אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 334 – מרד הסרק של האדם

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 334 – מרד הסרק של האדם
ראינו שהתנועות הגנוסטיות התבטאו במרד נגד אלוהי התנ"ך שברא עולם טוב לרווחת האדם, כפרו בהיות עולם נגלה זה טוב, הורידו את אלוהי התנ"ך לדרגת demiurge, אלוהות נחותה. אבל המרד הגנוסטי אינו המרד האנושי היחיד, האדם הלשוני מתחילתו אינו משלים עם הקיצוב שחוקי הקיום קוצבים לו, ומדוע? הברויים על כדור הארץ שלנו ניחנו בדחף לקיום, הוכחה לכך שכל הברויים נמצאים בבריחה מסכנות לקיומם. דחף לקיום מזים את עקרונו של שופנהאואר על דחף לכח של הברויים.
האדם בדומה לברויים האחרים על כדור הארץ ניחן אף הוא עם דחף לקיום, אבל בהבדל מהאחרים הוא ניחן גם עם יכולת לשפה, שפה שהפכה ל'מפעיל', הפכה לאלגוריתם, עם יומרות לריבונות. יומרות אלו הן אנומליה קיומית, הן בעימות עם נתונים קיומיים, חוקי בריאה קוצבים. מכאן המרד הוא חלק או נתון קיומי של עולמו הלשוני של האדם.
אבות העברים חוללו מהפכת נגד הנטיה המרדנית האנושית, הלכו נגד הזרם, נגד המרד הארכיטיפי, השלימו עם חוקי הקיום הקוצבים, בעוד יהודים בגולה במפגש עם תרבויות שונות מזו של אבותיהם, בהשפעת תרבויות אלו חזרו למרד הטבעי של האדם נגד חוקי הקיום הקוצבים.
כבר העברים אחרי חורבן בית ראשון לא היו שלמים עם המסורת הנבואית, עם ההשלמה עם עולם נגלה בלבד, השלמה עם חוקי הבריאה הקוצבים, השתיקו אותה, חזרו לאמונה בעולם חלופי שיפצה אותם על החסרים בעולם הנגלה. יש לשער שיצירת הדרמה 'איוב', היתה נסיון להחזיר את האמונות הנבואיות הקיומיות. הדורות לא הבינו את המסר הפילוסופי העילאי של יצירה זו, ראו בסיום היצירה, סיום הכולל את תשובת אלהים לאיוב תוספת מלאכותית, בעוד שחלק זה, סיום זה עם תשובת אלהים, הוא עיקר המסר של יצירה מופלאה זו.
המסר של יצירה זו הוא מסר קיומי, ברוח הנבואה, ברוח המשלים הלשוניים של התנ"ך. ליצירה כמה מטרות. עלינו לדעת, שמחברות או מחברי היצירה המופלאה הזו, לא רצו להתעמת עם ממסר הכהונה שידה היתה על העליונה בבית שני, לכן הוציאו את היצירה לארץ עוץ.
איוב, לפי המחברות או המחברים מסמל את קורות העברים, חורבן בית ראשון. האסונות שפקדו את איוב מסמלים את האסונות שפקדו את ארץ יהודה. אם דברנו שהאדם בעל הלשון מורד בחוקי הקיום המקפחים אותו, מרד זה, נגד חוקי הקיום הקוצבים, נגד השרירותיות שלהם, עלה על השטח מחדש, עלה בין הנותרים מהחורבן. עובדה שהם השתיקו את הנבואה. אבל תושבי ארץ יהודה בזמן בית שני לא העיזו לערער את האמונה שאלוהות מיטיבה בראה עולם מושלם, אבל הם לא השלימו רק עם עולם נגלה, רצו בעולם חלופי ששם יפוצו על האסונות. לכן הם חזרו למנהג הקרבת קורבנות, הכוהנים המקריבים תפשו את מקומם של הנביאים.

מכאן עלינו להבין שמחברות או מחברי משל זה, יצאו נגד הקרבת קורבנות, שוחד לאלוהות, למען לבטל את חוקי הקיום השרירותיים, גורמי האסונות. אנו רואים ממהלך קורות הגיבור שהוא מקריב קורבנות במטרה למנע אסונות שרירותיים, ללא הועיל.
הדורות פרשו את היצירה כסמל לקיום שרירותי של האדם, הנענש ללא עוול מצדו. אם זו היתה המטרה של היצירה, הרי היא לא היתה שונה מהטראגדיות היווניות. גם היוונים בטראגדיות שלהם יצאו נגד שרירותיות הקיום, שלאדם אין מנוס ממנה. היוונים, כפי שאנו יודעים האמינו שישות שלילית, המוירה מכשילה את האדם. אם אנו רוצים להבין את מי מייצגת המוירה היוונית, עלינו להבין שהיא מיצגת את חוקי הקיום השרירותיים.
אבל כפי שכבר ראינו, אבות העברים שיצאו מאור, מרכז שומרי, שאנשיה אף הם האמינו שהאדם נמצא בשליטת גורל שרירותי, מרדו בהשקפה זו, חוללו השקפה קיומית שהשלימה עם חוקי הקיום. אבות אלו הבינו שקיים עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, ובעולם לשוני זה שאלוהות מיטיבה בראה, האדם בורא את עולמו והוא אחראי לו. בעולם לשוני זה שאבות העברים השלימו אתו, גם אם פוקדים את האדם אסונות, הוא יכול להתחיל מחדש וליצור לעצמו קיום משופר.
אם העברים שירדו למצריים שועבדו שם, הם הצליחו לברח משם וליצור לעצמם קיום חופשי. אנחנו לא מוצאים פתרונות כאלו, כמו יציאת מצריים לא אצל השומרים שהאמינו שגורל שליט בעולמו של האדם שאין לשנותו, לא אצל היוונים היותר מאוחרים שיצרו את הטראגדיות. לגיבורי הטראגדיות היווניות לא היתה תקומה.
ובכן במה שונה הדרמה של איוב מהטראגדיות היווניות, או במה שונה דרמה זו מקורות השומרים שאליהם גזרו שאור תשמד? כאן בדרמה זו של איוב לפנינו אלוהים המשיב למרד איוב על האסונות שפקדו אותו, מציג לפניו עולם קיומי, שבו כל הברויים זוכים למענקים המאפשרים את קיומם. כך גם האדם, הוענקו לו אפשרויות קיומיות, אבל אם פוקד את האדם אסון, שרירותי, בעולם הקיומי הזה הוא יכול להתחיל מחדש ולשפר את מצבו.
מסר הדרמה מזים את טענות ידידי הגיבור כאילו הוא חטא ולכן פקדו אותו אסונות. אולי חטאו היחידי של איוב הוא בכך, שהוא האמין שהוא יכול לשחד את האלוהות על-ידי הקרבת קורבנות. עובדה זו מסתברת לפי ההשקפה הנבואית, שהאלוהות אינה רוצה בקורבנות של שיחוד. אמנם פקדו את איוב אסונות, אמנם פקדו את העברים אסון החורבן, אבל האדם בעל השפה ניחן ביתרון על ברויים אחרים בעולם לשוני זה, הוא מסוגל להתחיל את חייו מחדש.
ולפי הדרמה איוב באמת שעה לעצת האלוהות, התחיל את חייו מחדש, האריך ימים ומת שבע ימים.
היצירה היא חדשנית גם באפשרויות קיומיות אחרות, בסוף היצירה מוזכרות בנות איוב,

שהן שוות בזכויותיהן לאלו של הבנים, הן זכאיות לזכות בירושת אביהן, דבר שאנו לא מוצאים במקומות אחרים ביצירות התנ"ך, מחוץ למקרה הבודד של בנות צלפחד. עובדה זו יכולה להתפרש שיצירה זו נוצרה על-ידי נשים, שלפיהן השקפה קיומית כוללת גם שויון לנשים. מסיבה זו המחברות הוציאו את מקום היווצרות הדרמה לארץ עוץ, למען לא להתעמת עם הממסד עם הדרישות שלהו לשינוי המצב החברתי של נשים.
אם המחברות רצו לעשות את קורות איוב סמל לקורות ארץ יהודה, להצביע על היכולת לשבי ציון שביכולתם ליצור ממלכה מחודשת, ואם קורות איוב הם סמל להתרחשויות שרירותיות, ניתנת לאדם מתת ההתחלה מחדש , אזי אנו יכולים לראות בהם גם סמל לשואה ולתקומת ישראל.
אבל היצירה צריכה גם ללמד אותנו שמרד אנושי בחוקי הקיום הוא מרד סרק. הנצרות שהבטיחה שינוי סדרי עולם כתמורה לקורבן ישוע, הכזיבה. חוקי הקיום לא השתנו. מסר היצירה הוא שלאדם אוטונומיה מוגבלת תרומת השפה, אוטונומיה המאפשרת לאדם להתחיל מחדש. מסר היצירה הוא גם שהאדם בעל השפה יוצר את עולמו הוא. היצירה רק חוזרת על העקרונות שבמשלים הלשוניים שבתנ"ך, חוזרת על המסרים של הנביאים.
אם שבי יהודה האשימו את הנבואה שהיא בהטפותיה גרמה לחורבן, הם פרשו לא נכונה אותה. הרי חזרת גולי בבל ליהודה התאפשרה הודות לנבואות הנחמה של הנביאים, שתמיד הטיפו שלמרות אסונות תמיד אפשרית תקומה. אנו לא מוצאים בכתבים היווניים נבואות נחמה בדומה לנבואה של יחזקאל על העצמות היבשות הקורמות עור.
תשובת אלהים לאיוב היא תשובה קיומית לכל הדורות, דורות המורדים המנסים לשנות סדרי עולם. תשובת אלהים לאיוב היא גם תשובה למרד הסרק של השליח פאול, שהבטיח שינוי סדרי עולם.
תשובת אלהים לאיוב היא גם תשובה לגנוסטיקאי המודרני יונג שבספרו 'תשובה לאיוב',
מדבר על כך שאלוהי התנ"ך לפי יצירה זו נכשל מבחינה מוסרית ולכן היה כורח בהופעת ישוע. נשאלת רק השאלה האם ישוע באמת גשם את הבטחת השליח פאול ושינה סדרי עולם?
ולא רק שקורות איוב מזימים הבטחות סרק. יונג שכתב ספר זה כהצדקה לרייך השלישי, לא למד שמפיסטו, שהומלך על-ידי לותר, שהומלך על-ידי גיתה, לא צלח להביא לעם האדונים שלטון על היקום.
הגרמנים שרצו תמיד להדמות ליוונים, ברוב גאוותם, אפילו לא אימצו את מושג ה'הובריס' היווני. עם זה, היוונים, לפחות הבין שאינו ריבון על הקיום, הטיף לצניעות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: