אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 332 – יצירה יש מאין
מפליאה העובדה שהוגים לא עמדו על העובדה שהם יוצרים את עולמם האנושי הלשוני 'יש מאין'. אמנם יש להוסיף שתרבויות עתיקות ייחסו פן מאגי לשפה, וכנראה בצורה אינטואיטיבית התכוונו לעובדה שהשפה 'בוראת יש מאין'. אבל כאשר אנו מגיעים לתרבות מפותחת כמו התרבות היוונית, אנו נוכחים לדעת שהם שללו מהאדם את יכולת היצירה הלשונית, ייחסו לו רק יכולת חיקוי. הבאנו כבר כמה פעמים את דברי אריסטו, שבספרו 'פואטיקה', טען שהאדם הוא החקיין הטוב ביותר.
לא היינו מתעכבים על העדר הבנה זו של היוונים, שאריסטו רק נתן לה ביטוי, אם לא היינו נתקלים בעובדה מתמיה שהוגים ונירולוגים העוסקים בשפה היום, בדרך כלל אינם מזכירים את העובדה שהשפה היא כלי יצירה, מדגישים בדרך כלל שהשפה היא כלי קומוניקציה.
אם הזכרנו את העובדה שתרבויות בימי קדם ייחסו לשפה פן מאגי, בהבינם בצורה אינטואיטיבית שהיא יוצרת 'יש אין', מבלי להגדיר יכולת זו של השפה בצורה מודעת, הרי משבת התנ"ך, שהיתה מודעת למהות השפה, בפרק הבריאה, פרק א' ספר בראשית, מציינת את העובדה שהאלוהות בוראת את העולם 'יש מאין', ולא רק זה, בדבר הרביעי מתוך עשרת הדברות, האדם מצווה לברא את עולמו בדומה לאלוהות שבראה עולם בששה ימים.
נשאלת השאלה, מדוע התעלמות זו של האדם היום מהפן היצירתי של השפה? אפשר להסביר התעלמות זו שהשליח פאול שעל התיאולוגיה שלו התרבות המערבית מבוססת הביא אתו מתרבות היוונית את ההרתעה מהיות השפה כלי יצירה, רצה בשינוי סדרי עולם, שינוי שייתר את היצירה הלשונית. העולם המערבי המבוסס על הנצרות, עד היום לא השתחרר מייתור זה של יכולת היצירה של השפה,של השליח פאול, כפי שזה בא לידי ביטוי ב'אגרת אל הרומיים', של שליח זה.
כפי שכבר הזכרנו בשעורים קודמים, חוסר הבנה זו של מהות השפה, הרתעות מיכולת היצירה של כלי זה שהוענק לאדם על-ידי האבולוציה, לא מנע מבני אדם בכל הדורות לעשות שימוש ביכולת זו של כלי זה.
גם היום, האדם אינו מוכן להרהר על הפלא הגדול, של האלגוריתם הלשוני, כפי שהוא עוצב על-ידי המח האנושי. אבל מח זה, אף הוא עבר טרנספורמציה, כאשר התפתחו האונות
הקדמיות, כשכבה נוספת בו. טרנספורמציה זו של המח אפשר לו לשנות את האינפורמציה הנקלטת באונות הקדמיות, או קליפת המח, על-ידי הקולטנים בהן, לעשות בה טרנספורמציה לשפה, לרווחת האדם, שפה ההופכת לאלגוריתם, הבורא את מוסדותיו בחלל ריק, למען יוכל לפעול. הלא השפה כאלגוריתם עומדת מול חלל ריק, והיא צריכה ליצור את כל מוסדותיה 'יש מאין'.
הרי השפה עצמה אינה נתון, היא נוצרת על-ידי קהילה אנושית 'יש מאין'. מבחינה זו השפה שאינה נתון קיומי, בהבדל ממנה, היקום עם ישויותיו, גרמי השמיים, חוקיו, הם נתונים קיומיים. האדם נרתע מלהכיר שעולמו הלשוני הוא לא נתון, הוא פרי יצירתו הוא. האדם רוצה להיות חלק מהעולם המוחשי הנתון.
אבל רתיעתו של האדם מהכרה שעולמו הלשוני אינו נתון קיומי, רתיעתו מהיות עולם זה נעלם, קיים רק בזכרון האנושי, קיים רק אם קהילה מאמינה בו, קיים רק אם הוא מקובע בכתב, מונע מהאדם להבין שהוא חב את הכרתו לשפה נעלמת זו. עובדה שהאדם אינו מודע לעובדה שהכרתו היא פרי שפה נעלמת זו, מוכחת בכך שבמשך ההיסטוריה התפתחו אידיאולוגיות אורגניות, לפיהן האדם רצה להיות חלק מהעולם האורגני, מבלי להבין שבמקרה כזה הוא יפסיד את הכרתו פרי השפה.
רתיעתו זו של האדם מלהכיר שהוא יוצר את עולמו האנושי הלשוני 'יש מאין', באמצעות השפה, גורמת לכך שאלו העוסקים במח, בשפה, לשונאים ונירולוגים, תמיד עוסקים בפן המכני של פעילות המח, עוסקים בנירונים, שהנם החיילים המבצעים את פקודות האלגוריתם הלשוני.
המח האנושי שעבר על-ידי האבולוציה טרנספורמציה, רכש את היכולת להפוך את האינפורמציה הנקלטת על-ידי הקולטנים באונות הקדמיות לשפה, לאלגוריתם לשוני. באמצעות מפעיל זה, האלגוריתם הלשוני, המח מסוגל להבדיל, מסוגל לנכר דבר מדבר. יכולת זו של ניכור מעניקה לאדם את המודעות, שהיא מבדילה את עצמה מהסביבה. המודעות, תוצר הניכור בהמשך מעניקה לאדם הלשוני את יכולת היצירה, יצירה 'יש מאין', באמצעות הכלי החדש, השפה שעברה טרנספורמציה באמצעות המח המפותח.
אמנם האבולוציה העניקה לאדם את יכולת היצירה 'יש מאין', אבל יצירתו הלשונית של האדם היא אפי-גנטית, לא משכפלת את עצמה, לא מורשת כפי שהגוף הביאולוגי של האדם משכפל את עצמו, מוריש את עצמו על-ידי הגנים.
מאחר שהעולם הלשוני האנושי אינו נתון קיומי, הוא יצירה 'יש מאין', קיים רק בזכרון האנושי, קיים רק אם הקהילה מאמינה בו, קיים רק אם הוא מקובע בכתב, האדם כל הזמן מנסה להפוך את היצירות הלשוניות לישויות מוחשיות. כך האדם לא מסתפק ב'אני', שהוא שם, הוא כל הזמן רוצה להוסיף ל'אני' זה רכש מוחשי.
שאיפה אנושית זו להוסיף ל'אני' רכש מוחשי, רכוש, הוא מאחורי הדחף של שליטים אגרסיביים, להוסיף ל'אני' שלהם כיבושים של טריטוריות. השליטים האגרסיביים לא מסתפקים רק בהוספת רכש מוחשי ל'אני' שלהם, הם גם רוצים בנצחיות, כך עושים טרנספורמציה למושג לשוני 'נצחיות', הופכים אותו לטריטוריה מוחשית.
אנחנו יכולים לראות את התהליכים שהאדם עושה, הוא אמנם עושה שימוש ביכולת הלשונית שלו בצורה פרגמטית, לא מודעת לגמרי, אבל הוא לא מסתפק בזה, לא נשאר בעולם הלשוני הנעלם, מהר מאד הוא עושה טרנספורמציה ליצירות הלשוניות, הופך אותן למוחשיות.
תהליך זה, יצירת ישויות לשוניות נעלמות, כמו יצירת אלים, הופך בהמשך לנסיון של האדם להפוך ישויות נעלמות אלו לפסלים, לתמונות מוחשיות. אולי כדאי כאן להזכיר מחדש את הקביעה התמוה של השליח יוחנן, בפרק ראשון של בשורתו, דבר שלא מזכירים אותו בגלל מוזרותה. שליח זה טוען בפסוק תמוה זה שמאחר שאת האלוהות אף אחד לא ראה, ישוע בשר ודם תפש את מקומו.
הנצרות לא מזכירה קביעה זו של השליח יוחנן, כיוון שצידוק כזה להופעתו של ישוע, לא מתאים כצידוק ראוי. אבל אנו שאיננו צריכים להצדיק את הופעתו של ישוע, את העובדה שהוא תפש את מקומה של האלוהות, יכולים לראות בקביעה זו את התהליך, שהזכרנו לעיל, שהאדם גם כאשר הוא יוצר ישויות נעלמות, הוא בהמשך הופך אותם לפסלים ותמונות, כך הפך ישוע לפסל ותמונה.
ברור שעל-ידי תהליך זה, שאנו רואים בבשורת יוחנן בפרק א' של בשורתו הפיכת האלוהות כמגולמת באדם בשר ודם, הפיכת האלוהות לפסל ותמונה, יש עבירה מפורשת לדבר השני, מתוך עשרת הדברות, לא לגלם את האלוהות בפסל ומסכה.
למרות שהיום המדע אימץ את ההבנה שהעולם הוא אינפורמציה, מודע לעובדה שהישויות הן פרי אינפורמציה, שהגוף האנושי הוא פרי DNA , אינפורמציה, אלו העוסקים בשפה האנושית, הוגים ונירולוגים, המגיעים לעיסוק המח, היוצר את השפה האנושית, דנים בפן המכני של יצירת השפה, עוסקים בנירונים, החיילים המבצעים את פקודות המפעיל, האלגוריתם הלשוני.
הרתיעה האנושית מפלא האלגוריתם הלשוני המפעיל את המח, קיים גם היום. האלגוריתם הלשוני המפעיל, הוא למעשה יוצר התוכנה שהנירונים ממחישים. נירולגים מתעלמים מ'מפעיל' זה.
הרתיעה מה'מפעיל', האלגוריתם הלשוני תוצר האבולוציה, היא רתיעה של האדם מהעובדה שהעולם הלשוני של האדם הוא יצירה 'יש מאין'. האדם גם נרתע מהמחשבה שהשפה אינה נתון קיומי, שהשפה היא יצירה אנושית.
עלינו להזכיר סיבה נוספת מרתיעתו של האדם שהוא יוצר את עולמו הלשוני, האדם אינו רוצה להיות אחראי לעולם זה, יצירת מוחו.