אוניברסיטה ווירטואלית שעור 330 – השפה – סולם יעקב

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 330 – השפה – סולם יעקב
אם כלי הכח פועל מרחבית, מטרתו להשתלט על המרחב והכל מה שבו, כלי השפה משאיר את כל מה שהתרחש מאחוריו, מכוון אנכית, מכוון לחצוב במרחב, ליצור דברים חדשים שעדיין לא בנמצא. העברים מראשיתם אימצו את כלי השפה, אימצו את 'דעת' מ'עץ הדעת', ניסו ליצור עתידים. לכן 'סולם יעקב' כמטפורה מסמל את האדם שהאבולוציה העניקה לו את כלי השפה היוצרת, חוצב בחלל ויוצר באמצעות כלי זה דברים חדשים שלא בנמצא ביקום.
וזה חלומו של יעקב: 'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו. והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך'.
אנחנו רואים ש'סלם יעקב' מסמל את העתיד, את ההבטחות, הבטחות החוצבות בחלל, הבטחות אנכיות, היוצרות דברים שעדיין לא קיימים, דברים חדשים, עתידיים.
כפי שראינו רוב התרבויות, רוב בני אדם, למרות שעושים שימוש בכלי שהאבולוציה העניקה להם, נרתעים מלעמד על מהות הכלי, שהנו יוצר דברים נעלמים, דברים נעלמים שלא משכפלים את עצמם. הם נוטים כל הזמן לעשות טרנספורמציה ליצירותיהם הלשוניות לדברים מוחשיים. מאותה סיבה היות יצירות כלי השפה נעלמים, הם מעדיפים את כלי הכח שנראה בעיניהם יותר מוחשי.
יעקב כבר נולד בעולם השפה שאברהם ובני לוויתו יצרו, אברהם שניתק את עולמו של האדם מטריטוריה מוגבלת פרש לפניו את העולם העליון, את החלל האין סופי שבו האדם יכול ליצור דברים שלא קיימים. יעקב הבורח מאחיו עשיו, חולם על עתיד, משאיר מאחוריו את העבר, הוא רוצה במשהו שעדיין לא קיים, המשהו שעדיין לא קיים מתגלה לו בחלום על סולם, העתיד הוא סולם כלפי מעלה, סולם עם כל האפשרויות שעדיין לא בנמצא.
ברור שעולם עתידי כזה זקוק לערב, אברהם קשר את עולמו הלשוני עם אלוהות הממלאת את החלל, לא אלוהות קשורה לטריטוריה. יעקב החולם על עתיד אף הוא קושר את העתיד הזה עם הערבות של אלוהות הממלאת את החלל, אלוהות המאפשרת יצירת דברים שעדיין לא קיימים.
בניגוד לעולמו הלשוני של אברהם, אריסטו תולדה של עולם כוחני, עולם מוחשי, רצה לעצור את הזמן: Nunc Stans , הוא רצה בהווה סטטי, לא משתנה, כיוון שבשביל פילוסוף זה שלא הכיר בשפה היוצרת אנכית, היוצרת בחלל ויוצרת דברים חדשים, לא היה עתיד. לכן הוא רצה לעצור את הקיים. ברור שאריסטו לא יכול היה לעצור את הזמן, יותר נכון לא יכול היה לעצור את ההתרחשויות, הרי העולם הוא פעילות מתמדת, פעילות בגבולות, פעילות המתחילה תמיד מחדש, פעילות משתנה.

הפעילות ביקום היא שלילה ויצירה מחדש. הזמן הוא לא ישות, הוא רק מודד את הפעילויות, מבשר התחלות, מבשר סיום. אריסטו שלא הבין את מהות השפה היוצרת אנכית, גם לא הבין שהזמן הוא מודד בלבד של הפעילויות ביקום. היוונים שנרתעו מהשפה היוצרת דברים נעלמים, לא מוחשיים, ראו גם ביצירה אנושית הסגת גבול האלים, לא יכלו ליצור לעצמם עתידים, לא יכלו ליצור את 'סלם יעקב', שהנו סמל להבטחות, הבטחות לעתיד.
כל אלו שלא מכירים בשפה היוצרת, למרות שהם משתמשים בכלי זה בצורה פרגמטית, שואפים לעשות טרנספורמציה לפעילות כלי זה, מפעילות אנכית, לפעילות מרחבית. כך הם חושבים שיוכלו להבטיח לעצמם נצחיות אם ישתלטו על המרחב. הפעילות המרחבית, הכיבוש של המרחב, מתבצע באמצעות כלי הכח. בהבדל מכלי השפה היוצרת אנכית דברים שעדיין לא קיימים, הכח המשתלט על מרחב, לא יוצר דבר, הוא רק משמיד דברים קיימים.
השפה היוצרת זקוקה תמיד לסולם, לסולם יעקב, כיוון שמעצם תחילת פעילותה היא צריכה ליצור דברים חדשים, דברים חדשים שהיא יוצרת אנכית, חוצבת בחלל. הרי הדברים שכלי השפה יוצרת לא קיימים ביקום. גשום השפה עצמה היא יצירה נעלמת, לא קיימת על טריטוריה, קיימת רק בזכרון האנושי, קיימת רק אם בני אדם מאמינים בה, השפה עצמה היא חללית, היא ישות נעלמת, מאוכסנת בזכרון האנושי. אם הגוף הביאולוגי האנושי משכפל את עצמו על-ידי הגנים, השפה עצמה ויצירותיה הם אפי-גנטיים, לא משכפלים את עצמן, קיימות רק אם בראש הסולם שעליו ההבטחות לעתיד, אלוהות ערבה להם.
ידועה האימרה של הפילוסוף דקרט, שטען שהדברים קיימים כפי שהוא רואה אותם, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לקיומם.
העולם הלשוני הוא עולם דינמי הנמצא כל זמן בשינויים. הרי עולם השפה מבוסס על חיוב והשלילה, הוא דומה לריצודי האור על פני הים. את העולם הלשוני הזה אפשר לקבע בכתב, ואזי הוא הופך לעולם סטטי, הופך להווה סטטי, לפי משאלתו של אריסטו, עולם מת.
אם העולם הלשוני הדינמי יוצר כל הזמן דברים חדשים, העולם הלשוני המקובע מאבד את יכולת היצירה. השפה המקובעת מאפשרת את תולדות האדם, מאפשרת לאדם לראות את עצמו חלק משרשרת הדורות.
הכיבושים הטריטוריאליים האגרסיביים משאירים אחריהם רק הרס. אם אנו יודעים על כיבושים אלו זה הודות לקוסמי מילים, סופרים המספרים על ההרג. אם אנו יודעים על מעללי גילגמש השומרי זה הודות לקוסם במילים שסיפר את הרפתקאותיו. אם אנו מודעים לתולדות מלחמת טרויה זה הודות להומר שסיפר עליה. ההרס, ההרג הם אלמים.
הכח, הקוסם לאדם, המעדיף אותו על כלי השפה, הוא אילם, לא משאיר מאחוריו זכרון, הטריטוריות הכבושות אלמות, לא מעידים על כובשיהן.

עולמינו הלשוני הוא סולם יעקב, המאפשר לנו ליצור עולם בחלל, מאפשר לנו לכבוש את החלל. כלי השפה יוצר ישויות נעלמות, אבל רק ישויות נעלמות אלו הן עדים ליקום ומלואו. באמצעות כלי השפה, שפה שהמח הפלאי יצר מהאינפורמציה היקומי, היקום זכה לעדים קולניים. בלי העדים הקולניים האלו, בני אדם, היקום הוא אילם.
השפה לא יכולה לשנות את חוקי הבריאה, היא רק יכולה להעיד עליהם. מזמורי תהלים מספרים על פלאי היקום. על מה הכובשים האגרסיביים יכולים להעיד, על הרס והרג. לא בכדי דניאל מדמה אותם לחיות המחסלות זו את זו.
האדם נאחז כל ימי חייו בסולם יעקב, בהבטחות, באפשרויות לעתיד. האפשרות לעלות בסולם המחזיק את המין האנושי. ללא סולם יעקב המין האנושי היה נכחד. השפה, סולם יעקב, מאפשרת לכל דור ודור לקסום לעצמו עתידים, ליצור לעצמו עם הכלי הפלאי הזה עולמות קסומים.
התנ"ך גלם בשני האחים, עשו ויעקב את הדואליות האנושית. עשו מסמל את איש האדמה, איש הכח, יעקב מסמל את הסולם, הסולם שהנו העתיד. יעקב נעשה הסמל העתידי של העברים.
האם נשאר זכר מעשו? לא ולא. יעקב בעל הסולם יצר את העתידים, כיוון שהוא הביט למעלה, לחלל שבו ההבטחות, שבו האפשרויות.
האדם צריך להיות אסיר תודה לכלי שהאבולוציה העניקה לו, את אבר המח הפלאי, אשר הפך את האינפורמציה שהקולטנים באונות הקדמיות מקושרות אליה, לשפה, שפה, אשר מעניקה ליקום האילם שירי תהלה.
אמנם האדם היה רוצה להיות ריבון על היקום, הוא היה רוצה להיות מסוגל לשנות את חוקי הקיום, טוב שזה נמנע ממנו.
המצרים העתיקים יחסו לשם, יחסו לשפה יכולות מאגיות. הם רצו באמצעות כלי השפה להלחם באלים, רצו באמצעות כלי השפה לשנות את חוקי הקיום, רצו לרכוש לעצמם נצחיות, האם הם צלחו במשאלותיהם אלו? האם השליח פאול שבמשאלתו היתה שההשגחה תשנה סדרי עולם, האם בקשתו התמלאה? האם הכובשים הגדולים שרצו נצחיות שאותה רצו להשיג בכיבוש טריטוריות, האם הם צלחו בכך?
האדם לא מסתפק במתתים שהוענקו לו, אפשרויות ליצור לעצמו חיים תקינים, אפילו אם זה לזמן קצוב. אם החיים לא היו קצובים, בכלל לא היינו מודעים לקיומם, אם הכל היה נתון, מבלי ליצור אותו, לא היינו מסוגלים להעריך אותם.
אהבתו של יעקב לרחל גדלה, בגלל העמל שהוא הקדיש למען לזכות בה, בגלל קוצר קיומה. השגיו של יעקב גדלו בגין העמל שהוא עמל להשיגם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: