אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 331 – השפה חללית

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 331 – השפה חללית
השפה כחללית מאפשרת לנו להפליג למרחבי החלל. אם הגוף האנושי מקורקע לכדור הארץ, השפה החללית מאפשרת לאדם לנכס לעצמו את החלל האינסופי. השפה כחללית מאפשרת לאדם להפליג להרפתקאות מבלי להיתקל במכשולים, כמו בהרפתקאות במרחב כדור הארץ.
אם האדם חסר אונים מול המכשולים על כדור הארץ, הוא יוצר לעצמו בעלי ברית בעולמות עליונים שצריכים להושיט לו עזרה. אברהם בתוככי אור שאיליה גזרו עליה כליון, שומע קול מהחלל האומר לו: 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה'.
אברהם בתוככי אור שנגזר גורלה, לא נכנע לגזרות עליה, הוא מפליג על כנפי השפה לאפשרויות החצובות בחלל, מפליג על כנפי עתידים שאין להם גבולות, שלא עומדים לפניהם מכשולים. החללית הלשונית מאפשרת לאברהם להינתק מגזרות הגורל הארציות, היא מאפשרת לו להינתק מהאלים הארציים הגוזרים גזרות, הוא צועד בעקבות הקול הקורא לו המבטיח לו עתידים ללא מכשולים שרירותיים, עתידים שבהם האדם הלשוני יכול ליצור קיומים משופרים. שבהם לא נגזרות גזרות שרירותיות.
הקול הקורא לאברהם לצאת מאור שנגזר גורלה על-ידי אליה הארציים, הכוחניים, מעניק לו חופש פעולה, פעולה הנשמעת לחוקי השפה היוצרת. חוקי השפה היוצרים מעניקים לאברהם חופש פעולה, חופש אם הוא ישמע לחוקי הבריאה. אם חוקי הכח הם שרירותיים, מרחביים, רוצים לגמע את המרחב, הורסים הכל העומד בדרכם, חוקי השפה יוצרים אפשרויות במרחב החללי, הם חוצבים בתוך החלל ויוצרים בו עתידים.
התרבות השומרית, שאור היתה מרכזה, כבר היתה בזמנו של אברהם תחת הכיבוש האכדי. אבל עם מופלא זה השומרים, השאירו מאחוריהם תרבות מפוארת, יצרו ספרות מפוארת, קינות וגם אפוס, המציאו את הכתב. למרות שהשומרים עשו שימוש מירבי בשפה, לא עמדו על מהותה, שהיא יכולה ליצור עולם לשוני שלא נשלט בגזרות גורל. העדר הבנה זו של השומרים שהעולם שהשפה יוצרת הוא חלקית, לפחות, מאפשר לאדם חופש פעולה. העדר הבנה זו גרם שעם מופלא זה נכנע לחוקי הגורל. אברהם ההולך בעקבות הקול הקורא לו, מבין שעליו להפליג על כנפי השפה, עליו לחצוב עתידים בחלל.
הירושה השומרית התחלקה לשני חלקים, אנו רואים את אברהם היוצא ממרכז של תרבות זו, העיר אור, הוא מאמץ את כלי השפה החוצבת אנכית בחלל, היוצרת עתידים. לעומת זרם זה שאותו מבטא אברהם, השומרים גם גרמו להיווצרות זרם מנוגד, זרם שאימץ את כלי הכח.
כבר צאצא האכדים שכבשו את ערי שומר, סרגון, כובש את כל מזופוטמיה. אמנם כל עממי מזופוטמיה במדה התבססו על התרבות השומרית, שמרו את נכסי התרבות שלהן בשפתם, אבל

הם אימצו את כלי הכח. סרגון היה רק אחד מהכובשים האגרסיביים שצמחו במזופוטמיה, עממים אלו גם יצרו קוסמולוגיה שונה מזו של השומרים, את הקוסמולוגיה מסביב האל מרדוך שביטא את השקפתם האגרסיבית.
אלי שומר לא הצטיינו באגרסיביות מיוחדת, הם רק נטלו לעצמם את זכות גזרת גזרות. מרדוך המאוחר יותר שבא להחליף את הקוסמולוגיה השומרית, הוא אל אגרסיבי, בורא את העולם על-ידי ביתור גופה של אלת התהום, תיאמת, מחלקיה בורא את הישויות, תובע לעצמו שלטון-על, על האלים השומריים שקדמו לו, אבל מודע לחשיבות השם, נוטל לעצמו חמישים שמות למען למשול על העולם.
יש דמיון והבדל תהומי בין הקוסמולוגיות של שני הזרמים שנוצרו מהירושה השומרית , בין הקוסמולוגיה של מרדוך לקוסמולוגיה שאברהם וצאצאיו יצרו. שתי הקוסמולוגיות מדברות על עולם שנברא, בהבדל ממה שהמצרים העתיקים האמינו ויותר מאוחר היוונים, שהעולם הוא נצחי. אבל אופן בריאת העולם לפי צאצאי אברהם היא שונה תכלית שינוי מאופן בריאת העולם לפי הקוסמולוגיה של מרדוך. לפי הקוסמולוגיה של מרדוך העולם נברא בכוחנות, בהבדל מקוסמולוגיה זו, לפי הקוסמולוגיה של אברהם אלוהי אברהם בורא את העולם לא בכח, אלא בהגדים לשוניים. כך התפלגה הירושה השומרית, פלג אחד יצר תרבות אגרסיבית, מושתת על כוחנות, פלג שני יצר תרבות מושתת על שפה.
אם ההיסטוריה מלמדת אותנו דבר, הרי כל האימפריות המזופוטמיות שהתבססו על כח, נמוגו, בעוד העברים שאימצו את השפה היוצרת שרדו. ושוב, הסיבה היא שכח אינו יוצר, בעוד השפה יוצרת עתידים.
הכובשים המזופוטמיים, אם אלו היו אכדים, אמוראים, אשורים או בבליים, רצו על-ידי כיבושים כוחניים של טריטוריות ללכוד נצחיות. והרי נצחיות, שהנה רציפות, נוגדת קיומיות, קיומיות האפשרית רק במנות. משל מגדל בבל, הרוצה להמחיש את אימפריית בבל, ממחיש לפנינו שהאלוהות מבלבלת את לשונם של אנשי שנער, שרצו שפה אחת, הרי קיום הוא בריבוי ולא באחדות.
האימפריות המזופוטמיות שרצו בנצחיות, ברצף, לא היו מודעים לעובדה שברצף אין קיום.
העברים שהכירו בעובדה שהעולם הנו פרי אינפורמציה, שהאדם יוצר את עולמו באמצעות כלי השפה, רתמו כלי זה לשיפור החיים הקיומיים, בהבדל מתרבויות אחרות אשר באמצעות כלי השפה, שלא היו מודעים למהותה, יצרו עולמות חלופיים עם חוקים שונים מאלו שבעולם האנושי הנגלה.
אנחנו יכולים לראות שאברהם בדיון במשל על גורל העיר סדום, מנתק עיר זו מגזרות גורל שרירותיות, קושר את קיום העיר במעשי בני אדם, לפי חוקים לשוניים. הרס העיר סדום נגרם כתוצאה ממעשי שחיתות תושביה.
אנחנו יכולים לראות ממשל שני בספר בראשית, משל 'עקדת יצחק', שאברהם ובני דורו שהיו ערים למנהגים של הדורות להקריב ילדים לאילים, רוקמים משל על בסיס נוהג זה, כאילו אברהם

מצווה להקריב את בנו יצחק לאלוהות. אבל למעשה המשל הזה מנסה למסור הבנה חדשה של אברהם ובני דורו, שהאלוהות אינה רוצה בקורבן אדם. הנביאים היותר מאוחרים רק חזרו על הבנה זו במשל 'עקדת יצחק', שהאלוהות אינה רוצה בקורבנות אדם, לא רוצה בפולחן האל מולך שהמשיך להתקיים בתרבויות מסביב.
אבות העברים שהבינו את מהות כלי השפה, הבינו גם שמתת זו הוענקה לאדם למען ליצור לעצמו עולם נגלה משופר.
לפי אבות העברים השפה כחללית, כישות החוצבת בחלל עתידים, תפקידה היה בשיח בין בני אדם לשוניים לבין הישות הנעלמת הממלאת את החלל. השפה כחללית לא היתה צריכה ליצור עולמות חלופיים עם חוקים שונים מאלו אשר בעולם הנגלה.
גם בעובדה זו שמחשבת התנ"ך לא האמינה עולם חלופי, יש לראות את מוצא תרבות זו כירושה שומרית. הרי המצרים העתיקים האמינו בעולמות חלופיים, כך גם האמינו תרבויות אחרות. השומרים לא יצרו עולם חלופי, הם רק האמינו בשאול. לאמונה זו של השומרים בשאול אנו מוצאים עקבות גם במחשבת התנ"ך.
כל העובדות האלו צריכות לסתור את כל הפרשנויות של תיאולוגים מאוחרים, ביחוד תיאולוגים לותרניים, שהתנ"ך הוא יצירה מאוחרת. אמנם שורשי תרבות התנ"ך הם בתרבות השומרית המופלאה, אבל אברהם ובני דורו שיצאו ממרכז שומרי, חוללו מהפכה מחשבתית על בסיס הירושה הזו, הם יכלו לחולל מהפכה מחשבתית חד-פעמית כזו רק על בסיס של תרבות העולה על התרבות היוונית המאוחרת יותר.
העברים שביססו את תרבותם על הירושה השומרית, נתנו פרשנות חדשה למיתוסים שהיו קיימים. חוקרי התנ"ך כאשר גילו מיתוסים דומים לאלו של התנ"ך, ניסו להקל בירושה התנ"כית. הם רק לא שמו לב לעובדה שהעברים אמנם השתמשו במיתוסים של תקופתם, אלא שהם נתנו להם פרשנות חדשה. כך לפי המיתוס השומרי המבול התחולל כיוון שבני אדם הפריעו את שנתו של האל אנליל, בהבדל מנתינת סיבה זו למבול, לפי משל המבול בתנ"ך ההתרחשות הזו נגרמה כיוון שמוסר האנושות נשחת.
שוב, כמו במקרה גורל סדום, בהבדל מגורל העיר אור, השחתה של מעשי בני אדם גורמים לחורבן, גורמים למבול. אנחנו עדים לכך שהעברים שהבינו את מהות כלי השפה, קבעו שהאדם אחראי על עולמו. אבות העברים בהבדל מתרבויות אחרות, הבינו שמתת השפה הוענקה לאדם למען שהוא יצור עולם נגלה משופר, ולא יצור עולם חלופי עם חוקים לפי משאלות האדם.
אבות העברים הבינו שהשפה החללית תפקידה לרומם את האדם משעבוד לחוקי טריטוריה גורלית, תפקידה להעניק לבני אדם אוטונומיה לבחור בין טוב לרע, ליצור עולם מעשי ידיהם, מסוסס על בחירת הטוב.