבדל מחוקים מולדים דטרמיניסטיים, החוקים שהאלגוריתם הלשוני מחוקק ניתנים לשינויים. כל היצירות הלשוניות, ערכים ומוסדות שהאדם הלשוני בהנחית האלגוריתם הלשוני יוצר הנם שרירותיים, ניתנים לשינויים ולשיפורים.
לשפה משמעות רק כל עוד היא משמשת את גוף האדם, אין לה שום משמעות אם היא מנותקת ממטרה זו. לשפה משמעות כל עוד היא מחוקקת למען להסדיר את קיום הגוף בחברה, קיום האדם בחברה, המספקת לגוף מחוץ לאספקת מזון לקיומו, גם אפשרויות אחרות, כמו יצירת יצירות המרחיבות את אופקיו של האדם. השפה שבראשיתה כבר העניקה לאדם את המודעות, באמצעותה מאפשרת לו להתבונן על פלאי הבריאה. בלי ספק שהמודעות הזו מאפשרת לאדם לצאת מגופו המוגבל ולראות את עצמו כחלק מהיקום הרחב. אבל כל האפשרויות האלו צריכות לשמש את האדם ולא להפליג מעבר לאפשרויות הקיומיות.
למרות שהשפה מעניקה לאדם את המודעות העצמית, זו למען התגשמותה זקוקה למשוב מהקהילה לקיומה. מאחר שכל המתתים של השפה זקוקים למשובים מהקהילה, זו מקבלת חשיבות למען שיפור חייו של היחיד. השפה בהמשך לא רק מחוקקת לאדם הפרטי, אלא מחוקקת לקהילה, כיוון שהקהילה היא המאפשרת את הרחבת אופקיו של האדם.
הקהילה נעשית הגוף המורחב של היחיד, היא נעשית 'המח הגדול', כיוון שכל המתתים של השפה מקבלות משמעות רק דרך הקהילה, דרך המשובים של יחידי הקהילה למתתים של היחיד. אם גוף האדם הוא ישות מוחשית, הרי הקהילה היא ישות נעלמת, קיימת רק אם היחידים המהווים אותה מאמינים בה.
כל העולם הלשוני קיים רק אם יחידי הקהילה מאמינים בו, אם יחידי הקהילה מאכסנים את השפה עצמה וכל הערכים ומוסדות שהיא יוצרת בזכרונם, או שהם מקבעים אותם בכתובים.
אם היתה השפה עם כל יצירותיה מולדת, כפי שקאנט והוגים שדומים לו סבורים, היא היתה משכפלת את עצמה יחד עם הגוף הביאולוגי, כפי שסבר למרק, במציאות השפה וכל יצירותיה הן אפי-גנטיות לא משכפלות את עצמן, לכן יש צורך ב'מח הקיבוצי', השומר על היצירות הלשוניות ומעביר אותן לדורות הבאים.
גם החוקים, החוקות, שהשפה יוצרת אינם משכפלים את עצמם, אם ה'מח הקיבוצי', ה'מח הקהילתי' אינו מעביר חוקים וחוקות לשרשרת הדורות, כל דור צריך לחוקק אותם מחדש, כיוון שהם יצירות חיצוניות, יצירות שהשפה מחוקקת.
החוקות שנוצרו במשך ההיסטוריה האנושית דומות, כיוון שהשפה המחוקקת שהפרמטר שלה הוא גוף האדם, יכולה להיטיב את מצבו רק לפי הנתונים הקיומיים, משך קיום האדם הקצוב על-ידי חוקי הקיום, עם כלי השפה, הצריך להתחשב בהגבלות של הנתונים הקיומיים.
אם מסמך עשרת הדברות הוא שונה מחוקות אחרות, זה הודות לעובדה שהוא יצירה מבוססת על ההשקפה התנ"כית, שכבר הבינה את משמעות מהות השפה המחוקקת, שכבר קבעה את עיקרון 'קדושת החיים'.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 