אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 338 -השפה נשק בידי השליטים

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 338 – השפה נשק בידי השליטים
אריסטו שלא היה מודע למהות השפה, ניסה להכניסה בסד חוקים לוגיים. השפה, בניגוד למה שחשב אריסטו, היא תוצר של הסכמים שרירותיים של יחידים, הסכמים שרירותיים של חברות, היא יכולה להיהפך נשק בידי שליטים. עובדה פשוטה היא, ששליטים יכולים להכריז על קבוצה שהיא אויבת, עובדת היות הקבוצה אויבת השליטים מתירים להשמיד אותה. השלטים יכולים גם ליצור ריבוד חברתי שרירותי.
קפקה במסה קצרה, שכבר הזכרתי אותה בשעורים קודמים, טוען שחוקים הם נשק בידי שליטים וטעות היא בידי החלשים שחוקים מגנים עליהם. אבל קפקה הבין יותר מכך, מבלי לסכם את זה במסה, הוא נתן ביטוי לעובדה של הבנתו את גמישות השפה, את השרירותיות שלה, בסיפורו 'מטמורפוזה'. לפי סיפור זה השליטים יכולים להעניק ליחיד, יכולים להעניק לקבוצה שם של 'שרץ', תאר שרירותי זה של השליטים יקבע את גורל היחיד, את גורל הקבוצה.
קפקה לא האריך ימים, לכן לא היה עד לכך, שברייך השלישי, השליטים העניקו ליהודים את התאר 'שרץ', הורידו את היהודים לדרגה של 'שרץ', קיבוע זה נתן בידי השליטים של הרייך השלישי את זכות השמדתם.
לא הועיל להיותם של היהודים אינטלקטואלים, השליטים ברייך השלישי יכלו להפוך את כל השגיהם לשליליים. בקשר ליכולת שרירותית זו של האגרסיבים, עלי להזכיר את ספרו של היטלר Mein Kampf בו הוא טוען שהיהודים הם ה'חטא הקדמון'. אני מבלה את ימי, בהבדל מאחרים, בקריאת ספרים משמימים, כפי שהם הספרים הלותרניים עבי הקרס, שמיהם אני דולה את הכוונות האמיתיות של מחבריהם, שהם מצליחים על-ידי יופמיזם להסתיר. יהודים לא טרחו, למשל, לקרא את ספריו המשמימים של לותר, את ספריו משמיצי היהודים ויהדות, הסתפקו בעובדה שהוא תרגם את התנ"ך לגרמנית, הסתפקו בכך שהוא טען שהוא מסתמך על כתבי הקודש, בעוד שלמעשה הוא סתר את מהותן.
אנשים מסתפקים בסיסמאות של מחוללי מהפכות, לא בודקים אם משנתם תואמת את הסיסמה. כך אפילו העולם הפרוטסטנטי אימץ את הכרזותיו של לותר שהוא חוזר למקורות, לכתבים המקודשים, יוצא נגד הכנסיה הקאתולית, שהוא ממשיכו של השליח פאול. הם לא טרחו לקרא את כתביו שסתרו את הכרזותיו. לכן העולם הפרוטסטנטי, במשך שלוש מאות שנה לא ראה הבדל בין משנת לותר וזו של קלווין, משנות שונות לגמרי. רק מכס וובר, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עמד על הבדל משנות שני הרפורמאטורים, הוא הבין את זה מתוך תוצאות משנות שונות אלו של לותר וקלווין, אבל גם הוא למעשה לא עמד על מהות ההבדלים בין תורת לותר וקלווין. תומס מאן במלחמת העולם השניה עמד על העובדה שכתביו של לותר הנם הבסיס של הרייך השלישי, את דבריו אלו הוא הביע בספרו ד"ר פאוסטוס.
יהודים תמימים, לא הבינו שביטוי כזה של היטלר שהיהודים הם ה'חטא הקדמון',מכיל בתוכו את זכות ה'בפתרון הסופי' של היהודים, השמדתם, הפיכתם ל'קורבן קוסמי', למען גאולת העולם.
קפקה בסיפורו זה, 'מטמורפוזה', באינטואיציה הבין שבהענקת שם שלילי יש עוצמה, יש עוצמה של פצצת השמדה.
אני משתמשת כאן בדוגמה של גורל היהודים, שלא הבינו את המושגים היופמיסטיים של אויביהם, כיוון שהשואה לא רחוקה מאתנו, ויש ללמד ממנה משמעות נשק השפה. אבל במשך ההיסטוריה האנושית, שימוש כזה בשפה ככלי נשק הוא מאחורי כל האגרסיות האנושיות, מאחורי כל המלחמות האנושיות.

התנ"ך הבין שיש לרתום את השפה בשרות 'קדושת החיים'. לכן משל 'קין והבל', מלמד אותנו שהשפה צריכה להיות בשירות קדושת החיים, לא צריכה לתבע לעצמה ריבונות ובשם הריבונות לשלול חיים. משל מכונן זה , אוסר לתת ל'מושג', במקרה משל 'קין והבל', מושג הבחירה של הבל, עצמאות, ריבונות, ובשמם להרוג. התנ"ך מראשיתו הבין ש'מושגים' שאינם בשרות החיים, הם מסוכנים. לכן, במציאות האנושית, כאשר מושגים נותקו משרות החיים, הפכו עצמאיים, הם נעשו מבשרי מלחמות.
היכולת הזו לתת תאר לזולת הוא חלק מאופו פעולת השפה. השפה מעניקה לאדם הלשוני מודעות כיוון שהיא מאפשרת לו ניכור מהזולת, מהסביבה. אבל זהות האדם מקבל מהזולת, מהקבוצה, מהשליטים. בהקשר המשפחתי האדם מקבל זהות מיחידי המשפחה, אבל בחברה, במדינה, האדם מקבל זהות מהחברה או מהמדינה.
השפה מעצם מהותה היא שפה חברתית, הרי אין משמעות לשפה מחוץ לחברה, החברה היא הגנזך של השפה. השפה שהאדם רוכש אותה מהחברה, כיוון שהיא תוצרת חברתית, מכריחה אותו להיהפך לחלק ממוסדות שהשפה בוראת למען התממשותה, כך שהאדם מוכרח לקבל את מעמדו או זהותו מהמוסדות השונים. יהודים כמעוט יכלו ליצור לעצמם מוסדות משלהם, אבל הם לא יכלו להבדל לגמרי מהחברה הסובבת אותם. כך יהודים יכלו לקבל זהות מבית הכנסת, אבל מאחר שבית הכנסת לא היה ריבוני, היהודים הוכרחו לקבל זהות מהמדינה הריבונית שבה חיו. לכן הם לא יכלו להמלט מקיבוע הזהות שלהם על-ידי המדינה הריבונית.
בהבדל מיהודים מסורתיים שיכלו לקבל זהות מבית הכנסת, יהודים מתבוללים שיצאו לחברה הריבונית נתקלו יותר בקיבוע זהותם על-ידי השליטים. יהודים מתבוללים אלו לא יכלו לקבל עדוד מבית הכנסת. יהודים מתבוללים אלו הפנימו את השנאה של הסביבה לגביהם, דבר שהוביל לשנאה עצמית.
אנחנו דנים כאן ביהודים, אבל חוקים אלו קיימים בחברות האנושיות בכל הדורות. כך אלו שיסדו את העיר רומא נקראו פטריקים, אלו שהסתפחו אליהם יותר מאוחר נקראו פלביים. לקח לפלביים הרבה זמן עד עשר השיגו שויון.
אבות העברים שנדדו בארצות מפותחות, אימצו לעצמם, למשל, את הכתב הכנעני פיניקי. כאשר העברים ירדו למצרים, הם כבר הביאו אתם מגילות כתובות בכתב הכנעני פיניקי. מגילות אלו כבר הכילו את תוצאות המהפכה המחשבתית של אבות העברים שאותה חוללו על בסיס התרבות השומרית המפותחת. אבות העברים כבר בשלב נדודיהם במדינות מפותחות של זמנם, יצרו כבר את השלב הראשון של פילוסופית השפה. הם יכלו ליצור השקפה מפותחת כזו, כיוון שהם כבר הכירו את התרבות השומרית המפותחת. למרות היותם של העברים קבוצה אינטלקטואלית, המצרים השליטים יכלו לשעבדם.
מקרה העברים שירדו למצריים, היותם מבחינה תרבותית מעל המצרים, ואלו כיוון שהם היו השליטים, יכלו בדומה לגרמנים ברייך השלישי להתיחס אליהם כנחותים.
כל הדוגמאות האלו צריכות ללמד אותנו שקבוצה צריכה להיות ריבונית, בעלת טריטוריה שהיא יכולה להגן עליה, רק בצורה כזו היא יכולה לשמור על ערכיה התרבותיים.
עלינו לא לשכח שהאדם הוא דואלי, הוא ישות ביאולוגית, לכן חלק זה נשלט על-ידי אותם חוקים כמו אצל ישויות ביאולוגיות אחרות. השפה שנספחה לאדם הביאולוגי, היא שכבה נזילה ויתרונותיה מתאפשרות למימוש רק אם החלק הביאולוגי מאפשר לה לתפקד. כך השפה מוכרחה לקבל אנרגיה מהגוף הביאולוגי למען לתפקד. רגע אחד שדם לא מסופק למח הוא חדל לתפקד. כך גם לגבי כל המעלות שהשפה שהסתפחה לגוף יכולות להעניק לאדם. השפה בטעות רואה את עצמה ריבונית על הגוף, במציאות כל פועליה מתאפשרות רק אם הגוף מעניק לה אנרגיה.

לכן עלינו לא להתפלא שאת כל אושר השפה, שליטים אגרסיביים יכולים במחי יד לאפס, אם קבוצות בעלות תרבות לשונית אינן יכולות להגן על אושרם הרוחני.
מכאן, האדם הביאולוגי כמו כל הישויות הביאולוגיות עלי כדור הארץ צריך להגן על טריטוריה שלו. אנחנו היהודים לא צריכים לחשוב שקופחנו יותר מאשר קבוצות אחרות שלא היו ריבונים על טריטוריה מסוימת. במשך ההיסטוריה קבוצות שלא יכלו להגן על טריטוריה שלהם מעלמו. משה הבין שהעברים יכולו לשמור על השגיהם הרוחניים רק אם ישלטו על טריטוריה שיוכלו להגן עליה.
אמנם אחרי שהיהודים אבדו את הריבונות על טריטוריה, הם הצליחו הודות לשפה הפילוסופית שלהם ליצור לעצמם טריטורית- על, טריטורה לשונית. למרות שיהודים נשארו כקבוצה אתנית הודות לתרבותם הלשונית, הם הצליחו רק כקבוצה נחותה בארצות ריבוניות. השפה עצמה עם כל היכולות שלה, בסופו של דבר לא יכולה להעניק לאדם ריבונות אם אין מתחתיו טריטוריה. דבר זה דומה לכך, שהחלק הלשוני שנספח לאדם יכול לתפקד רק אם הוא מקבל אנרגיה מהגוף הביאולוגי.
רק השואה הוכיחה שוב ליהודים שקיומם בסכנה אם הם לא יהיו ריבוניים על טריטוריה. ההיסטוריה של היהודים צריכה להוכיח לאנושות שלה יומרות רבות לגבי האפשרויות העתידיות של האדם, שלמעשה, למין האדם הלשוני אורבות סכנות רבות מאד על כדור הארץ שלנו. אמנם השפה ה'נחשית' כפי שבעל משל 'עץ הדעת' מכנה אותה, לה יומרות רבות, במציאות היא יכולה ליצור קסמים רפאיים בלבד.
כבר הזכרנו בשעורים קודמים שהשפה עם קסמיה היא אפי-גנטית בלבד, לא יכולה לשכפל את עצמה. קסמים אלו שהשפה יוצרת מעניקים לאדם ממדים נוספים למימד הגוף הביאולוגי שלו, אבל קסמים אלו הם שבריריים מאד וכח בקלות יכול למוטט אותם.
עם כל האשליות שהשפה מעניקה לאדם, עליו לא לשכח שהוא בעיקר ישות ביאולוגית וחוקי הביאולוגיה הם שונים מחוקי השפה הרפאית. היהודים יכלו לזעוק שהם העם הנבחר ובאמת הם יצרו את פילוסופית השפה היחידה עד היום הזה, אבל ברגע שהם לא יכלו לקבל תימוך מטריטוריה זעקתם לא הועילה.
ישעיהו בפרק י"ד יכול היה ללעוג למלך בבל-אשור, על יומרותיו ואמונותיו שכוחו יבטיח אותן, ישעיהו יכול היה ללעוג לו שהוא מת מוות בזוי. דניאל יכול היה לתאר את השליטים האגרסיביים כחיות המכלות זו את זו, יכול היה להאמין בהתערבות על-טבעית שתבטיח לצדיקים שכר. במציאות אחרי האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הרומאיים, קמו חיות חדשות, כיוון שהאדם בסופו של דבר הוא ישות ביאולוגית המעדיפה את אמצעי הכח על אמצעי השפה.
אבל לא רק היהודים השתעשעו בציפיות אפוקליפטיות, דווקא בניה בגולה, בעלי תרבות דואלית, השתעשו בשינוי סדרי עולם, דבר שלא קרה עד היום הזה.
במציאות עלינו להסתפק בנתונים הקיומיים, להסתפק בקיצוב שחוקי הקיום קוצבים, לעשות את המיטב ממה שקוצב לנו ולא לחיות באשליות על אפשרויות בלתי אפשריים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: