אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 336 – אימוץ קין עי הגל

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 336 – אימוץ קין ע"י הגל
הכותרת היא תמוהה, וברצוני לאורך הבלוג להרחיב על הנושא. מעטים הדנים במשנת הגל יודעים שבספרו Phanomenologie des Geistes פילוסוף זה אימץ את עיקרון ה'ניכור' של התנ"ך בשם .Entfremdung, Entausserungהגל בהבדל מהוגי דעות גרמניים אחרים הבין את הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, הבין שהיא מבוססת על עיקרון ה'ניכור'.
ובכן, למרות שהגל הבין שעיקרון הפילוסופיה הלשונית התנ"כית הוא ה'ניכור' או 'הבדלה', במשל 'עץ הדעת', הוא לא נעשה חסיד ההשקפה הקיומית של התנ"ך, הוא נשאר לותרני אדוק, ונראה בהמשך איך הוא שינה או נתן הסבר לותרני לעיקרון ה'ניכור'.
אבל עוד קודם שנרחיב על כך איך הגל שינה את משמעות העיקרון הפילוסופי הלשוני התנ"כי, כדאי לנו להתעכב על הבדל הסגנון בין הסגנון התנ"כי, לבין הסגנון המסורבל הלותרני או גרמני. התנ"ך סיכם במשל אחד קצר, משל על שלושת חלקיו, פילוסופיה לשונית, בעוד שספרו של הגל על אותו נושא כביכול, הוא ספר רב מדות, דברת גרמנית שאין לה מדות.
למרות שציינתי שהגל הבין את עיקרון הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, הוא לא ירד לעומקה העילאי, כפי שהיא מבוטאת במשל 'עץ הדעת' על שלושת חלקיו, הוא לא ירד לעומקה כיוון שבסופו של דבר הוא היה מושרש במחשבה הלותרנית המנוגדת לה, או סתם לא רצה לאמץ את משמעות המסר של משל זה.
אם היה הגל מאמץ את מסר משל 'עץ הדעת', הוא היה צריך להתכחש לכל המסורת הלותרנית שהיא למעשה היתה מבוססת על שלילת משל זה, ביודעין או בלא יודעין. הרי לותר כל הזמן הכריז על עצמו שהוא ממשיכו של השליח פאול, ואם כך, מאחר ששליח זה שלל את משל 'עץ הדעת', אף הוא שלל אותו גם אם הוא לא הזכיר את זה, רק הסיק מסקנות מכך. הרי שלילת קיום 'רצון חופשי', פירושו ניטרול פעילות השפה היוצרת, בלי 'רצון חופשי', השפה לא יכולה לפעול, היא לא יכולה להבדיל, היא לא יכולה לנכר דבר מדבר. ולותר בספרו החשוב ביותר בשם 'העדר רצון חופשי' שאותו כתב כתשובה לספרון של ארסמוס, שאימץ רצון חופשי, באמת טען שהרצון החופשי לא קיים, כיוון שאלהים קבע את מהלך הדברים מקדמת דנא בצורה דטרמיניסטית. אבל לותר שלל מעשים טובים כבר בתחילת הרפורמציה שלו, שלילת מעשים טובים פירושה שלילת הבדלה בין 'טוב לרע', בסיס המוסר הקיומי התנ"כי.
ובכן, הגל שהבין שמחשבה לא תיתכן ללא 'ניכור', ללא 'הבדלה', נכנס לתסבוכת מחשבתית. למען להתישר עם ירושת אבותיו הלותרניים, נזקק לכתיבת ספר עב כרס, לנטרל את הבנתו האינטואיטיבית, ואי רצונו לאמץ את המסר של הבנתו זו.

למען להבין את התפתלויותיו של הגל בספרו 'הפינומנולוגיה של הרוח', עלינו לחזור על ההבנות העילאיות של בעל משל 'עץ הדעת' את מצבו של האדם. אני אחזור בקצור על דברים שכבר דיברתי עליהם אין ספור פעמים. למרות שמה שאמור במשל זה הוא נהיר ביותר למי שרוצה להבין את מצבו הלשוני של האדם, רוב ההוגים או שלא מבינים מה נאמר במשל זה, או לא רוצים להבין.
בחלק הראשון של המשל, החלק על'גן-עדן', בעל המשל רוצה להזים את כל המשאלות של בני אדם שהיה קיים איזה מצב 'אידאלי' בראשית קיום האדם, מצב אידיאלי בגן-עדן. הוא רוצה גם להזים שבגן-עדן זה האדם היה בכל כישוריו. הוא פשוט אומר בשני חצאי משפט, בתחילה בפרק ב' פסוק 25 : '…ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו', ולאחר שאכלו מפרי 'דעת' בפרק ג' פסוק 7: 'ותפקנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם'. אדם וחוה לפני אוכלם מפרי 'דעת', כמו יתר החיות בגן-עדן אינם מתבוששים על עירומם, כיוון שהם בעצמם בדרגה של החיות. רק אחרי שהם אוכלים מפרי העץ, הם נעשים מודעים, ומתבישים בעירומם. המודעות שהם רכשו באמצעות פרי 'דעת' הופך אותם מחיה לישות אנושית מודעת.
בעל המשל אומר לנו שחוה ואדם באוכלם מפרי העץ, את 'דעת', נעשים 'מודעים', מודעות שהיא בסיס המחשבה האנושית. בהמשך בעל המשל גם מסביר מהי המשמעות הנוספת של 'דעת'. הוא אומר שאדם 'ידע' את חוה אשתו ותהר ותלד. אם ככה, אלו המפרשים את 'דעת' או 'לדעת' כמשגל, לא מבינים ש'דעת' פרושו ליצור חיים, בהמשך 'דעת' שהנה כלי יצירה, מאפשרת לאדם וחוה ליצור את עולמם הלשוני.
החלק השלישי של המשל 'עץ הדעת', חשוב להסבירו, בהקשר לכותרת התמוהה של הבלוג 'אימוץ קין ע"י הגל'. בחלק שלישי זה של המשל, בעל המשל מצביע על כך מה משמעות להבדיל בין טוב לרע מבחינה מוסרית, הוא מצביע על כך שקין בשם מושג לשוני 'בחירה מועדפת', של אחיו הבל, הורג אתו. ובכן, לפי בעל המשל הזה, מושגים מופשטים מנותקים מהחיים, מהקיום, מ'דחף לקיום' מולד, גורם לבחירת הרע, כיוון שלפי 'דחף הקיום' המולד, על האדם לאמץ את עיקרון 'קדושת חיים'.
ועכשיו אנו יכולים לחזור לדבריו של הגל בספרו 'פנומנולוגיה של הרוח', בו הוא אומר שלמען שהאדם יהפך למודע עליו לרצח את הזולת'. לא מצאתי בין כל אלו המתיחסים למשנת הגל שיצביעו על העובדה שפילוסוף זה אומר את ההפך ממה שנאמר במשל 'עץ הדעת", לפיו, מספיק אם האדם טועם מפרי 'עץ הדעת', למען יהפך ל'מודע', בלי רציחת הזולת. לפי בעל משל 'עץ הדעת', מודעות מושגת כאשר האדם מנכס לעצמו את 'דעת', את השפה. או בצורה יותר פשוטה ש'דעת' או השפה מעצם מהותה מבדילה, מנכרת, וכך יוצרת באדם את המודעות.

ובכן, הגל הלותרני לא יכול היה לקבל את ההסבר הפשוט של בעל 'עץ הדעת', הוא פירש בצורה הפוכה את הנאמר במשל, הוא פירש שקין למען 'מודעתו' הורג את אחיו הבל. ברור שהוא לא קיבל את דעתו של בעל המשל, שקין הפר את הצו המוסרי שביכולת להבדיל בין טוב לרע, בחר ברע, ונענש על כך.
מפרשנות זו הכותרת ' אימוץ קין על-ידי הגל', מסתברת, שהגל אימץ את קין ההורג כמבצע פעולה למען להשיג מודעות, כיון שלפי הוגה זה מודעות היא גם ריבונות. ואם מודעות כוללת בתוכה גם ריבונות, למען להשיג אותה יש לרצח את המתחרה על הריבונות. ואם כך, הבל שהוענקה לו 'בכורה', ע"י אלהים, סיכן את ריבונותו של קין. אף אחד מפרשני הגל, לא הבין מדוע יש צורך לרצח את הזולת למען 'מודעות', לא הבינו שהגל הפך את מסר משל 'עץ הדעת', מהשקפה קיומית מוסרית, להשקפה לותרנית אגרסיבית, כיון שלגביו מודעות כוללת ריבונות, ולמען להשיג ריבונות יש להרוג את האויב.
ואם חשבנו שהגל שהבין שמחשבה אנושית תיתכן רק באמצעות 'ניכור', אפילו בצורה האגרסיבית הזו, היה מוכן להשלים עם 'ניכור', טעינו. בהמשך הספר הגל טוען שעל האדם שנעשה מודע לוותר עליה, למען להתמזג עם הכוליות, כוליות שהיא המדינה, שהנה 'הפנומנולוגיה של הרוח'.
ברור שהגל לא התכוון, שכל אדם צריך להרוג את הזולת למען להיהפך למודע, לריבון, הרי בצורה כזו לא היו נשארים בני אדם. הגל על-ידי עיקרון זה רצה לתת לגיטימציה למדינה, מדינה שהיא 'פנומנולוגיה של הרוח', להתמודד עם השניה על חיים ומוות, למען להיהפך לריבונית. פרשנות זו מסבירה את העובדה שלגבי הגל פרידריך הגדול האגרסיבי, אשר תקף את כל המדינות השכנות ללא סיבה, נעשה סמל 'המלך הפילוסוף'.
הגל בפרשנות זו שלו ל'מודעות', 'מודעות' הכוללת 'ריבונות', מודעות המושגת על-ידי הריגת הזולת, במציאות נתן לגיטימציה לאגרסיה הגרמנית, בהמשך, אגרסיה שהיתה צריכה לממש את המדינה, מדינה שהנה 'הפנומנולוגיה של שהרוח' .
מרכס שביסס את משנתו על בסיס הפילוסופיה ההגלינית, הבין ממסקנות רבו שיש לוותר בהמשך על הניכור ולהתמזג בכוליות. שלמעשה, למרות מראית העין שהגל אימץ את הניכור, 'ניכור הוא שלילי', לכן מרכס במסתו בשם 'השאלה היהודית', יצא נגד ה'ניכור' היהודי.
על מרכס אפשר להגיד שהוא אימץ רק את החלק השני ממשנת הגל, וויתור על 'ניכור' למען להתמזג בכוליות. לכן במסתו זו הוא יצא נגד ה'ניכור' היהודי, כיוון שניכור זה, ירושתו היהודית, ניכר אותו מהחברה הגרמנית שהוא רצה להשתייך אליה. למעשה גם מרכס רצה להכליל את האנושות כולה ב'כוליות', ב'כוליות אורגנית', למען לבטל לגבי עצמו, את כתם היותו יהודי מנוכר.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: