אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 329 – השפה כובשת את היקום אנכית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 329 – השפה כובשת את היקום אנכית
אפשר להגדיר את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית ככובשת את היקום אנכית. בהבדל מהכיבוש התנ"כי האנכי, התרבות היוונית רצתה בכיבוש מרחבי, כיבוש טריטוריאלי.
הכיבוש הלשוני האנכי של היקום, איפשר למחשבת התנ"ך לכבוש את העתיד, עתיד שהוא אנכי, עתיד החוצץ את החלל, עתיד סולם יעקוב. כל הקיום של העברים הוא עתידני, אנכי, הבטחות עתידניות אנכיות, החוצצות בחלל.
האלוהות המצווה על אברהם: 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה…' זהו צווי עתידי, אנכי חוצץ בחלל. ויותר מכך, האלוהות המצווה על אברהם היא בעצמה אלוהות 'עתידנית', שמה 'יהווה', היא 'אהיה אשר אהיה' שמות פועליים, עתידניים. אלוהות זו שונה מאלילי אור השומרית שממנה אברהם מצווה לצאת, אלילי שומר גוזרים גזרות, גזרות של השמדה מרחבית, אינם מבטיחים עתידים.
אברהם מצווה לצאת מאור שגורלה נחרץ להחרב, למען עתיד, עתיד לשוני החוצץ בחלל, כובש אנכית את החלל. הכיבוש המרחבי הטריטוריאלי המובטח לאברהם הוא משני. אברהם ובני ליויתו יוצאים קודם לתור את מנהגיהם של עמים, האלוהות המלווה אותם היא בחלל, אין זאת אלוהות טריטורילית כמו אליליהם של יושבי כדור הארץ. אלוהי אברהם ומלוו ממלא את החלל, לא משועבד לטריטוריה. אלוהות זו מבטיחה לאברהם ולצאצאיו לעתיד לבוא, קיום עתידי, קיום אנכי, שיוכל להתרומם מעל תלאות טריטוריאליות.
האם עתיד אנכי זה המובטח לאברהם הוא סוד קיום העברים? ברור שחלקית זה כך, הרי העברים תמיד נאחזו בהבטחות העתידיות שהובטחו להם. אנחנו לא מוצאים בתרבויות אחרות הבטחות עתידיות, כפי שאנו מוצאים בתנ"ך. כאשר האלה של העיר אור מתחננת לפני אספת האלים שעירה לא תחרב, הם משיבים לה שגורל העיר נחרץ ואין לשנות גזרות גורליות, אין הבטחות של האלים שהעיר תבנה שנית.
אנחנו רואים מההשוואות שניתנו לאברהם שיצא מאור, הבטחות עתידניות, לעומת גזרות הגורל של אור, שנגזר עליה שתחרב, שאברהם ובני ליויתו חוללו לא רק מהפכה מחשבתית שניתקה את עולמו של האדם מגזרות גורל, הם חוללו מהפכה גם מבוססת על שפה החוצצת בחלל ויוצרת בו עתידים.
אברהם ובני ליויתו שיצאו מאור שנגזר גורלה, אימצו את השפה היוצרת, הבינו שבאמצעות כלי זה, השפה, כובשים בצורה אנכית את החלל, את העתידים שמושבם בחלל.
מאחר שאנו יכולים להבין מושגים רק מהשוואות, אנו צריכים לא רק להשוות את המחשבה של אברהם ובני ליויתו למחשבה השומרית, אלא גם למחשבה היוונית היותר מאוחרת. היוונים שראו את העולם כנצחי, לא יצירה בנקודה היסטורית מסוימת, לא יכלו לקסום עתידים. ההיפך מה שקרה

ליוונים, שהם בתור בני אדם לשוניים, היו הופכים את המושגים שלהם למרחביים. הרי היוונים רצו עולם מוחשי. השפה, היכולת לשפה אצלם, כמו אצל בני אדם אחרים, היתה מולדת, את יצירותיה של שפה זו, יצירות אפי-גנטיות, יצירות נעלמות, הם השתדלו להפוך אותן ליותר מוחשיות, למרחביות.
בשעורים הקודמים כבר ראינו, מאחר שהיוונים האמינו בעולם נצחי, עולם שלא נברא, גם הדברים בו לא היו יצירות לשוניות, בכלל לא הכירו בפן היצירתי של השפה, חשבו שהאדם רק מחקה דברים קיימים. מכל זה ברור שאם כל הדברים קיימים מקדמת דנא,הרי במקרה כזה אי אפשר לחצוב בחלל וליצור עתידים. הרי עתיד לא בנמצא עדיין, וודאי שהוא לא יכול להיות חקוי של דבר מה, הוא יכול רק להיות יצירה, ולא רק שעתיד הוא יצירה לשונית, הוא הבטחה אנכית, רשום בחלל, לא על טריטוריה.
אנו יכולים להסיק מכל זה, שהעברים פעילותם היתה אנכית, הם פעלו וכבשו את החלל עם ההבטחות העתידניות שלהם. האלוהות שאף היא היתה עתידנית, ערבה להבטחות אנכיות אלו של העברים.
כיבוש אנכי החוצב בחלל הוא ללא גבולות, הרי בחלל אין גבולות, בהבדל מכיבוש מרחבי טריטוריאלי שלו גבולות. עמים שלא עמדו על טיב כלי השפה שהוענק להם, כלי יוצר אנכית, ניסו כל הזמן להגשים את שאיפותיהם לנצחיות בכיבושים טריטוריאליים מרחביים. נטיה זו מסבירה את כל האיפריות האגרסיביות של העבר וגם של ההווה.
האימפריות האגרסיביות של העבר, שכבשו טריטוריות מוחשיות, נגוזו עם הזמן. העברים שנאחזו בכיבושים אנכיים, עתידניים, יכלו להתחדש, יכלו כל פעם להתגבר על מהמורות טריטוריאליות. שבי ציון בתחילת בית שני, השתיקו את הנבואה, האשימו אותה שהיא בהטפותיה גרמה לחורבן בית ראשון, לא הבינו שהם יכלו לשוב למולדתם, בזכות נבואות הנחמה האנכיות של הנביאים.
הקיום של צאצאי העברים בגולה התאפשר הודות להבטחות האנכיות של אבות העברים, של הנביאים.
הביאנו כאן את תולדות העברים, יוצרי פילוסופית השפה, שפה הכובשת אנכית את החלל. אבל קיום המין האנושי מתאפשר אף הוא הודות לשפה הכובשת אנכית את החלל. גם אם עמים, תרבויות לא מודעים למהות השפה, לא מודעים לעובדה שכיבושיה האנכיות מאפשרות תקומת האנושות אחרי קטסטרופות.
השפה שהוענקה לאדם, היא חלק מהאינפורמציה היקומית הפועלת בחלל, יוצרת את הישויות. אינפורמציה זו היא יסוד נעלם, לא מוחשי, המתרכב עם אנרגיה, כך יוצר את הישויות ביקום. יסוד נעלם זה, האינפורמציה שהקולטנים באונות הקדמיות של מח האדם מקושרות אליו, עובר טרנספורמציה על-ידי אבר המח, הופך לשפה אנושית יוצרת. שפה אנושית נעלמת זו, גם כאשר בני אדם לא מודעים למהותה, נאחזים בטריטוריה מוחשית, יוצרת את העתידים של האנושות.

העתידים האנכיים האלו שהשפה יוצרת מאפשרים את שרשרת הדורות האנושיים. האלגוריתם הלשוני, שהנו תוצר הטרנספורמציה של האינפורמציה היקומית, מאפשר לאדם ליצור ערכים ומוסדות אנכיים, המסדירים את חיי בני אדם.
הרי היצירות הלשוניות, השפה עצמה, הן לא מוחשיות, מתאכסנות אנכית בחלל, כאילו מושכות את בני האדם הביאולוגיים, המוחשיים כלפי מעלה. אבל האדם לא מסתפק בערכיו ומוסדותיו, הוא יוצר עולמות אנכיים, מושיב בהם ישויות נעלמות למען שאלו יהיו ערבים לקיומו.
למרות שרק אלוהי התנ"ך הוא ישות נעלמת ממלאת את החלל, גם אליליהם של תרבויות אחרות מאוכסנים בחלל האנכי.
אפשר לסכם ולהגיד שהאלגוריתם הלשוני יוצר את העולמות האנכיים, מושיב שם ישויות נעלמות, הצריכות להיות ערבות לכיבוש האנכי של בני אדם את החלל. גם אם תרבויות ניסו ומנסות להפוך את הנעלמים למרחביים, טריטוריאליים, ללא מודעות, האלגוריתם הלשוני מכוון לכיבושים אנכיים, כיבושים של החלל.
הדגשנו שהעברים שיצאו מאור, מרכז שומרי, חוללו מהפכה מחשבתית, ניתקו את עולמו של האדם מחוקים דטרמיניסטיים, יצרו עולם לשוני, בתוך היקום עם החוקים הדטרמיניסטיים. הדגשנו שתולדות העברים מבוסס על הבטחות אנכיות. אבל אל לנו לחשוב שעמים ותרבויות אחרות שלא היו מודעים למהות השפה, ליכולת כלי זה ליצור את העולם הלשוני של בני אדם, בסופו של דבר אף הם כוונו על-ידי האלגוריתם הלשוני ליצור ערכים ומוסדות, לחצוב אנכית בחלל.
המין האנושי היה מושמד אחרי מלחמות חורמה, אלו השפה היוצרת לא היתה מאפשרת לשרידים של מלחמות שמד להתחיל להתארגן מחדש. שרידים אלו, של מלחמות חורמה, השפה היוצרת מאפשרת להם להתארגן מחדש, וליצור ערכים ומוסדות חדשים. בדרך כלל שרידי מלחמות אלו, יצרים תרבויות חדשות, שבמציאות תרבויות חדשות אלו לא כל כך שונות מקודמותיהן. הסיבה, שכבר הזכרנו אותה, לדמיון זה, שגם בידי השרידים אותו כלי שפה, והם מעומתים עם אותם חוקי הקיום..
ההבדל בין תרבות התנ"ך לבין תרבויות אחרות הוא רק במודעות העברים למהות השפה, על יכולתה ליצור, על יכולתה ליצור עתידים, לחצוב בחלל. בעוד שתרבויות שאינן מודעות למהות השפה, לעובדה שזו יוצרת את עולמם הלשוני, שהן מנסות ליצור את המשכיותן על-ידי הרחבות טריטוריאליות.
כתוצאה מכך שהעברים וצאצאיהם מודעים למהות השפה, הם שרדו ושורדים כתרבות רציפה, בעוד שתרבויות אחרות שניסו להנציח את עצמן בכיבושים טריטוריאליים, שרידי מלחמות החורמה האלו יוצרים בהנחית האלגוריתם הלשוני תרבויות חדשות.
במציאות האנושית בני אדם שהוענקה להם יכולת השפה, אם הם מודעים למהותה או לאו, מונחים על-ידי האלגוריתם הלשוני ליצור את עולמם הלשוני האפי-גנטי, עולם נעלם, לא מוחשי שכיבושים טריטוריאליים לא משנים את אופיו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: